סדנה לפיסול קרמי-קייטי ספראג

הפיסול הקרמי של קייטי ספראג-הוא סדנה לרישום בחימר.

עבודות הקרמיקה המודרנית של קייטי ספראג הן עדינות ושבירות. שני הפנים שלי  כמורה בסדנה לפיסול קרמי, וכפסיכותרפיסט בקליניקה לפסיכותרפיה בתל אביב, גורמים לי להרגיש צורך עצום להגן עליה, או עלי.  כמו צופה מהצד המסתכל בלוליין על החבל, וחרד הרבה יותר ממנו שמיומן ועסוק בפעולה שהוא מכיר. אני חש איזו התכווצות פנימית למול מה שאני מפרש כפגיעות חשופה. (כמי שעוסק שעוסק בהוראה בקורסים לפיסול קרמי-אני לא יכול שלא לחשוב על המשמעות של הובלה של פסל כזה לתנור, והחרדה המתמדת שיישבר). לא יצא לי להכיר  לוליינים על חבל, אבל אנשים המרשים לעצמם להפגין את הפגיעות שלהם, פעמים רבות חזקים יותר מאלו שלא. כמו שאנחנו יודעים אין סתירה בהכרח בן פגיעות לכוח.

בשנתיים האחרונות, ההשראה הראשית מאחורי עבודת הקרמיקה של קייטי ספרג הייתה העולם הטבעי שלא פעם נמצא בעולם המלאכותי, מעשה ידי אדם. היא מבקשת לעורר את התחושות והזיכרונות שאנו משייכים למקומות מיוחדים. ולזיכרונות יש נטייה להיתפס בפרטים קטנים, ריח עוגיות המדלן אצל פרוסט, צילום ישן אצל רונית מטלון -ב"זה עם הפנים אלינו". אבל אלו לא סתם זיכרונות, זה עצב. סוג העצב של ביקור בבית ישן בו חיינו, ואנחנו מבחינים בעזובה החודרת לתוכו, בדרך בה הטבע משתלט מחדש. הקרמיקה של   ספרג מעלה בי אסוציאציות  לצילומי בתים שהטבע פלש לתוכם בצרנוביל. בעבודות החימר והפורצלן של ספרג זו אינה פלישה אלימה, זו פלישה עדינה להפליא, פרח הפורח בתוך חרך בקיר. הצמיחה הזו היא גם תקווה וגם חיים. היא מזכירה לנו שהדעיכה היא חלק מהחיים. שהיא שמאפשרת חיים חדשים. ושהעצב אינו דיכאון ומוות. בדרך אחרת זוהי גם אמירה על הפסיכולוגיה של הגלות ועל היאחזות מחדש. על חיים מעולם אחד המחפשים חרכים להיתפס בהם בעולם אחר. וגלות כפי שאמרתי במקום אחר הוא דימוי שנוגע לכולנו במקום כזה או אחר בחיינו. "גלות אינה מסגרת זמן. גלות היא חוויה. זהו רגש." כפי שאמר מרקו רוביו.

 

עבודתה של קייטי גם בוחנת את הרעיון של זמן, ושל בהייה בזמן, המגלה את הפרטים הקטנים החומקים מהעין הממוקדת, אלו שנמצאים בשולי הראייה ונגלים רק לאלו ההולכים לאיבוד. אולי זו הדרך הנכונה לחשוב על הפיסול של ספראג -זו שירה על הערך שבהליכה לאיבוד, של שיטוט ברחובות ללא מטרה על מה שמוצאים ורואים רק אלו שאינם ממוקדים, אלו שאינם יודעים לאן להביט..    גוף עבודתה האחרון משלב חפצי קרמיקה, מיצב ודימוי נע ליצירת חוויות רגעיות המרמזות על ההשתאות והפלא בהם הטבע משנה את חיינו .

 

היצירות מציעות לצופה מרחב לחלום בהקיץ, ולעורר זיכרונות רחוקים, אולי חצי דמיוניים. המצבים המנוגדים  משחקים בתפר של הקונפליקט בין הפנטזיה הנשגבת שלנו על הטבע לבין המציאות היותר ארצית לעתים קרובות יותר של חווייתנו בו.

 

מוזיאון V&A רכש לאחרונה את היצירה 'הגדר' של קייטי, ובשנת 2016 היא נבחרה להציג ב-Decorex with Future Heritage. קייטי גם הוזמנה להפעיל פרויקט עבור תוכנית ה-TATE Exchange כחברה בקבוצת האמנות החיצונית, Collective Matter. 

היא ערכה תערוכות במוזיאון V&A, בית סומרסט ובמוזיאון הקרמיקה הבינלאומי של Grimmerhus בדנמרק. המגוון המסחרי שלה נמכר בליברטי לונדון, פול סמית' ובמוזיאון האופנה והטקסטיל.

 

קייטי גדלה באוקספורדשייר, ילדה יצירתית שידעה מגיל 14 שעתידה יהיה בתחום האמנויות. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת ברייטון עם תואר ראשון בפרקטיקה של חומרים תלת ממדיים, והמשיכה את לימודיה בקולג' המלכותי לאמנות  לתואר שני בקרמיקה וזכוכית, שם נבחרה פעמיים לפרס שרלוט פרייזר. . היא מילאה תפקידים באוניברסיטת ברייטון ובמרכז לאמנויות קמדן בלונדון.

"כיוצר, אתה או  מטומטם או אדם ישר", אומר ספראג. "אני בהחלט בן אדם מטומטם; זו אחת הסיבות שאני עובדת בחימר". ספראג מציגה עבודת חימר שנועדו לספר סיפורים מוזרים. באחרונה שלה, ספראג יצרה גדילי דשא בפורצלן, היא בנתה כל להב עדין ביד וחיברה אותם לבסיס; חלק מהעבודות הן מעין דיורמות של חיי הצומח הסגורות בקופסאות צפייה מעץ שנעשו על ידי בן זוגה ג'פרי האגר. עבודה אחת כזו נרכשה לאחרונה על ידי מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.

"אני רואה את העבודה שלי כרישומים תלת מימדיים בחימר", מסבירה ספראג. . 'העבודה שלי תמיד מגיבה למקום', מסבירה הקרמיקאית. 'קודם כל אצייר באתר ואז אולי אוציא אלמנט מעניין או יפה שאוכל לפתח ליצירה'.

 

רבות מיצירותיה של קייטי, המעובדות בצורה מורכבת בפורצלן, בוחנות מה קורה כשהטבע נכנס ללא הזמנה ומתערב ביצירת האדם. "יש משהו קסום בלראות פרחי שן הארי מופיעים בצדי הדרך, או זלזל של עשבוני זוחל במעלה קצה מגרש החניה", היא אומרת. המודעות הזו למשחקי הגומלין בין שממה לחיים עירוניים היא משהו המתאים לתושבי הערים שבילו חלק ניכר מהשנה הזו בחקירת הרחובות והפארקים בסביבתם הקרובה, ורכשו הבנה חדשה כיצד בני אדם וצמחים לְהִתְקַיֵים יַחַד.

 

גילוי ממלא תפקיד מרכזי בעבודתה של קייטי. קנה המידה והמורכבות של היצירות שלה דורשות רמה אינטימית של מעורבות מהצופה. "תמיד התעניינתי איך אתה יכול לעודד סקרנות", היא אומרת. המיצב הקבוע שלה במוזיאון הגן, SE1, מרחף בחלל לימינלי מעל הגלריה וניתן לצפות בו רק לאחר טיפוס במדרגות;  על עבודה אחרת, יש להסתכל, דרך חור הצצה. "שמחה, הומור ולפעמים אבסורד טבועים תמיד בעבודה שלי", היא מסבירה.