טכניקות פיסול-חומרים

טכניקות פיסול והתוכן והרעיונות הפיסוליים יכולים לנבוע ממקומות רבים, יש פסלים כמו אנטוני גרומלי שיושבים עם נייר ודיו -ויוצרים רישומים . ומשתמשים ברישום כצורת חשיבה ויצירה של פסלים. פסלים אחרים כריצ'רד סרה משתמשים ברעיונות מופשטים ובמילים כבסיס לפסלים שלהם . (ראה כלים ושיטות עבודה-בציור ופיסול להרחבה בנושא.) אולם נדמה לי שעבורי יותר מכל צורת אמנות אחרת, פיסול כרוך בחומרים, במגע בהם, בהבחנה והאבחנה בהם. אחרי היכרות עם החומר לפעמים אפשר לקפוץ לצד השני של התהליך ולהתחיל משם. כלומר מרעיונות או מדימויים מופשטים. ולעיתים אותם דימויים ורעיונות מותחים את החומר לכיוונים חדשים שלא חשבנו עליהם. לעיתים מעבירים את החומר על דעתו, כמו למשל הדרך בה עובדת רינה פלג עם חימר וקרמיקה, כשהיא קולעת את החימר כמו סלי נצרים, אבל אפילו כדי לחשוב על האפשרויות הגלומות בחומר -יש להכיר אותו בצורה אינטימית.

רינה פלג-חוג לקרמיקה בתל אביב-חומריםרינה פלג-קרמיקה-מתיחת החומר על מעבר לתכונותיו.


למרות שאני אוהב מאוד את העבודות של  רנה פלג אני מרגיש שהן לא פעם סוג של אקרובטיקה טכנית. הן נועדו להפוך חומר אחד לאחר. כמו אותן מנות צמחוניות במסעדות שנועדו לחיקוי של בשר. כאילו שירקות-לא יכולים להיות טעימים בפני עצמם. או כיון שיש לי נטייה להפליג בהשוואות ובדימויים זה מעביר בי את אותה אי נוחות שכנשים מדברות על העצמה נשית במובנים של תכונות גבריות דווקא כאילו שהערך היחידי הוא אותה נקודת מבט גברית.

אני מנסה להגיד שלחומרים יש איכות משלהם, ולעיתים דווקא הליכה והתמסרות לחומר הן מה שיכול להוביל לתוכן פיסולי עמוק. למציאות שהיא במקרה הזה דימוי לחומר יש מה לספר לנו בפני עצמה על ידי קבלה שלה, רק אחר כך כדאי לעסוק במניפולציות שלה.

הנה אני כותב את המילים הללו ומרגיש זקן. ממתי התחלתי לקבל את המציאות?.  ממתי יש דרך אחת לפסל או לעסוק באמנות? הרי לפעמים הפגישה בחומר היא מערכת נשואים מונוגמית, פגשת בו והוא האהבה היחידה-ואתה מעמיק בו ונשאר נאמן לו, ומגלה בו עוד ועוד רבדים. זו מערכת יחסים שיש בה רגעי תסכול רבים, מריבות ועזיבת הבית. וכמו במערכות יחסים אמתיות המגע משנה את שניכם, החומר מלמד אותך, משנה את נקודת המבט שלך, את צורת החשיבה, את הקצב שלך, לפעמים את הגוף שלך.

אני זוכר את היום בו פגשתי באפוקסי, אותו חומר נוזלי המתקשה לדימוי של זכוכית. הוא גרם לי להיות שוב הילד המגלה פלאים כשהוא מרים גולות צבעוניות ומסתכל בהן דרך האור. אותו ילד שאסף בצנצנות זכוכית גולות בכל הגדלים, ועסק בסחר חליפין כדי להשיג את הנדירות. ככה התחלתי לאסוף צבעי אפוקסי ופיגמנטים לאפוקסי מסוגים נדירים, ועם הזמן לעסוק בקניית אפוקסי מסוגים ייחודיים ומכירת אפוקסי.

נדמה לי שמה שאני רוצה לדבר עליו בעצם הוא הנאת החומר. ההנאה של הליכה כילד ברגליים יחפות בחוץ, של שימוש ברגליים כמו ידיים לגעת ולהרים חפצים, של הסתכלות במבוגרים כחיות מאובנות המאבדות את הקשר עם האדמה, והפחד שיום אחד אהיה כמוהם-כשאאבד את הרגישות של המגע.

   במובן עמוק מאוד לא מדובר רק על הכרות עם החומר אלא על התמסרות לחומר וכל חומר יכול להפוך למדיום פיסולי. ברזל בניין עקום, שאריות בדים, קש, אבנים,  חימר, פרספקס, צינורות מתכת, גזע עץ זרוק. נייר ממוחזר, בטון,  אפוקסי, רשת ברזל, בקבוקי פלסטיק. . האמנות המודרנית פתחה את הדלת להבנה שהכול הוא פיסול ושכול חומר יכול להפוך לחומר פיסולי.