פסיכולוגיה של גופניות, מרחב ופיסול.

 גוף, חלל, פיסול-היחסים הפסיכולוגיים

במאמר זה אני עושה שימוש בשני הכובעים שלי:  האחד כפסיכולוג בתל אביב והשני כמורה לאמנות.

 הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.

הפסיכולוגיה של הגופניות והחלל:

נדמה שזמן הבידוד הכפוי גורם לנו לבחון מחדש מושגי חלל מרחב וזמן . הזמן מאבד משמעות-הימים מתערבבים, ישנים כשעייפים, בתוך החלל החיצוני שנכפה עלינו -אנחנו מחפשים חלל פנימי בטוח ונושם. לפעמים זה מרגיש שללא לחץ חיצוני אנחנו עלולים לפקוע החוצה מתוך הלחץ הפנימי. חווית החלל הפנימי והחיצוני וההמצאות בו היא כנראה החוויה האנושית החושית הראשונית ביותר, כולנו גדלנו בתוך רחם, כולנו נקרענו מתוך רחם, פרצנו , פילסנו , מתגעגעים, משתוקקים, חוזרים, בורחים.

 העיסוק בחלל וכיצד אנחנו נמצאים בתוכו, בתחושה שלנו כשחלל סוגר עלינו, שאנו מאבדים את עצמנו בתוך החלל, וגם התייחסות אל הגוף כחלל שאנו מאכלסים הוא נושא המעסיק את האדריכלות, הפיסול, האמנות, הקולנוע  ואת עולם המשחקים (חדרי הבריחה, למשל). חווית הגבולות הצרים עלינו וחונקים אותנו, או חווית האין גבול שבה אנו עלולים לאבד את עצמנו ללא דבר להיאחז בו.

" הן אלו שסובלים מהתמוטטות פסיכוטית  מאנית דפרסיבית והן אלו שסובלים מהתמוטטות סכיזופרנית , מאבדים את מקומם בחלל ובזמן. די אסוציאציה קיצונית פרושה איבוד המיקום שלך...בשלב הבא הסכיזופרני יהיה חייב להמציא זמן ומקום משלו וכך אם התהליך ימשיך , הם יגידו -אני מכוכב לכת אחר." כריסטופר בולאס -כאב נפשי

"חדר אמור להיות מיקום של בטחון וודאות לגבי היכן אתה. הוא אמור להגן עליך ממזג האוויר, מהחושך ומאי ודאות. 'אור מעוור' מערער את כל זה, אתה נכנס לחלל פנימי זה - כמו להיות על ראש הר, או בקרקעית האוקיינוס. חשוב לי מאוד שבתוך זה תמצא את החוץ, אתה הופך להיות הדמות המתמוססת במרחב אינסופי." אנתוני גרומלי

"נכנסתי לערפל עם ידיים שלוחות לפנים, חושבת שהן ינווטו אותי בן המכשולים שאפגוש, בעיוורון ידי נגעו בפנים זרות ובכתפיים, שזעזעו אותי למרות שהייתי לגמרי מוסתרת בערפל. הורדתי במהירות את ידי לצדדים, תעיתי קדימה. לא מצליחה לראות דבר יותר ממרחק זרוע. התחושה של ללכת לאיבוד במקום ציבורי הזכירה לי את הילדות. מוקפת בהמון, הרגשתי לגמרי לבד." 

לואיז בנסון מספרת על ביקור ב'אור מעוור'  של אנתוני גרומלי

קוגניציה מעוגנת גוף

קוגניציה גופנית, או קוגניציה מעוגנת גוף (Embodied Cognition) היא התאוריה שהנפש (כאן אני עושה שימוש במונח נפש כתרגום למונח mind שאין לו תרגום מדויק בעברית) לא קשורה רק לגוף אלא שהגוף משפיע על הנפש והתודעה,  ולכאורה זהו  אחד הרעיונות היותר אנטי-אינטואיטיביים במדע המערבי הקוגניטיבי. הוא מייצג ניגוד חד לדואליזם, תיאוריית הנפש המפורסמת שהציג רנה דקארט במאה ה-17, כאשר טען כי "יש הבדל גדול בין הנפש לגוף, מכיוון שהגוף מטבעו תמיד מתחלק, והנפש (התודעה) אינה ניתנת לחלוקה לחלוטין. ... הנפש או הנשמה של האדם שונים לחלוטין מהגוף." במאות השנים שחלפו, הרעיון של המוח חסר הגוף פרח. מתוכו התפתחה המחשבה המערבית דרך שני רעיונות בסיסיים: התבונה נטולת גוף מכיוון שהנפש נטולת גוף והתבונה היא טרנסצנדנטית ואוניברסלית. עם זאת, כפי שג'ורג' לאקוף ורפאל נונייז מסבירים ב -

Where Mathematics Come From: How the Embodied Mind Brings Mathematics into Being:

"התודעה.. [הנפש] נובעת מהטבע של המוח, הגוף והחוויות הגופניות שלנו. זו לא רק הטענה התמימה והברורה שאנחנו צריכים גוף כדי לנמק; אלא, זו הטענה הבולטת שעצם מבנה התבונה והתודעה  עצמו מגיע מהפרטים של התגלמותנו (הגופניות שלנו)... לפיכך, כדי להבין את התבונה עלינו להבין את הפרטים של מערכת הראייה שלנו, המערכת המוטורית שלנו, והמנגנון הכללי של הקישור העצבי. ."

חיבור גוף-נפש-חלל

הנפש והגוף אינם ישויות מבודדות; הם מקיימים אינטראקציה בדרכים מורכבות המשפיעות על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו. חיבור הדדי זה הוא הליבה של חיבור גוף-נפש. ככל שהמחקר בפסיכולוגיה ובמדעי המוח מתקדם, מתברר יותר ויותר שמצבנו הנפשי יכול להשפיע על הבריאות הפיזית שלנו ולהיפך. אבל יותר מכך ההבנה שהנפש או התודעה שלנו לא שוכנת רק במוחנו היא הבסיס להתרחבות נוספת לחלל שגופנו מאכלס ונע בו והיחסים שלנו איתו . תאוריית המוח המורחב טוענת שהחשיבה אינה נמצאת באופן אקסקלוסיבי במוח או אפילו לא רק בגוף אלא מתרחבת אל תוך העולם הפיזי הסובב אותנו. התזה מציעה שחלק מהחפצים בסביבה החיצונית יכולים להיות חלק מהתהליך הקוגניטיבי ולמעשה מתפקדים כשלוחה של המוח עצמו. הזיכרון שלנו נמצא היום במידה רבה בתוך הטלפון שלנו למשל. וצורת הקשר אל-והתנועה שלנו במרחב סביבנו קובעת במידה רבה את מבנה התודעה שלנו והחוויה הרגשית שלנו. כך למשל הכל התפתחות רעיון הפרספקטיבה בציור מבוסס על המעבר לעיר-הפספקטיבה המערבית  נבנתה דרך חשיבה של תיבה ריבועית. 

התגלמות: חווית הגוף בחלל.

"אני חושב על הגוף כעל חלל, לא כדבר, לא כאובייקט שצריך לשפר, או להעריץ או משהו אחר, אלא פשוט חלל להיות בו" אנתוני גרומלי 

"התגלמות" או "גופניות"  Embodied היא התופעה שבאמצעותה חוויות, רגשות ואפילו תהליכים קוגניטיביים מושפעים ממצב הגוף שלנו.  כאשר אתה מרגיש חרדה, קצב הלב שלך עשוי להאיץ, כפות הידיים שלך עלולות להזיע, והשרירים שלך עלולים להימתח. תגובות גופניות אלו אינן רק תופעות לוואי של חרדה; הם חלק בלתי נפרד מהחוויה של זה. מושג ההתגלמות מעיד על כך שהרגשות שלנו שזורים עמוק בתחושות הגוף שלנו. נוירופידבק וביופידבק הן דרכים בהן אנו יכולים להשתמש בגוף ובתהליכים נוירולוגיים כדי להשפיע את החוויה הרגשית שלנו. אחת הטכניקות היעילות ביותר להתמודד עם התקף חרדה היא באמצעות טכניקה של נשימה.  ראו -טיפול בחרדה: 8 טכניקות נשימה.

אבל יותר מכך-הגוף הוא תנועה,רטט, קצב.  הגוף אינו דבר נייח, תנועת הגוף במרחב היא הקשר אל המציאות. החושים והתפיסה שלנו מכוונים החוצה, הדרך היחידה שלנו לתיקוף התחושות שלנו וחווית המציאות שלנו, היא באמצעות דיאלוג עם הסביבה והמרחב סביבנו. באמצעות התנועה שלנו בחלל אנו לא רק חוקרים אותו-אנו למעשה מגדירים את עצמנו ומאמתים את קיומנו. המגע שלנו בחוץ מגדיר את האני שלנו. "אם אנחנו לא ננגעים ונוגעים, אנחנו מתחילים לחשוד שאנחנו לא כאן, לא קיימים." אומרת קטלין וודוורד.

חשיבות חיבור הגוף

ויסות רגשי: 

כפסיכולוגים בתל אביב אנו יודעים שפיתוח קשר חזק לגופנו מאפשר לנו לווסת טוב יותר את הרגשות שלנו. כאשר אנו שמים לב לתחושות הגוף שלנו, אנו יכולים לזהות את הרמזים הפיזיים המעידים על מצבנו הרגשי. אנו למעשה יודעים איך אנו מרגישים -דרך הגוף. מודעות זו מאפשרת לנו לטפל ברגשות שליליים בצורה יעילה יותר ולעסוק בפרקטיקות של טיפול עצמי המקדמות רווחה רגשית.

טיפוח חיבור גוף-נפש

תרגילי מיינדפולנס: מדיטציית מיינדפולנס ותרגילי סריקת גוף הם דרכים יעילות לטפח את המודעות לתחושות הגוף. תרגולים אלה הכוללים התבוננות וקבלת תחושות ללא שיפוט, מטפחים קשר עמוק יותר לגוף.

פיסול כיחס בין גוף לחלל

לימוד פיסול, במידה רבה תמיד  הגדיר מערכת יחסים ייחודית ומורכבת בין הפסל והחלל בו הוא שוכן. שלא כמו יצירות אמנות דו-ממדיות המוגבלות לקנבס או לנייר, פסלים חורגים מייצוג חזותי וסמל  בלבד על ידי התרחבות אל התלת מימד . התגלמות פיזית  זו מעניקה לפסלים את היכולת לעסוק בחלל בדרכים עמוקות ודינמיות, תוך יצירת דיאלוג בין היצירה, הסביבה והצופה.

הגדרת החלל בפיסול

בתחום הפיסול, החלל אינו רק העדר חומר; זוהי ישות מוחשית בעלת מהות ומשמעות. פסלים, האדריכלים של דיאלוג זה, מבצעים מניפולציות בחלל כדי להגביר את ההשפעה החזותית, הרגשית והרעיונית של יצירותיהם. החוויה הפיסולית היא משחק גומלין בין המסה המוצקה של היצירה לבין החלל הריק לכאורה המקיף אותה.

חלל חיובי ושלילי

פואטיקה של ההיעדר: אחד מעקרונות היסוד בפיסול הוא התלות ההדדית של חלל חיובי ושלילי. החלל החיובי הוא המסה הממשית של הפסל עצמו, בעוד שהחלל השלילי הוא האוויר או הריק מסביב ובתוכו של הפסל. שני האלמנטים הללו קשורים קשר בל יינתק, מעצבים זה את הגדרתו של זה ותורמים לקומפוזיציה הכוללת. שיווי המשקל בין המרחב החיובי והשלילי הוא מרכזי בקצב החזותי ובתהודה הרגשית של היצירה.

אינטראקציה עם הסביבה

פסלים אינם קיימים בנפרד; הם מקיימים אינטראקציה עם הסביבה שלהם בריקוד של צורה והקשר. פסלי חוצות ופיסול סביבתי, למשל, יוצרים מערכת יחסים ודיאלוג עם מרכיבי הטבע - הרוח, אור השמש והנוף. גורמים חיצוניים אלו הופכים למרכיבים אינטגרליים של החוויה הפיסולית, ויוצרים אינטראקציה מתפתחת כל הזמן המשתנה עם חלוף הזמן וחילופי העונות. פסלי פנים, לעומת זאת, יוצרים מפגש עם חללים פנימיים דרך  אדריכלות ועיצוב פנים,  דיאלוג שיכול לשנות בצורה דרמטית את האווירה של החלל.

מניפולציה מרחבית ועומק מושגי

לפסלים יש כוח לתמרן את החלל כדי לעורר תגובות רגשיות ולהעביר עומק רעיוני. פעולת הפיסול בחימר דרך תוספת פרטים או העדרם, מעניקה לאמן את היכולת להנחות את מבטו של הצופה, ומזמינה אותו לחקור את היצירה ממספר זוויות. מניפולציה זו של יחסים מרחביים יכולה להדגיש היבטים מסוימים של הפסל, להשפיע על הקשר הרגשי של הצופה עם עצמו ועם החלל,  ולגרום לו כמו בחוויה המבלבלת  ב"אור מעוור" של אנתוני גרומלי-  לפקפק בעצם הצורה שבה הוא מבנה את המציאות.  

אמנות המיצב והמיצג 

הבנת הקשר בין פיסול לחלל ולזמן  התרחב מעבר למושגים המסורתיים של הפיסול הקלאסי , והוליד אמנות את המיצב והמיצג. אמני מיצב חורגים מעצם רעיון הפיזיות של הפסל, והופכים חללים שלמים ליצירות אמנות חיות. סביבות אלו מטביעות את הצופה בחוויה חובקת-כל, ומזמינות אותו לחצות את גבולותיו כצופה באמנות, ליצור איתה אינטראקציה ולהפוך לחלק מיצירת האמנות עצמה. במקרים כאלה, היחס בין פיסול לחלל הופך למסע טרנספורמטיבי המאתגר את גבולות הביטוי האמנותי.

הצופה כמשתתף

האינטראקציה הדינמית בין פיסול לחלל מתרחבת אל צופה, שהופך למשתתף פעיל בנרטיב. כשהצופים מסתובבים בפסל, בוחנים את הזוויות והפרספקטיבות השונות שלו, הם מנהלים דיאלוג אישי עם היצירה. המשחק בין אור וצל, הצורות המשתנות תוך כדי תנועה והתגובה הרגשית שמעוררת היצירה כולם תורמים לחוויה ייחודית ואינטימית שמתעצבת על ידי תנועת הצופה בחלל.