הגוף ויחסיו עם החלל והזמן

הפסיכולוגיה של הגופניות, החלל והזמן:

הקשר הדיאלוגי בין האדם -הגוף והמוח- לבין הסביבה  בה הוא פועל ובעיקר מרכיבים של החלל והזמן ,נחקר בדיסציפלינות רבות. במאמר זה נעשה ניסיון לבחון מספר נקודות מבט על הנושא הכוללות את שינוי התפיסה המדעית אודות החלל/זמן, התייחסות אל הגוף כחלל אותו אנו מאכלסים, הבחנות בין חלל פנימי וחלל חיצוני ובין גוף ונפש, כמו גם משמעות התנועה במרחב והזמן. נעסוק כאן גם במשמעות הפסיכולוגית של קריסת המרחב והזמן וניגע גם במרחב הווירטואלי והשפעתו על חווית הגוף.

"ככל שהעולם החיצון הופך מצועף יותר, מאבד בהתמדה צבע, גוון ותשוקות, כך העולם הפנימי קורא לנו בדחיפות רבה יותר"-קארל יונג-The undiscovered self.

נדמה שהבידוד הכפוי בזמן הקורונה,  גורם לנו לבחון מחדש מושגי חלל, מרחב, זמן וטריטוריה . הזמן מאבד משמעות-הימים מתערבבים, ישנים כשעייפים. 

חלל פנימי וחיצוני

"מקום מושבה של הנשמה הוא המקום שבו העולם הפנימי והעולם החיצוני נפגשים."-ג'וזף קמפבל.

 בתוך החלל החיצוני שנכפה עלינו -אנחנו מחפשים חלל פנימי בטוח ונושם. לפעמים זה מרגיש שללא לחץ חיצוני אנחנו עלולים לפקוע החוצה מתוך הלחץ הפנימי. חווית ההבדל והקונפליקט בין החלל הפנימי והחיצוני , טראומת הלידה, ובהמשך טראומת ההפרדה מהאם, היא כנראה אחת הטראומות הבסיסיות המגדירות אותנו כבני אדם. התמזגותהחלל הפנימי עם חלל החיצוני(חוסר ההפרדה בין פנים וחוץ) היא החוויה האנושית החושית הראשונית ביותר, כולנו גדלנו בתוך רחם, כולנו נקרענו מתוך רחם, פרצנו , פילסנו , מתגעגעים, משתוקקים, חוזרים, בורחים.

אחת האבחנות בין חלל פנימי לחיצוני קשורה בחוויית השליטה שלנו. במרחב הפנימי אנחנו האדונים- לפחות לכאורה.  אבל איננו יכולים לשלוט במרחבים פנימיים של אנשים אחרים ,איננו יכולים לשלוט במרחבים חיצוניים כגון האקלים, התנועה בכביש, מציאות כלכלית או הסופיות שלנו, המוות הבלתי נמנע והשינויים והאובדנים לאורך החיים.  אולם יש חללים בהם אנו יכולים לשלוט או לפחות להשפיע, מרחבים כמו הבית ומרחב המחיה שלנו, היצירתיות שלנו והבחירות שלנו (אם אנו מאמינים שיש אומנם בחירה חופשית).

 הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, ראתה קונפליקט מתמיד ומתח בין המרחב והחלל הפנימי המתייחס לדחפים ולגוף,  למחשבות, לדימויים, לחלומות, לעמדות ולרגשות, לחלל החיצוני המתייחס לסביבה החיצונית האובייקטיבית"- למציאות. קונפליקט זה יכול להיפתר רק על ידי "הסתגלות" של העולם הפנימי, ויתור על חלקים בו, גלות פנימית, הומלסיות נפשית-הכרה בזר בתוכנו. ויניקוט ראה בהסתגלות קיצונית מידי-"עצמי מזויף". ילדים הוריים  המסתגלים מהר מידי משלמים מחיר נפשי לאורך החיים.  פסיכולוגיות מאוחרות יותר, כמו הפסיכולוגיה של העצמי (קוהוט, ויניקוט, אריק ברן) או הפסיכולוגיה ההומניסטית (קרל רוג'רס) והאקזיסטנציאליסטית (ויקטור פרנקל). נתנו עדיפות לעולם הפנימי על חשבון העולם החיצוני וטענו שאנו חיים יותר בעולמנו הפנימי מאשר בעולם החיצוני. לעולם לא נוכל להכיר את העולם החיצוני האמיתי - רק את התפיסות שלנו לגביו. יש תפיסות אידיאולוגיות החושבות שדיכוטומיה כזו היא מלאכותית ומזיקה. 

פיסול בחימר- לאכלס את הגוף