האני המגולם: פרספקטיבות פסיכולוגיות על תפיסת הגוף:
קורסי פיסול תל אביב : הגוף כחלק מרכזי בזהות
הגוף הוא חלק מרכזי בזהות שלנו ובדרך שבה אנו חווים את העולם. בפסיכולוגיה מבחינים בין שני מושגים קרובים אך שונים: דימוי גוף ו-סכמת גוף.
דימוי הגוף מתאר את המחשבות והרגשות שלנו לגבי המראה החיצוני – עד כמה אנחנו מרוצים ממנו וכיצד התרבות משפיעה על כך.
לעומתו, סכמת הגוף היא מעין "מפה פנימית" לא מודעת של מיקום ותנועת האיברים, שמאפשרת לנו לנוע ולהגיב בצורה מתואמת.
למרות שהם שונים, שני המושגים קשורים זה לזה באופן עמוק: דימוי גוף שלילי עלול לשבש את תחושת הגוף המובנית ולהוביל לטעויות בתפיסה מרחבית. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות הקלינית של דימוי גוף לא רק בהיבט רגשי אלא גם ביכולת התפקוד היומיומי. גישות פנומנולוגיות, כמו זו של מרלו-פונטי, מזכירות לנו שהגוף אינו "כלי לנפש", אלא הדרך המרכזית שבה אנחנו תופסים, מפרשים וחיים את המציאות (ראו גם: להרגיש איך את/ה מרגיש/ה- אינטרוספציה).
בעודם נבדלים בתפקידיהם העיקריים – סכמת הגוף מכוונת בעיקר לפעולה ולא מודעת, ודימוי הגוף תפיסתי ורגשי יותר – שני מושגים אלה שזורים זה בזה באופן מורכב. מחקר על מסגרות ייחוס מרחביות, למשל, מדגיש כיצד הם יכולים להשפיע עמוקות על התפיסה העצמית. "השערת הנעילה האלוצנטרית", שהוצעה בהקשר של אנורקסיה נרבוזה, מצביעה על כך שיחידים עשויים להשתמש כברירת מחדל בתפיסת גופם מפרספקטיבה מרחבית אלוצנטרית (חיצונית), מה שעלול להגביל את תפיסתם האגוצנטרית (מבוססת עצמי). זה ממחיש כיצד מסגרות ייחוס מרחביות מהותיות יכולות להשפיע ישירות על תפיסתו העצמית של אדם ועל דימוי גופו, ומדגים אינטגרציה עמוקה בין הבנה מרחבית לבין תחושת העצמי הפנימית. (ראו "איך נשים מציירות את עצמן").

חוג פיסול נס ציונה-הניכור הגופני
טבלה 1: השוואה בין תפיסות קלאסיות/קוגניטיביסטיות לעומת קוגניציה מגולמת
תפיסה קלאסית/קוגניטיביסטית | תפיסת קוגניציה מגולמת |
1. מטפורת מחשב של הנפש; מבוססת כללים, מונעת לוגיקה. | 1. מטפורת צימוד של הנפש; צורת התגלמות + סביבה + פעולה מגבילות תהליכים קוגניטיביים. |
2. ניתוח מבודד – קוגניציה מובנת על ידי התמקדות בעיקר בתהליכים פנימיים. | 2. ניתוח יחסי – יש לחקור את יחסי הגומלין בין נפש, גוף וסביבה כדי להבין קוגניציה. |
3. עליונות החישוב. | 3. עליונות הפעולה מכוונת המטרה המתפתחת בזמן אמת. |
4. קוגניציה כשליפה פסיבית. | 4. קוגניציה כבנייה פעילה המבוססת על פעולותיו המגולמות ומכוונות המטרה של אורגניזם. |
5. ייצוגים סמליים, מקודדים. | 5. ייצוגים סנסו-מוטוריים. |
3. בניית מציאות: תפיסה מרחבית ומסגרות קוגניטיביות
קוגניציה מרחבית היא היכולת שלנו להבין ולהתמצא במרחב – לדעת איפה אנחנו נמצאים, איך להגיע ליעד ואיך לזכור מסלולים. המוח עושה זאת בעזרת שתי דרכי ייחוס מרכזיות: מסגרת אגוצנטרית (יחס לעצמי – למשל "משמאלי" או "מאחוריי") המתאימה לפעולות מהירות בסביבה קרובה, ומסגרת אלוצנטרית (יחס לסביבה – למשל "ליד העץ" או "מאחורי הבניין") שמייצרת "מפות מנטליות" ועוזרת בניווט בקנה מידה גדול. מפות קוגניטיביות אלו נשענות על אזורים חשובים במוח כמו ההיפוקמפוס, והן חיוניות לכל פעילות יומיומית – מהליכה ברחוב ועד מציאת דרכנו בעיר חדשה.
מחקרים מראים שהשיטות האלה לא פועלות בנפרד, אלא משתלבות זו בזו באופן דינמי בתפיסת המציאות. לפעמים אנחנו זקוקים לתגובה מהירה ומקומית, ולפעמים לייצוג רחב של המרחב. גורמים סביבתיים כמו גודל השטח או נוכחות נקודות ציון, וגם גורמים אישיים כמו גיל, משפיעים על השיטה שנעדיף. בסופו של דבר, ניווט יעיל מצריך גמישות ושילוב בין שני סוגי העיבוד.
מחקרים אחרים מראים שהחוויות המרחביות שלנו נוטות לעיוותים (ראו לימודי רישום וציור-הנוירולוגיה) – אנחנו לא תמיד מעריכים נכון מרחקים או זוויות – מה שמדגיש עד כמה היכולת המרחבית היא מורכבת ודינמית. (ראו: פרספקטיבה ונקודת מבט) סיווגו של מונטלו מוסיף הבחנה בין סוגי מרחבים: מהמרחב הקטן ביותר (כמו חפץ ביד), דרך חדר או סביבה עירונית, ועד למרחב הגאוגרפי הרחב ביותר, שנחווה באמצעות מפות. ניווט יעיל, אם כן, דורש גמישות במעבר בין שתי צורות העיבוד ושילוב ביניהן.
אמנים, באופן מודע ושלא מודע, מתמרנים רמזים מרחביים כדי ליצור אשלייה של עומק, קנה מידה ותנועה, ובכך משפיעים ואולי אף מעוותים את התהליכים הקוגניטיביים המרחביים הטבועים בצופה. (ראו קורס רישום למתחילים).
אם קוגניציה מרחבית אנושית מסתמכת על בניית "מפות קוגניטיביות" פנימיות שהן מטבען רגישות לעיוותים ספציפיים, אזי אמנים יכולים לנצל במכוון הטיות קוגניטיביות אלו כדי לעצב את החוויה המרחבית הסובייקטיבית של הצופה (ראו הפסיכולוגיה של רישום) על ידי מניפולציה של אלמנטים כמו פרספקטיבה לינארית, קנה מידה, קומפוזיציה וסידור דמויות או חפצים בתוך ציור או פסל, אמנים יכולים ליצור "מפות" חזותיות בתוך עבודתם אשר מחזקות או מעוותות במכוון את ההבנה המרחבית של הצופה. לדוגמה, הפרספקטיבה המוגזמת בציור רנסנס עשויה ליצור תחושה של מרחב או מרחק שמרגישה גדולה יותר מבחינה פסיכולוגית מהממדים הפיזיים של הבד, תוך ניצול נטייתו של הצופה להעריך יתר על המידה מרחקים מסוימים. באופן דומה, המיקום האסטרטגי של פיסול מונומנטלי בכיכר ציבורית יכול לשנות את קנה המידה הנתפס של הסביבה הסובבת, ולאתגר את המיפוי המרחבי הרגיל של הצופה. משמעות הדבר היא שאמנות אינה רק מתארת מרחב; היא מהנדסת מחדש באופן פעיל את העיבוד המרחבי הפנימי של הצופה. מניפולציה זו יכולה להוביל לחוויות סובייקטיביות של עומק, מרחק ואוריינטציה הסוטות מהמציאות האובייקטיבית, ובכך להשפיע עמוקות על תגובות רגשיות וקוגניטיביות. אמנים, במובן זה, הופכים ל"קרטוגרפים קוגניטיביים", המנחים את הניווט המנטלי של הצופה בתוך עולמה הנוצר של יצירת האמנות.
פרוקסמיקה: השימוש התרבותי והפסיכולוגי במרחב אישי
פרוקסמיקה, תחום שפותח על ידי האנתרופולוג אדוארד ט. הול, היא המחקר השיטתי של האופן שבו יחידים משתמשים וחווים מרחב פיזי באינטראקציות בין-אישיות שלהם. הול הדגיש כיצד רקעים תרבותיים מעצבים עמוקות תפיסות וארגון של מרחב אישי, ולעיתים קרובות מובילים לאי-הבנות בחילופי תרבויות. הוא סיווג את המרחב הבין-אישי לארבעה אזורים מובחנים: אינטימי (0-45 סמ'), אישי-יומיומי (עד 1.22 מטר), חברתי-ייעוצי (עד 3 מטרים), וציבורי (3 מטרים ומעלה), כאשר כל אחד מהם משרת פונקציות חברתיות שונות ובדרך כלל שמור לדרגות שונות של אינטימיות ביחסים. הפרות של "בועת המרחב האישי" של אדם צפויות לעורר אי נוחות או אפילו כעס. ראו גם (המצאת העולם הפנימי).
מרחב אדריכלי והשפעתו הפסיכולוגית
העיצוב האדריכלי של המרחב משפיע עמוקות על מצב רוחו של אדם, מצבו הפיזיולוגי ובריאותו הנפשית הכללית. מחקרים מצביעים על כך שתכונות גיאומטריות של מרחבים, כגון חדרים מעוגלים לעומת מלבניים, יכולות להשפיע ישירות על מצב רוח, עוררות ותפוקה יצירתית. חללים מעוגלים, למשל, מובילים לאפקט חיובי גבוה יותר ולעוררות פיזיולוגית נמוכה יותר. יתר על כן, חוויה אדריכלית משפיעה על קוגניציה חברתית, ומווסתת מנגנוני קשב לביטויי גוף של אחרים. הדבר מצביע על כך שהסביבה עצמה יכולה לשנות את תגובותינו החברתיות והרגשיות (ראו: הבית-כזהות והגדרה עצמית).
4. אריג החוויה: תפיסה זמנית ואופיה הסובייקטיבי
תפיסת הזמן (או כרונוצפציה) היא החוויה הסובייקטיבית שלנו לגבי כמה מהר או לאט אירועים מתרחשים. היא גמישה מאוד – רגעי שמחה או התרגשות מרגישים שחולפים ברגע, בעוד לחץ או שעמום יכולים להרגיש כמו נצח. (ראו: הפסיכולוגיה של הזמן)
מחקרים בפסיכולוגיה מציעים מודל של "שעון פנימי": מנגנון המייצר קצב של "נקישות" פנימיות, וככל שנאספות יותר נקישות– הזמן נתפס כארוך יותר. לפי "מודל שער הקשב", הדפקים נרשמים רק כשאנחנו מפנים קשב לזמן, ולכן מצב הרגש והעוררות משפיעים ישירות על תחושת משך הזמן. רגשות חזקים כמו פחד או התרגשות מאיצים את השעון הפנימי וגורמים לזמן להרגיש שונה לחלוטין. גישות חדשות יותר, כמו "תיאוריית מרחב־זמן קוגניטיבי", מציעות שמרחב וזמן אינם נפרדים: בכל תפיסה מרחבית יש ממד של זמן, ובכל תפיסת זמן יש ממד מרחבי. כך מתברר שהחוויה האנושית נבנית תמיד משילוב בין גוף, תנועה, מרחב וזמן (ראו: כיצד הציור מתייחס לזמן והחלל).
5. מציאות מדומה (VR) ובינה מלאכותית (AI): שינוי הבנת הקוגניציה המגולמת
ההתקדמות במציאות מדומה (VR) ובינה מלאכותית (AI) מציעה הבנה מזוית חדשה של קוגניציה מגולמת, ומאתגרת את ההנחות המסורתיות לגבי הקשר בין נפש, גוף וסביבה.
א. מציאות מדומה (VR) והתגלמות: הרחבת גבולות החוויה
מציאות מדומה היא טכנולוגיה המאפשרת למשתמשים לחוות סביבות ממוחשבות סוחפות, לעיתים קרובות באמצעות משקפיים וציוד נוסף. מערכות VR פועלות באופן דומה לאופן שבו המוח יוצר סימולציות מגולמות: הן מתחזקות מודל של הגוף ושל המרחב סביבו, ומספקות למשתמש את ההשלכות החושיות של תנועותיו, בדומה לאופן שבו המוח מנבא את התוצאות החושיות של פעולותיו של אדם בעולם האמיתי.
VR משפרת חוויות מגולמות בכמה דרכים:
אינטראקציה תלת-ממדית: VR מאפשרת למשתמשים ליצור דיאלוג ישיר עם אובייקטים תלת-ממדיים בסביבה וירטואלית, מה שמקדם התגלמות חזותית ומוטורית ומשפר את הלמידה. הדבר רלוונטי במיוחד למבנים אנטומיים פנימיים, שלא היו נגישים בעבר להתגלמות ישירה, ומאפשר לסטודנטים לרפואה ללמוד אנטומיה, לבצע ניתוחים ואף לתרגל הליכים כירורגיים בסביבה מבוקרת.
מניפולציה של דימוי גוף: VR משמשת ככלי אבחון להפרעות דימוי גוף, ומאפשרת בדיקה מהירה של דימוי גוף נתפס.היא יכולה אף לגרום לשינויים בדימוי הגוף, ולהפחית חוסר שביעות רצון מהגוף ללא תופעות לוואי משמעותיות. על ידי שינוי חווית הגוף, VR יכולה להקל על שינוי קוגניטיבי וטיפולי.
תפיסה מרחבית מבוקרת: VR מאפשרת חשיפה מבוקרת לסביבות לא מוכרות, מה שמגביר את התוקף האקולוגי במחקר קוגניציה מרחבית. היא יכולה להעביר כיצד העולם נראה לאנשים אחרים, ובכך להרחיב את ההבנה האמפתית והתפיסתית.
למרות היתרונות הללו, רמות גבוהות יותר של חשיפה ונאמנות חזותית ב-VR אינן מבטיחות בהכרח תחושת נוכחות או תגובה פסיכולוגית "מציאותית". עם זאת, היכולת של VR להציג גירויים תלת-ממדיים ולשלב קלט חושי רב-מודאלי (שמע, מגע, ריח, תנועה) בו זמנית, מציעה יתרונות משמעותיים לחקר תפיסה וקוגניציה.
ב. בינה מלאכותית (AI) והגדרה מחדש של קוגניציה מגולמת
בינה מלאכותית (AI) שואפת לחקות את הדרך שבה יצורים חיים לומדים ומתמודדים עם מצבים משתנים, אך מתקשה לשחזר את הגמישות הטבעית של אפילו בעלי חיים פשוטים. אחת התשובות לאתגר זה היא "בינה מלאכותית מגולמת" (Embodied AI), שמבוססת על הרעיון שחשיבה לא נוצרת רק מחישובים במחשב אלא מהאינטראקציה בין הגוף והעולם. גישה זו שואבת השראה מתפיסת קוגניציה מגולמת בפסיכולוגיה.
שוני משמעותי נוסף קיים בתפיסת הזמן: בעוד שבני אדם חווים זמן כזרימה רציפה, AI רואה אותו כנתונים בדידים – חותמות זמן הן שמאפשרות לה לעבד עבר, הווה ועתיד באותה הקלות. במערכות מתקדמות כמו מחשוב קוונטי, הזמן אף נתפס כספקטרום הסתברויות ולא כקו ליניארי. מצד אחד זה מעניק ל־AI יתרונות אדירים בחיזוי מגמות וקבלת החלטות בזמן אמת, אך מצד שני הוא יוצר אתגרים סביב הבנה של סיבתיות ועקביות בין מערכות שונות.
כדי לפתח סוכנים אוטונומיים מתקדמים, יש צורך בארכיטקטורות המדמות את דפוסי האינטראקציה הסנסו־מוטוריים של יצורים חיים. רשתות עצביות מודרניות מאפשרות ל־AI מגולמת לפעול בסביבות דינמיות, להסתגל להקשרים חדשים וללמוד ללא "שכחה קטסטרופלית". בכך מודגם כיצד עקרונות של קוגניציה מגולמת עוברים לעולם הטכנולוגיה – ומאפשרים יצירה של מערכות חכמות יותר, גמישות יותר ודמויות־אנוש יותר.
חוג פיסול רחובות: הגוף כתנועה
6. מסקנה: הבנת יסודות החוויה האנושית בעידן הדיגיטלי
הקשר בין גוף, מרחב וזמן מגלה שהחוויה האנושית היא לא משהו שאנחנו רק "קולטים", אלא משהו שאנחנו יוצרים כל הזמן דרך מחשבות, רגשות ותחושות. הגישה של קוגניציה מגולמת מדגישה שהנפש, הגוף והסביבה קשורים זה בזה: איך שאנחנו חווים את המרחב משפיע גם על איך שאנחנו חווים את עצמנו, ואילו תפיסת הזמן משתנה בהתאם לרגש, לקשב ולחוויות שעוברות עלינו.
הטכנולוגיות החדשות מוסיפות נדבך מרתק: מציאות מדומה (VR) מאפשרת לנו לעצב חוויות מרחביות וגופניות חדשות, ומהווה כלי חשוב למחקר פסיכולוגי וקליני. במקביל, בינה מלאכותית (AI) – עם תפיסת הזמן השונה שלה וההתפתחות לעבר AI מגולמת – מאתגרת את ההבנה שלנו לגבי מהי אינטליגנציה, ופותחת פתח לחשיבה חדשה על הקשר בין אדם למכונה.
בסופו של דבר, גוף, מרחב וזמן יוצרים יחד שדה תפיסתי הוליסטי: שינוי באחד מהם משנה גם את השניים האחרים. הבנה זו חיונית לא רק לניווט יומיומי, אלא גם להבנת חוויות אסתטיות, יצירתיות ורגשיות. בעידן שבו הגבולות בין פיזי לווירטואלי ובין אנושי למלאכותי מיטשטשים, ההכרה בקשר הזה הופכת למשמעותית יותר מתמיד.
קוגניציה מעוגנת גוף
"גוף האדם אינו מכשיר לשימוש, אלא מציאות אנושית שיש לחוות, לחקור ודרכה לחנך" - תומס האנה.
"הגוף שלך הוא המטאפורה הבסיסית של חייך, הביטוי לקיום שלך. זה התנ"ך שלך, האנציקלופדיה שלך, סיפור חייך". – גבריאלה רוט.
קוגניציה גופנית, או קוגניציה מעוגנת גוף (Embodied Cognition) היא התאוריה שהנפש (כאן אני עושה שימוש במונח נפש כתרגום למונח mind שאין לו תרגום מדויק בעברית) לא קשורה רק לגוף אלא שהגוף משפיע על הנפש והתודעה. הוא מייצג ניגוד חד לדואליזם, תיאוריית הנפש המפורסמת שהציג רנה דקארט במאה ה-17, כאשר טען כי "יש הבדל גדול בין הנפש לגוף, מכיוון שהגוף מטבעו תמיד מתחלק, והנפש (התודעה) אינה ניתנת לחלוקה לחלוטין. ... הנפש או הנשמה של האדם שונים לחלוטין מהגוף." במאות השנים שחלפו, הרעיון של המוח חסר הגוף פרח. מתוכו התפתחה המחשבה המערבית דרך שני רעיונות בסיסיים: התבונה נטולת גוף מכיוון שהנפש נטולת גוף והתבונה היא טרנסצנדנטית ואוניברסלית. עם זאת, כפי שג'ורג' לאקוף ורפאל נונייז מסבירים ב -Where Mathematics Come From: How the Embodied Mind Brings Mathematics into Being:
"התודעה.. [הנפש] נובעת מהטבע של המוח, הגוף והחוויות הגופניות שלנו. זו לא רק הטענה התמימה והברורה שאנחנו צריכים גוף כדי לנמק; אלא, זו הטענה הבולטת שעצם מבנה התבונה והתודעה עצמו מגיע מהפרטים של התגלמותנו (הגופניות שלנו)... לפיכך, כדי להבין את התבונה עלינו להבין את הפרטים של מערכת הראייה שלנו, המערכת המוטורית שלנו, והמנגנון הכללי של הקישור העצבי."

סדנת אפוקסי-יציקת פסלים שקופים: Maria-Luise Bodirsky
חיבור גוף-נפש-חלל
כפסיכולוג בתל אביב אני חושב על הנפש והגוף כישויות לא מבודדות; הן מקיימות אינטראקציה בדרכים מורכבות המשפיעות על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו. חיבור הדדי זה הוא הליבה של חיבור גוף-נפש. ככל שהמחקר בפסיכולוגיה ובמדעי המוח מתקדם, מתברר יותר ויותר שמצבנו הנפשי יכול להשפיע על הבריאות הפיזית שלנו ולהיפך. אבל יותר מכך ההבנה שהנפש או התודעה שלנו לא שוכנת רק במוחנו היא הבסיס להתרחבות נוספת לחלל שגופנו מאכלס ונע בו והיחסים שלנו איתו . תאוריית המוח המורחב טוענת שהחשיבה אינה נמצאת באופן אקסקלוסיבי במוח או אפילו לא רק בגוף אלא מתרחבת אל תוך העולם הפיזי הסובב אותנו. התזה מציעה שחלק מהחפצים בסביבה החיצונית יכולים להיות חלק מהתהליך הקוגניטיבי ולמעשה מתפקדים כשלוחה של המוח עצמו. הזיכרון שלנו נמצא היום במידה רבה בתוך הטלפון שלנו למשל. וצורת הקשר אל-והתנועה שלנו במרחב סביבנו קובעת במידה רבה את מבנה התודעה שלנו והחוויה הרגשית שלנו. כך למשל הכל התפתחות רעיון הפרספקטיבה בציור מבוסס על המעבר לעיר-הפרספקטיבה המערבית נבנתה דרך חשיבה של תיבה ריבועית.
התגלמות: חווית הגוף בחלל.
."התגלמות( גופנית) היא מי אנחנו. זה איך שאנחנו פועלים.
מטרת הגוף שלנו - במיוחד דפוסי היציבה, התנועה, המתח ודפוסי המודעות הגופנית שלנו- אינה רק פונקציונלית (מבחינת מה שמעביר הראש ביעילות), אלא היא ביטוי מוצק של מערכת הרגלים שאנו מכנים -עצמנו.
הדרך בה אנו מחזיקים את הגוף, מסתובבים, משתתפים ומתכוונים דרך הגוף, היא דרך לנהל ולבטא את מי שאנחנו. העצמי הלא מודע, ובפוטנציה העצמי שנוצר במודע, היא הקרביים שלנו.
העיצוב הגופני שלנו הוא מיצוק של תנאי העבר ודרך לעצב את העתיד על סמך אלה, כמו גם תגובה הולמת להווה.
הצורה הפיזית שלנו היא העדשה התפיסתית, הקוגניטיבית, הרגשית, מעוררת ההשראה, ההתייחסות וההתנהגות שלנו - זוהי הדרך בה אנו רואים, חושבים, מרגישים, יוצרים, מתייחסים ופועלים. איך אנחנו זזים זה איך שאנחנו, ואנחנו ממש "נוטים" לחיים כאלה או אחרים.
התגלמות היא לא רק מגורים בגוף - או להיות מודע לגוף (מה שמרמז על משהו נפרד שמודע לגוף בתור "זה") אלא להיות מודע כגוף - הגוף כאני.
להיות מודע לעיצוב האישי הלא מודע שלנו של הגוף בדרך כלל, פיתוח מגוון האפשרויות בהקשר זה, וחופש הבחירה כתוצאה מכך, הוא המשמעות של "התגלמות".
באופן פואטי יותר, כאשר מודעות והתגלמות משתלבות, הגוף הופך מבית סוהר לשאלה – שאלה של רוח, של אהבה ושל משמעות. באופן תמציתי יותר, ובמובן המלא: התגלמות היא ההיבט הסובייקטיבי של הגוף. אם כל זה היה קצת מילולי - "איך אנחנו עושים" ו"איך שאנחנו" הן הגדרות טובות כמו כל הגדרה." - מארק וולש.
התגלמות" או "גופניות" (Embodied) היא התופעה שבאמצעותה חוויות, רגשות ואפילו תהליכים קוגניטיביים מושפעים ממצב הגוף שלנו. כאשר אתה מרגיש חרדה, קצב הלב שלך עשוי להאיץ, כפות הידיים שלך עלולות להזיע, והשרירים שלך עלולים להימתח והחשיבה שלך הופכת ממוקדת בדבר אחד. תגובות גופניות, נוירולוגיות ומחשבתיות אלו- אינן רק תופעות לוואי של חרדה; הם חלק בלתי נפרד מהחוויה של פחד. מושג ההתגלמות מעיד על כך שהרגשות שלנו שזורים עמוק בתחושות הגוף שלנו. נוירו פידבק וביופידבק הן דרכים בהן אנו יכולים להשתמש בגוף ובתהליכים נוירולוגיים כדי להשפיע על ולשנות את החוויה הרגשית שלנו. אחת הטכניקות היעילות ביותר להתמודד עם התקף חרדה היא באמצעות טכניקה של נשימה. ראו -טיפול בחרדה: 8 טכניקות נשימה.

קורס ציור-הגוף כהיעדר
תנועה:
"תנועה היא מה שאנחנו, לא משהו שאנחנו עושים" - אמילי קונרד.
-הגוף הוא תנועה, רטט, קצב. הגוף אינו דבר נייח, תנועת הגוף במרחב היא הקשר אל המציאות. החושים והתפיסה שלנו מכוונים החוצה, הדרך היחידה שלנו לתיקוף הרגשות, התחושות וחווית המציאות שלנו, היא באמצעות דיאלוג עם הסביבה והמרחב סביבנו. באמצעות התנועה שלנו בחלל אנו לא רק חוקרים אותו-אנו למעשה מגדירים את עצמנו ומאמתים את קיומנו. המגע שלנו בחוץ מגדיר את האני שלנו. "אם אנחנו לא ננגעים ונוגעים, אנחנו מתחילים לחשוד שאנחנו לא כאן, לא קיימים." אומרת קטלין וודוורד.
חשיבות חיבור הגוף
"מעטים מאיתנו איבדו את שפיותנו , אבל רובנו כבר מזמן איבדנו את הגוף" - קן וילבר- Integral psychology.
ויסות רגשי:
כפסיכולוגים בתל אביב אנו יודעים שפיתוח קשר חזק לגופנו מאפשר לנו לווסת טוב יותר את הרגשות שלנו. כאשר אנו שמים לב לתחושות הגוף שלנו, אנו יכולים לזהות את הרמזים הפיזיים המעידים על מצבנו הרגשי. אנו למעשה יודעים איך אנו מרגישים -דרך הגוף. מודעות זו מאפשרת לנו לטפל ברגשות שליליים בצורה יעילה יותר ולעסוק בפרקטיות של טיפול עצמי המקדמות רווחה רגשית.
טיפוח חיבור גוף-נפש
תרגילי מיינדפולנס: מדיטציית מיינדפולנס ותרגילי סריקת גוף הם דרכים יעילות לטפח את המודעות לתחושות הגוף. תרגולים אלה הכוללים התבוננות וקבלת תחושות ללא שיפוט, מטפחים קשר עמוק יותר לגוף.
שינוי גבולות הגוף
"שום דבר לא משתנה עד שמשהו זז" - איינשטיין
"אנחנו המערכת הראשונה שעלינו ללמוד לנהל" - סטיוארט הלר Dance of Becoming: Living Life as a Martial Art.
מעבר לגישת הגוף-נפש ואולי כהשלמה לה, מחקרים חדשים שחלקם נוצרו בעקבות מציאות מדומה מדגישים כמה חווית הגוף שלנו והפיזיולוגיה שלנו מושפעים ונקבעים על ידי התודעה וההתנסויות שלנו בעולם (בין אם הוא פיזי ובין אם הוא וירטואלי). דפוסי החשיבה שלנו קובעים ברמה עמוקה מאוד את הפיזיולוגיה שלנו.
ויסות רגשי:
כפסיכולוגים ברחובות אנו יודעים שפיתוח קשר חזק לגופנו מאפשר לנו לווסת טוב יותר את הרגשות שלנו. כאשר אנו שמים לב לתחושות הגוף שלנו, אנו יכולים לזהות את הרמזים הפיזיים המעידים על מצבנו הרגשי. אנו למעשה יודעים איך אנו מרגישים -דרך הגוף. מודעות זו מאפשרת לנו לטפל ברגשות שליליים בצורה יעילה יותר ולעסוק בפרקטיות של טיפול עצמי המקדמות רווחה רגשית.
טיפוח חיבור גוף-נפש
תרגילי מיינדפולנס: מדיטציית מיינדפולנס ותרגילי סריקת גוף הם דרכים יעילות לטפח את המודעות לתחושות הגוף. תרגולים אלה הכוללים התבוננות וקבלת תחושות ללא שיפוט, מטפחים קשר עמוק יותר לגוף.