"האמנות מעוררת את המסתורין שבלעדיו העולם לא היה מתקיים."

רנה מגריט

"פליאה היא רגש, הדומה לתדהמה, שאנשים חווים כאשר הם עומדים אל מול דבר מה נדיר או בלתי צפוי.

פליאה היא מילה בעלת קונוטציה חיובית מתדהמה, וכרגש מתבטאת לאורך תקופה ארוכה יותר של זמן. כמו כן,

היא הוכחה כקשורה לסקרנות, קסם ודחיפה לחקירה מדעית."

ויקפדיה

"כדי שילד ישמור על תחושת הפליאה הטבעית שלו, הוא צריך לפחות את חברתו של מבוגר אחד לחלוק איתו את התחושה, 

לגלות איתו מחדש את העונג , ההתרגשות והמסתורין של העולם בו אנחנו חיים."

"דרך אחת לפקוח את עיניך, היא לשאול: מה אם לא ראיתי את זה מעולם קודם לכן? מה אם אדע שלא אראה זאת שוב לעולם?"

רחל קרסון -.

אנחנו מאבדים את הפליאה, לכל כבר ראינו את הפרומו, שום דבר כבר לא מפליא אותנו, ומילא אנחנו ,

איך נגדל ילדים ללא פליאה. ללא אותה תחושה של התרוממות רוח והתרגשות שאנו חווים מול דבר מה חדש.

דבר מה שגורם לנו לראות אחרת. זה לא מדיד , לפיכך לא נספר, לפיכך לא נבחן. אף אחד לא שומר על זה, מלבד ההורים.

זו ילדותי השנייה,
עול השנים כבר נשכח.
זו ילדותי השנייה,
לבי נפתח. 

דרך עינייך בת,
אני רואה ומגלה שוב עולם.
דרך ידייך אלמד
לגעת שוב בגלי הים.
דרך שפתייך בת,
טעם חדש למילים.
ואתך שוב אגדל בלי לחשוש -
אנחנו כבר בני שלוש. 

אמנות ופליאה כרוכות יחד,  זה מה שהביא אותנו אל האמנות כלמתחילה, אותה חווית עונג וגילוי

מול פסל  ציור או שיר.

סוג של התפעמות שזכורה לי לעיתים כחוויה מציפה, שאי אפשר להעביר לאדם אחר, שמילים לא יכולות להקיף.

(איזו אכזבה זו להראות עבודה או ספר מרגש  לאדם אחר- יצירות שהפעימו אותך,

ולקבל תגובה פושרת, ולהפך איזה גילוי זה למצוא אדם נוסף, המתרגש מאותה מוזיקה  שרגשה אותך)

גם התהליך היצירתי -תהליך יצירת אמנות או כל פעולה יצירתית אחרת, מזמן רגעי "אאוריקה", וגילוי.

אנחנו יכולים לחוש פליאה גם מול עצמנו. ואולי זה מה שממכר בעיסוק בפיסול, ציור ואמנות בכלל.

אביה אמזלג-חוג ציור לילדים

עדי מה יפית-חוג ציור לילדים רחובות

אדווה

ליהי-כיתה ב'-חוג ציור לילדים רחובות

מעיין-חוג פיסול לילדים ונוער-רחובות