פחד מהרס כמחסום יצירתי

"כל פעולה יצירתית היא קודם כל פעולה של הרס" -פאבלו פיקאסו

"עם זאת, האדם לעולם לא יהיה שלם עד שילמד ליצור ולהרוס; הוא בהחלט יודע להרוס, וזו חצי מהמלחמה".- אלכסנדר דיומא, הרוזן ממונטה כריסטו. פסיכולוג תל אביב על הצורך לאפשר הרס כמרכיב באישיות השלמה.

הרס מאפשר יצירה

כמה רחוק נלך?

אני חושב על הרס ויצירה כשני פנים של אותה תכונה , הם כרוכים יחד. זה נשמע תאורטי ומרחיק לכת, אבל יש תהליכים רבים שחושפים את היחסים הללו:  כל מי שצייר או פיסל פעם מכיר את השלבים האחרונים של העבודה.  נוצר דבר מה. דבר מה שהשקענו בו שעות עבודה ומאמץ. וככל שהשלב מתקדם יותר כך שינויים בעבודה כרוכים במתח נפשי-בפחד להרוס. לפעמים אתה יכול להצביע על מה שלא בסדר, לפעמים אלו דברים שמחייבים שינוי מהותי בעבודה, חזרה לשלב מוקדם יותר. אבל אתה מוותר, אי אפשר להתחיל מחדש עכשיו. זה נדמה משהו אלים לשנות משהו  בחיים, בעבודה. בציור, בפיסול. אולי לכן אנחנו חוששים מלהיכנס לטיפול פסיכולוגי-הפחד שהמודעות ושיקוף -יגרמו להרס; שנעזוב זוגיות, עבודה, או את עצמנו הישן והבטוח (ראו קנאה בזוגיות של אחרים).

כל עוד זה עובד אין סיבה לשנות, סוס מנצח לא מחליפים, בעצם לא מחליפים אותו כל עוד הוא נושם. 

אני מאמין שעקרונות נפשיים תמיד עובדים בצורה פרדוקסלית, משיכה ודחיה הם כוחות הניזונים זה מה. באותה מידה שאנו מפחדים מהרס-אנו עלולים גם להתמכר לו, כולנו ראינו את זה. 

באותה מידה שאנו מפחדים מהחדש, אנו עלולים להיכלא בתוכו ולהפוך אותו כסוג של הימנעות מהמציאות. 'תסמונת הנסיך הקטן' . מדברת על דרך לא להתבגר-להישאר מבטיח ובעל פוטנציאל, אבל לא לבחון אותו ולהתמודד עם הסכנה שבחלקו הוא יתממש. . fomo-חרדת ההחמצה, היא סוג של דרך להימנע מבחירה (מלהיכלא בבחירה אחת) .

פיסול ברשת, נוכחות כחור "אין מישהו שסביר יותר שיהרוס אותנו יותר מהאדם איתו אנו מתחתנים". אלן דה בוטון, מהלך האהבה. פסיכולוג רחובות על הקשר בן הרס, קרבה, יציבות ואהבה.

ככל שאנו מושקעים בדבר מה, בעבודה , ביצירה, במערכת יחסים -אנחנו מרגישים גם כלואים בה, אנחנו הופכים מודעים לצורך שלנו להשתחרר.  הצורך יוצר לא פעם גם פחד מפניו, אנחנו יודעים שיש בנו הרס פוטנציאלי. מתי שהוא כולנו שברנו , הרסנו , קלקלנו הכל. וכולנו חזרנו למקום הפשע.

אה הסיפוק שבלהרוס,  הקסם של שבירה, החופש, שרה ג'ניס ג'ופלין:

Freedom's just another word for nothin' left to lose
Nothin', don't mean nothin' hon' if it ain't free

פיסול ברשת מתכת, יצורים דמויי אדם. "דברים קיימים או בגלל שהם נוצרו לאחרונה או בגלל שיש להם תכונות שגרמו לכך שלא יהרסו אותם בעבר." ריצ'רד דוקינס, השען העיוור: מדוע עדויות  האבולוציה חושפות יקום ללא תכנון. פסיכולוגים תל אביב על קיום פיזי ונפשי כשרידה של ההרס.

הפחד מחופש

חופש הוא דבר מפחיד -הוא כרוך בהתנסות מתמדת באובדן. מזה אולי אנחנו חוששים גם ביצירה. כל הישג יצירתי שלנו נדמה כחד פעמי, ככזה שהמקרה שיחק בו תפקיד מרכזי, אם נהרוס איך נשחזר?
וכך אנחנו הופכים כלואים בהישג שלנו, חוששים ללכת הלאה. תהליך יצירתי הנו תהליך של מרד מתמיד בעצמך, של הרסנות מתמדת.
באותו תחום פסיכולוגי שבוחן  התפתחות לאורך החיים Lifespan Psychology , אחד העקרונות שתמיד מצא חן בעיני -מנוסח כך: כל הישג הופך להיות המכשול עליו אתה צריך להתגבר כדי להגיע להישג הבא. כל הישג הוא כלא, אתה מתפתה לשחזר אותו, אמנים שזוכים להכרה מכירים היטב את הקושי שיוצרת ההצלחה, הם מתמכרים לה.
מדוע אמנים מסוימים נותרים יצירתיים ואחרים נהנים מפרץ יצירתיות קצר שלא משוחזר. חלק מזה זה הנכונות להמשיך לקחת סיכון, לשכוח את הישג העבר, להעמיד את הכל שוב בשאלה. העיקרון זה אותו ניסח הפסיכולוג קליני לוינסון-ובו השתמשה גייל שיהי-בספר רב המכר -מעברים; "רבים מאתנו אינם מודעים לפחדים הללו. יש בנו מספיק חוצפה שטחית כדי לשטות באנשים שאנו פוגשים, וכך אנו משטים גם בעצמנו. אבל  מול הזיכרון של חוסר הצורה הכאוטי והמבהיל שאף פעם לא רחוק מאוד מתחת לפני השטח. אנחנו ממהרים ללבוש  את המדים האחידים  של החיים" (גייל שיהי).

לצייר קשר הרסני . "הוא גם רצה להרוס משהו, את הכל, אולי את עצמו".- איריס מרדוק, הנחמד והטוב. פסיכולוגים בתל אביב על יצר המוות וההרס על פי פרויד.

שינוי כאקט של חוסר ברירה

במקום אחר כתבתי על תאוריה הרואה בדיכאון כלי אבולוציוני יצירתי-כיוון שהוא מכריח אותנו לבחון את המציאות בה אנו חיים ולערוך בה שינויים. הדיכאון הוא סוג של קיר, ורק כשאנו עם הגב אל הקיר, שאנו חווים תבוסה וחסרי ברירה, אנו מוכנים להתמודד עם הרס.
עבורי המורה הגדול של היצירתיות הוא פיקאסו :" להעתיק אחרים -חיוני, אבל להעתיק את עצמך זה פתטי."
אבל הפחד להרוס קיים מהקו הראשון, ואולי לפני הקו הראשון, חרדת הקו הלבן,  חרדת השקט.
יש סטטוס קוו-כל פעולה שלנו מפירה אותו, זה עניין של שמיעה מוזיקלית, אנחנו תמיד נשמעים לעצמנו צורמים. האויב הגדול ביותר של הציור הוא הציור היפה, האויב הגדול ביותר של הפיסול הוא הפיסול המושלם,
"אה-טעם טוב, איזה דבר נורא. טעם הוא האויב  של היצירתיות" (פיקאסו)

סדנאות קבוצתיות: "הרסו את חייכם; ואז הרכיבו אותם בחזרה. תקבלו חומר נהדר לכתיבה, תפגשו כמה דמויות מרתקות וגם רווח  מן הצד - המיומנויות שתפתחו יעניקו לכם חמלה, תובנה ועומק גדול יותר באנשים שאתם יוצרים בדף - או שתיתקלו בהם. ."- ג'רי סטאל. עצות לכותב מתחיל. פסיכולוגים תל אביב על החיים כחומר גלם יצירתי.

המחסום העוצר הרבה אנשים מליצור הוא הפחד לקלקל ולהרוס. תהליך יצירתי הוא תהליך מחזורי של הרס ובניה, של מתח מתמיד בניהם. זה תהליך דיאלקטי חיוני. כשפסל חימר יוצא מהתנור סדוק או שבור, אני חש שהמקרה זימן אפשרות לחשוב  על היצירה מחדש, לראות אותה מחדש, אם מצליחים להתגבר על התסכול והאבל על מה שאבד-יש בו הזדמנות נדירה. אני מעודד לקלקל-כי רק פסיעה שם-יכולה להביא להשתחררות מהפחד, ההתנסות בהרס וביצירה מתוכו-חיונית לתהליך היצירתי.

יעל זריף. סדנת ציור רחובות. "אבל אהבה - האם לא כולנו מדברים על זה הרבה שטויות? מה זאת אומרת האחד? ... זה רק סיפור שאנו ממציאים במוחנו על אדם אחר, ואנו יודעים כל הזמן שהוא לא נכון. כמובן שאנו יודעים; למה, כי אנחנו תמיד דואגים לא להרוס את האשליה."- וירג'יניה וולף. פסיכולוג תל אביב על אהבה ושמירה עליה מהרסנות כדרך לשמר אשליה.

אורית תובל קורס ציור ראשון לציון. "זה לא היה רק טווח החופש, הרשות להרוס ללא הגבלה. הכל הרגיש קל כל כך. היא לא קראה ללהבה, היא הייתה הלהבה [...]”- ר.פ. קואנג, האל הבוער. פסיכולוגים תל אביב על הרס כחופש רגשי.

שיר אלמקייס-חוג ציור ראשון לציון. "הם יאהבו אותי על מה שהורס אותי".- שרה קיין, 4.48 פסיכוזה. פסיכולוגים תל אביב על פרדוקסים של הרס ואהבה.

עידית יחזקאל -חוג ציור יבנה. "העולם לא ייהרס על ידי אלה שעושים רע, אלא על ידי אלה שלא עושים דבר מלבד לצלם את זה בסמארטפונים שלהם ולהעלות את זה לאינטרנט'. (פרפרזה על אלברט איינשטיין)"- אריק ג'יי גייטס. פסיכולוג תל אביב על פסיביות ועמידה מהצד כהרסנות.

אלה קורץ -סדנת ציור ראשון לציון. "כולנו חלשים באותה מידה מבפנים, רק שחלקנו מציגים את הריסותיהם כטירות חדשות והופכים למלכים -"- סימונה פאנובה, קורבן סיוט. פסיכולוג תל אביב על הצגת ההרס כבניה והצגת הבניה כהרס. 

"בידי האדם
למי שיוצר רעל, יש גם את התרופה.
למי שיוצר וירוס, יש גם את החיסון.
למי שיוצר כאוס, יש לו גם את היכולת ליצור שלום.
למי שמעורר שנאה, יש לו גם את היכולת להפוך אותה לאהבה.
למי שיוצר אומללות, יש  גם את היכולת להרוס אותה בחסד.
למי שיוצר עצב, יש לו גם את היכולת להמיר אותו לאושר.
מי שיוצר חושך, יכול גם להתעורר כדי ליצור אור.
מי שמפיץ פחד, יכול גם להיטלטל ויפיץ נחמה.
כל בעיה שנוצרה על ידי יד שמאל של האדם,
ניתן לפתור גם בימין,
כי מי שמגלה משהו, יש בו גם את היכולת
להשמיד את הגילוי."
 קום והצדיע לשמש: כתבי סוזי קאסם. פסיכולוגים תל אביב על הרס ויצירה ככוחות משלימים. 

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים).  בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. 

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: