הפחד לקלקל ולהרוס כחסם יצירתי


"כל פעולה יצירתית היא קודם כל פעולה של הרס" פאבלו פיקאסו

כמה רחוק נלך?

חוג פיסול ברשת מתכת

קורס פיסול ברשת מתכת

אני חושב על הרס ויצירה כשני פנים של אותה תכונה , הם כרוכים יחד. זה נשמע תאורטי ומרחיק לכת, אבל יש תהליכים רבים שחושפים את היחסים הללו:  כל מי שצייר או פיסל פעם מכיר את השלבים האחרונים של העבודה.  נוצר דבר מה. דבר מה שהשקענו בו שעות עבודה ומאמץ. וככל שהשלב מתקדם יותר כך שינויים בעבודה כרוכים במתח נפשי-בפחד להרוס. לפעמים אתה יכול להצביע על מה שלא בסדר, לפעמים אלו דברים שמחייבים שינוי מהותי בעבודה, חזרה לשלב מוקדם יותר. אבל אתה מוותר, אי אפשר להתחיל מחדש עכשיו. זה נדמה משהו אלים לשנות משהו בעבודה. הציור, הפיסול, היצירה כמין גומי נמתח אל מול החשש להרוס. המאמץ הרגשי שנדרש הוא עצום.

ככל שאנו מושקעים בדבר מה, בעבודה , ביצירה, במערכת יחסים -אנחנו מרגישים גם כלואים בה, אנחנו הופכים מודעים לצורך שלנו להשתחרר.  הצורך יוצר לא פעם גם פחד מפניו, אנחנו יודעים שיש בנו הרס פוטנציאלי. מתי שהוא כולנו שברנו , הרסנו , קלקלנו הכל.

אה הסיפוק שבלהרוס,  הקסם של שבירה, החופש,

Freedom's just another word for nothin' left to lose
Nothin', don't mean nothin' hon' if it ain't free

שרה ג'ניס ג'ופלין

חופש הוא דבר מפחיד -הוא כרוך בהתנסות מתמדת באבדן. מזה אולי אנחנו חוששים גם ביצירה. כל הישג יצירתי שלנו נדמה כחד פעמי, ככזה שהמקרה שיחק בו תפקיד מרכזי, אם נהרוס איך נשחזר?

וכך אנחנו הופכים כלואים בהישג שלנו, חוששים ללכת הלאה. תהליך יצירתי הנו תהליך של מרד מתמיד בעצמך, של הרסנות מתמדת.

באותו תחום פסיכולוגי שבוחן  התפתחות לאורך החיים Lifespan Psychology , אחד העקרונות שתמיד מצא חן בעיני -מנוסח כך: כל הישג הופך להיות המכשול עליו אתה צריך להתגבר כדי להגיע להישג הבא. כל הישג הוא כלא, אתה מתפתה לשחזר אותו, אומנים שזוכים להכרה מכירים היטב את הקושי שיוצרת ההצלחה, מדוע אמנים מסוימים נותרים יצירתיים ואחרים נהנים מפרץ יצירתיות קצר שלא משוחזר. חלק מזה זה הנכונות להמשיך לקחת סיכון, לשכוח את הישג העבר, להעמיד את הכל שוב בשאלה.

פיקאסו היה כזה:" להעתיק אחרים -חיוני, אבל להעתיק את עצמך זה פתטי."

אבל הפחד להרוס קיים מהקו הראשון, ואולי לפני הקו הראשון, חרדת הקו הלבן,  חרדת השקט.

יש סטטוס קוו-כל פעולה שלנו מפירה אותו, זה עניין של שמיעה מוזיקלית, אנחנו תמיד נשמעים לעצמנו צורמים. האויב הגדול ביותר של הציור הוא הציור היפה, האויב הגדול ביותר של הפיסול הוא הפיסול המושלם,

"אה-טעם טוב, איזה דבר נורא. טעם הוא האויב  של היצירתיות" (פיקאסו)

המחסום העוצר הרבה אנשים מליצור הוא הפחד לקלקל ולהרוס. תהליך יצירתי הוא תהליך מחזורי של הרס ובניה, של מתח מתמיד בניהם. זה תהליך דיאלקטי חיוני. כשפסל חימר יוצא מהתנור סדוק או שבור, אני חש שהמקרה זימן אפשרות לחשוב  על היצירה מחדש, לראות אותה מחדש, אם מצליחים להתגבר על התסכול והאבל על מה שאבד-יש בו הזדמנות נדירה. אני מעודד לקלקל-כי רק פסיעה שם-יכולה להביא להשתחררות מהפחד, ההתנסות בהרס וביצירה מתוכו-חיונית לתהליך היצירתי.

סדנת ציור רחובותיעל זריף סדנת ציור רחובות

קורס ציור ראשון לציוןאורית תובל קורס ציור ראשון לציון

חוגי ציור ראשון לציון

שיר אלמקייס-חוג ציור ראשון לציון

עידית יחזקאל -חוג ציור יבנה

סדנת ציור ראשון לציוןאלה קורץ -סדנת ציור ראשון לציון

ללא שם