קורסי ציור בתל אביב-מיתולוגיה אישית

אחד המניעים העמוקים שלי ביצירת קורסי ציור בתל אביב  וקורסי פיסול בתל אביב במתכונת בה יצרתי אותם. (סליחה על הניסוח המסורבל שנועד לקדם מילים בדרך שמנוע החיפוש יזהה אותן), הוא הוראת אמנות דרך אותו תהליך רגשי יצירתי המכוון פנימה, והמספר אותנו החוצה. תהליך המסביר אותנו לעצמנו ולעולם בדרך חדשה המאפשרת תנועה חדשה. המושג "מיתולוגיה אישית" כפי שנוסח לראשונה על ידי דר' דיויד פינשטיין  ודר' סטנלי קיפנר הוא כזה " מיתולוגיה אישית הוא קבוצת אמונות, רגשות, דימויים וחוקים-הפועלת בעיקר מחוץ למודעות-והמפרשת תחושות, יוצרת הסברים חדשים, ומכוונת התנהגות...מיתולוגיה אישית עוסקת בזהות (מי אני?), בכיוון (לאן אני הולכת?), ובסיבה (מדוע אני הולכת לשם?). זוהי מערכת פנימית של דימויים, נרטיבים, ורגשות שעל מנת שתקרא מיתולוגיה פנימית עליה לעסוק בלפחות אחת משאלות היסוד של הקיום האנושי." (Feinstein-1, Krippner-2, David-, Stanley-2 (2008). Personal Mythology. Santa Rosa, CA: Energy Psychology Press).

אני משתמש במושג  יצירת 'מיתולוגיה אישית' עם דגשים שונים מעט, כדרך להפריד את התפיסה שלי על המהות והאיכות של התהליך היצירתי מתפיסות תרפויטיות המבוססות על מודל של ריפוי. זוהי תפיסה דומה לזו שמציגה ג'ולייט מיטשל במושג -"הכשרה של אמן" כשהיא מדברת על האנליזה שעברה לואיז בורז'ואה, או תומס אוגדן כשהוא מדבר על "חשיבת החלום". 

אני מאמין שאחת המוטיבציות מאחורי יצירת אמנות, ציור, פיסול, כתיבה או תנועה הוא הצורך בהכרה. ("זהו עונג להתחבא, אך אסון לא להימצא."-דונלד ויניקוט) הכרה לא רק כמרכיב נרקיסיסטי למרות שגם לזה יש ערך, אלא הכרה כסוג של גילוי עצמי, שבה להשתקפות בעיני האחר, לגילוי עצמך בעיני האחר,  עם איכות רגשית מסוימת, יש מקום ביצירת עצמנו כמספרים מתמידים ותמידיים של הסיפור שלנו. הסיפור שלנו כבעל ערך לאחר, ערך בפני עצמו. ערך שמבחין אותנו מאחרים ובאותו זמן -ערך אוניברסלי- אנחנו מקווים. 

 מיתולוגיה אישית  כמסע אל הזיכרון או ליתר דיוק- בריאת הזיכרון כיצירת אמנות. ("לכתוב ספרות זה כמו להיזכר במה שמעולם לא קרה"- אומר פול אוסטר וזה נכון לכל אמנות). דרך לספר ולצייר ולפסל את הזהות שלנו. גלישה אל העבר כדי להסביר את ההווה ולפתוח אותו אל עתיד אחר. אבל מסע אל העבר משוחרר מתלות בעובדות קשות שבהן עוסק הטיפול הפסיכולוגי.  מסע בדרך שאמנות מאפשרת, דרך ש"חוסר האחריות" שלה היא הדבר האחראי ביותר בה. המיתולוגיות הטובות והעמוקות באמת מנסחות את הסיפור כשאלה וחידה, לא רק כתשובה, הן משאירות אותנו עם קצוות פרומים, עם תהייה, הן מתירות סבך, אבל פותחות שער אל יער פרא חדש. הגיבור המיתולוגי הם לעולם גיבור טרגי והרואי בו בזמן, הניצחון שלו הוא גם מפלה, והמפלה שלו היא ניצחון אדיר. המסע שלו, האודיסאה שלו, היעד והבית-הם תמיד גם ההליכה לאיבוד. הגיבור המיתולוגי כמו שימשון, כמו דוד, כמו אדיפוס, וסיזיפוס גדול מהחיים וקטן מהם בו בזמן. הוא מורד שלקח בחשבון את העונש. הוא האנטי גיבור. הוא הבלש בפילם נואר-שיביא להרס של כולם, כולל הוא עצמו -על ידי גילוי האמת, אבל לא יכול להימנע מכך, הוא חי תמיד בכמה מישורים סותרים, מערב כמה נקודות מבט, זה הופך אותו לאנושי במובן העמוק של המילה, אבל גם לפגיע. 

הוא הבחירה ב"מרחק הלא נכון"-אבל על ידי יצירתו -נוצר "המרחק הנכון". ברגע שיש לו קיום משל עצמו, עולם משלו, אנחנו גם משוחררים לפתח דמויות חדשות, או גלגולים שלו.

"לאן היא הולכת? לא לעתיד. המדונה של החיצים פונה בסנטר מורם אל עבר העבר, אל מה שנשאר, אל עבר ארץ ההתחלות, הילדות, והתינוקות , הריון אל תוך העולם החסר המסביר את המקור שלנו, מאיפה באנו." סירי הוסטוודט-על לואיז בורז'ואה.

אחת הדרכים שאמנות ואגדות ומיתולוגיה אישית ובכלל השתמשו בהן מאז ומעולם כדי לדבר בצורות חדשות על העולם הפנימי של האדם-הן החיות שבתוכנו. הפר, או המפלצת שהיא פר-אדם ,המינוטאור, של פיקאסו. ("אילו כל הדרכים בהן הלכתי, היו מסומנות על מפה, ומחוברות בקו, סביר שהיו מציגות מינוטאור."). העכביש של לואיז בורז'ואה, הזאבים של דידי סמית.

דרך אחרת היא דמויות אנושיות המזקקות תפקיד או זהות בעלת איכות מיתית-הג'וקר-הטריקסטר- או הליצן (העצוב, או המזויע, או השמח). החלכא ,ההומלס, הנווד. הנסיכה , המלך, והמלכה.  המכשפה והקוסם.

גם מקצועות לא פעם הופכים למושגים מיתולוגים-הנגר, הטווה, הכדר, הקברן והכוורן, הצייד והסבל. מנהל החשבונות ופקיד מס הכנסה. הסוהר, השייט, הטייס.

חפצים ומקומות יכולים גם הם להטען במשמעות מיתית -הבית והלא בית, הבור, החרב, סכין, לחם, חלון, צילום.

פעולות: לחפור, לבשל, לנסר, להרוג, ללדת, לעוף להיקבר.

קורסי ציור בתל אביב-מיתולוגיה אישית-ויקי סקנדריון.

ויקי סקנדריון-חוג הציור בתל אביב-מיתולוגיה אישית.

המיתולוגיה , הסיפור שמאחורי הסיפור, המציאות שמאחורי המציאות, לא מפסיקה לרתק אותנו. אפשר להגדיר מיתולוגיה בצורות שונות, אחת ההגדרות המצומצמות אבל לכן גם הרחבות ביותר- היא סיפור אודות נושא קיומי חשוב שיש לו השתמעות בנוגע לחיים. המושג 'סיפור' חשוב גם כשמדובר בציור או פסל. יש עלילה. יש גיבורים, יש מתח, יש ריגוש ואיכות רגשית של הזדהות.  מיתולוגיה בהקשר הפסיכולוגי היא גם טענה על ארכיטיפיים, ותת מודע קולקטיבי, דפוסים החוזרים על עצמם בסיפורים רבים ובתרבויות רבות. עקרונות או רעיונות המניעים ועומדים מאחורי כל  העלילות האנושיות שבני האדם מספרים לעצמם, זוהי טענה על הלא מודע המשותף של האנושות, ועל עקרונות פסיכולוגיים מורכבים משותפים . ארכיטיפיים כאלו הם למשל איקרוס ודדלוס , מגדל בבל, הנסיך הצפרדע, הפניקס הנשרף והקם לתחיה מאפרו ועוד. ג'וזף קמבל (סרטונים בסוף דף זה) אחראי במידה רבה לפופולריזציה של המיתוס והמיתולוגיה בתרבות העכשווית. מיתולוגיות ממשיכות להיווצר כל העת, ואחת הדרכים לזהות אותן, היא כמות ההתייחסויות והציטוטים מהן בתרבות. דון קישוט של סרוונטס והסנדק של קופולה הם מיתולוגיות מודרניות יותר. 

קרל יונג מי שהכניס את המיתולוגיה אל תוך הפסיכואנליזה, מתחיל את האוטוביוגרפיה שלו- "זיכרונות, חלומות, הרהורים" במילים-"בזאת לקחתי על עצמי, בשנתי השמונים ושלוש, לספר את המיתולוגיה הפרטית שלי."

אמנות ומיתולוגיה תמיד היו כרוכים יחד בצורות רבות. הצורך לספר סיפור הוא האמנות עצמה.  מאז שישבנו במערה לצד מדורה, סיפרנו סיפורים, ציירנו אותם על הקירות, פיסלנו אותם בבוץ וחימר. זו צורת העברת הידע היעילה ביותר, השומע והצופה זוכרים ולומדים דרך מעורבות רגשית בסיפור. והפקת הלקחים מורכבת, רב ממדית, רבת סתירות וקונפליקטים כמו המציאות עצמה. קילוף קליפות של בצל,  סיפור בתוך הסיפור. זו הסיבה שאגדות ומיתוסים שרדו כמעניינים במשך דורות רבים ושהם עדיין מרתקים אותנו, זו הסיבה שהרי פוטר, פרסי ג'קסון או-שר הטבעות ונרניה, הם ספרים וסרטים מצליחים כל כך-הם עושים שימוש בעלילות מיתולוגיות ויוצרים מבנה מציאות מיתולוגי. כוחן של המיתולוגיות ועוצמתן מביא את רולן בארת לכתוב על המרכיב הפוליטי והכלכלי המסתתר מאחורי יצירת מיתולוגיה (אחד הסרטונים בסוף דף זה). מיתולוגיה המקופלת בתוך כל דימוי במדיה שאנחנו נחשפים אליו, מבנה הגוף של קים קרדשיאן, או הדו מיניות של דנה אינטרנשיונל. מיתולוגיות הן תמיד פוליטיות או כלכליות טוען בארת ולרוב הן מנותקות ומעוותות את המציאות עליהן התבססו. הן נועדו לקדם אג'נדה השומרת על כוח. אג'נדה שיווקית כזו או אחרת. 'החיים הטובים', או מודל היופי הנשי כפי שהם מוצגים בתרבות, בפייס בוק, באינסטגרם או בטלוויזיה הן דוגמאות.


מיתולוגיה-חוג פיסול בחימר תל אביבלאן אנחנו הולכים?. KIMBERLY COOK-חוג פיסול בחימר תל אביב.

חוג הפיסול בתל אביב-החלכא -מיתולוגיה אישית-זיו.

ויקי סקנדריון-חוג הפיסול בתל אביב-מיתולוגיה אישית.