הפסיכולוגיה של צחוק היסטרי באמנות-
הוצאה להורג, מאת יו מינג'ון
לטירוף ולחוסר השפיות יש היגיון וסיפור פנימי. לעיתים קרובות חוסר השפיות הופכת לשפיות היחידה מול הטירוף של המציאות אותה חווה אדם. לאמנות יש את הכלים לתאר את הטירוף כשפיות ואת השפיות לכאורה כטירוף -הרבה יותר מלפסיכולוג . "אין דבר מצחיק יותר מאומללות" אומר סמואל בקט ב'סוף משחק'.
שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול מרחוק -(שירות "פסיכולוג אונליין"). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק ברחובות בתל אביב וראשון לציון כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.
"אין דבר מצחיק יותר מאומללות"-ציור הצחוק ההיסטרי-יו מינג'ון. פסיכולוגים רחובות על הצחוק כדרך להתמודדות עם האבסורד של הקיום.
לגרוטסקיות של המציאות והצגתה באמנות יש היסטוריה ארוכה ( "הצעה צנועה" למשל של סוויפט) אבל נראה שהתקופה המודרנית חשפה בצורה חדה יותר את הטירוף המתחייב כדי להתמודד עם זוועת המציאות לפעמים. הצחוק ההיסטרי הפך להיות לעיתים לתגובה הטבעית החושפת את חוסר ההיגיון המסתתר מתחת לנורמליות. ("אה, איזו התחלה לשבוע שלי", מתלונן הנידון למוות בדרך לגרדום בבדיחה האהובה על פרויד).
האבסורד של הטיפול בפורענות על ידי "נורמליזציה" שלה מודגם ביצירות אמנות ספרותיות רבות כמו הגלגול של קפקא, מחזותיו של בקט, תוף הפח של גינתר גראס , וספריהם של ג'וסף הלר, וונגאט ופינצ'ון.
חוגי ציור תל אביב-הפסיכולוגיה של האבסורד- ציור של יו מינג'ון. "לפעמים בכי או צחוק הן האפשרויות היחידות שנותרו, וצחוק מרגיש עבורי כרגע טוב יותר."- ורוניקה רוט, מתפצלת. פסיכולוג רחובות על הבחירה אם לצחוק או לבכות.
הנה בעימות במילכוד 22 בן יוסאריאן לבן הפסיכיאטר הצבאי המטיח בו:
"אתה ילדותי, לא הצלחת להסתגל לרעיון המלחמה".
כן, המפקד."
יש לך התנגדות חולנית למות, אני לא אתפלא אם אתה מתקומם נגד העובדה שאתה במלחמה, ושכל רגע עלולים לפוצץ לך את הראש."
"אני לא סתם מתקומם, המפקד. אני משתולל מזעם."
יש לך חרדות מושרשות לגבי הישארות בחיים, ואתה לא אוהב קנאים, ביריונים, סנובים או צבועים. בתת מודע אתה שונא הרבה אנשים."
-במודע המפקד, במודע", תיקן יוסאריאן במאמץ לעזור. אני שונא אותם במודע".
"אתה מתנגד לרעיון שישדדו, ינצלו, יבזו, ישפילו או ירמו אותך. מצוקה מדכאת אותך, בורות מדכאת אותך. עינויים מדכאים אותך. שכונות עוני מדכאות אותך. אתה יודע, אני לא אתפלא אם אתה חולה דיכאון!"
"כן המפקד, יכול להיות".
-אל תנסה להכחיש את זה"
"אני לא מכחיש, המפקד", אמר יוסאריאן, מרוצה מן הזיקה הפלאית שנוצרה ביניהם לבסוף. "אני מסכים עם כל מה שאמרת".
"אז אתה מודה שאתה מטורף, נכון?"
"מטורף? יוסאריאן היה המום. "על מה אתה מדבר? למה אני מטורף? אתה זה שמטורף!"
מייג'ור סאנדרסון שוב האדים מחימה והטיח את שני אגרופיו בעוצמה על ירכיו. "לקרוא לי מטורף". צעק בזעם ניתז, זוהי תגובה סאדיסטית ונקמנית האופיינית לשגעון הרדיפה! אתה באמת מטורף!"
הפסיכולוגיה של צחוק היסטרי -ציוריו של יו מינג'ון. "אם אתה רוצה לספר לאנשים את האמת, תצחיק אותם, אחרת הם יהרגו אותך."- ג'ורג' ברנרד שו, פסיכולוגים רחובות על הצחוק כאפשרות לעמוד בפני האמת שאי אפשר לעמוד בה.
תאור זה של הלר מביע ביקורת לא רק על חוסר ההיגיון של המלחמה אלא גם על חוסר השפיות של הפסיכולוגים המשמשים כלי היסתגלותי לזוועה.
" ההנאה הקומית מתאייכת כאן לא על ידי רחמים ואמפתיה, אלא גם אל ידי רגשות שליליים וקשים של חרדה, דחייה, חלחלה, או זעם. האפקטים המיוחדים לגרוטסקה אינם מושגים על ידי פנייה לאינטלקט של הקורא אלא על ידי התקפה על רגשותיו. היא מזעזעת, מבלבלת, מפריעה להתמצאות ומעוררת חרדה, כל זאת כדי לחדור מתחת לשיריון של אדישות קהה ושקרים מרגיעים, וכדי להבהיר לקורא שבדיחות הזוועה הן גם על חשבונו. ההזדהות עם חוסר האונים המתסכל והנלעג של הדמויות נכפית עלינו על ידי מבוכתנו כקוראים."
יעל רנן -'צחוק בחשיכה'.
"ועתה אנו מגיעים לפירוש האחרון של הגרוטסקה: ניסיון לעורר ולהדביר את הצדדים הדמוניים של הקיום."-וולפנג קיזר-'הגרוטסקה באמנות ובספרות'.
קורסי פיסול -יו מינג'ון-מבוא לפיסול פוליטי. אם לא היינו יכולים לצחוק, כולנו היינו משתגעים".- רוברט פרוסט, פסיכולוגים רחובות על הצחוק כמנגנון הגנה מאנית.
יו מינג'ון. (Yue Minjun) משתלב בהיסטוריה הזו של השפיות שבטירוף ושל הצחוק ההיסטרי כתגובה למציאות- באמצעות ציור מפחיד, מטורף ומלא השראה.
ב-1995, הוא מציג את הוצאה להורג , הומאז' ל-"Tres de Mayo" של גויה, שהפעם מתרחש בלב העיר האסורה. זהו סיפור שטואטא בכוונה מתחת לשטיח ומחוץ לתודעה ולהיסטוריה הרשמית על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית. מינג'ון שואל את משיכות המכחול הארוכות והחדות שלו מגויה וולסקז כדי להדגיש טוב יותר את הסבל העכשווי - הסבל של בני האדם , של אנושות הספוגה כל כך באלימות וצנזורה שלא נותר לה אלא צחוק כדי להימלט מהאכזריות זו. הוצאה להורג מתארת ארבעה אסירים וארבעה מוציאים להורג, החולקים את אותם הפנים ואת אותו הצחוק; הצחוק היסטרי.
פסיכולוגים רחובות: אמנות הצחוק ההיסטרי מול המציאות המפחידה-הוצאה להורג-יו מינג'ון. "צחוק ודמעות שתיהן תגובות לתסכול ותשישות. אני עצמי מעדיף לצחוק, כי יש פחות עבודת ניקיון אחר כך".- קורט וונגוט. פסיכולוגים ברחובות על האפשרויות העומדות בפני אדם נואש ומותש.
מינג'ון הוא אמן שלכאורה מנסה להיות 'קל' - פופי ואירוני, הוא מסתיר את הביקורת שלו (על המערב ועל התרבות שלו לא פחות מאשר על השילטון הסיני) מתחת לאמנות המתכתבת עם אמנות הקיטש . ההציורים שלו מפלרטטים עם הקריקטורה מצד אחד אבל גם עם האמנות כמרד -הציור הפוליטי של בנסקי . הצבעים העזים וההבעות המוגזמות מדי מגיעות מימד מימד קומי גרוטסקי לדרמה המתחוללת על הבד.
שלושה במאי 1808-ציור שמן של פרנסיסקו גויה. קורס ציור רחובות. "צחוק הוא רעל לפחד."- ג'ורג' ר.ר. מרטין, משחקי הכס. פסיכולוגים רחובות על הצחוק כהתמודדות עם הפחד.
יואה מינג'ון אומר "... כשאתה רואה מישהו צוחק, הדבר הראשון שאתה חושב הוא שהוא מאושר, אבל אם תתבונן בזהירות, תמצא דברים אחרים." ציוריו מזכירים גם לעתים קרובות את פניו הצחוקים של בודהה.
התיאורטיקן ומבקר האמנות לי שיאנטינג מתאר את הדיוקנאות העצמיים הללו כ"תגובה אירונית עצמית לריקנות הרוחנית והטירוף של סין המודרנית". הציורים של מינג'ון שייכים לתנועה האמנותית הסינית של ריאליזם ציני - הגדרה שיואה מינג'ון אינו מכיר בה. מבחינתו: "לפעולת החיוך, לצחוק כדי להסתיר את חוסר האונים יש חשיבות רבה לדור שלי", והוסיף על ההוצאה לפועל, "הציור הזה מבטא את רגשותיי. זו לא ביקורת". במציאות, כשהציור נמכר לאספן אנונימי ב-1995 דרך גלריה בהונג קונג, אחד מתנאי מכירתו היה לא להציג את היצירה בפומבי כדי לא לסכן את האמן.
מינג'ון בוחר להציג בפומבי פרספקטיבה ונקודת מבט שאינה קושרת את הציור לביקורת פוליטית. "אני לא רוצה שהקהל יחשוב על מקום או אירוע", אמר ל-CNN אחרי שהכחיש שהקיר האדום ברקע הציור שלו הוא זה של העיר האסורה בכיכר טיאננמן. הוא מבקש שיסתכלו באמנות של דרך פריזמה סוריאליסטית או אבסורדית, פריזמה שבה הקומדיה נפגשת בטרגדיה, הצחוק הופך לדמעות. הציור מתאר על הנאה מעוותת, סצנה חסרת שם. הדמויות מופיעות בוורוד סוריאליסטי בוהק, את הטראומה ניתן ללקט דרך האלימות המעוגנת בזיכרון הקולקטיבי. למעשה שום דבר מלבד הכותרת לא מסגיר את העובדה שהגברים האלה מוצאים להורג. לאחר שקיבל 4.2 מיליון יורו בסותביס בלונדון בשנת 2007, יואה מינג'ון יצר לעצמו מקום יוצא דופן בשוק האמנות.
"שמחה היא תחושה שכולם יכולים ללקבל ולהזדהות עימה. כמובן, כשאתה מסתכל על אחד מהציורים שלי מספיק זמן, אתה יכול להרגיש ולהבין שהם ביטויים של עצב או כאב".
"לאנשים בודדים יש התלהבות שאי אפשר תמיד להסביר. כשמשהו נראה להם מצחיק, עוצמת ואורך הצחוק שלהם משקפים את עומק הבדידות שלהם, והם מסוגלים לצחוק כמו צבועים. כשמשהו נוגע ברגשות שלהם, הוא עובר בהם כמו פול רוור, ומעורר רגשות המתאספים לצבאות גדולים".- מארק הילפרין, סיפור החורף. פסיכולוג רחובות על צחוק של בדידות.
פסיכולוגים נס ציונה-הפסיכולוגיה של חוסר השפיות כשפיות-ציור יו מינג'ון. "ישנו קו דק שמפריד בין צחוק לכאב, קומדיה וטרגדיה, הומור ופגיעה".- ארמה בומבק, פסיכולוג רחובות על הקרבה של הצחוק לבכי.
"אם אתה רוצה להציץ לתוך נפש אנושית ולהכיר אדם, אל תטרח לנתח את הדרכים בהן הוא שותק, מדבר, בוכה , או מתרגש מרעיונות אצילים; תקבל תוצאות טובות יותר אם תראה אותו צוחק בלבד. אם הוא צוחק טוב, הוא איש טוב".- פיודור דוסטויבסקי. פסיכולוגים רחובות-הצחוק כסמן נפשי עמוק.
"כומר ציטט לי פעם את האמרה הרומית שדת מתה כשכוהניה צוחקים זה על זה מאחורי המזבח. אני תמיד צוחק מאחורי המזבח, בין אם זה נוצרי, הינדי או בודהיסטי, כי דת אמיתית היא הפיכת החרדה לצחוק".-- אלן ווילסון ווטס. פסיכולוגים רחובות על הקשר בן חרדה וצחוק.