הפסיכולוגיה של אמנות ההתמסרות 

"את המונח התמסרות, surrender ,טבע, כידוע עמנואל גנט. גנט תופס את הצורך הבסיסי האנושי ביותר כצורך למפגש עמוק, מרחיב, טרנספורמטיבי, עם האחר, או יותר נכון, עם האחרות. זוהי שאיפה לפגוש את מה שמעבר, את מה שמחוץ לי, על מנת לפגוש באופן מלא וחופשי את עצמי ואת מכלול מה שאני." בעז שלגי

"כל צורות היצירה, פרוזה שירה פילוסופיה מוזיקה או אמנות פלסטית-כרוכות בשיתוף של מחשבות ורגשות. יצירה של ביטוי אמנותי כרוכה במתן חלקים מעצמך לאנשים אחרים." -Kilroy J

המילה  surrender-מתורגמת בעברית לשני מושגים מובחנים-האחד הוא התמסרות, והשני הוא כניעה המתחברת לתבוסה. כשאני מחפש ברשת ציטוטים עם המילה, היא כמעט תמיד מופיעה בצורת שלילה . גנט עושה הבחנה מכרעת בין 'התמסרות' ל'כניעה' שנדמה לי שקשורה עדיין לפחד תרבותי מפני פסיביות. הוא מתאר את ההתמסרות כשחרור והתרחבות של העצמי, דרך להורדת מחסומי הגנה. צורת התמסרות זו אינה עוסקת בנטישה או בדחיית העצמי; במקום זאת, הכיוון האולטימטיבי שלה הוא לגלות את הזהות, תחושת העצמי, השלמות, ויצירת האחדות של האדם עם חיים אחרים.
לעומת זאת, כניעה, על פי גנט, כרוכה בויתור על העצמי של האדם והעדפת כוחו של האחר, וכתוצאה מכך תחושת הזהות האינדיבידואלית מוחלשת. התמסרות נתפסת כחיבוק רב עוצמה של העצמי, בעוד שהכניעה היא שלילה עצמית.
להבחנה זו יש השלכות עמוקות על הבנת יחסי אנוש, טיפול וצמיחה אישית. בהקשר אפשרי ניתן לראות ברעיון הוויתור על ההגנות כדרך לריפוי וגילוי עצמי. זה כרוך בפתיחת עצמך לאפשרויות ואמיתות חדשות לגבי עצמך, מה שיכול להיות חוויה משחררת עמוקות.

פסלי קרמיקה-בט קבנר

"הכנסת אורחים פירושה בעיקר יצירת מרחב פנוי איליו הזר יכול להיכנס ולהפוך לחבר במקום לאויב. הכנסת אורחים אינה ניסיון לשנות אנשים, אלא להציע להם מרחב שבו יכול להתרחש שינוי. זה לא להעביר גברים ונשים לצדנו, אלא להציע חופש שלא מופרע  על ידי קווי הפרדה".- אנרי ג'יי.מ. נובן, הושטת יד: שלוש התנועות של החיים הרוחניים, פסיכולוגים תל אביב על קווי ההפרדה אותם אנו מותחים בן "אנחנו" ל"הם".

הפחד מכניעה

הפחד מכניעה וההתמסרות נמצא בלב התפיסה המערבית, אינדיבידואליזם פירושו להיות מובחן, לא להתמוסס לתוך משהו או מישהו אחר. התמסרות היא תבוסה, קיים בנו פחד מפסיביות, ובחירה מוחלטת וחד משמעית באקטיביות בכל מחיר.
אני אבחר, אני אהיה השולט בגורלי. בגרות היא אקטיביות. בגרות היא במובן מסוים תמיד גברית לעומת היצירתיות הנשית המתמקדת בהכלה. 

קורסי פיסול קרמי

"לא הבנתי איך ימים יכולים להיות ארוכים וקצרים בו-זמנית: ארוכים לחיות אותם, אולי, אבל נמרחים כל כל החוצה עד שהם בסופו של דבר התמזגו  זה אל זה. הם איבדו את שמותיהם. רק ל'אתמול' ו'מחר' עדיין הייתה משמעות עבורי".- אלבר קאמי. על חוויות רגשיות כאזורים זרים של הנפש אותם אנו פוגשים רק כשאנו יוצאים מעצמנו.

התמסרות וכניעה כהארה 

התמסרות היא גרעין כל הנתיבים הרוחניים; אין מרכיב של האמונה שהוא חזק יותר או עמוק יותר. התמסרות וקבלה רדיקלית של רצון האל עומדים בלב סיפור איוב כמו גם במרכז עקדת יצחק אבל מה זה אומר להיכנע ולהתמסר?

אמנות היוגה בהאקטי bhakti(התמסרות)  מציגה תיאור של תהליך התמסרות בהתפתחות רוחנית כפי שנוסח על ידי Sant Keshavadas . בהקשר זה, התמסרות אוהבת, או בהאקטי, מתחילה כחלק מעבודת אלוהים אורתודוקסית יותר, ממוקדת חיצונית, מתקדמת כאהבה פנימית עזה יותר ויותר ופולחן ממוקד פנימי, ומסתיימת באהבה חד-נקודתית, עילאית המתוארת כאהבה ישירה. ידיעה אישית של הממלכה האלוהית (כלומר, מצב של אהבה עצמה).

מהי כניעה: כל אחד מאיתנו נתקל בשלב מסוים בטראומה המערערת את הבסיס של מי שאנחנו ומה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשאת - משהו שדוחף אותנו מעבר לגבולותינו. לפעמים זה מצב שאנחנו חיים אתו הרבה זמן ולפעמים זה אירוע פתאומי שמציף אותנו ושאסטרטגיות ההתמודדות הרגילות שלנו חסרות תועלת עבורו. אמנם התוכן עשוי להיות שונה, אך מה שחוויות אלו חולקות הוא הכוח להפיל אותנו על הברכיים, באופן פיגורטיבי ולעתים קרובות מילולית. וזה הכוח ליצור בנו שינוי.

המוח שלנו מנסה לשלוט ולפרש על פי דפוסים וסכמות מהעבר בכל מה שהוא בא אתו במגע; זה הטבע שלנו -. יש לנו אסטרטגיות משוכללות ולכאורה אינסופיות לנסות לוודא שהחיים שלנו יכילו את החוויות שאנחנו רוצים ו -ולא יכילו את החוויות שאנחנו לא רוצים. המוח שלנו מתוכנת לשמור על עקביות והמשכיות דרך הדחקה ועיוורון כלפי סתירות וקונפליקטים נפשיים וקוגניטיביים . ואז מגיע זמן, מצב שבו אנחנו לא יכולים להמשיך להיאחז בתקווה שהכל יחזור למקומו וימשיך באותה דרך. או בגלל שזה כואב מדי, או בגלל שאנחנו סוף סוף יודעים ברמת הגוף שזה חסר תועלת ויש צורך בנתיב אחר שעדיין לא ידוע. כניעה מתחילה כאן, היכן שכל שאר האסטרטגיות מסתיימות. אבל כניעה היא לא אסטרטגיה; זהו היעדר עמוק של אסטרטגיות. זו ההבנה שכל האסטרטגיות נכשלו ושנגמרו לנו חדשות.

כניעה קשורה לחוסר אונים, ומתרחשת כשאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. זה מגיע כשאנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לחשוב או לראות את הדרך שלנו במקום שבו אנחנו נמצאים. אין לנו את התשובות. בכניעה אמיתית, אנחנו לא יודעים אם מה שיבוא- יהיה טוב יותר או גרוע יותר, נוח יותר או נורא יותר. כל מה שאנחנו יודעים זה שהלכנו לאיבוד ושאנחנו לא יכולים להמשיך יותר באותה דרך.  איננו יכולים להמשיך לברוח ומתוך חוסר ברירה עלינו לעמוד בפני הפחד, הדיכאון או הריקנות שרודפת אותנו.

רגע הכניעה עצמו מביא להקלה; כוח הרצון והשליטה קורסים ואנו קורסים איתם. הדרך לכניעה היא מייסרת. אבל מה שמדהים הוא שכאשר הכניעה אכן מגיעה, היא מלווה בתחושה של הקלה ושלווה. זה לא שהמצב משתפר או קל יותר, אבל אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים לתקן או להבין את זה, כשאנחנו יודעים שזה באמת לא תלוי בנו, ואנחנו פשוט לא יכולים . ברגע זה של כניעה או תבוסה יש אסירות תודה, בהירות. ובאופן מוזר, משהו עמוק בתוכנו נרגע כשאנחנו מודים שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה. יותר מאמץ, יותר עשייה, יותר חשיבה, יותר תוכניות לא יעבדו. אנו חשים חמלה עצמית כאשר אנו מוותרים על המאבק מקבלים את האמת של אי ידיעה. באופן פרדוקסלי, אנו חשים הפוגה מהסבל.

אנחנו מוותרים על האמונה שאנחנו יכולים להפוך את המציאות לשונה ממה שהיא. כאשר אנו נכנעים, אנו משחררים את חרדת הציפייה מפני תוצאות המעשים שלנו. אנחנו מקבלים את זה שאנחנו יכולים לעשות הכל נכון וטוב, ועדיין לא להגיע ליעד שקבענו להשיג. דווקא אז ניתנת לנו, למרבה הפלא, גישה לרגע הנוכחי בצורה חדשה ורעננה. כשכל מה שאנחנו עושים, אומרים ועושים כבר לא מכוון לשלוט בעתיד, לייצר תוצאה מסוימת, אנחנו מסוגלים להתמסר אל הרגע בהווה ולחוות את הרגע הזה ישירות, כפי שהוא. אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו לאופן שבו אנחנו ברגע הזה. אנו מקבלים שהרגע הנוכחי הוא הדבר היחיד שיש לנו אמירה אמיתית לגביו; אנחנו מוותרים על השליטה בתוצאות המעשים שלנו ופתאום, הרגע הזה הוא זה, זה שחשוב. בשלב זה החיים מתעוררים ואנחנו מגלים את הקסם, בהפתעה ופליאה. אנחנו לא אחראים יותר לאיזה עתיד מדומיין שאולי נשיג או לא ומה שחשוב הוא עכשיו.

התמסרות כמרכיב ביצירתיות

"התהליך היצירתי הוא תהליך של התמסרות-לא של שליטה" -ג'וליה קמרון.

"הרגע בו גיליתי את סגנון העבודה האמתי עבורי, היה כשבמקום להלחם באבן, נכנעתי והתמסרתי לה, נתתי לאופיו של החומר לקבוע את הצורה של הפסל." בועז ועדיה. 

אני מרגיש שהתמסרות היא מרכיב עיקרי באמנות ויצירתיות כמו גם בטיפול פסיכולוגי- שויתור מסוים על שליטה הוא מרכיב שבלעדיו לא ניתן ליצור דבר מה חדש, לא כאובייקט חיצוני ולא כאובייקט נפשי פנימי.
"כל הסבר של האמנות הניתן רק באמצעות ההקשר של משאלות מודחקות...מתעלם ממה שחיוני...לאמנות. הוא מתעלם מן העידוד המכוון  ליצירת מגע, לא רק עם משאלות נסתרות, אלא עם אופן שונה של תפקוד. ועם אופן תפקוד שהינו חיוני על מנת שדבר חדש יווצר." מריון מילנר-פסיכולוגית קלינית- "on not being able to paint"-

בהתמסרות אני מתכוון ליכולת לאבד את עצמך בתוך משהו, או מישהו,. יש לזה קשר  לאובדן ביקורת, מודעות עצמית, ושליטה  ברמה מסוימת.

קורסי ציור: ליאון לוי. מפגש והתכה

התמסרות כמפגש והתכה של ניגודים

"כוונתי להצביע על דרך לחוות הכרוכה בכל ישותו של האדם, בכל כולו, בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו" -מייקל אייגן, מחוז האמונה אצל ויניקוט לאקאן וביון.

"תמיד אמור -כן - לרגע הנוכחי. מה יכול להיות יותר חסר תועלת, יותר חסר שפיות מלהתנגד למה שכבר קיים, מה יכול להיות משוגע יותר מלהימנע מהחיים עצמם ? זה הכאן והעכשיו ותמיד הכאן והעכשיו. התמסר למה שיש."-אקרהרט טולי.

עוד אפיון של התמסרות הוא התמוססות המושגים פעיל וסביל, המוזיקה שנכתבת מעצמה. מוצרט המדבר על כך שלא היה אלא לבלרו של אלוהים. הדיאלוג שבן הצייר והציור שמקבל אישיות ומחליט במובן מסוים עבור עצמו, הדיכוטומיה נפרצת:
"התמסרות, יצירתיות, יצירת סמלים-קיימים כולם בעולם של החוויה המעברית כשהתינוק חי באמצעות אמונה הקודמת לכל הבנה ברורה של ההבדלים בן עצמי לזולת"-ויניקוט.

התמסרות כיסוד מיני

אבל נדמה לי שמספר תחומים שמים את ההתמסרות כגרעין החוויה שלהם, הדת למשל, וגם יחסים ומיניות.
""החוויה המינית יכולה להיות, למשל מקרה שבו המשמעויות של התמסרות ושל שימוש באובייקט
כמעט מאבדות את משמעותן הייחודיות ומתערבבות. על פני השטח נראה כאילו האישה היא זו
שמתמסרת והגבר "משתמש באובייקט" כלומר אקטיבי, אך ביחסי גומלין מן הסוג שעליו אנו מדברים
, כל אחד מתמסר, וניתן לומר גם כי כל אחד מהם מעורב בשימוש באובייקט במובן של חשיפה, גילוי,
הסרת הכיסוי מעל המציאות של זולתו.
להשקפתי, אהבה ושנאה אינן הפכים. הניגוד האמתי הוא בן אהבה לפחד. רק כאשר אין
כל פחד, האהבה מלבלבת, כאשר נוכחים פחד או חרדה, הם מבטאים את עצמם לעתים
קרובות באופן תגובתי או מפצה כשנאה או אדישות, כאשר התוצאה היא ששנאה או
אדישות מצטיירות כשני קטבים.
שימוש מוצלח באובייקט או להיות בשימוש על ידי האובייקט בצורה של התמסרות,
הם הניסיון של האדם להתגבר על הפחד מפני הזולת, לפיכך השימוש וההתמסרות
המוצלחים שבהם שני הצדדים שורדים את השימוש ולכן מתעלים מעבר לפחד מהזולת
, הם שלבים מוקדמים הכרחיים בהתפתחות האהבה, למעשה תחושה עמוקה של אהבה
היא מה שנחווה בכל אחת מהחוויות אלה"
עמנואל גנט-פסיכותרפיה. ולכן אולי  אמנות.

התמסרות ככמיהה להקרבה

הצד האפל של ההתמסרות קשור לקריסת המתח בין הסוביקטיבי לאוביקטיבי או אובדן המרחק הנכון. התמסרות היא למעשה התמזגות או התאחדות עם משהו גדול מאתנו. היא ויתור על הביקורתיות ועל גבולות האני ובחירה באמונה (אני מרגיש שההבחנה של גנט בין התמסרות לכניעה, היא ניסיון להימנע מאופיה הפרדוקסלי של ההתמסרות).

במובנים עמוקים מאוד אנחנו כמהים להתמסרות. כמיהה זו נמצאית מאחורי עליית הדתות ולא פחות מזה מאחורי הלאומנות והתפיסות הג'הדיסטיות.  במילים בוטות כולנו רוצים למות על קידוש השם.  אנחנו מוכנים למסור את חיינו ולמות למען מטרה עם משמעות. כשאנו קוראים ספרות פילוסופית ופסיכולוגית על מוטיבציה אנושית אנו נתקלים בסוגים שונים של הנעות. 

אנחנו רוצים אושר וחופש מכאב; חשוב לנו להרגיש שייכות לקבוצה בה אנו חיים; תחושת הישג; אולי הגדרה עצמית או מימוש עצמי ומשמעות; וכמו שניטשה טען תחושת עוצמה. אבל יש דבר שלעתים קרובות אינו מוזכר ברשימות אלה: אנו כמהים להתמסרות.

בסקירה של ג'ורג' אורוול משנת 1940 על מיין קאמפף. אורוול מזהיר שהיטלר מבין את השקר של הגישה הנהנתנית לחיים. "כמעט כל המחשבה המערבית מאז המלחמה האחרונה. . . הניחה בשתיקה שבני אדם אינם רוצים דבר מעבר לנוחות, ביטחון והימנעות מכאב. . . . [אבל] האדם אינו רוצה רק נוחות, בטיחות, שעות עבודה קצרות, היגיינה, אמצעי מניעה ובאופן כללי, שכל הישר; הם גם, לפחות לסירוגין, רוצים מאבק והקרבה עצמית...  בעוד שהסוציאליזם, ואפילו הקפיטליזם בצורה יותר דוחה, אומר לאנשים 'אני מציע לך חיים טובים', היטלר אומר להם 'אני מציע לך מאבק, סכנה ומוות,' וכתוצאה מכך אומה שלמה מפילה  את עצמה לרגליו (אורוול 1968).

זה בהחלט נכון שבני אדם מחפשים אושר, נחמה וכדומה. אבל אנחנו גם מחפשים משהו אחר, משהו בשבילו  לפעמים אנחנו מוכנים לשים בצד את המטרות האחרות האלה, משהו שבשבילו אנחנו מוכנים למאבק, אלימות, התנגדות והקרבה עצמית. אנחנו מחפשים משהו גדול מאיתנו שנוכל להקדיש לו את חיינו.

"אני באמת רואה כל כך הרבה באנשים. הרצון למצוא משהו ראוי למסור את חיינו לו; כי אנחנו נותנים את חיינו לכל כך הרבה דברים שבאמת לא ראויים לכך. ואני חושב שגם אם אנשים לא לגמרי מודעים לזה, הרוח שלהם, הלב שלהם, נפשם מרגישה זאת. ובגלל זה אנו פונים לטיפול עצמי ולהקהייה של עצמנו עם קניות, צריכת יתר, סרטים, טלוויזיה, סמים, אלכוהול,וכל הדברים האלה שאנחנו עושים. כי יש משהו עמוק בתוכנו, גם אם אנחנו לא מזהים אותו ולא יכולים לתת לו שם, שרוצה שיהיה לו משהו שווה למסור את חיינו לו. יש משהו עוצמתי ביכולת הזו לקחת משהו רגיל ולהפוך אותו ליוצא דופן. (Taggart 2014)

פיסול קרמיקה: בת קבנר

"כשהזר אומר: "מה המשמעות של העיר הזאת?

האם אתם מצטופפים זה בזה כי אתם אוהבים אחד את השני?"

מה תענה? "כולנו גרים יחד

כדי לעשות כסף אחד מהשני"? או "זו קהילה"?

הו נשמתי, התכונני לבואו של הזר.

היי מוכנה  לזה  שיודע לשאול שאלות”.

- ט.ס. אליוט,הסלע. פסיכולוג רחובות על מפגש בזר כחשיפת  המציאות שלא מבחינים בה כיוון שחיים בתוכה.

קורסי פיסול: Beth Cavener

"איזה דבר מוזר הוא זר. זר הישן לידך. אני מקשיבה לנשימתיו כאילו אלו היו כל חייו, על התהליכים הנסתרים שלהם, פעימת הדם ברקמות, עם אלפי תהליכי  הריקבון והדלקות  הסמויות הזעירות, שיחד יוצרות ושומרות אותו".- מיהאיל סבסטיאן, במשך אלפיים שנה, פסיכולוגים נס ציונה על מפגשים מיניים בזרים. מרחבים של אינטימיות גדולה אליהם אנו בוחרים להכניס דווקא זרים.

כל עבודות הפיסול מעלה של  Beth Cavener Stichter. 

"אבל זר בארץ זרה, הוא לא אדם ; אנשים לא מכירים אותו - ולהכיר לא זה לא להרגיש כלפיו."- בראם סטוקר, דרקולה. פסיכולוג ראשון לציון על חווית המעבר לארץ זרה כחוויה שיכולה להיות מנכרת אבל גם משחררת.

הפסיכולוגיה של התמסרות לאחרות. לואיז בורז'ואה- פיסול נשי."

"הלב לא יכול לחשוב על אף התמסרות
גדולה יותר מלהיות חוף לאוקיינוס-
מחזיקה את העקומה של עמדה אחת,
סופרת חזרות אינסופית."
- רוברט פרוסט, פסיכולוג נס ציונה על התמסרות כתנועה אינסופית, של קרבה וריחוק.

אלי מרום-קורס פיסול בחוטי ברזל, חוטים, יציקת אפוקסי שקוף עם דרדר בתוכו, פרספקס."

אמור לחברך שבמותו חלק ממך מת והולך איתו. לאן שהוא הולך, גם אתה הולך. הוא לא יהיה לבד".- ג'יי קרישנמורטי, פסיכולוגים אשדוד על התמסרות כמאמץ לנצח את הזמן ואת המוות, לחתור לאינסוף.

דורית גלילי-חוג פיסול בחימר,

הפסיכולוגיה של ההתמסרות."הקשבה עמוקה היא תחילתה של התמסרות."
- מרי אוליבר, במעלה הזרם: מסות נבחרות. פסיכולוג תל אביב על חשיבותה של הקשבה אקטיבית ויצירתית בטיפול.

הפסיכולוגיה של התמסרות לאחרות. חוג פיסול רחובות-זיו, טכניקה מעורבת, פיסול בעיסת נייר עם תוספת בחומרים אחרים, ציפוי אפוקסי.

"מה שריגש אותי היה הנושא של ההרמוניה שנולדת רק מהקרבה, החוויה הכפולה של אהבה. זו לא שאלה של אהבה הדדית: מה שאף אחד כנראה לא מבין הוא שאהבה יכולה להיות רק חד-צדדית, שאין אהבה אחרת, שבשום צורה אחרתזו  לא אהבה. אם זה כרוך בפחות מנתינה מוחלטת, זו לא אהבה.".- אנדריי טרקובסקי, פיסול בזמן. פסיכולוגים בתל אביב על משמעות ההתמסרות באהבה וביצירה.

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: