דיון או שיחה
ישנן צורות רבות של אינטראקציה שבהן אנשים בעלי השקפות שונות מדברים זה עם זה. לא כל שיחה היא דיאלוג ולא כל דיאלוג הוא פסיכותרפויטי. דיון הוא אחת מהצורות הללו. בדיון, אנשים מקיימים אינטראקציה במטרה לבטא את השקפותיהם המגוונות. בעוד שיש ערך לאינטראקציה עם אחרים בדרך זו, הדיון דורש מעט מהמשתתפים במונחים של תנועה רגשית אקטיבית או שינוי. כל עוד המשתתפים מקשיבים בנימוס אחד לשני ואינם עוסקים בהתנהגויות המערערות את יכולתם של אנשים אחרים לדבר על דעותיהם, מטרות הדיון מתקיימות. המשתתפים בדיאלוג חייבים לעשות יותר מזה. כשהם מקשיבים לאחרים, הם לא עושים זאת באופן פסיבי. במקום זאת, הם עושים מאמץ פעיל להבין את נקודת המבט שהאדם השני חולק. זה דורש התנהגויות המאפשרות למשתתפים כקבוצה לנוע מתחת להבנה שטחית של תוכן דבריו של האחר. הם עשויים לשאול שאלות כדי להבהיר משמעויות, חוויות וכוונות ולחפש מידע נוסף. הם עשויים לחזור על דברי האחר בצורה מעט שונה, כדי להבטיח שהם הבינו את האדם האחר במדויק. הם עשויים לשקף לאחרים כיצד הם מציגים את עצמם באינטראקציה, במטרה לבדוק את תפיסותיהם לגבי כוונותיהם ורגשותיהם של אחרים. אפשר לתאר דרך זו של אינטראקציה עם אחרים כצורה של "הקשבה אקטיבית עמוקה". דיאלוג הוא "תהליך של אינטראקציה שדרכו בני אדם מקשיבים זה לזה בצורה עמוקה מספיק כדי להשתנות על ידי מה שהם לומדים" ("עקרונות תקשורת בעל פה").
חוג פיסול רחובות, רות אייל. "למרות העובדה שהמוח שלנו הוא איבר בעל הכוונה חברתית, המדע המערבי חוקר כל פרט כאורגניזם בודד ומבודד ולא כאחד המוטבע בתוך הקהילה האנושית. דרך חשיבה זו מובילה אותנו במערב לחפש תשובות טכניות ומופשטות לבעיות אנושיות במקום להסתכל על אינטראקציות אנושיות יומיומיות"- לואי קוזולינו- פסיכולוג תל אביב על ראיית האדם כחלק ממרקם ולא כאינדיווידואל מנותק.
עימות וקונפליקט
גם עימות וקונפליקט הם סוגים חשובים ונחוצים של מפגש ואינטראקציה. כפסיכולוג בתל אביב אני נפגש במטופלים רבים הנמנעים מעימות בכל מחיר.
אנשים רבים נמנעים מעימותים, משום שהם עלולים להיות כואבים ובלתי מתגמלים עד שהם מאיימים ומסוכנים להם מבחינה רגשית. אולם ללא עימות יעיל ומכבד, החלטות ומשא ומתן לא יכולים להתקיים. במערכות יחסים אינטימיות, גם קונפליקט יכול להיות הרסני וגם הימנעות מקונפליקט-בעייתית ופוגעת באמון. קונפליקט טרנספורמטיבי ומכבד בין שווים מחזיר את האמון, ובקשר זוגי או בין ילדים בוגרים להוריהם, הוא מאפשר העמקת האהבה. ללמוד לריב נכון משמעותו להפוך את העימות לדיאלוג וזה אחד ממטרות הטיפול הזוגי. בעימות שאינו הופך לדיאלוג-המשתתפים עשויים לשאוף להבין זה את זה רק כדי לחשוף את החולשות בעמדות זה של זה.
בדיאלוג, לעומת זאת, אין "צדדים". אין "מנצחים" או "מפסידים". "לנצח" בדיאלוג פירושו לדחוף את גבולות ההבנה והאני רחוק יותר מהמקום שבו הם עמדו לפני השיחה. ב"מעבדת האהבה" של הפסיכולוג ג'ון גוטמן טוענים שניתן לנבא בדיוק של 90% -את עתיד הקשר הזוגי דרך צפייה של 5 דקות בדיאלוג שבני הזוג מקיימים. הם גם פיתחו טכניקה זוגית לעימות.
מאפיין מרכזי נוסף של דיאלוג הוא העובדה שהוא תהליך יצירתי. המשמעות היא שהדיאלוג מתפתח לאורך זמן, ומעורבת בו תנועה של חיפוש ושינוי או מסגור מחדש של מושגים ורגשות. למעשה, לפעמים זמן הוא אחד המרכיבים הקריטיים ואפילו המטרות של דיאלוג. אנשים בעלי דעות מגוונות יכולים להתכנס ולנהל שיחה אחת המאפשרת להם לפתח הבנה עשירה ומעמיקה יותר של הדעות אחד של השני; אף על פי כן, עומק ורוחב ההבנה צפויים להיות מוגבלים יחסית באינטראקציה חד פעמית. לכן פסיכותרפיה ואמנות תהנה עמוקות ויעילות יותר כשהתהליך יתפרס על פני די זמן.
יותר מכך, דיאלוג כפי שאני תופס אותו- בתחום הטיפול והוראת האמנות או העיסוק באמנות, אינו סתם תהליך אלא הוא גם תהליך מוכוון תהליך (לעומת תהליכים מכווני מטרה). כלומר המטרה של הדיאלוג היא הדיאלוג או לקבל את האדם ממול כישות ולא לפתור בעיה ספציפית. מטרותיו והגדרותיו של הדיאלוג, משתנים תוך כדי התרחשותו. הן יצירת אמנות והן תהליך טיפולי אפשר להבין רק בדיעבד ובדרך כלל זו הבנה דינמית המשתנה לאורך נקודת זמן שונות. (נקודת המבט המשתנה בזיכרון).
רות אייל, פיסול בחימר -מפגש. "הייתה לי פעם שיחה עם מנהל מנזר. "כל מי שמגיע אלינו", אמר, "עושה זאת מהסיבות הלא נכונות". הדבר נכון בדרך כלל לגבי אנשים שהופכים לפסיכותרפיסטים. לפעמים אפשר לשכנע אנשים להפוך לפסיכותרפיסטים שלא בשל מסיבותיהם האישיות; אבל, על פי רוב, אנחנו צריכים להשלים עם מה שאנחנו מקבלים; כלומר, עם עצמנו."- אנתוני סטור. פסיכולוג רחובות על הסיבות בגללן אנשים בוחרים להפוך למטפלים.
דיאלוג חייב להיות תהליך יצירתי. כיוון שמטרתו היא שינוי ויצירת משהו חדש.
דיאלוג מחייב אמון, שכן לעתים קרובות, הדעות שאנשים מחזיקים בכל נושא נתון, במיוחד נושא שנוי במחלוקת ועלול לפלג, הן כאלה שהם לא היו חולקים עם אף אחד. אנשים נוטים יותר לחלוק דעות כאלה כאשר יש להם הזדמנות לבנות אמון זה עם זה לאורך זמן. זו הסיבה שחלק מהדיאלוגים המוצלחים ביותר לוקחים שבועות, חודשים ואפילו שנים להתפתחות.
פסיכותרפיה כדיאלוג:
"פסיכותרפיה היא טיפול העוסק ביצירה משותפת, המבוסס על מערכת היחסים בין אדם למטפל דרך דיאלוג." (איגוד הפסיכולוגים האמריקאי).
הסכנה בפסיכותרפיה שאינה דיאלוג:
הפחד העמוק (שלי לפחות) הקיים בכל תהליך של פסיכותרפיה הוא שאנו משליטים סדר באדם אחר שהופך לעוד עיוות ממנו הוא יסבול, בהמשך לעיוותים שכפו עליו חייו או דמויות סמכותיות בעברו. הטיפול של פרויד בדורה למשל הוא אחת הדוגמאות המוקדמות שיחזרו בצורת שונות בכל תולדות הפסיכותרפיה בהן טיפול פסיכולוגי הופך לאינדוקטרינציה של תפיסות חברתיות, "חינוך" , שליטה או אונס רגשי. אין ידע תמים, כל ידע נושא מאחוריו הנחות יסוד ואידיאולוגיה. השימוש במחקר וידע פסיכולוגי כדי לקבוע מהי בריאות נפשית ולהשליך מכך על תפיסות של מיגדר, גזע או גיוון נוירולוגי- נפוץ לאורך כל ההיסטוריה של הפסיכותרפיה. בספרו "משחקי כוח: השפעה, שכנוע ואינדוקטרינציה בהכשרת פסיכותרפיה"- מראה הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי - ריצ'רד ראבולט- כיצד ההכשרה בטיפול הפסיכולוגי נגועה בשיטות סמכותיות, חלקן עדינות וחלקן מובהקות. "שיטות העבודה הללו מעוררות פחד ומטפחות ציות עיוור לנטיות המועדפות על ראשי מכון ההכשרה. התרפסות זו, שמחלחלת למערכת היחסים הטיפולית, מונעת הן מהמועמדים להכשרה והן מהמטופלים הפוטנציאליים שלהם לפתח חוויות יצירתיות, אותנטיות ומשמעותיות".
פרידריך ניטשה טען שאנו שומעים רק את השאלות שאנו מסוגלים לענות עליהן.
זה מקור ההתנגדות שלי לטיפולים התנהגותיים או פסיכוטכניקה כCBT. יש שיטענו שלמעשה המטופל רוצה שיכפו עליו סדר, או שמטרת הפסיכותרפיה צריכה להישאר ברמת שינוי ההתנהגות, או שאין למעשה דרך לצאת מהמילכוד הסוליפסיטי- לפיו אדם בתוך עצמו הוא גר-כלוא במטריקס של תודעתו ואין לו דרך להבין אחרים אלא באמצעות עצמו בלבד.
סכנת כוחו של המטפל בטיפול שהוא לכאורה דיאלוג- אמיתית. מטפלים מקבלים עמדות כוח מההקשר המוסדי והחברתי-תרבותי ותהליך ההעברה (טרנספרנס). הכוח צריך להידחות ולהישלל על ידי "אי ידיעה" ומודעות לכוחו של המטפל.
כנגד תפיסת הסוליפסיזם האוטיסטי - התפתחו תפיסות פילוסופיות ופסיכולוגיות הרואות את האדם כיצור דיאלוגי, ואת הפסיכותרפיה כדיאלוג.
פסלים בראשון לציון -פיסול בבטון. "יצירת מערכת יחסים אותנטית עם מטופלים, מעצם טבעה, דורשת מאיתנו לוותר על כוחו של השילוש הקדוש: הקסם, המסתורין והסמכות".- אירווין ד' יאלום, מתנת הפסיכותרפיה: מכתב פתוח לדור חדש של מטפלים ומטופליהם. פסיכולוגים תל אביב: דווקא כוחו של הפסיכולוג כגורו וכמנטור הוא זה שמסוכן בדור בו יש חיפוש מתמיד אחר סמכות רוחנית.
15 ציוני דרך בהתפתחות הפסיכותרפיה כדיאלוג:
הדיאלוג הסוקראטי (המאה הרביעית לפני הספירה):
שיטת החקירה של דיאלוגים לגילוי תובנות שפותחה על ידי סוקרטס- הניחה בסיס מוקדם לדיאלוג הסוקראטי הטיפולי, השם דגש על התבוננות פנימית וגילוי עצמי באמצעות דיאלוג.
- הפסיכולוגיה ההומניסטית (רוג'רס):
קרל רוג'רס הדגיש את החשיבות של אמפתיה, קבלה חיובית ללא תנאי ואמת ביחסים הטיפוליים. הגישה ממוקדת לקוח הדגישה את הברית הטיפולית כיצירה משותפת. - מרטין בובר:
ספרו של מוריס פרידמן The Healing Dialogue in Psychotherapy. מבהיר את הקשר בין הפילוסופיה של מרטין בובר ("אני ואתה") ומה שבובר מכנה "הכלה", "דמיון אמיתי", ו"עשיית האחר נוכח", לפסיכותרפיה והאונטולוגיה של "ריפוי באמצעות מפגש", המתעורר כאשר המפגש בין המטפל למטופל נתפס כמרכז הפסיכותרפיה ולא כלי נלווה, ואשר יכול להתבצע רק באווירה של אמון, הכוללת אישור של האחרות והייחודיות של המטופל. המפגש הטיפולי מוצג כמפגש אמיתי של שווים. אינטראקציה דיאלוגית זו מועילה לשני הצדדים ומטפחת שינוי. - פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית:
שילוב טיפולים קיומיים ודיאלוגיים-רולו מאי, ויקטור פרנקל , ארווין יאלום (שנות ה-50-1970): טיפול קיומי הדגיש את הדיאלוג כאמצעי לחקור משמעות ולהתעמת עם חרדות קיומיות, תוך שימת דגש על מעורבות הדדית. - פסיכולוגיה ופסיכותרפיה התייחסותית:
גישה זו העבירה את המיקוד מהמטפל כצופה ליחסי מטפל-מטופל כתהליך דינמי דו-כיווני. אנליסטים כמו סטיבן מיטשל, ג'יי גרינברג, סבינה שפילריין, עמנואל גנט- טענו ששני המשתתפים משתנים באמצעות השדה האינטרסובייקטיבי שהם יוצרים. - דונלד ויניקוט: החזקה ומשחק כדיאלוג:
"פסיכותרפיה עוסקת בשני אנשים שמשחקים ביחד". ויניקוט ראה במטפל משתתף פעיל בדיאלוג הטיפולי. במקום לאמץ עמדה ניטרלית או מנותקת, המטפל הוא שותף מגיב ואמפתי, המותאם לצרכיו ולמצביו הרגשיים של המטופל.
היכולת של המטפל להחזיק בעמימות, לסבול אי ודאות ולהגיב בצורה אותנטית היא חיונית לטיפוח דיאלוג אמיתי שיוצר שינוי. - אלפרד ביון: דיאלוג בין "מיכל ומוכל":
ביון הדגיש את חשיבות הלא מודע בדיאלוג הטיפולי ואת תפקידו של המטפל כמיכל להשלכות הרגשיות הגולמיות והבלתי מעובדות של המטופל, אשר ביון התייחס אליהן כאל אלמנטי בטא (מחשבות או רגשות פרימיטיביים, בלתי מתקבלים על הדעת).
באמצעות דיאלוג, המטפל מעבד והופך את מרכיבי הבטא הללו לאלמנטי אלפא, הניתנים לניהול יותר וניתן לחשוב עליהם ולשלב אותם על ידי המטופל. טרנספורמציה זו היא מרכזית בדיאלוג הטיפולי. - תומס אוגדן והשלישי האנליטי:
במקום המפגש של שני אנשים -נוצרת ישות שלישית, תרכובת שלהם, השואבת משניהם אבל גם שונה.
"לבסוף, חוויה מתהווה (EEX) מגיעה מיצירת שדה בינאישי חדש (D.B. Stern, 2010) או סובייקטיביות שלישית (Ogden, 2004) הנובעת באופן ספונטני מאינטראקציה של שני מוחות ולא ניתן לצפות מראש מידע קודם על אף אחת מהן. 1 הסובייקטיביות החדשה הזו היא תוצר של דיאלקטיקה ייחודית שנוצרת בין שתי סובייקטיביות נפרדות ונראה שהיא מקבלת חיים משלה בתחום הבין אישי (Ogden, 2004)." - תרפיית גשטלט (1951):
פריץ פרלס הדגיש מודעות באמצעות דיאלוג ומפגש, כשהוא מעודד את המטופלים המשתתפים לעסוק בחוויותיהם המידיות בנוכחות המטפל, על מנת לאפשר צמיחה לשניהם. - תרפיה נרטיבית:
גישה זו משתמשת בדיאלוג כדי לבנות יחד נרטיבים חדשים, ומשנה את ההבנה של המטופל ושל המטפל- את עולמם. נרטיבים הם צורות ארגון של התנסויות שונות שבהן המספרים הם מספרי סיפורים ועשויים לכלול את עצמם, כלומר נרטיבים עצמיים המאורגנים בתוך תהליך אינטרסובייקטיבי ודיאלוגי שבו המטפל והמטופל משלבים זה בזה פנימי וחיצוני, אמיתי ודמיוני."בכל פסיכותרפיה נוצרת אינטראקציה בין שני אנשים לפחות" - מיכאיל בכטין ותיאוריית העצמי הדיאלוגית:
"הדיאלוגיזם" של מיכאל בכטין בא לתאר תאוריה פילוסופית, השקפת עולם וכלי ניתוחי לפיו כל פעילות אנושית, ובפרט זו העוסקת בשיח, בין אם מדובר או כתוב, היא פעילות של דיאלוג בין אדם לזולתו. הוברט הרמנס הציע שטיפול הוא דיאלוג בין נקודות מבט פנימיות וחיצוניות מרובות, כאשר הן מטופל והן מטפל יוצרים ומשלבים את הקולות הללו. - תורת הבנייה אישית:
תיאוריית ההבניה האישית (קונסטרוקטיביזם) היא תיאוריה שגורסת שבני אדם הם יוצרים משמעות בחייהם ובעצם בונים את המציאות שלהם. בגישות פסיכותרפיסטיות שונות תחת קונסטרוקטיביזם, המטופל נתפס כשותף פעיל ביצירה ובקביעת מסלול חייו. - טיפול דיאולוגי זוגי (אימאגו):
טיפול העוסק בדפוסי דיאלוג ותקשורת בין אנשים ביחסים זוגיים. הטכניקה מורכבת משלושה תהליכים הנקראים: ניטור, אימות ואמפתיה. - טיפול משפחתי:
תהליך הצוות המשקף של טום אנדרסן, מאפשר למשפחות להיות עדים ולהגיב לדברים של אנשי מקצוע במהלך מפגשי טיפול, ותואר כמהפכני בתחום הטיפול המשפחתי. צוותים משקפים בולטים במספר גישות טיפול משפחתי, לאחרונה בטיפולים נרטיביים ודיאלוגיים. - טיפול קבוצתי בטראומה ופוסט טראומה:
דיאלוגים משחזרים המבוססים על טראומה- טיפול המתמקד בטיפול בטראומה באמצעות תהליכים דיאלוגים משקמים כוללים המערבים קורבנות, עבריינים והקהילה.
יד-יציקת אפוקסי -במסגרת סדנאות אפוקסי-אנו מעבירים קורסי אפוקסי וכמו כן מוכרים אפוקסי קריסטלי ומוצרי יציקה-ראה -אפוקסי מחיר.
שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט חבר האיגוד האמריקאי לפסיכולוגים ומורה לאמנות, מייסד ומנהל הסדנה לתהליכים יצירתיים למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
