פיסול פיגורטיבי- מפגש עם הגוף

"נוכל להיות אחראיים לחלוטין לחיינו רק אם נכיר במציאות הגוף, על כל היבטיו וקרביו"- 'נרשם בגוף , מוח נפש וגוף בריפוי מטראומה'.-דר' בסל ואן דר קולק.

ללמד פיסול פיגורטיבי עבורי זה לערוך לתלמיד סוג של היכרות עם גופו שלו.

אנחנו חולפים על פני עצמנו. מוזר כמה מעט אנחנו מכירים את הגוף שלנו, גם בעידן זה, בו אנו מצלמים את עצמנו לדעת, איננו למרבית הפלא, יודעים איך הגוף שלנו בנוי. הגוף הפיזי ודימויי הגוף המשתקפים, לא מתחברים. אני מגלה שאנחנו חושבים על הגוף בסמלים , במפות מופשטות . המגע והמראה לא מתחברים.

מה בולט? מה שקוע?  מה ליד מה?

אילו זה היה אפשרי הייתי שולח את תלמידי הפיסול הפיגורטיבי לקורס עיסוי במקביל. הקשר בן הראייה לחוש המישוש, למגע-הוא מרכזי.  אם פיסול באופן כללי היא אומנות של מגע שאמורה להתרגם  דרך נקודת מבט חיצונית לצורה, על אחת כמה וכמה פיסול של הגוף האנושי.

פיסול פיגורטיבי ברשת מתכת

החוויה האנושית: פיסול פיגורטיבי

פיסול פיגורטיבי, אבן יסוד בביטוי האמנותי, מפיח חיים בחומר על ידי ייצוג דמות האדם. זהו יותר מסתם תיאור פיזי. אם "המדיום הוא המסר" כפי שאמר מרשל מקלוהן הגוף הוא המדיום הבסיסי ביותר. אמת מידה לכל. קול המבטא רגשות, נרטיבים וסמליות. -דרך הגוף אנחנו מרגישים ומבינים, דרך הגוף אנחנו חושבים. לפיכך אין פלא שהפיסול הפיגורטיבי היה מרכזו של הפיסול במשך דורות רבים ובמובנים רבים עדיין יש לו מקום מרכזי.

לאורך ההיסטוריה, פסלים השתמשו במגוון טכניקות וחומרים – פיסול בחימר,  פיסול בעץ ,  פיסול באבן, יציקות ברונזה, חפצים שנאספו (רדי מייד) וחומרים עכשוויים כאפוקסי, פוליאסטר וסיליקון- כדי ללכוד את מהות האנושי. מהצורות האידיאליות של יוון העתיקה דרך האמוציונליות הגולמית של האקספרסיוניזם המודרני, הצבעוניות הסינטטית של אמנות הפופ ארט ועד לאיכות הסוריאליסטית של הפיסול ההיפר ריאליסטי .  הפיסול הפיגורטיבי שיקף את שינוי החוויה האנושית ותפיסת האדם את עצמו ומקומו במציאות .

ההיסטוריה של הפיסול היא ההיסטוריה של הפיסול הפיגורטיבי

הייצוגים המוקדמים של פיסול פיגורטיבי באמנות הפרהיסטורית, היו למטרות פולחניות או דתיות. אלוהים צר את האדם בחומר והאדם המשיך ליצור דמויות של אלים ואשרות ,מסכות פולחניות וצלמיות- המסמלות פוריות (ראו פיסול הריון) כוח, הגנה ומזל.

פיסול אפריקאי

פיסול הוא צורת האמנות האפריקאית הידועה ביותר. החומרים העיקריים שבהם השתמשו אמנים אפריקאים הם עץ, ברזל, חימר, ברונזה, שנהב ובד. גוף האדם הוא הנושא העיקרי, ופסלים אפריקאים רבים חולקים את אותם מאפיינים: ראשים מוגדלים, בטן גדולה, זרועות מוצמדות לצידי הגוף, עיניים חזיתיות, משקל מפוזר שווה בשווה על שתי הרגליים וטבורים בולטים. הראש מוגזם לעתים קרובות, מכיוון שהוא נחשב למרכז האופי והרגש. אמנים אפריקאים לאורך הדורות שילבו צורות נטורליסטיות וגאומטריות כדי לייצר גוף אנושי שניתן לזהות. הם גם עיוותו תכונות וגפיים אנושיות כדי להשיג השפעות דרמטיות.

הפסלים האפריקאים הישנים ביותר ששרדו הם דמויות טרה קוטה, המתוארכות למאה ה-5 לפני הספירה (מקביל לתקופה הקלאסית של יוון העתיקה). הם פסלי נוק (על שם השבט שלהם) מצפון מערב ניגריה. דמויות טרה קוטה נמצאו גם באייפה (ניגריה) ובמאלי, מהמאה ה-12 עד המאה ה-15 לספירה.

פיסול חימר: נוק. הגדלת הראש יוצרת חוסר פרופורציה בדמות.

פיסול הודי

הפיסול היה המדיום המועדף לביטוי אמנותי בתת היבשת ההודית. מבנים הודיים היו מקושטים בפסלים רבים ולעתים קרובות הם בלתי נפרדים מהארכיטקטורה. נושאי הפיסול ההודי היה כמעט תמיד צורות אנושיות מופשטות ששימשו כדי להדריך אנשים  באמיתות הדת ההינדית, הבודהיסטית או הג'יינית. העירום שימש הן כדי לייצג את הגוף כסמל לרוח והן כדי לחשוף את הצורות המדומיינות של האלים. יש דיכוי כמעט מוחלט של האינדיבידואליות בפיסול ההודי; הסיבה לכך היא שהדמויות נתפסות כצורות מושלמות וסופיות יותר מכל דבר שניתן למצוא בהופעה החולפת בלבד של האישיות האנושית. הראשים והזרועות המרובות של אלוהויות הינדיות מפוסלות, נחשבו הכרחיים כדי להציג את התכונות הרבות של כוחם של האלים הללו.

מסורת הפיסול ההודי משתרעת מתרבות עמק האינדוס של 2500 עד 1800 לפני הספירה, במהלכה הופקו פסלוני טרה-קוטה קטנים. עמודי האבן העגולים הגדולים והאריות המגולפים של התקופה המאוריאנית (המאה ה-3 לפנה"ס) פינו את מקומם לפיסול פיגורטיבי הודי בוגר במאות ה-2 וה-1 לפנה"ס, שבו נושאים הינדיים ובודהיסטים כבר היו מבוססים היטב. מגוון רחב של סגנונות ומסורות פרחו לאחר מכן בחלקים שונים של הודו במהלך המאות שלאחר מכן, אך במאות ה-9-10 לספירה הגיע הפיסול ההודי לצורה שנמשכה ללא שינוי מועט עד היום. פסלים אלו  נבדלים לא בתחושת נפח ומלאות פלסטית אלא דווקא באופיו הליניארי; הדמות נוצרת מנקודת המבט של קווי המתאר שלה, והדמות עצמה חיננית, רזה ובעלת גפיים גמישות. מהמאה ה-10 פסלים אלו שימשו בעיקר כחלק מעיטור אדריכלי, כאשר לשם כך פוסלו מספר עצום של דמויות קטנות.

תבליט טרקוטה הינדי,  תקופת גופטה, המאה ה-5 לספירה, קרישנה הורג את השד-הסוס קשי.

פיסול מצרי:

הפיסול המצרי ידוע בייצוגים הנוקשים והצורניים שלו, ותיאר לעתים קרובות פרעונים, אלים ודמויות משמעותיות עם פרופורציות אידיאליות והעמדה חזיתית וסימטרית או צידית (בפרופיל) כאשר הידיים מושטות. היעדר הפרספקטיבה גורם לדמויות מצריות להיראות מעוותות לעין המודרנית. עם זאת, מערכת הפרופורציות של האמנים הייתה מדויקת להפליא.

קורסי אמנות: תבליט מצרי המדגים פרופורציה.

המשטח עליו הוצגה דמות חולק לרשת של ריבועים, שכל אחד מהם שווה ערך לרוחב אגרוף הדמות. המצרים השתמשו באורך האגרוף  כאמת מידה בפרופורציה.

בממוצע,  האמנים המצרים חישבו שהמרחק מקו השיער לקרקע הוא 18 אגרופים. המרחק מבסיס האף לכתף כאגרוף אחד, בעוד מאצבעות אגרוף קמוץ ועד למרפק המרחק הוא ארבעה וחצי אגרופים. אורך כף הרגל (מהעקב עד הבוהן) הוערך בשלושה וחצי אגרופים.

המשך: היסטוריה של הפיסול הפיגורטיבי במערב.

פיסול בבטון -הדס דיאמנט-דימויים נשיים מודרניים-פיסול פיגורטיבי זה לעשות אהבה, זה לגעת בגוף.

"העצמי האמיתי נובע מהחיות של רקמות הגוף ומפעולת תפקודי הגוף, כולל פעולת הלב ונשימתו."-- דונלד  ויניקוט

רות אייל פיסול בגבס-"לאמנים גדולים אין תפיסה או מושג שפיסה אחת של שיש -לא מכילה כבר בתוכה. אלא שרק היד בשירות המוח -יכולה לגלות זאת." מיכלאנג'לו 

חוג פיסול בחימר -עיינה 
"עליך לשכוח את כל התאוריות שלך, את כל הרעיונות שלך מול הפסל. אותו חלק מהם שבאמת שלך-יתממש על ידי הביטוי הרגשי שמעורר בך הנושא".-הנרי מטיססדנת פיסול בשוהם-פיסול בבטוןחוג פיסול תל אביב-יפית כהן

קורס פיסול רחובות- פיסול בבטון

חוג פיסול ראשון לציון-אלה

פיסול ביציקות אפוקסי שקוף. arman-1967, אפוקסי הוא חומר נוזלי שניתן לצקת בצורה פשוטה יחסית אל תוך תבניות סיליקון וכשהוא מתקשה, הוא מציע אפשרות של יצירת פסלים שקופים ( בעזרת תוספת פיגמנטים לאפוקסי ניתן להפוך אותם לצבעוניים). האפשרויות המוצעות על ידי החומר עצומות. הסדנה לאמנות מציעה קורסי אפוקסי וסדנאות אפוקסי-וכן אפוקסי קריסטלי למכירה במחירים זולים.

פיסול בסיליקון: אני מוצא בסיליקון אפשרויות לחדור פנימה אל תוך הגוף והנפש.

לקריאה נוספת:

Jonathan Benthall-The Body As a Medium of Expression

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -הינה מרכז לימודי אמנות וטיפול פסיכולוגי יצירתי,  המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- הנהנים וצריכים ליצור עבור עצמם ועקב כך מאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות בבריאות הנפשית. "זו תחושת היצירתיות יותר מכל דבר אחר שגורמת לאדם להרגיש שהחיים שווים לחיותם."-דונלד ויניקוט.