לימוד אמנות, ואמנות כתהליך

אמנות כתהליך ואמנות תהליכית

"ציירת צעירה אינה מתלמדת אצל אמנית מנוסה כדי ללמוד כיצד אותה אמנית מציירת: היא מתלמדת אצל האמנית המנוסה כדי ללמוד כיצד היא עצמה מציירת. מביקורים במוזיאונים לאמנות לומדים על המגוון העצום של אפשרויות למבע יצירתי בז'אנרים כגון ציור, פיסול, או קרמיקה וכן הלאה. אולם אדם יכול לצייר, לפסל או לקדר רק במעשה הציור הפיסול או הקדרות. וכך גם הסופר (האדם והמטפל): הוא כותב כדי להתהוות לכדי עצמו כסופר ועושה זאת לא בחיבור המוגמר או ביצירה הסיפורית אלא בתהליך הכתיבה עצמו."- "להתעורר בחדר הטיפולים"-תומס אוגדן.

לימוד ויצירת אמנות כתהליך

אני מאמין שלימוד אמנות ועשיית אמנות, (כפסיכולוג תל אביב בסדנה אני מאמין שכך צריכה להיות הפסיכותרפיה ודברים רבים אחרים) צריך להיות מכוון תהליך ולא מכוון מטרה. למה אני מתכוון: ריכוז בתוצאה מגביל את היצירתיות והתהליך היצירתי. זהו תהליך ליניארי של חתירה למטרה, תוך התעלמות מהאפשרויות החדשות שמתגלות תוך כדי התהליך והשינויים שהיוצר (המטופל, הצופה, האדם) עובר כתוצאה מהתהליך. "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

התרכזות בתוצאה קשורה לביקורת עצמית ומדידה מתמדת (תהליך מודד את איפה שאתה היום לעומת איפה שהיית אתמול, בשעה שתהליך מכוון מטרה נמדד לפי הקרבה שלך למטרה חיצונית. כלומר בעוד שתהליך מסתכל פנימה אל תוך הסובייקט, מטרה נמדדת דרך הפיכה שלך לאובייקט חיצוני -מוצר ולפיכך מנכרת אותך מעצמך. ריכוז בתוצאה תלוי גורמים שאינם בשליטה ולעתים קרובות כשמדובר באמנות אינם לחלוטין מוגדרים-ולפיכך התרכזות במטרה מכשילה את עצמה לעתים קרובות. כפסיכולוגים בתל אביב אנו חושבים שדיאטות הן אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך- רובן נכשלות משום שהן ממוקדות מטרה. בשעה שאנו מתרכזים במטרה--היא הופכת לחזות הכל, אנחנו לא שוקלים בכל רגע את המחירים או המורכבות שלה, ולמעשה מתניעים פעמים רבות התנגדויות פנימיות המרחיקות אותה (אחת האשליות המכשילות ביותר היא אשליית השליטה, כשאנו משיגים מטרות בגלל מזל ומייחסים זאת לכישרון שלנו וכך ושוגים בקריאת המציאות).

התהליך היצירתי רואה בשגיאות וטעויות אפשרויות חדשות (ראה גילוי הפנצלין), בזמן שתהליכים מכווני מטרה רואים אותם כרעש שיש להימנע ממנו. 

מיקוד בתהליכים נותן מקום לאופי הפרדוקסלי ומלא הסתירות של המציאות ושלנו כבני אדם-חתירה למטרות מצמצת אותנו ואת המציאות פעמים רבות לדמות חד ממדית ולינארית. ( אני נזכר בחבר שהתאמן במשך שנה לטור דה פרנס ואשתו התלוננה שמנת המשכל שלו ירדה לחצי עקב כך. כל מה שהיה מסוגל לדבר עליו זה גילוח של עוד כמה שניות באימונים).

ריכוז בתוצאה עוסק ב'שם' לעומת 'כאן'-בעתיד לעומת הווה. 'תהליך' עוסק בהווה, תהליך קשור ב"להיות" לא פחות מלעשות. הצעד שאני עושה כרגע, הפעולה העכשווית והנוכחית ומעורבות רגשית בה. (הדוגמה הנפלאה שנותן סטגורו בסרטון בסוף דף זה-על עדיפות המשחק בכדור על תפילה- משחק בכדור מחייב אותך להיות מעורב, תפילה אינו מחייבת אותך לזה -היא סוג של חשיבה מאגית על תוצאה שאמורה להביא אותך אל המטרה בדרך פלאית כלשהיא). 

תהליך אינו חתירה למטרה אחת אלא התקדמות בכיוון כללי. זו אינה מפה אלא מצפן. מטרות יכולות להשתנות תוך כדי התהליך , למעשה תהליך אמיתי כמעט תמיד משנה את המטרות, כי אם אתה באמת לומד דבר מה חדש תוך כדי, אתה חייב להשתנות וכך גם המטרות שלך. תהליך מטבעו הוא פעולה פתוחה הנותנת מקום של כבוד לאי הידיעה, לגמישות ולאילתור.

חתירה ליעדים ומטרות הוא תהליך סגור, כל מה שלא מביא אותך אל היעד-לא נספר. היא עושה שימוש ב-מיקוד כצמצום שדה הראיה: זה אינו תהליך לימודי במובן של הרחבה, הוספה והעמקה. אנחנו מחפשים את הדרך הקצרה בן שתי נקודות, הפרמטרים החשובים הם מהירות, יעילות וחסכון במשאבים.

יצירתיות כמתח בין תפיסות

יש מקום להתקדמות מוכוונת מטרה. יש מקום לשילוב של מטרות, בתהליכים. אנחנו רוצים גם להגיע-לא רק לחפש. אנחנו צריכים לפעמים יעדים שניתן לראות ולהשיג. אנחנו חייבים גם לאסוף את עצמנו לא רק להתפזר, המציאות נדיבה וקמצנית כאחת, באפשרויות שהיא מעמידה בפנינו. המציאות דורשת לא פעם הישגים שניתן לכמת ולמדוד. ציור צריך להסתיים, עבודה על פסל או תערוכה יש לגמור, לא תמיד יש לנו את הפריבילגיה לא לעסוק במטרות.

אריק זמית-שהסרטון עליו מופיע בסוף העמוד, אומר:

"אני פשוט אוהב את אי הידיעה של מה יקרה כשאני מתניע את התהליך המורכב הזה. היכולת לכוון את זה אל עבר מטרה ובאותו זמן לתת לזה לכוון אותך אל תוך משהו שמאפשר לי להציץ אל המסתוריות של זה."

"יש כוח רב בשאלת שאלה, הצגת רעיון, ואז לזרוק הכול לרוח מלבד מה שיאפשר לענות על אותה שאלה. זה חלק ממה שנותן לי סיפוק. כלומר יש שם משהו, והדרך היחידה שאוכל לראות ולהבין אותו, תהיה אם אעשה זאת."

אמנות תהליכית

באמנות עכשווית, התהליך או הטכניקה הם חלק מהתוצאה ולפעמים התהליך עצמו הוא התוצר האמנותי.

המונח אמנות תהליכית (Process Art) ) מתייחס למקום שבו תהליך יצירתה של האמנות אינו נסתר אלא נשאר היבט בולט של היצירה שהושלמה, כך שחלק או אפילו כל נושא העבודה הוא יצירת היצירה. האמנות התהליכית נתפסת כתת-קבוצה של הקטגוריה הכללית של פוסט-מינימליזם התנועה החלה באמצע שנות ה-60 כאשר אמנים כמו ריצ'רד סרה, רוברט מוריס, לינדה בנגליס ואווה הסה מרדו כנגד היחידות המודולריות המפוברקות של המינימליזם על ידי חקירה ותיעוד של תהליך הייצור האמנותי, ולעתים קרובות השאירו בכוונה חשופים בצורה הסופית, את עקבות תהליך היצירה.

אמנות תהליכית היא תנועה אמנותית שבה התוצר הסופי של אמנות ואומנות, האובייקט האמנותי , אינו המוקד העיקרי; תהליך יצירתו ואפילו החשיבה על יצירתו הם ההיבטים הרלוונטיים ביותר, אם לא החשובים שבהם: הגדרה , שינוי ההגדרה, איסוף, מיון, שיוך, דפוס, ויותר מכך התחלת הפעולות, הטכניקות , המדיום כנושא. וההליכים. אמנות תהליכית היא הרעיון שתהליך יצירת האמנות יכול להיות יצירת אמנות בעצמו. זוהי מעין הרמת מסך שבה ההתרחשות מאחרי הקלעים הופכת להיות המחזה החשוב. האמן רוברט מוריס, (ראו: כלים וטכניקות) הפילוסוף המרכזי של התנועה דיבר על "אנטי צורה", על חשיבות התהליך והזמן על פני מוצר מוגמר אובייקטיבי.

התְנוּעָה:

אמנות תהליכית הוגדרה כתנועה יצירתית בארה"ב ובאירופה באמצע שנות ה-60 של המאה-ה20. יש לה שורשים באמנות המיצג, בתנועת הדאדא, ובאופן ישיר יותר, בציורי הטפטוף של ג'קסון פולוק, ובשימוש שלו ב-מיקריות . הווה, שינוי וארעיות היו נושאים מרכזיים בתנועת אמנות התהליך. בתערוכה של רוברט מוריס במוזיאון גוגנהיים ב- 1968 שהציגה את התפיסה, נכתב:

אמני תהליך עוסקים בראשוניות של נושאים הקשורים לגוף, התרחשויות אקראיות, אלתור, והאיכויות המשחררות של חומרים לא מסורתיים כמו שעווה, לבד ולטקס. באמצעות אלה, הם יוצרים צורות אקסצנטריות בסידורים לא סדירים ומתכלים שנוצרו על ידי פעולות כגון חיתוך, תלייה והפלה, או תהליכים אורגניים כגון צמיחה, עיבוי, הקפאה או פירוק.

למרות שאמנות התהליך כתנועה, מוגדרת בזמן ובמקום-אני רואה אותה כתפיסה המשכית שאפשר לראות התגלויות שלה לאורך כל תולדות האמנות החל מרישומי הדיו היפניים והסיניים שכוונו לתפוס את הלך רוחו של האמן בזמן תהליך היצירה, יותר מאשר את האובייקט האמנותי. דרך הציור האימפרסיוניסטי והאקספרסיוניסטי ששמם מעיד על מרכזיותו של האמן וטביעת אצבעותיו דרך הטכניקות הציוריות בתוצאה וכלי בתנועות אמנות עכשוויות המושפעות מרעיונותיו של מרשל מקלהון -המדיום הוא המסר, כאמנות מושגית, מיצג- פרפורמנס, וידאו ארט, אמנות פוסט אינטרנט ועוד.

:

"כשאני עומד בפני המשימה הבלתי אפשרית והמייאשת של כתיבת חמש מאות עמודים , תחושת כישלון חולנית נופלת עלי, אני יודע שלעולם לא אוכל לעשות את זה. ואז בהדרגה, אני כותב עמוד אחד ואז עמוד נוסף. אופק של יום אחד היא כל מה שאני יכול להרשות לעצמי להתבונן בו." ג'ון סטיינבק, מסעות עם צ'רלי: בחיפוש באמריקה.

הדס דיאמונט עבודה בחוג פיסול בבטון.

 "יצירתיות מטבעה היא פרדוקסלית. כדי ליצור -אדם צריך להיות בעל ידע אבל לשכוח כל מה שהוא יודע. לראות קשרים לא צפויים בן דברים, אבל לא לאבד שפיות. לעבוד קשה, אבל לבלות זמן רב באי עשיה, בבהייה ואינקובציה. עליך ליצור רעיונות רבים ולדעת שרובם חסרי ערך ותצטרך לזנוח אותם. עליך להסתכל באותם דברים יומיומיים כמו כולם ועדיין לראות בהם דבר מה שונה. עליך לרצות להצליח, אבל לחבק את הכישלון. עליך להתמיד אבל לא להתעקש. עליך להקשיב למומחים, אבל לסטות מעצתם." ( 'שנים עשר דברים שלא לימדו אותך בבית ספר על חשיבה יצירתית'-מישל מישלקו)

פיסול בבטון-עבודה של נחמה.

שולחנות אפוקסי-במסגרת הסדנה לאפוקסי.

"הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות הוא ששחקן יסחף לחלוטין המחזה, אז אם הוא ירצה בכך ואם לאו, הוא יחיה את התפקיד, בלי לשים לב איך הוא מרגיש, בלי לחשוב על מה שהוא עושה, והכל יתרחש מעצמו באופן לא מודע ואינטואיטיבי." קונסטנטין סטניסלבסקי -השיטה.

"כדי להבשיל כאנליטיקאים עלינו לאפשר לעצמנו יותר ויותר להילכד ברגע ולהיסחף במוזיקה של הפגישה. אנליזה אינה התנסות שאפשר למפות ולתכנן. דברים קורים בן שני אנשים הנמצאים יחד בחדר." 'להיעשות פסיכואנליטיקאי'- גלן. א. הברד. תומס ה. אוגדן.

הסדנה לתהליכים יצירתיים" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אנו מציעים גם טיפול פסיכולוגי מרחוק (פסיכולוג אונליין).