אילתור חופשי, ציור וג'אז

ג'ז, אימפרוביזציה בג'ז, אלתור- הם מודלים חשובים עבורי להוראת אמנות ולעשיית אמנות ולחשיבה יצירתית כפי שאני מאמין בה, זהו סוג מיוחד ונכון עבורי של דיאלוג. כיצד מקשיבים זה לזה, ללא תווים וחוקים במסגרת התזמורת?. כיצד נוצר היחס שבן החופש לשיתוף הפעולה? בן אינדיבידואליות קיצונית ללהיות חלק ממשהו גדול יותר, כיצד מתמסרים לזה?. כיצד ומה תורם כל אחד מהמשתתפים ליצירה?. 

חוג ציור בתל אביב -גדעון רובין

גידעון רובין-חוג ציור תל אביב

איך מנגנים יחד? איך מאלתרים יחד? זו שאלה שכל מורה צריך לשאול את עצמו. ובעיקר מורה לאמנות שאמור לחפש יחד עם התלמיד את הקול האישי שלו, ולעזור לו לחדד אותו. אני מאמין שהוראת אמנות כוללת בתוכה וצריכה לכלול בתוכה מרכיב פרדוקסלי : אמנים מטבעם הם אנטי תלמידים, או לפחות יש בהם מרכיב כזה. הם אנשים המלמדים את עצמם ומורכבות היחסים שלהם עם סמכות היא אינהרנטית וחשובה. 

עד לשלב מסוים בהיסטוריה של כל תחום אמנות, מבנה וסוג של סדר תמיד היוו עקרונות יסוד. חוקים ומסגרות נתפסו הכרחיים לעצם קיום האמנות ושיפוטה. בין אם היא פלסטית, מוזיקלית, בימתית או תנועתית. חלק מההתפתחות של כל תחום אמנות כלל ניסיון להרחיב את התחום, למרוד בחוקים ובעקרונות שהגדירו אותו ולשאול שאלות כמו מה היא מוזיקה? מה הוא ציור? איך מוגדר ריקוד? או מה מבדיל שירה מדיבור? שאלות אלו יצרו תחומים והגדירו מחדש את האמנות עצמה. באמנות הפלסטית הופיעו למשל המיצג ששבר את הגבול בן הופעה בימתית, קולנוע, מחול, שירה לאמנות פלסטית. והמיצב  שהגדיר את החלל מסביב לפסל כחלק ממנו, והפך את חווית ההתבוננות לחויות ההתנסות.

טרישה דונלי-

תמיד אהבתי ג'ז, המרד, האנרגיה , ההתחברות לאיזה גרעין פראי וראשוני, הקצב. אווירת המועדונים, האוויר רווי העשן, האלכוהול, ניו אורלינס, ניו יורק, פריז, מועדון הכותנה, וויפלאש(שהוא סרט נהדר על הצדדים הטובים והרעים של דיקטטורה של הוראה, על הברוטליות והכוח לחיוב ולשלילה של מורה).

 אפילו בז'אנרים שהדגישו אימפרוביזציה כמו ג'ז-אלתור חופשי מסמן סוג של קיצוניות.  . אימפרוביזציה חופשית נמנעה מלהילכד בכל סוג של מבנה, או מגבלות ומרשה למוזיקאים חופש אוטונומי ליצור את החוקים שלהם בכל יצירה מוזיקלית בעת שהם יוצרים אותה. האלתור החופשי נולד בשנות החמישים והשישים של המאה ה20, ורכש קהל קטן של מעריצים של מוזיקה אטונלית  שעדיין מלווה אותו.

"מה מוזיקה יכולה להיות? זו אולי השאלה הפשוטה שאנו שואלים, אבל מה החיים יכולים להיות? מה החיים הם? אני חושב שסביב זה אנחנו מתקשרים"

"אנו נוטים לשכוח שההאזנה והקשבה הן פעולות יצירתיות"

"האם אני מנגן עבור הקהל, כן כמובן. האם אני חושב תוך כדי -אם אעשה ככה הקהל ייהנה מזה יותר?-לא. הקהל הולך איתך זה מה שקורה, בצורה מוזרה -הדבר התקשורתי הזה עובד כמו קסם קטן."

"אתה מחליט עבור עצמך מה יהיו הכללים, יש לך אחריות מוחלטת, ולכן זה הדבר המוזיקלי הגדול ביותר שאני מכיר, זה הכי קשה, הכי מאתגר, הכי מתגמל, הכי כיף, הכי עצוב. כי אתה מי שיוצר את כל החוקים."

לימוד ציור בתל אביב-גונדולה בלומי

גונדולה בלומי-שמן על בד

סדנה לציור בתל אביב-צ'רלס האריסצ'רלס האריז-2019-ציור שמן על בד