"הסדנה לאמנות"-מי אנחנו


שלום, שמי זיו אייל, רוב האנשים מכנים אותי "יולי". אני אמן פעיל ומלמד אמנות כבר למעלה מ30 שנה.
בוגר תואר שני באמנות (Master of Fine Arts)  ובפסיכולוגיה- -תהליכים יצירתיים -אוניברסיטת קורנל בניו-יורק.
 אני מציע דרך אחרת ללמוד ציור ואומנות . דרך השמה דגש הן על יכולות טכניות והן על התהליך הנפשי והיצירתי 
שעובר אמן ויוצר, וכל האמנים התחילו כחובבים.
"יצירתיות היא התהליך של גילוי רעיונות מקוריים, בעלי ערך. זהו תהליך זה אינו מקרי"-קן רובינסון
הסדנה לאמנות מציעה כלים וידע טכני ברמה גבוהה בתחומי הפיסול והציור,  ריכוז של טכניקות וחומרים
שקשה למצוא במקום אחר, מגוון המתקשר לתפיסה שלי את התהליך היצירתי כתהליך פתוח-המחפש כלים וחומרי עבודה
באופן מתמיד. היוצר את הכלים שלו כל הזמן.
התהליך הפיזי של יצירת אמנות-קשור לתהליך נפשי יצירתי שגם בו הסדנה עוסקת.
אני מזמין אתכם ואותכן להצטרף . אשמח אם תרימו טלפון: 0523714497 ניתן ללחוץ על המספר בראש המסך.
הסדנה לאמנות: פועלת מזה למעלה משלושים שנה, ברחובות, שוהם וראשון לציון.


 

במהלך שנות הניסיון הרבות, פיתחנו שיטה ייחודית להוראת אומנות – המשלבת בין הקניית מיומנויות טכניות, בסיס ידע בתחומי האומנות ופיתוח יצירתיות וביטוי אישי בעבודה. העבודה בסדנה הנה בקבוצות קטנות, תוך מתן יחס אישי ותכנית עבודה פרטנית לכל תלמיד בהתאם לרמתו ולתחומי העניין שלו.

אלו הדגשים בעבודה שלנו:

התמקדות בתהליך היצירתי, -שוב ושוב מראים מחקרים שהיכולת להיות ב"כאן ועכשיו" של התהליך

מאפשרת  להגיע למרחק גדול יותר ולעומק רב יותר מהתמקדות בתוצאות.

# דיאלוג, מפגש-לא לימוד על פי תכנית לימודים נוקשה. לימוד פיסול

ואמנות הבעתית בכלל הם פעולה של אינטראקציה. של תקשורת. של שני בני אדם לפחות

(גם לקבוצה יש חשיבות)-המביאים את עצמם למגע דרך עבודה משותפת

. דרך היכולת להבין זה את זה בכמה מישורים.

# גיוון,-שימוש בכמה שפות פיסוליות ואמנותיות ?(אני מתעקש ללמד ציור ופיסול וגם לגעת בצילום).

פתרונות יצירתיים עובדים כפי שמטפורה עובדת בשפה: היכולת לעבור למרחב אחר של התייחסות.

לדרך אחרת של חשיבה. באמנות זה מרכיב מרכזי.

# פרדוקסים, סתירות, מתח-  החלפת תפיסה של איזון  בתפיסה של מתח דינמי.

מרחב של חוסר ודאות-של אי ידיעה-עבודה בפיסול ובאמנות בכלל חייבת לכלול בתוכה את "אי הידיעה".

לדעת הכל על מה שאתה עומד ליצור - לדעת הכל על עצמך- זה להרוג את המרחב היצירתי.

#  הרס,-הפחד לקלקל ולהרוס הוא אחד החסמים היצירתיים הגדולים.

מחקרים על יצירתיות מראים שמה שמאפיין אמנים הממשיכים ליצור

זו הנכונות למרוד בעצמם-למרוד בהישג שלהם, יצירתיות היא מחזוריות של הרס ובניה.

# התמסרות-היכולת להיכנע לתהליך , לפסל, לחומר- לא לשלוט בו.

"המרחק הנכון"-להיכנס ולצאת, להחליף נקודת מבט,  להתרחק ולהתקרב.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם,

ואני מדבר גם על המרכיב הפיזי אבל גם על המרכיב הרגשי.

#  הנכונות לגמגם, למעוד ללמוד, לקחת סיכון- איך אפשר ללמוד משהו חדש בלי זה?,

איך אפשר לעשות משהו חדש בלי זה?

על הגישה ועל הדרך
ב"סדנה" אני מנסה ליישם את ה"אני מאמין "שלי על אודות הדרך שבה יש ללמד אומנות.(ציור,פיסול  וכ') 


החינוך לאומנות ותהליכי למידת האומנות לרבדיה השונים מאפשרים מרחב עשיר ומגוון לעשייה יצירתית, 

לפיתוח חשיבה, להבנת השפה, ליצירת סקרנות אינטלקטואלית וחווייתית כאחת, להבעת רגשות ורעיונות באופן מוחשי ותקשורתי וכו'.  

אבל הייתי רוצה לתאר את ההנאה החושנית כמעט של תלמידים המורחים צבע על קנבס ומספרים שכל הלילה חלמו על צבעים הללו... על ההתפעלות של נערה שעבדה קשה על ציור ראליסטי להפליא של אחותה ולא מאמינה שהיא זו שציירה את הציור, שהיא זו שהתלבטה לגבי קווי האופי בסנטר... אני אוהב את אותו רגע שבו מבין הצייר שבעצם הוא צריך להכריע על דמותו הפסיכולוגית של האובייקט, שבעצם  הוא משחק בעולם רגשי פנימי... אני אוהב את הגילוי של ההשתחררות הגופנית במגע עם חמר והחופש שהוא מאפשר... ובכל זאת אני רוצה לגעת בעקרונות הגישה: 

  1. עושר של אפשרויות, הפריה הדדית בין תחומים שונים, גשרים של פתרונות חדשים המושאלים מתחום לתחום. במסגרת האפשרויות מותר לדלג בין תחום לתחום, מותר להישאר בתחום אחד ולהעמיק בו - בניגוד לגישה המצדדת ב"התמחות", מחקרים על יצירתיות מדגישים את היתרונות ב"דילוג", בקפיצה בין רעיונות ותחומים בשלבים שונים של התהליך היצירתי.

  2. קורס אומנות לפי מידה. הכוונה היא ל"תפור" קורס אישי, לא מבנה סגור וסופי אלא תהליך המשתנה באופן מתמיד.

  3. רגישות בהתערבות מצד המורה. אנחנו עוסקים בביטוי שהוא לעתים אישי מאוד. פעמים רבות, אני חש שהתערבות המורים בדרך הפיסול, הציור או הצילום של התלמיד, נובעת מצורכי האגו של המורה ולאו דווקא מצורכי התלמיד - התלמיד היה מגיע אל פתרון מקורי משלו, אילו רק ניתן לו הביטחון שביכולתו לעשות זאת. האומנות היא קודם כל תהליך של תקשורת פנימית בין האדם לבין עצמו (ולא פעם מלווה במתח רגשי) לפיכך זקוקה לשטף ורצף. (כמובן שיש שלבים בהם צריך לרכוש טכניקה).אשמיע גם את דעתי,הטכנית,והאישית, כיוון שאומנות היא גם תקשורת חיצונית.
    מתי להתערב ואיך לעשות זאת, אלו הן השאלות הגדולות בהוראת האומנות.

  4. מתח בין הפן היצירתי לבן הפן של ידע ומיומנות. אני שם דגש על התנועה ועל הדיאלוג ביניהם. את שניהם אני תופס כחשובים ומשלימים. אני לא אוהב סדנאות המדגישות את היצירתיות על חשבון הידע, וגם לא את הקיצוניות האחרת - מורים שהם רק מיומנות טכנית. התפיסה שלי היא שהמתח הזה צריך להיות דינמי. האיזון הנכון הוא מתכון אישי.

  5. גמישות. גם במימד הטכני הצר שלה הגמישות מאפשרת יותר מפתרון אחד, ואין דבר שמדגים זאת יותר מעבודה עם ילדים הממשיכים ללמד אותי שוב ושוב איך לצייר ולפסל.(חוג ציור לילדים)