על האמנות של אי הידיעה ועל אי הידיעה של האמנות



"כשאנו מחפשים את הנוגדן, או התרופה שתרפא אותנו, זה 'החדש' שאפשר למצוא על ידי קפיצה ללא נודע. עלינו לצאת למסעות  בסקס, ספרים, ארצות אחרות, למרות שאנו יודעים שאלו יובילו אותנו לתהום, שהיא כשנופלים אליה, הנוגדן היחידי שיש."-רוברטו בולנו.

כשאני חושב על תהליך יצירתי, אני חושב על משהו חדש. איך עושים "חדש"? איך מפתיעים את עצמנו? איך יוצאים מהמעגליות?

איך מגיעים למקום שאינו שיכפול של העבר?

כבר שנים רבות מלווים אותי שני דימויים בהקשר הזה, שניהם קשורים בשייט. האחד הוא חתירה למטרה, חתירה בסירת משוטים. זה ביטוי של כוח, של מיומנות, של דבקות במטרה, של ריכוז, של אגו. זו יכולת שאיש לא יכול לוותר עליה, לא במסגרת אמנות ולא בחיים. יכולת זו היא גם מיומנות לינארית, מיומנות לטווחים קצרים, מיומנות שחלק ממנה הוא צמצום, מיומנות של התמחות, יש חשוב ולא חשוב, את הלא חשוב משמיטים שוב ושוב, כדי להתרכז בחשוב.חוגי אמנות בראשון לציון

Tim Hawkinson , ספינת מוביוס

לימודי אמנות ותרבות

הדימוי השני הוא סירת המפרש, גם כאן יש מיומנות מורכבת, אבל גם מיומנות של ויתור על שליטה. של התמסרות, כדי לגלות את אמריקה צריך סירת מפרש.

צריך להסתכן בללכת לאיבוד, כדי להיות קולומבוס. יש כאן סיכון עצום, אבל יש גם סיכוי ל"חדש". זו מיומנות של טווחים ארוכים, של דיאלוג עם החוץ ועם הפנים ולא מונולוג. זו מיומנות של צניעות.

במובן מסוים "אי הידיעה" היא אותו מפרש, לא פשוט לא לדעת, לא פשוט לחכות לרוח... אבל נדמה לי שבעיני זו המהות של האמנות ושל הוראת האמנות. דונלד ברתלמי במאמרו "על האמנות של אי הידיעה ועל אי הידיעה של האמנות" עוסק בהגדרת האמן כ"לא יודע מקצועי": כתיבה היא תהליך של התמודדות עם חוסר ידיעה והאמן כופה את ה"מה והאיך",

קורסי פיסול למתקדמים

 אמנים מדווחים על חרדה בתחילת עבודה, חרדה הקשורה לאי הוודאות. "אין לי דבר לצייר ואין דבר לצייר אתו", אומר בקט מפי בראם ואן ואלד. 

"אמנות אינה קשה מפני שהיא רוצה להיות קשה, אלא מפני שהיא רוצה להיות אמנות",

אומר ברתלמי בהמשך.

סדנאות ציור למתקדמים

פרנציסקו גויה-מכשפות באוויר
"לכתוב הוא לגלות מה אני יודעת", פלנרי אוקונורLuciana Rondolini
"אני לא רואה את העולם כלל, אני ממציא אותו", פרנץ קפקא

Dino Valls
אנשים יצירתיים נוקשים על הדממה עד שהיא עונה במוזיקה, הם רודפים את חוסר המשמעות עד שיש בו משמעות".

רולו מיי. האומץ להיות יצירתי, נורטון, 1975.

Jun Kitagawa. 

אנו מנסים לראות בחשכה", אומרת אני דילרד במסה הנפלאה שלה על כתיבה.

"אנו משליכים את השאלות שלנו והן נתפסות בעצים".
חוג ציור רחובות

רמברנדט ,דיוקן עצמי, 1659

הפסיכואנליטיקאי ביון ראה במטפל הפסיכואנליטי אמן. מטפל  צריך לדעת איזה סוג של אמן הוא ואם אינו יכול להיות אמן עליו לחפש לעצמו מקצוע אחר.

ביון הטביע את הביטוי "ללא זיכרון, ללא תשוקה", על המצב בו צריך להיות הפסיכותרפיסט בטיפול: קל יותר "לשכוח" מה שאתה יודע ולשכוח מה שאתה רוצה, להיפטר מתשוקותיך, ציפיותיך וזיכרונותיך, כך תהיה לך הזדמנות לשמוע את הצלילים החלשים מאוד האלה שקבורים בצפיפות הרועשת הזאת", (Bion, 2005)"

Micaela Vivero
חוג קרמיקה בראשון לציון
Erna Aaltonen
תומס אוגדן אחד מפרשניו וממשיכי דרכו של ווינקוט כותב: "התחלתי להבין קשיים פסיכולוגיים מסוימים כפחד לא מודע מפני אי הידיעה".

Francis Newton Souza, הודו , 1959 , צליבה.
לאקאן עוסק במרכיב שונה של הקושי שלנו לשאת את אי הידיעה דרך השפה כמקדמת אשליה של ידיעת הרגש, אנו עוסקים בסוג של הונאה עצמית, אנו מכנים בשמות שגויים את החוויה שלנו ונעשים מנוכרים לה.
Chiharu Shiota
עבור לאקאן ה"פער" הוא העיקר, הפער בידיעה. מבחינתו היושרה הנותנת כבוד לפער הבסיסי שבתוך המודעות החיה היא המרכז היצירתי שלנו. אי אפשר לגשר על הפער, לא צריך לגשר על הפער, צריך להשתמש בו.
Maurizio Nannucci
ל. ב. סטרן במאמרו "חוויה לא מנוסחת: מכאוס מוכר לאי סדר יצירתי", מנסה להמשיג את התהליך היצירתי. הוא מסכם אותו במילים: "עלינו לעבוד גם לקראת קבלתה של האי ודאות, המהווה לעתים את הדבר היחיד שאפשר לדעת על תוכנו של הלא מנוסח".
Kohei Nawa.
הגל: "הידוע רק משום שהוא הידוע, הוא הבלתי ידוע". קבלה של המוכר ללא עוררין משמרת אותו כלא נראה.