לימודי אמנות כמרד

"המרד של האמנות הוא המרד כנגד היום יום, כנגד שגרת החיים-מתים- הקרויה בדרך כלל: חיים אמתיים."-ג'נט וינטרסון


"אני לא יכול להגיד לך מה אמנות עושה וכיצד היא עושה זאת. אבל אני יודע שהיא לעתים קרובות שופטת את השופטים, מבקשת נקמה עבור התמימים, ומראה לעתיד את חולשות העבר. כך שאלו לעולם לא ישכחו. אני יודע גם שבעלי הכוח חוששים מהאמנות, לא משנה באיזו צורה היא מופיעה. וכשזה קורה, האמנות הופכת לשמועה או אגדה כיוון שהיא פתאום בעלת משמעות יותר מההיגיון האלים של החיים, משמעות שמאחדת אותנו כיוון שהיא אינה נפרדת מהצדק סוף סוף. האמנות כשהיא מתפקדת כך הופכת למדורת השבט, למקום מפגש של הבלתי נראה, של מה שאי אפשר להעלים, של מה שנצחי, מעיים קרביים וכבוד. "-ג'ון ברגר

"האמנות מתודלקת במרד. הצורך, ובמידה מסוימת האובססיה, להתנגד למה שיש, להתריס בפני המסורת אפילו עד לנקודה של הגליה, להגדיר את עצמך, ומידה רבה את הדור שלך, כחדש, כטוב יותר, כלא נשלט." ג'ויס קרול אוטס


"האנושות התקדמה, כאשר היא התקדמה, לא מכיוון שהייתה מפוכחת, אחראית וזהירה, אלא מכיוון שהייתה מרדנית, לא בוגרת ,ושיחקה במשחקים." טום רובינס.

אחד הקולות המהותיים של כל יצירה תרבותית או אישית הוא המרד. ההתקוממות כנגד הסדר הקיים, כנגד האפשרויות המוגבלות- היא מרכיב בכל המיתוסים הגדולים ובכל המיתולוגיות על בריאת העולם והאדם. החטא והמרד שלובים יחד, יחד עם הגירוש מגן עדן או מהשמיים-והעונש.  כשפרויד מדבר על הקונפליקט האדיפלי כגרעין ההתבגרות הרגשית, זו עוד דרך לדבר על המרד בהורה ובעבר כמהות היצירה העצמית הנפרדת. היכולת האנושית לא לקבל את המציאות כפי שהיא, לדמיין אפשרות אחרת, ולחתור אליה כנגד הקיים, אחראית להתפתחות החשיבה, התרבות, הדת, המדע, הטכנולוגיה, וכמובן האמנות.

"באמנות המרד מתממש  ומתקבע על ידי הפעולה של  יצירה אמתית, לא על ידי ביקורת או פרשנות."-אלבר קאמי

היצירתיות והאמנות  ואולי במובנים אחרים מעשה האהבה-הם גם האלכימיה של המרד. הן משתמשות בתוקפנות ואף בהרסנות כחומרי גלם ליצירת 'החדש'.  אבל החדש כמעט תמיד כולל גם את הישן, מצריך את הישן כדי לבנות קומה חדשה מעליו, גם כשהוא לכאורה שולל אותו במקרים קיצוניים.

"אמנות היא פעולה המרוממת את מציאות ושוללת אותה בו בזמן. "אף אמן לא מקבל את המציאות" אומר ניטשה, זה נכון, אבל אף אמן לא יכול לחיות מחוץ לה. יצירת אמנות מחייבת איחוד עם העולם ודחייה שלו. אולם היא דוחה את העולם בגלל מה שחסר בו, בשם הציפיות שהוא יצר. המרד יכול להיתפס כאן כנובע מהמהות המורכבת של המציאות."-אלבר קאמי-האדם המורד.

במובן הפסיכולוגי יצירתיות ואמנות מחייבת את המורד לחזור אל החומר אל הקרקע, אל המציאות, אל החיים, להפשיל את השרוולים ולהשתמש בידיים במובן המטפורי ובמובן המציאותי כדי לבנות. המורד אינו מוותר על המרד, אבל עם זאת הוא הם צועד קדימה, הוא אינו רק מתריס כנגד משהו, הוא גם בעד משהו.  הוא כבר פסע אל תוך החיים ובהכרח גם משלים עם חלקים בהם, הוא  אינו בחוץ וזורק אבנים על הבית, הוא נכנס פנימה ובונה או מעצב מבפנים. במובן הפסיכולוגי הוא כבר אינו בעמדה של מתבגר הוא כבר הורה-יש לו ילד. הוא חייב לאמץ  כללים, קריטריונים, גבולות, הוא חייב למצוא דרכים להתמודד עם תסכול. להיות בעד , לאהוב, לבנות... להיות הורה זה לגלות אחריות, זה להיות במובן מסוים ועמוק, בן ערובה לאהבה שלך. להיות הורה זה גם להבין בצורה עמוקה את ההורים שלך.

במונחי הפסיכולוגיה והשפה של פרויד-זהו פתרון הקונפליקט האדיפלי... אבל לא ההזדהות עם ההורה היא שמובילה את התהליך , אלא תהליך המרד שהופך ליצירתיות, הוא שמוביל להבנה של ההורה ומאפשר הזדהות . יצירתיות היא לידה של משהו חדש, ומהרגע שילדת אתה נוטל חלק במשחק החיים, אתה מחויב אליו. אתה כבר לעולם לא תהיה שוב בלתי פגיע וחופשי כפי שהיית פעם. אתה מבין משהו על התמסרות ועל חוסר אונים, אתה מבין פחדים אחרת. יש לך מה לאבד.

להיות אמן  זה להיות מורד באופן מתמיד-גם בעצמך. איך להישאר מורד ,איך לשמור על הלהבה היצירתית, איך למצוא אזורים של הרס במקביל לבנייה, איך לשמור על המהפכה בחיים- אלו השאלות החדשות שעומדות בפניך. ההישג של השלב הקודם הופך להיות הבעיה של השלב הבא.

דידי סמית-לידה

חוג פיסול רחובות

חוג פיסול ברחובות -עבודה של שרון

קורס ציור-עבודה של ענת לביא

קורס ציור -עבודה של ענת לביא

חוג פיסול בחימר -עבודה של עיינה סגל

חוג פיסול בחימר- עבודה שלל עיינה סגל