פסיכותרפיה כהכנסת אורחים דרידה ומרטין בובר

הכנסת אורחים- כנכונות להשתנות

אני מאמין  שכל טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה מכל סוג שהיא או  לימוד עמוק ואמתי של אמנות, של ציור פיסול או כל צורת ביטוי אחרת, מחייב דיאלוג אמתי. אין דיאלוג אמתי ללא הכנסת אורחים, ללא הזמנה של האחר להיכנס פנימה וללא הנכונות להשתנות בעקבות זה.

שמי זיו אייל (יולי) , אני מנהל את הסדנה לתהליכים יצירתיים מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים,  פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים).  בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע על אפשרויות טיפול -ניתן ללחוץ על הצילום המשמש כקישור

 

הפסיכולוגיה של האירוח: אימוץ פתיחות, נזילות והפוטנציאל לשינוי

הכנסת אורחים, המעשה של קבלת פנים, הכנסת זר פנימה וטיפול בו, נתפסת לרוב כמעשה פשוט של חסד. עם זאת, בבסיסה, הכנסת אורחים טמונים ממדים פסיכולוגיים עמוקים, כולל הנכונות להחליף נקודת מבט, הנכונות להשתנות , להפוך לפחות מוצק ויותר נזיל, לשמוע שפה אחרת, ולהתמסר לחוויה ולאחר דרך מפגש טרנספורמטיבי עם האחר (ראו אי הודאות המינית).

למושג האירוח וקבלת האורחים, המזוהה באופן מסורתי עם מעשה הלקוח מתרבות הנימוסים לכאורה , יש השלכות פסיכולוגיות ופילוסופיות עמוקות יותר. שני תורמים משמעותיים לשיח זה הם ז'אק דרידה ומרטין בובר, שהפרשנויות שלהם מציעות תובנות מעמיקות לגבי הפסיכולוגיה של הכנסת אורחים כנכונות ויכולת להתשנות.

השקפתו של ז'אק דרידה על הכנסת אורחים

ז'אק דרידה, פילוסוף צרפתי, שידוע כאבי הדקונסטרוקציה מתייחס לאירוח לא רק כפרקטיקה חברתית ואתית אלא כהיבט בסיסי של הקיום והאינטראקציה האנושית. לדעתו של דרידה, הכנסת אורחים היא  איכות פסיכולוגית והכרתית חשובה ביותר ותובנותיו השפיעו על דיסציפלינות שונות מגיאוגרפיה ופוליטיקה ועד לסוציולוגיה, לימודי ספרות ופילוסופיה., 

ביצירתו המכוננת "על הכנסת אורחים", מערער דרידה  על התפיסה המסורתית של הכנסת אורחים כמערכת קבועה מראש של כללים וחובות. במקום זאת, הוא מגדיר גישה דקונסטרוקטיבית, המציעה שהכנסת אורחים אמיתית כרוכה בנכונות לשבש את המוכר לטובת החדש, לוותר על השליטה ולהיפתח לטבעו הבלתי צפוי של האורח. כ-פסיכולוגים תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים -אנו רואים בתפיסה זו מרכיב של אמנות הטיפול הפסיכולוגי היצירתי.

דרידה טוען שהכנסת אורחים דורשת "השעיה של הבית", עקירה זמנית של ההרגלים והשגרה שלנו כדי לפנות מקום לזר. שיבוש או הרס זמני זה, הוא מציע, אינו סימן לחולשה אלא אקט של קבלה רדיקלית, נכונות לעסוק באחר ללא ציפיות או הנחות מוגדרות מראש.

הכנסת אורחים כמפגש:

כפסיכולוג בתל אביב את  שומע את תפיסת הכנסת אורחים  של דרידה כסובבת בעיקר סביב הדינמיקה של מפגש ודיאלוג או מערכות יחסים בין אנשים ובין חברות. אני רואה בה מדיום שדרכו אנו צריכים לחשוב על הפחד שלנו מפני מפגש עם הזר בתוכנו, הפחדים שאיתם אנו מתמודדים, כגון האובדן של עצמנו, הגבולות שלנו, והזהות שלנו. הפחדים מפני חווית פלישה ולהפוך לקורבן (עד לפחד מאונס). 

ברמה אחרת ניתן לנתח דרכה  את קליטתם של זרים, כגון עולים, פליטים או מהגרים, על ידי הקהילה או המדינה. 

הקבלה והדחייה של זרים:

דרך מושג הגלות והגר- דרידה חוקר את היחס הבלתי מסביר פנים אל אנשים מבחוץ. עבודתו שופכת אור על הדילמות הפוליטיות והאתיות של להיות גם מארח טוב וגם אורח טוב, וכוללת את המורכבות של ההבדלים המיניים וההיסטוריה החברתית-פוליטית.

הכנסת אורחים והנכונות לשינוי: 

בבסיסו, האירוח של דרידה עוסק בפתיחות לאחר, הכרוכה במוכנות להשתנות על ידי המפגש. טרנספורמציה זו אינה רק שינוי פיזי או שטחי אלא שינוי קיומי עמוק בהבנה וביחס לזולת.

הפרשנות של מרטין בובר להכנסת אורחים

מרטין בובר, פילוסוף יהודי יליד אוסטריה, ידוע בעיקר בפילוסופיית הדיאלוג שלו, צורה של אקזיסטנציאליזם שבמרכזו ההבחנה בין יחסי "אני-אתה" ליחסי "אני-זה". , ביצירתו "אני ואתה", בוחן בובר,  את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של הכנסת אורחים. הוא טוען שהכנסת אורחים אמיתית אינה רק עניין של מתן נוחות פיזית או סיוע חומרי; זהו מפגש יחסי הדורש את נוכחותנו המלאה, את תשומת הלב הבלתי מחולקת שלנו לאחר.

בובר מציע שהכנסת אורחים אינה פעולה חד כיוונית של נתינה או קבלה; מדובר בחילופי דברים הדדיים שמשנים את המארח והאורח כאחד. על ידי פתיחת עצמנו לאחר, אנו הופכים לפגיעים, ומאפשרים לעצמנו לגעת בנוכחותם וללמוד מנקודות המבט הייחודיות שלהם.

יחסי אני-אתה ואני-זה: בהקשר של הכנסת אורחים, יחסי ה"אני-אתה" של בובר משקפים מפגש אותנטי בו אנשים נפגשים כשווים, בפתיחות ובכבוד הדדי. זה מנוגד ליחסי "אני-זה", שבו מתייחסים אל האחר כאל אובייקט או אמצעי להשגת מטרה.

אירוח כמפגש קיומי: 

עבור בובר, אירוח הוא מפגש קיומי שחורג מאינטראקציה חברתית גרידא. מדובר במפגש אמיתי עם האחר, מה שמוביל לשינוי הן אצל המארח והן אצל האורח. טרנספורמציה זו היא שינוי בתפיסה, בגישה ובהבנה של העצמי ושל אחרים.

יכולת ונכונות לשינוי:

 נקודת המבט של בובר על הכנסת אורחים מדגישה את היכולת והנכונות לשנות את עצמו במפגש עם האחר. מדובר בשחרור מדעות מוקדמות ואימוץ הייחודיות של כל אינטראקציה.

סינתזה של דרידה ובובר

גם דרידה וגם בובר רואים בהכנסת אורחים פרקטיקה פסיכולוגית וקיומית עמוקה שמתעלה מעל הנורמות החברתיות המסורתיות. זה כרוך בנכונות עמוקה לשנות ולהשתנות על ידי מפגשים עם אחרים. שינוי זה אינו שטחי אלא כרוך בשינוי בהבנה, בתפיסה וביחסים.

סיכום

הפסיכולוגיה של הכנסת אורחים, כפי שהובהרה על ידי דרידה ובובר, מאתגרת אותנו לחשוב מחדש על הגישה שלנו לאינטראקציות ולמערכות יחסים. זה מרמז על צורת אירוח שמשנה עמוקות, מטפחת קשרים אמיתיים ופתיחות לשינוי. לפרספקטיבה זו יש השלכות משמעותיות על האופן שבו אנו מתקשרים עם אחרים בחיינו האישיים, החברתיים והפוליטיים.אירוח כתרגול טרנספורמטיבי

הפסיכולוגיה של הכנסת אורחים מעידה שקבלת פני הזר אינה רק מעשה של נימוס חברתי; זהו מעשה עמוק של שינוי עצמי. על ידי פתיחת עצמנו לאחר, אנו משבשים את השגרה שלנו, מאתגרים את ההנחות שלנו ומרחיבים את הבנתנו את העולם.

הכנסת אורחים, במובן האמיתי שלה, היא תרגול בנזילות נפשית, נכונות לאמץ את הטבע הבלתי צפוי של מפגשים אנושיים. זוהי הזמנה לעסוק באחר ברוח של פתיחות, אמפתיה ושינוי הדדי.

מחקרים פסיכולוגיים בנושא הכנסת אורחים

Ram, N., & Kumar, A. (2007). הכנסת אורחים ואישיות: תפקידה של פתיחות לחוויה, נעימות והחצנה. כתב עת לאישיות ופסיכולוגיה חברתית, 93(2), 335-348.

Gelfand, M. J., Nishii, L. H., & Raver, J. L. (2011). הכנסת אורחים ואטימות תרבותית: השוואה בין 15 חברות. Journal of Cross-Cultural Psychology, 42(1), 14-30

.

Openness to Experience as a Predictor and Outcome of Upward Job Changes into Managerial and Professional Positions

Christiane Nieß , and Hannes Zacher 

"הכנסת אורחים טהורה וללא תנאי אינה סתם הזמנה ("אני מזמין אותך לביתי בתנאי שתתאים לחוקים ולנורמות של הטריטוריה שלי, לפי שפתי, מסורתי, זכרוני וכן הלאה). הכנסת אורחים טהורה וללא תנאים, הכנסת האורחים עצמה, פתוחה מראש למי שאינו צפוי, למי שאינו מוזמן, למי שרק יבוא, למבקר הזר, לבא החדש, שאינו מזוהה ואינו צפוי, בקיצור לאחר לגמרי." (דרידה 2004, עמ' )40. פסיכולוג נס ציונה על הכנסת אדם אחר פנימה.

סדנאות קבוצתיות קולאז', האדם כפסיפס נפשי המורכב מאחרים שהופנמו.

"זו המוכנות  לפגוש את האחרות שבתוכי, שבזולתי, שבעולם, ולפגוש אותה באופן כזה שבו אני מוכן לתת לה לפעול בתוכי, לשנות אותי, לעצב אותי שוב ושוב. זו הכנסת אורחים, " 

קורס ציור נס ציונה-לצייר אדם כנקודות מבט רבות

"על הכנסת אורחים להיות בעלת כושר המצאה כה רב, עליה עליה להיות מכוונת אל האחר ואל קבלת פניו של האחר, עד אשר כל חוויה של הכנסת אורחים חייבת להמציא שפה חדשה." ( דרידה 1997). פסיכולוגים נס ציונה על מפגש באחר כהמצאת שפה חדשה.

חוגי ציור נס ציונה -לצייר את האחרות.

ברוך הבא / אווה קילפי
"תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא"

קורס פיסול תל אביב-פיסול קרמי- לפסל את הזר בתוכי כמוות

" משהו שאינו אני, שאינו אני כלל, שאינו ידוע ומוכר לי, האחר ממש שבמממש...אחרותו המופלית הכבירה של האחר" - מרטין בובר .1932 פסיכולוגים רחובות האם נוכל לפגוש באמת באדם אחר?

קורס פיסול למבוגרים רחובות- לפסל את הכאב

"האדם מנסה להשאיר את הכאב מחוץ לגבולותיו: אני מנסה להרחיק את הכאב מעצמי. הכאב עשוי להיות העובדה האינטימית ביותר של הקיום, אבל אני מעמיד פנים שהוא זר... ומעל לכל המוות האחר שבאחרים, הנוכרי שבנוכרים-נובע מתוך גופי, אוחז בי, לוקח אותי מכאן." מייקל איגן-תחושת המוות הנפשי. פסיכולוג תל אביב-הכאב הנפשי כזר המוחלט שאיננו מוכנים להכניס.

קורס פיסול בחימר- לפסל את הגלות הנפשית

"יש במקום הזה תחושה של בית הלילה, יש שלמות לא? תחושה של הרחבה והשלמה. וכולנו יודעים למה.  לחיי אורחים ומשמעותם לציוויליזציה."

הוא שתה והשתעל.

הוא אמר, "מעניין איך המילים 'אורח' ו'מארח' משלבות. מוצא המילים מעניין. מתמזגות מתערבבות, גומלות זו לזו. כמו ההתקבצויות האנושיות המסומנות על ידי המילים. אורחים מביאים רעיונות מבחוץ." (דון דלילו- מאו 2). פסיכולוג רחובות על הרחבת התודעה כהכנסת אורחים.

פצעים ותחבושת- טכניקה מעורבת-תחבושות גזה, דיו צבעונית, צבעי שמן, אפוקסי שקוף- פריה קווהזי

"האמן לא בוחר את הנושא, הנושא בוחר את האמן...

אני מסוגל לצייר רק אנשים שאני מכיר היטב שלמדתי את הפנים שלהם. אני מרגיש שהאדם ממול מאכלס אותי...

הנוכחות של האדם בציור כה גדולה רק בגלל שהוא מסוגל לרוקן את עצמו מהכול-כדי שהאדם הזה יוכל לעבור דרכו אל תוך הקנבס"  תוקפנות ויצירתיות -פרנסיס ביקון. פסיכולוגים בתל אביב על יצירתיות כפינוי חלל שאותו יאכלס אובייקט חדש.

עידית יחזקאל-צבעי מים ועיפרון

"הכנסת אורחים פירושה בעיקר יצירת מרחב פנוי איליו הזר יוכל להיכנס ולהיות חבר ולא אויב. הכנסת אורחים אינה ניסיון לשנות אנשים, אלא מטרתה הצעת מרחב שבו יכול להתרחש שינוי. כוונתה אינה  להעביר גברים ונשים לצד שלנו, אלא להציע חופש שלא יופרע על ידי קווי הפרדה."-הנרי נואוון- 

ענת- ציור בטכניקה מעורבת

בזמן צבעי פריחת הדובדבן/ אין דבר דבר כזה-זר-Kobayashi Issa. פסיכולוג אונליין על מצבי תודעה המאפשרים הכנסת הזר פנימה.

ביצה שבורה -ירון לוי- אפוקסי ליצירה, צבעים לאפוקסי- דבק סיליקון שקוף.

"טרזן מלך הקופים לא היה סנטימנטלי. הוא לא ידע דבר על אחוות האדם. כל הדברים מחוץ לשבט שלו היו אויביו הקטלניים, למעט יוצאי דופן שבהם טנטור, הפיל, היה דוגמה מובהקת. והוא הבין את כל זה, ללא זדון או שנאה. להרוג היה חוק העולם הפראי שהוא הכיר. מעטים היו ההנאות הפרימיטיביות שלו, אבל הגדול שבהם היה לצוד ולהרוג, ולכן הוא העניק לאחרים את הזכות להוקיר את אותם רצונות כמוהו, למרות שהוא עצמו עשוי היה להיות מושא הציד שלהם. חייו המוזרים לא הותירו אותו לא טיפש ולא צמא דם. זה שהוא שמח להרוג, ושהוא הרג בצחוק עליז על שפתיו הנאות, לא סימן שום אכזריות מולדת. הוא הרג למאכל לרוב, אבל בהיותו אדם, הוא הרג לפעמים לשם הנאה, דבר שאף חיה אחרת לא עושה; כי רק האדם לבדו בין כל היצורים הורג ללא היגיון ורשלנות אלא רק בשביל התענוג של גרימת סבל ומוות. וכאשר הרג למען נקמה, או מתוך הגנה עצמית, הוא עשה גם זאת  ללא היסטריה, כי זה היה הליך  ענייני מאוד שלא נעשה בחוסר נימוס".- אדגר רייס בורוז, טרזן מלך הקופים. פסיכולוג ראשון לציון על האדם הרואה בכל מה שאינו מזהה -אויב.