טיפול פסיכולוגי ואמנות
"אמנות היא דרך הישרדות"-יוקו אונו
"נוצרנו כדי ליצור"- זוהי גם אמת ביולוגית, אבולוציונית וגם אמת ריגשית. ליצור לא רק את העולם והמציאות סביבנו, אלא גם את עצמנו (באמצעות מגע עם אחרים ועם המציאות). אני מאמין שיצירתיות היא הגרעין של חלק מהותי בתחושת החיות שלנו, אבל לא פחות חשוב מכך-הדרך היחידה לגדול נפשית ולהתמודד דרך בחירות עם עברנו ועם העתיד, עם המציאות הפנימית שיוצרת אותנו לא פעם בצורה לא מודעת, ועם המציאות החיצונית שמעצבת אותנו. אנו צומחים דרך יצירה של עצמנו, זו הדרך שבה אנו הופכים לעצמנו. "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.".
ואין כוונתי רק ליצירתיות במובן האמנותי. אלא גם לשיחה בן שני אנשים, כשהיא עמוקה, כשיש בה תחושה שאנו מבינים דרכה- משהו שלא הבנו עד כה, (על האחר ודרך זה על עצמנו), כשאנו יוצאים ממנה טיפה שונים ממי שנכנסו אליה-יכולה להיות יצירתית. לא במקרה אני משתמש בדוגמה של שיחה. בעיני, מפגש ודיאלוג הם הגרעין. המהות הן של אמנות והן של פסיכותרפיה והן של מה שמשמעותי עבורנו בחיים. שיחה כיכולת לקיים תנועה וחילופין של מזון נפשי, של להשתמש באחרים ובעולם כדי לגדול ולהיות מוזן, כדי להשתנות.
הפסיכולוגיה היצירתית זוכה לשמות רבים. תומס אוגדן, אולי הפסיכולוג המשפיע ביותר בשנים האחרונות, מכנה אותה פסיכואנליזה אונטולוגית. "בספרו "להתעורר בחדר הטיפולים" הוא כותב על מטרת הטיפול כ-" לסייע למטופל לחוות חוויה של גילוי יצירתי בעבור עצמו, חוויה של קיום והתהוות לכדי חיות מלאה יותר, חוויה שבה הוא נעשה עצמו באופן מלא יותר". הוא ממשיך: "יש לתקשורת פוטנציאל להיות חוויה שופעת יצירתיות, 'אמנות' במובן הרגיל ביותר של המילה".
פסיכותרפיה או טיפול פסיכולוגי פועלים בחלל שבין אמנות, פילוסופיה ודת- למדע. בין המשמעות האישית (הסובייקטיבית) שאנו נותנים לעולם ולהרגשה שלנו, לבין המציאות האובייקטיבית ,לכאורה, הנכפית עלינו. טיפול נפשי מבוסס על תיאוריה פסיכולוגית ומחקר מדעי, פסיכולוגים לומדים טכניקות כדי לעזור לאנשים בהתמודדות עם החוץ והפנים. עם זאת, אותם מחקרים מצביעים על ההשפעה העצומה (אפילו על מדדים גופניים) שיש לאמונות שלנו, לסיפור שיצרנו על עצמנו, ולדפוסי החשיבה שלנו. אנו עוסקים בחיים והחיים מורכבים ועשירים יותר מכל תאוריה, הם כוללים באופן אינהרנטי פרדוקסים וסתירות. הדיאלוג הטיפולי דורש רגישות יצירתית של אמן, כיוון שאני מאמין שאין נוסחה או מודל, הקובע איך להיות לאדם שלם יותר, מלבד עצם היכולת להיות בתהליך מתמיד של שינוי יצירתי-כלפי עצמך וכלפי המציאות. אין מטרה נכונה, או יעד אליו צריך להגיע, יש דרך ותהליך המשנים את היעדים של כולנו לאורך החיים. התרפיה כמו האמנות ניזונים מיכולתם למרוד. הטיפול הפסיכולוגי ,כפי שאומר אוגדן, צריך לגרום למטופל "לקרוא תיגר על מה שהוא חושב על עצמו, מספר לעצמו, "יודע" על עצמו; וזאת באמצעות תהליך שיוצר מרחב פסיכולוגי פנימי אשר בו האדם מתמודד עם האופנים שבהם הוא מרמה ומגביל את עצמו."
את הצורך הבסיסי ביותר של האדם מנסח אוגדן כך: "להיות ולהתהוות לכדי עצמו באופן מלא יותר, מה שכרוך לדעתי בהתהוות לכדי נוכחות מלאה יותר, חיות וערות למחשבותיו, לרגשותיו ולמצביו הגופניים; בהתהוות לכדי יכולת טובה יותר לחוש את הפוטנציאלים היצירתיים הייחודיים שלו ולמצוא צורות שבהן אפשר לפתח אותם; בתחושה שאדם מדבר את הרעיונות שלו עצמו בקול משלו; בהתהוות לכדי אדם גדול יותר (אולי נדיב יותר, חומל יותר, אוהב יותר) בקשריו עם האחרים...."
פרדריך ניטשה (ושופנהאואר לפניו) ביטא מוקדם יותר את אותו רעיון ב"רצון לעוצמה". "בראש וראשונה רוצה כל חי את כוחו להפעיל "- "החיים עצמם הם הרצון לעוצמה": לא מדובר ברצון לכבוש או להתעשר, אלא ברצון להגיע למצב של חיים מלאים ויצירתיים, הרצון לעוצמה איננו הרצון לכוחניות אלא, כפי שניטשה אומר, הרצון ליצור את עצמנו למה שבכוחנו להיות, להמציא וליצור את האפשרויות שלנו ולמלא את הפוטנציאל שלנו.
"אפשר לדבר על היצירה כמכשיר ליצירת מחשבות." כותב איתמר לוי במאמרו "אמנות ופסיכואנליזה:
לחשוב דברים קשים לחשיבה" וממשיך "הן אמנים הן פסיכואנליטיקאים מנסים לחשוב דברים קשים לחשיבה. לעתים הפסיכואנליזה מקדימה את האמנות ומפרה אותה, ולעתים האמנות היא זו שמקדימה את הפסיכואנליזה; אך האם הפסיכואנליזה גם מופרית? נראה לי שבשנים האחרונות התערער במקצת היחס החד–כיווני של הפסיכואנליזה בתור פרשנית של האמנות. לעתים הפסיכואנליזה מנסה גם ללמוד מן האמנות, אך אולי עדיף שלא לדבר בשפה היררכית של מי מפרש את מי או מי לומד ממי, ועדיף לדבר על דיאלוג מפרה בין שני סגנונות חשיבה."
אני מערער על קביעתו של לוי וחושב שהאמנות כוללת בתוכה את הפסיכואנליזה, כפי שהיא כוללת בתוכה כל סוג של פרשנות, ולמעשה אלו הפכו בשנים האחרונות לסוג של אמנות בפני עצמו, לענף אמנותי. לדרך ללמוד איך הצופה, הקורא והאמן יוצרים את הציור, הפסל, או הסיפור- מחדש כל פעם על ידי התבוננות חדשה בו. שומעים אותו ומבינים אותו מחדש. "אכן, הפסיכואנליזה הגיונית רק כחלק מהשיחה התרבותית הגדולה יותר של האמנות שזכתה לכינוי מודרניזם. וינה, שבה התגורר פרויד כמעט כל חייו, הייתה עין הסערה של המודרניזם הזה; והיה מקום הולדתה של הפילוסופיה הלשונית ששלטה במאה העשרים". -כותב- אדם פיליפס (Becoming Freud: The Making of a Psychoanalyst).
מרטין היידגר בספרו 'הוויה וזמן' מגדיר את ההבנה העצמית של האדם לא כתוצר של התבוננות אובייקטיבית, אלא כסוג של יצירה המבוססת על פרשנות אקטיבית מתמשכת. אנחנו יוצרים את עצמנו הן כ-אמנים, הן כצופים, והן כיצירה עצמה.
אלברט איינשטיין אמר פעם: "המוח האינטואיטיבי הוא מתנה קדושה, והמוח הרציונלי הוא משרת נאמן. יצרנו חברה שמכבדת את המשרת ושכחה את המתנה". סוגי פסיכותרפיה "מדעיים" לכאורה מתרכזים בהעלמת הסימפטומים של הכאב הנפשי במהירות . במאמר שכתב אוגדן עם גלן הברד, הם טוענים שהתמקדות בריפוי הסימפטומים של מטופלים יכולה לחתור נגד מטרות התרפיה-להשטיח את האדם מאחורי הסימפטום. כפסיכולוגים בתל אביב עולים בראשנו עשרות מיקרים המוכיחים את הרעיון. עולה בראשי מטופל בן עשרים לאחר אירוע פסיכוטי שטען שאינו מדבר. כלומר אמר את זה במילים. הוא דיבר בלי הפסקה, אבל הרגיש שאינו מדבר. כל פרשנות של המקרה, אני מרגיש, תקטין אותו. זוהי במובן עמוק מטפורה לכאב הנפשי. כדי לדבר צריך להאמין שמישהו מקשיב בצורה הנכונה. "אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?"
שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. בעל ניסיון של למעלה מ25 שנה. מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-(ומורים לאמנות) המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הרגשית . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכרים על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. באסופה זו של נושאים, ביקשתי לגעת במקצת מהרעיונות המנחים אותנו הן בגישה לטיפול והן בגישה לעשייה האמנותית כתהליך.
למידע נוסף עלינו ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הצילום המשמש קישור:
"ככל שאתה מתקרב לידיעה שאתה לבדך יוצר את עולם החוויה שלך, כך הופך חיוני יותר עבורך לגלות מי בדיוק הוא היוצר." אריק מיכאל לוונטל
.
