אמנות התסכול היצירתי

"לעולם יהיה פער בן מה שאני רואה לבן מה שאני מסוגל לצייר, הפער הזה הוא מה שממשיך להביא אותי אל הקנבס, כשאני נושא תשוקה בלתי נגמרת לבטא בצבע את מה שגורם לי להרגיש חי". סקוט ס. קריסטסן


פיסול בחימר -גאולה סרן
אף אחד לא אוהב תסכול,  אבל אם נרצה או לא, רמת הסיפוק קשורה ברמת התסכול, מידת ההישג תלויה במידת הקושי.  למעשה אלו מושגים הכרוכים זה בזה, אלא אם התסכול הופך לסוג של יאוש נרכש, אלא אם הפער בן הרצון ליכולת ולמציאות, גורם לנו להפסיק לנסות, או להימנע  .

יש כמובן צד ילדותי בבחירת מטרות גבוהות מידי, המנותקות מהמקום בו אנו נמצאים ומהיכולת שלנו. אבל אם אנחנו מעריכים שגיאות-ואם אנחנו חושבים שגם לילד בתוכנו יש תפקיד-אז לא נורא אם מידי פעם ננסה להגיע לירח עד גיל 20, או אחרי גיל שישים-לפעמים זה מצליח, (ולפעמים ההצלחה המהירה מידי הזו הורסת, כמו במקרה של ילדי פלא רבים.  מריה קוניקובה כותבת בספר מרתק על משחק הפוקר-על שחקנים המצליחים בשלבים הראשונים  -"ההצלחה (המקרית) גרמה להם לשגות בקריאות המציאות. הם לקחו משהו מתחום המזל וייחסו אותו לכישרון. הם פיתחו אשליה של שליטה".) וכשזה נכשל אולי זה יוצר פוטנציאל גדילה טוב יותר. ליכולת הניהול הרגשית שלנו, ליכולת לנהל את התסכולים שלנו, יש חשיבות גדולה-כמו גם בבחירת סוג תהליך ההתקדמות. התקדמות מכוונת תהליך היא כזו שממוקדת בהווה של העשייה ולא במיקום שלך יחסית למטרה. בצעד העכשווי- לא כמה אני רחוק ממה שרציתי (כמו בחתירה בקייק תחרותי - עדיף לחתור עם הגב למטרה). האופק בהתקדמות כזו הוא הרגע הזה, ואם חייבים להשוות ולמדוד, אז כדאי להשוות להיכן הייתי אתמול. יש משהו בתרבות העכשווית שלנו, שתעשיית הפרסום, והרשתות החברתיות מתגברת, ושיש לו ביטוי גם בצדדים מסוימים במה שקרוי פסיכולוגיה חיובית, או פסיכולוגיה של האושר, היוצר צפייה בלתי אפשרית לסיפוק מהיר, לתחושת אושר מציף. הצפייה לאושר היא מהפכה חיובית של העידן המודרני, אבל אושר אמתי הוא הרבה יותר אמביוולנטי ופרדוקסלי מהחיוך ההוליוודי צחור השיניים , וכולל כאב, תסכול , ותהליכי אבל והוא גם- למעט רגעי אורגזמה בודדים -בצבע כחול, אפור, בהיר- בדיוק כמו השמיים בארץ לרוב . 

"לפני שזה נעשה יפה -זה נעשה די מכוער"Chantelle Van Erbe

בלי תסכול אין יצירתיות. בלי מכשול-לא צריך לחשוב על דרך אחרת. בלי בעיה, אין צורך להמציא פתרונות. הניסיון לחסוך תסכול מילדים או להבנות מערכות חינוך נטולות רעש וחיכוך,  מחטיא את המטרה, (כמובן שקיצוניות הפוכה גם היא בעייתית). אבל התסכול אינו רק סיבה ליצירתיות-הוא חלק מהתהליך היצירתי. יוצרים רבים מספרים על כך שרק  לאחר שהתהליך מגיע למבוי סתום, רק לאחר שמגיעים לתסכול גדול-נוצר פתרון יצירתי חדש. המחסום היצירתי מאפשר חיפוש פתרונות ברובד אחר, רגעי התובנה-רגעי ההארה-לא צצים ללא תקופות ארוכות של תסכול. ללא לחץ , אין יהלומים. "כשאנחנו מרגישים מעורערים ושום דבר לא עובד, אולי עלינו להבין שאנחנו על סף של גילוי." אומרת פמה שודרון .

יותר מכך, אנחנו מדברים ומהללים בצדק את היצירתיות, אבל צריך לזכור שהיא פרדוקסלית ומורכבת כמו כל התנסות אנושית. אנשים יצירתיים הם אנשים מתוסכלים, ובמובן מסוים -רדופים(לחיוב ולשלילה). התסכול הוא המנוע הדוחף אותם להמשיך.  
מונה היה ידוע בביקוריו בלובר במעיל הציירים הישן שלו, כשהשומרים הסתכלו לכיוון אחר, הוא נהג לתקן את ציוריו הישנים שנתלו שם, במכחול שהחביא.

לימוד אמנות בשפלה

קורסים לאמנות -סתירותאורלי אברהמי טכניקה מעורבת-חוג ציור נס ציונה