אמנות המחאה הנשית -זכותה של אישה לעשות בחירות הנוגעות לגופה היא.

דף זה הוא חלק מהרצאה שנתנה בכנס של פסיכולוגים בתל אביב, ופסיכולוגים רחובות  של "הסדנה". בנושא התמודדות עם הפלה באמנות. דף זה הוא המשך לדפים -התמודדות עם הפלה בציור: פאולה רגו, והתמודדות עם הטראומה של ההפלה דרך אמנות -פרידה קאלו.

 "הסדנה" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו.

 המחאה דרך יצירות אמנות כנגד הפלות בעקבות ביטול פסיקת רו וויד על ידי בית המשפט העליון בארה"ב-היא חלק מאמנות המחאה הפמיניסטית על  זכותה של אישה לעשות בחירות הנוגעות לגופה היא.

"נשים היו לא-בני אדם בחוק האמריקאי הרבה יותר זמן משהן היו בני אדם…"המסורת ה'שורשית והעמוקה' [בארה"ב] היא כזו שאיברי הרבייה של נשים לא שייכים לנשים שמחזיקות בהם. הם שייכים למדינה"-מרגרט אטווד.

 למוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית לא היה אפילו ציור אחד שעוסק במפורש בהפלות. אבל זה השתנה. המוזיאון רכש ב2022 את "Is it Real?" של חואניטה מקנילי.

סדנאות אמנות: Is it Real? Yes It Is!”-פנל אחד מציור בן 9 חלקים של חואניטה מקנילי.

"האם זה אמיתי? כן זה כן!" (1969), ציור קיר גדול חזק ואלים, מספר, בנרטיב מקוטע המשתרע על פני תשעה לוחות נפרדים, את החוויה המטלטלת של האמנית שעברה הפלה בתחילת שנות ה-60, כאשר ההליך היה בלתי חוקי. מקינלי מספרת  על מסע לשני בתי חולים בשתי מדינות ומפגשים רבים  עם רופאים (כולם גברים) שניסו להחליט באיזה דרך לנקוט. היא כמעט מתה בתהליך זה לפני שהסכימו לנתח אותה את הניתוחים הדרושים. (רופא אחד הניח שהיא תעדיף להציל את הילד מאשר לחיות.) החוויה הגבירה את מודעותה למידת השליטה של גברים בחייהן של נשים, והזינה את הפמיניזם שלה. מקנילי הביעה את הזעם שהצטבר בה דרך הציור שלה. ב-1969 היא הייתה מהאמנים הראשונים שהתייחסו לסוגיית הפלות טאבו 

 הציור של מקינילי , שייך לזרם של  אמנות אקספרסיבית כסיפור אישי- בדומה לקאלו. "האם זה אמיתי? כן זה כן!" מתעד באמצעות  סגנון אקספרסיוניסטי את  מצב החירום הרפואי שהותיר אותה מדממת בכבדות ובמצב קריטי לפני שמצאה רופא שמוכן לעבור על החוק ולבצע הפלה שלדעתה הצילה את חייה. בראיון שערכה עימה שרין מ. פינגן היא אומרת שהיא מרגישה שחייבים לאמץ את החיים, על כל גילויים, ולא להימנע מהם "כדי להאיר את פעולת החיים, את התמודדות מול המוות ובין לבין, את הרגש והתנועה של מסע החיים."

עבודתה האמנותית  של מקנילי מספרת סיפור תוך שימוש  בדימויים קשים של סבל, שלעתים מעורבים באיברי מין נשיים הפולטים דם, אלו עדיין טאבו בתרבות שלעתים קרובות מכחישה מוות. למרות שהאלימות לכאורה סוחפת מדיות פופולריות כמו טלוויזיה וקולנוע, היא בדרך כלל מסוגננת ולא אמיתית, ורק לעיתים רחוקות מתמודדת עם השלכות הכואבות באמת.

קיקי סמית', אחת הפסלות הבולטת של הגוף הנשי, אמרה שהפלה מעניינת אותה יותר כנושא חברתי מאשר כנושא אמנותי. סמית', הזכירה שעברה הפלה כשהייתה בשנות ה-20 לחייה. "באופן אישי, זה הכאב הכי גדול שהיה לי בחיי", היא נזכרה והוסיפה שהאפשרות לגדל ילד לא היתה מציאותית  עבורה. "פשוט לא היה לי מספיק מעצמי. לא היה מספיק ממני כדי להיות מסוגלת לטפל במישהו אחר".

קורסי פיסול- קיקי סמית-הפסיכולוגיה של גוף האישה ממבט פנימי.

ב"ללא כותרת", 1989, דמות נשית בגובה 4 מטר, או ליתר דיוק החצי התחתון של אחת, עשויה נייר שקוף וקרועה במותן. הפסל משדר תחושה קלילה ומרחפת המנוגדת לנושא הכבד: עובר משתלשל מחוט בין רגלי האישה. למרות שהפסל נראה מתייחס ישירות להפלה, סמית אמרה שהיא מעדיפה לחשוב עליו כעל ביטוי ל"אמביוולנטיות שלי לגבי אמהות".

ג'וליה פיליפס, 37, אמנית אמריקאית גרמנייה מוכשרת, מתייחסת לנושא ההפלה בכנות מצמררת, כמעט קלינית. שני פסלים, "עובר" ו"אימפרגנטור", שבהם מבחר חפצים קטנים הדומים לכלים גינקולוגיים מונחים על מגשי פלדה, המעוררים  עולם דיסטופי שבו נשים מוסרות את השליטה על גופן לגורמים לא ידועים.פיליפס, שדיבר בטלפון, אמר, "אני לא חושב שללא הניסיון של הפלה הייתה לי החוצפה ליצור יצירה שנקראת 'הפלה'. יש דחיפות להיות יותר מפורשת, והיא עדיין מגיעה. עם אי נוחות."

ג'וליה פיליפס, "אימפרגנטור"-הפסיכולוגיה של הטראומה הסטרילית.

25 ביוני 2022 פרסם היומון הצרפתי ליברסיון (Libération) קריקטורה המושתתת על הדגל האמריקאי, אלא שהפסים הומרו בנהרות דם הנובעים מבין רגליהן הפשוקות של נשים עירומות, ואילו הכוכבים הומרו בקולבי תליה לבגדים. הקולב כסמל חזותי להפלה הביתית הלא חוקית מופיע במחאות שונות כנגד פסיקת בית המשפט האמריקאי והוא מציג מתח בן שני אסוציאציות ויזואליות- מחד האלימות החודרנית של הקולב ככלי לביצוע ההפלה ומצד שני האזכור העמום של מבנה השחלות הנשיות, הקולב מוצג בצורתו הסגורה המכילה ולא פרוש כקו פאלי .

האלימות החודרנית של הקולב ככלי לביצוע ההפלה-אמנות המחאה הנשית

, חלק מהאמנות המוכרת ביותר בנושא הפלה מתנערת מתאורים פיזיים של הגוף  או רגשיים לטובת טקסט יעיל. "ללא כותרת (הגוף שלך הוא שדה קרב") של ברברה קרוגר, משנת 1989, נוכס לאחרונה ברשתות החברתיות כסמל ברירת המחדל של המחאה כנגד הפסיקה כנגד חוקיות ההפלה המעוגנת בחוק בארה"ב. כמו חלק גדול מעבודותיה של קרוגר, התמונה היא קולאז' של תצלום ישן עם שכבת טקסט. מי האישה המתבוננת מהתצלום ההוא, מי היא אותה אותה אישה יפה החצויה אנכית לניגודים של חושך ואור?. במקור קרוגר יצרה את התמונה ככרזה עבור מצעד נשים ב-1989. 

"ללא כותרת (הגוף שלך הוא שדה קרב")  ברברה קרוגר, שנת 1989,

קורס פיסול בבד -אנט מסאז׳ה,Annette Messager; רחם מפנה אצבע משולשת 2, 2019

מסג'ה משתמשת בעבודותיה בתמונות ובשפה מקוטעת, ומשלבת מגוון רחב של אמצעים כדי לחקור את סוגיית הזהות הנשית, הן הקולקטיבית והן האישית. המתח בין ההגדרה החברתית והאישית של הפרט הוא נושא המלווה את עבודותיה לאורך השנים. בחלק מעבודותיה היא משתמשת בצילומים שאספה כדי להגדיר ולקודד את זהותה ביחס לתמונות של נשים שפגשה בעיתונים, בכתבי עת ובטקסטים חינוכיים.

קורסי פיסול תל אביב-אנט מסאז׳ה- זהויות מרובות.

בראיון לפנינשנל טיימס היא נזכרת בערב שתוי כאשר חבר גבר מבוגר יותר - אמן צרפתי מפורסם - הזהיר אותה שלעולם לא תהפוך ידועה אם תעשה אמנות בסגנונות רבים ושונים. כדי להצליח "אתה תמיד צריך לעשות אותו דבר ובאותה דרך ", הוא אמר לה. "תמיד רציתי לערבב יחד תצלומים, רישומים, רקמה, קולאז', כי אני חושבת שאין לנו זהות אחת אלא הרבה זהויות. אז אמרתי: 'לא, אני אעשה בדיוק ההפך!'".

קורסי פיסול גבעתיים: אנט מסאז׳ה-פירוק הזהות הנשית.

מסאז׳ה מפרקת בעבודותיה את הזהות הנשית: שדיים טעימים דמויי מלון מתנדנדים מעבר לאוקיינוס; מקלחות דם מהנרתיק, בליווי מילים בצרפתית/אנגלית (הפרגים שלי, הבלאדי מרי שלי). 

"בשבילי, לצייר ציורים זה כמו לכתוב הייקו", היא אומרת. "אתה חייב לעשות את זה מהר מאוד, עם הרבה מים, très rapide . . . ואם זה לא טוב . . . פשששששששש" - היא עושה תנועה של קריעת נייר - "כי אתה לא יכול לשנות משהו. זה נגמר!"

אד קיינהולץ, "המבצע הבלתי חוקי" (1962), חוגי פיסול רמת גן.

מטבע הדברים העיסוק האמנותי בהפלות נעשה בעיקר על ידי נשים. ובכל זאת יש גם מעט עבודות אמנות גבריות על הנושא . האסמבלאז' הפיסולי של אד קיינהולץ, "המבצע הבלתי חוקי" (1962), נוצר בהשראת טראומה שלו סביב הפלה של אשתו. והוא עשוי חפצים שנמצאו - מנורה עם אהיל עקום, כלים חלודים, עגלת קניות כשולחן ניתוחים - היא מטביעה את המקום של הפלה בבית עם אבחנות כמעט בלתי נסבלת.