קורסים באמנות-התפתחות בציור ופיסול



חוגים לציור ברחובות

תמיד תהיתי למה אמנים מסוימים ממשיכים להרגיש את הצורך ליצור ולחדש לאורך כל החיים, ואחרים  סובלים או מתברכים בפרץ אחד של יצירתיות ולאחריו הם בעיקר משחזרים את ההצלחה. ישנם הרבה סופרים של ספר אחד, ציירים של תקופה אחת, פסלים של עקרון אחד. למה פיקאסו המשיך לצייר ולפסל בגיל 80, ולמרוד בעצמו ובעולם האמנות שוב ושוב, (ולמה הוא מעורר אנטגוניזם מתמיד).  למה חוה אלברשטיין ממשיכה ליצור אלבומים חדשים ואישיים שמתארים חוויות חדשות של חיים, למה חיים גורי כותב בגיל גבורות -שירים שמטילים ספק בכל מה שגדל עליו. תמיד ריתק אותי הפרדוקס של ההצלחה וההישרדות.  אותם מנגנונים שאפשרו לנו לשרוד, הם המכשלה שמונעת בעדנו מללכת הלאה, ויותר מזה, זה מה שיכול לצמצם אותנו או להרוג אותנו. במובנים מסוימים ההצלחה מסוכנת יותר מהכישלון, או נכון יותר- על ההצלחה- צריך להתגבר וזה קשה יותר מאשר להתגבר על כישלון, מעט מצליחים בזה.

 "אני חושבת שאמנים גדולים חייבים להיות מוכנים להיכשל, מעט אנשים מוכנים לזה. כשאתה מצליח בדרך מסוימת , הקהל מקבל אותך. ואז בצורה לא מודעת אתה מתחיל לשחזר את אותם דימויים, אותו סוג של עבודה. אתה לא מסתכן. אמן אמתי מחליף את הטריטוריה שלו כל הזמן, הוא תמיד רוצה בארץ שאותה הוא לא מכיר... הדוגמה הטובה עבורי היא קולמבוס...באותם ימים חשבו על הארץ כשטוחה, אם תגיע לקצה אתה יכול ליפול ללא ידוע, הוא לקח את הסיכון ליפול" מרינה אברמוביץ-אחת האמניות החשובות של תקופתנו, בעצות לאמן מתחיל-וידאו בסוף הדף. 

גייל שיהי בספר 'מעברים' , העוסק בהתפתחות פסיכולוגית לאורך החיים, מאבחנת בדיוק את המורכבות הזו. היא רואה את החיים כמחולקים לשלבים שבכל אחד מהם יש הישג , כל הישג הופך למכשול עליו צריך להתגבר כדי להשיג את ההישג בשלב הבא. להתקדמות יש אופי פרדוקסלי- "יש לנו שתי ברירות-לשחק אותה בטוח, או לקחת סיכון". כדי להמשיך ולגדול עלינו למרוד בהצלחה שלנו שוב ושוב,  "למה להחליף סוס מנצח?". העולם העסקי מלא בדוגמאות של של חברות שלא החליפו סוס מנצח, ונידונו לכליה או לתפקיד שולי, קודק , זירוקס קומפאק, נוקיה, אי בי אם ועוד. אם אנחנו לא משתנים אנחנו לא גדלים, אם אנחנו לא גדלים אנחנו לא באמת חיים. 

"כל השינויים, אפילו אלו שערגנו אליהם, מלווים בעצב. עצב על חלק מאיתנו שהשארנו מאחור; עלינו למות בחיים הללו, לפני שנוכל להיכנס לחיים אחרים." גייל שיהי

במובנים רבים הפרדוקס הזה הוא הפרדוקס של כל שורד . באותו מובן שמנגנונים הישרדותיים  בטווח ארוך עלולים והם בדרך כלל-  מונעי חיים.  כמה מאיתנו יוותרו על כוח או על תחושת כוח? זו השאלה שעומדת בפני כולנו בדרך לצמיחה. כוח יכול להתגלם בצורות שונות, אבל המשמעות שלו בדרך כלל היא להיות הדג הגדול ביותר בבריכה קטנה. ודאות ובטחון הם סוגים של כוח. אבל לפעמים גם חולשה ואין אונים מגלמים סוג של כוח בבריכה מסוימת, וכך כמעט כל תכונה שאנו נאחזים בה. 

"היה לי מורה זקן שאהבתי מאוד ושנתן לי שתי עצות טובות. הוא אמר אם את מציירת או רושמת ביד ימין ומשתפרת מאוד... את יכולה לצייר מה שאת רוצה, אפילו בעיניים עצומות. מיד החליפי את יד הציור שלך ליד שמאל. זו הייתה עצה חשובה מאוד, כשהשגרה משתלטת עליך, זה הסוף לכל."-מרינה אברמוביץ

 מנגנון הישרדותי נועל אותנו במצב נוקשה אחד, צמיחה נפשית תלויה לא פעם בשכחה ואי ידיעה, מתן סיכוי לדברים חדשים ואנשים חדשים -לקרות ולהיכנס . שרידה היא בדרך כלל טראומטית , הקושי של שורדים ופוסט טראומטיים הוא להתגבר על הזיכרון. לשכוח את הלקח, או לזכור שאפשרי גם לקח הפוך.

"משנכתב ספר זה, משצויר ציור זה, כשפוסל פסל זה-הוא הופך לחלק מהקיים, ועל קוראיו ומחברו להתגבר עליו במחשבתם, משנכתב הוא אינו משתנה ואינו הופך עוד למשהו אחר ממה שהוא, ערכו הפוטנציאלי של ספר זה טמון במידה שהוא מאפשר לקורא, באמצעות הפרוש שהוא עצמו נותן, להתגבר על הקיים (שספר זה הוא כעת חלק ממנו) באופן חדש ופורה יותר.

כאנליטיקאים, כאמנים, אנו מנסים לסייע למטופל במאמציו לשחרר את עצמו  מתבניות של חוויה מאורגנת (הידע המודע ובלתי מודע שלו על עצמו), אשר לוכדות אותו ומונעות ממנו לשאת את חווית אי הידיעה מספיק זמן, כדי שיוכל ליצור הבנות באופן שונה. הערך של פיתוח דרכי ידיעה חדשות אינו רק בכך שהאדם משיג הבנה עצמית רבה יותר, אלא -באותה מידה של חשיבות- גם בכך שטווח רחב יותר של מחשבות, רגשות ותחושות עשוי להתחיל להתקיים. כל תובנה רבת ערך ככל שתהייה, נגזר עליה להפוך להתנגדות הבאה, בכך שהידע הנוסף שנרכש נעשה כבר חלק מהידוע הבלתי משתנה, ויש להתגבר עליו עדי שיתאפשר לדעת משהו חדש.

הן השיח האנליטי בן אנליטיקאים  והן הדו שיח האנליטי בין אנלטיקאי ומטופל חייבים  לשמש כ"מכלים"  לחוויה של בלבול ואי ידיעה. אם הכל מתנהל כראוי בתהליך היצירתי והאנליטי, אין מנוס מכך שהמטופל יתלונן כי הוא מבין כעת פחות ממה  שהבין בתחילת האנליזה,(ליתר דיוק, הוא מבין פחות ממה שחשב שהוא יודע בתחילת האנליזה, והוא לומד לשאת את אי הידיעה)."

תומס אוגדן-הקדמה-הקצה הפרימיטיבי של החוויה.



חוגי ציור רחובות

חוגי ציור למבוגרים ברחובות

חוגי פיסול בחימר-רחובות

חוגים לפיסול בחימר ברחובות

קורסי אפוקסי 

קורס יציקות אפוקסי

סדנאות פיסול בחוט ברזל

סדנאות פיסול בחוט ברזל

פיסול ויציקות חומרים פלסטיים 

חוגי פיסול בבד

חוגי פיסול בבטון

קורסי פיסול בבטון

חוגי פיסול ברשת מתכת