סדנאות מיוחדות : רצון ותשוקה בפיסול ובכלל.

מתן צורה לחומר- פיסול-הוא פעולה של הידיים (או לפעמים של הראש). מימוש של רצון -של רציה, והפיכתה לאובייקט בעולם. במסורת היהודית האדם נוצר מחומר, כויר. במסורת האסקימוסית -הוא נוצר משלג וקרח. בעולם דמיוני בו שולטות הדבורים- החומר דרכו מתעצבים החיים הוא שעווה או דונג. 


 רודן הנשיקהפיסול על פיסולעל פי הוודה ההינדו (האלף השני לפני הספירה),היקום התחיל, לא באור או במילה  כמו במסורת היהודית-נוצרית, אלא בתשוקה, בזרע האל-המזדווג.

פיסול בחוט ברזל, שברי זכוכית, אפוקסי ותאורה.

יעל בזמן ההוא נהגה להגיד לי-אנחנו משתמשים במונח 'כוח רצון' כדרך להתגבר על הרצון או התשוקה.   רצונות ותשוקות  מתעוררים כל הזמן בתוכנו, עד שיוחלפו ברצונות נוספים. ללא זרם רצונות ותשוקות מתמשך זה, לא תהיה עוד סיבה לעשות דבר: החיים ייעצרו. אנשים המאבדים את היכולת לרצות ולהשתוקק-  מאבדים את  הרצון לחיות. בטווח הקצר אנו מכנים זאת שעמום,  וכשזה הופך למשבר מתמשך זה הופך דיכאון.

סדנת פיסול בחוטי ברזל

פיסול בחוט ברזל במסגרת הסדנה-דורון.

הרצון והתשוקה הם שמניעים אותנו ונותנים לחיינו כיוון  תנועה ומשמעות. נולדנו מתוך תשוקה ואיננו יכולים להיזכר בתקופה בה היינו בלעדיה. אנחנו כל כך רגילים לרצות שאנחנו לא מודעים לרצונות שלנו, המורגשים רק כשהם מאוד אינטנסיביים, או כשהם באים בעימות עם הרצונות האחרים שלנו או עם המציאות.  בעיית עודף תשוקה היא הפרעת האכילה של תקופת השפע המודרנית. עודף גירויים גורם לעודף תשוקות עד לפגיעה עצמית. עודף התשוקה הופך לחוסר סיפוק כרוני שאי אפשר להתמודד מולו או אי אפשר להתמקד בו, לבחור, לקבוע גבולות של אני.

סדנת פיסול קרמי

אלכסנדרו בואיז על פי הרונומוס בוש-פיסול קרמי

"לאחר שנחבלתי פעם אחר פעם  על קרנות התאווה והתיעוב, אני מתחילה לסגת משניהם גם יחד. אני מחליטה להפסיק לרצות. לגבי זו תפנית מוזרה; ניחנתי בתאבון בריא ומעודי לא שאפתי לענותו בסיגופים. אבל ההחלטה החדשה הזו היא חלק בלתי נפרד מההיגיון של מצבי. מאחר שאיני יכולה להשיג כלום, אילו המשכתי לרצות לא היה קץ לתחושת הקיפוח שלי. היא הייתה הופכת לדבר קבוע, כמו כאב שיניים מתון. איני יכולה להרשות לעצמי כאב שיניים כזה; איני יכולה להרשות לעצמי לרצות. כמו רודף תענוגות שהיה לנזיר והוא מוכיח את  נחישותו  על ידי שהוא מביא  את עצמו למצבים מפתים, כך אני יכולה  להלך עכשיו  בין שמלות  טפטה ולבני משי בלי לחוש שמץ של פיתוי. נעשיתי חסינה בפני התאווה; את סכנת הרצייה  אני גודעת באבה.

באותו להטוט של התודעה אני מתחסנת מפני הקנאה. אילו קראתי דרור לרגש הקנאה, לא היה קץ גם לזה. הייתי נאלצת לקנא בכל אחד, בכל רגע ורגע. אבל באמצעות הניתוק החדש הזה שלי, אני יכולה ללטוש עיני אל מה שיש לידידי כאילו הם חיים בעולם אחר. בתוך העיוות המרחבי הזה שקבעתי בו את מקומי אין זה משנה כלל שהם גרים בבתים גדולים עם חצרות רחבות ידיים ובריכות שחייה, ומכוניות והמון חצאיות וחולצות וזוגות נעליים. בדרך הזו אני יכולה לחייך בנועם להנאותיהם ולהזדהות  עם בעיות החיים הטובים שלהם. אני יכולה לעשות זאת כיוון שהפכתי את עצמי ללא פגיעה. אולי הם היו כועסים אילו שיערו את גודל אדישותי, אבל אין להם מושג… כשמתגלגלים לידי באקראי ספרים על זן, אני מרגישה כאילו מצאתי אישור להחלטה שגמלה בי. כן, כמובן, ניתוק הוא הדבר שיש לשאוף איליו. איזו חשיבות יש לחוויות המתעתעות האלו שאני חווה? כשאני קוראת את ד"ט סוזוקי באוטובוס מלא, ובמיטה סביבי בפרצופים הנראים לי כה סתמיים  וחסרי הבעה, אני חשה תחושת ניצחון. על כל זה אני יכולה להתגבר, אני יכולה כמעט לגרום לזה להיעלם...

 שני עשורים לאחר מכן , כשאופנת הדתות המזרחיות כובשת בסערה את תרבות הנגד, נדמה שאני מבינה את הייאוש הכלל אמריקני הזה המניע את המומרים החדשים לשיר את המנטרות שלהם באשרמים מסן פרנסיסקו ועד האפר סייד של מנהטן. בשורת הניתוק הולמת את תרבות השפע בדיוק כפי שהיא הולמת חברה החיה בעוני מרוד. היא משגשגת  הן בנסיבות שבהן צרכיו של האדם נהיים מסוכנים משום שידוע בוודאות שלא יוכל לספקם. והן כשהם נמשכים לכיוונים כה רבים שהם מסכנים את שלמותו, את אחדותו של האני, אכן לרצות יותר מידי, לרצות את הדבר הלא הנכון, לרצות את מה שאינך יכול להשיג, זו אחת ההגדרות של המצב האנושי; כולנו נאלצים ללמוד לעשות איזו פשרה שאפשר לחיות איתה בן האני שאינו יודע שובע. לעולם ובן עיקרון המציאות שתמיד לוקה בחסר. ואולם אמריקה היא ארץ הערגה, ואולי בשום מקום אחר אין התשוקות חשופות לגירויים פרועים שכאלה; בשום מקום אחר לא קשה כל כך להגשים את הפשרה. לנוכח מתקפותיו הלא פוסקות של השפע קשה להסכים להיות אישיות אחת בלבד, ועל מנת להגשים את הזהות הפשוטה הזאת, אדם עלול להיגרר לדרכים קיצוניות. דרך אחת היא להיכנע לגמרי, לשחק את המשחק עד הסוף; דרך אחרת היא לוותר לגמרי על כל תאווה כל שהיא- פתרון שבני דורי מנסים אותו זה זמן מה בלהט כן ועקר כל כך. דרך שלישית היא לעשות את שני הדברים  גם יחד: לשחק את המשחק ולדעת שהוא אשליה. ואולי באמריקה הכסף הוא כוח כה עצום עד שהוא נעשה לכוח דתי, אלוהות מתעתעת, הדורשת או סגידה או הכשרה רוחנית."

אווה הופמן-"זרה בן המילים".

אפוקסי ליציקה

סדנאות אפוקסי- יציקת פסלים תלת ממדיים וכן אפוקסי למכירה-ראה אפוקסי מחיר.

קורסי ציור ראשון לציון- שרון

חוג פיסול למבוגרים

-חוג פיסול למבוגרים-רעות.