חיים מספקים

פסיכולוגים ברחובות:מהם חיים מספקים?

"החיים המספקים ביותר הם אלה הכוללים אתגר, פחד ומאבק" (פול בלום-פסיכולוג קליני)

 "הסדנה" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובריאות הנפשית. בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל מוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד.

למידע על אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ על הקישור:פסיכותרפיה ברחובות.

לכאורה אנחנו חולמים על לחזור לגן עדן ממנו גורשנו כי אכלנו מעץ הדעת. אנחנו רוצים לשנות את הבחירה, גן עדן עכשיו, עזבו דעת-מרבה דעת מרבה מכאוב.

אנו רודפים אחרי הנאה ונוחות. סבל וכאב הם, מעצם טבעם,  כל מה שצריך להימנע  ממנו על מנת להיות מאושר. פעמים רבות עצם ההגדרה של אושר-היא העדר כאב וסבל.  רוח ההשקפה הזו נתפסת יפה באפוס גילגמש: "תן לבטנך להיות מלאה, תהנה תמיד ביום ובלילה! שמח כל יום, לרקוד ולשחק יום ולילה... כי כך הוא גורלם של בני אדם." 

סדנאות פיסול קרמי -חיים משמעותיים: "האתגר הכי גדול בחיים הוא להיות האדם שאנחנו ולקבל את זה שלהיות שונה זו ברכה ולא קללה. אדם שיודע מי הוא חי חיים פשוט על ידי סילוק ממסלולו כל דבר שאינו מתיישב עם מטרת העל שלו וערכיו. אדם חייב להיות סלקטיבי בזמן ובאנרגיה שלו, כי שני מרכיבי החיים הללו מוגבלים."- קילרוי ג'יי אולדסטר, מגילות קרפדות מתות. פסיכולוגים ברחובות על השקפות שונות אודות משמעות החיים הטובים.

או בגרסה הפחות שמחה המתבטאת בברכה הסינית- "שיהיו לך חיים משעממים"-שהיא גרסה אחרת לתפילה היהודית החכמה-"אל תביאני לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון".

נהנתנות

"נהנתנים", כאלו הרואים ב"חיים הטובים" את המטרה- לא יכחישו שאנו בוחרים לעיתים בסבל מרצון; אנחנו מתעוררים באמצע הלילה כדי להאכיל את התינוק, הולכים לעבודה שלא בכל רגע מספקת, עוברים הליכים רפואיים כואבים. אבל עבור הנהנתן, המעשים הלא נעימים הללו נתפסים כעלויות שיש לשלם כדי להשיג תענוגות גדולים יותר בעתיד. עבודה מאתגרת וקשה היא כרטיס הכניסה להישרדות ולמעמד; פעילות גופנית משעממת ודיאטות לא נעימות הן מה שאתה צריך לעבור עבור שרירי בטן מפלדה, זקנה תוססת, ומראה שמושך נשים או גברים.

"סיזיפוס"- פיסול בטכניקה מעורבת, אפוקסי ליצירה , וחימר.  "אבסורד הוא פילוסופיה שבמרכזה אימוץ את חוסר המשמעות של החיים ובו זמנית מרד נגדם ואימוץ מה שהחיים יכולים להציע לנו.לקאמי מיוחסת בעיקר האמירה הזו "החיים חסרי משמעות". אמנם הציטוט הזה נראה מדכא בפני עצמו, אבל הוא משתנה כשאנחנו מבינים שמה שהוא באמת אומר זה שאנחנו היוצרים של משמעות בחיינו. משמעות אינה נובעת מהחיים, אנו המייחסים משמעות לחיים ולכל מה שבתוכם. אנחנו צריכים להמציא וליצור את זה"- אנדרו הורן. פסיכולוגים ברחובות על יצירתיות כמרכיב בחיים משמעותיים.

ברור שיש כאן משהו נכון. אומנם במשל על הצרצר והנמלה- הצרצר קופא ורעב בסוף, אבל הצרצר גם יודע לחיות את הרגע וליהנות ממנו, מה הנמלה יודעת חוץ לעמוד בתסכולים ?. אז אם אפשר לשלב אותם-מה רע בכך?  אף אחד לא יפקפק שיש לנו דחפים לאוכל, מין, סטטוס וכוח- ושחלק גדול מהסבל, הכאב והתסכול שלנו נבחרים מתוך מחשבה שאלו יביאו אותנו אל מטרות אלו. הם הסולם שיאפשר לנו להגיע אל החגיגה המובטחת.

 הדת, הפילוסופיה והפסיכולוגיה והתרבות האנושית  מציעות גם ראיה אחרת .אנחנו לא רק מחפשים הנאה, אנחנו גם רוצים לחיות חיים משמעותיים - - וזה כרוך בבחירה מרצון בחוויה  של כאב, חרדה ומאבק. אנו רואים ערך בסבל הנבחר.

אחרי הכל, אנשים מטפסים ברצון על הרים, רצים מרתונים או מקבלים אגרוף לפנים בחדרי כושר ובדוג'ו.  גברים צעירים, בוחרים לצאת למלחמה, ולמרות שהם לא רוצים למות, להיפצע, להפוך לנכים או להרוג, הם מקווים לחוות אתגר, פחד ומאבק - - להיצרף באש,  אם להשתמש בביטוי הקלישאתי, לדעת מה הם שווים באמת. חלקנו בוחרים להביא ילדים לעולם, ובדרך כלל יש לנו הבנה של כמה קשה זה יהיה; ומי שלא יודע את זה מראש יגלה מהר. לעתים רחוקות אנו מתחרטים על הבחירות שלנו.

"איוב"-פיסול קרמי בשילוב אפוקסי שקוף למחצה -סדנת אפוקסי. "האדם אחראי לחיים באופן כללי ולחייו שלו: זה המשואה הקטנה בחושך המפחיד הזה שממנו אנחנו באים ואליו נחזור. יש לנהל משא ומתן על כך בצורה אצילית ככל האפשר, למען הבאים אחרינו" - ג'יימס בולדווין, "האש בפעם הבאה"-פסיכולוגים ברחובות על האחריות של אדם למשמעות חייו.

סבל ותסכול כמשמעות

באופן מוזר, אם כן, לעתים קרובות אנו בוחרים לסבול. אחת התמות החוזרות בסרטי מדע בידיוני הוא עתיד בו אושר חומרי  מסופק בצורות שונות, עולם אלטרנטיבי שבו הסיפוק מוזרק לוורידים בדרך זו או אחרת. לא פעם על ידי מערכת השולטת בנו ובבחירות שלנו, ובתמורה יוצרת עבורנו תחושת גן עדן. אנחנו הופכים בעולם הזה לחיות מחמד מפונקות שגורם אחר דואג לצרכיהם ומחסורם. משל  טוב על הבחירה והטבע האנושי בא לידי ביטוי  בסרט המטריקס, שבו הסוכן סמית' מספר למורפיאוס כיצד העולם שהם חווים - סימולציה שנוצרה על ידי מחשבים זדוניים - נוצר: "האם ידעת שהמטריקס הראשון תוכנן להיות עולם אנושי מושלם? איפה שאף אחד לא סובל, שבו כולם יהיו מאושרים. זה היה אסון. אף אחד לא קיבל את התוכנית, יבולים שלמים אבדו. חלקנו האמין שחסרה לנו שפת התכנות כדי לתאר את העולם המושלם שלכם, אבל אני מאמין שכמין, בני אדם מגדירים את המציאות שלהם דרך כאב וסבל.  העולם המושלם היה חלום שהמוח הפרימיטיבי שלך, כל הזמן ניסה להתעורר ממנו".

מדוע שנבחר בכלל לסבול?

לפעמים, כפי שנהנתן היה אומר לך, זה למען מטרות מוחשיות. כאב יכול להסיח את דעתנו מהחרדות שלנו ואף לעזור לנו להתעלות מעל העצמי. הבחירה לסבול יכולה לשרת מטרות חברתיות - היא יכולה להראות כמה אנחנו קשוחים או לשמש כזעקה לעזרה. רגשות לא נעימים, כמו פחד ועצב, הם חלק ממשחק ופנטזיה ויכולים לספק סיפוק מוסרי. ומאמץ ומאבק וקושי יכולים, בהקשרים הנכונים, להוביל לחדוות של שליטה וזרימה.

חוגי פיסול, ג'קומטי.-ניסיון לתפוס את מהות האנושיות. "אני בן אדם, נועדתי להיות בהוויה מתמדת. המטרה שלי היא לא להישאר אותו דבר אלא לחיות בצורה כזו שכל יום, שנה, רגע, מערכת יחסים, שיחה ומשבר הם החומר שבו אני משתמשת כדי להפוך לגרסה אמיתית ויפה יותר של עצמי".- גלנון דויל, ערכת כלים לחיים מודרניים. פסיכולוגים ברחובות על יצירתיות כמהות ומשמעות החיים.

האם זה הכל?. הכלכלן ג'ורג' לוונשטיין נותן דוגמה של טיפוס הרים רציני. ההנאות כאן אינן ברורות, בלשון המעטה;  נראה שמדובר ב"אומללות בלתי פוסקת מקצה לקצה". יומנים וכתבי עת של מטפסים מדברים על "קור בלתי פוסק (המוביל לעתים קרובות לכוויות קור ואובדן גפיים, או מוות), תשישות, עיוורון שלג, מחלת גבהים, חוסר שינה, מצבים עלובים, רעב, פחד..." יש תשוקה מתמדת לאוכל. ויש שעמום מתמיד: "בעלייה טיפוסית, רוב מוחלט של הזמן המושקע בפעילויות מונוטוניות מדללות תודעה - למשל, להיות 'תקוע' במשך שעות רבות באוהל קטן ומסריח, דחוס עם מטפסים אחרים". מטפסי הרים מתארים את חוויותיהם כבודדות ומנוכרות, הם מבלים ימים ושבועות בשתיקה מרה, עם חילוקי דעות שלא מוחלקים. ובכל זאת אנשים עושים את זה, ואז עושים את זה שוב ושוב מקבלים סיפוק  מוזר כלשהו מכך.

משמעות:

ככל הנראה, אם כן, לפחות עבור חלק מאיתנו, חיים טובים הם יותר מחיים של עונג ואושר. אני מצדד בכלכלן טיילר קוון, שכתב: "מה שטוב בחיי אדם אינדיבידואלי לא יכול להיות מצומצם לערך בודד.  לא הכל עוסק ביופי, בצדק או באושר. תיאוריות פלורליסטיות סבירות יותר, ומניחות מגוון ערכים רלוונטיים, הכוללים את רווחת האדם, צדק, הוגנות, יופי, הפסגות האמנותיות של ההישגים האנושיים, איכות של חמלה ועוד. סוגי האושר הרבים שונים ולעיתים מנוגדים. החיים מסובכים."

לצד ההנאה יש רצון וצורך בעיסוקים משמעותיים. אם המוטיבציה הזו אינה מסופקת, החיים מרגישים לא שלמים. הציוץ הזה, של גרטה תונברג, לוכד תגובה די אופיינית למציאת משמעות לחיים: "לפני שהתחלתי לשבות ולהלחם, בבית הספר לא הייתה לי אנרגיה, לא חברים ולא דיברתי עם אף אחד. פשוט ישבתי לבד בבית, עם הפרעת אכילה. כל זה נעלם עכשיו, מאז שמצאתי משמעות, בעולם שלפעמים נראה רדוד וחסר משמעות לכל כך הרבה אנשים".

סדנת פיסול קרמי- לפסל את האדם. "מוות פיזי הוא רק צורה אחת של מוות. יש צורות אחרות של מוות: אנחנו מתים בכל פעם שהפחד מנהל את הבחירות שלנו. אנו מתים כאשר אנו מקריבים צמיחה למען ביטחון. אנחנו מתים בכל פעם שאנחנו בוחרים בוודאות נוחה על פני תעלומה לא נוחה".-- ג'יימס הוליס. פסיכולוגים ברחובות: חיים של משמעות: חקר השאלות והמניעים העמוקים ביותר שלנו.

ויקטור פרנקל הגיע למסקנה דומה (ותחביבו  בצורה "מוזרה"-היה טיפוס הרים). בשנותיו הראשונות כפסיכיאטר בווינה, בשנות ה-30, חקר פרנקל דיכאון והתאבדות. באותה תקופה עלו הנאצים לשלטון, והם השתלטו על אוסטריה בשנת 1938. הוא לא היה מוכן לנטוש את מטופליו או את הוריו הקשישים, פרנקל בחר להישאר. הוא היה אחד ממיליוני היהודים שהגיעו למחנה ריכוז. תחילה באושוויץ, אחר כך בדכאו.  פרנקל צפה בחבריו האסירים, ותהה מה מבדיל בין אלו השומרים על גישה חיובית ואלה שאינם יכולים לשאת זאת, מאבדים כל מוטיבציה ולעתים קרובות מתאבדים.

הוא הסיק שהתשובה היא משמעות. מי שהיה להם את הסיכוי הטוב ביותר לשרוד היו אלה שלחייהם הייתה מטרה רחבה יותר, משמעות כלשהי מחוץ לעצמם,  פרויקט או מערכת יחסים, סיבה כלשהי לחיות. כפי שכתב מאוחר יותר (בפרפרזה על ניטשה): "אלה שיש להם 'למה' לחיות, יכולים לשאת כמעט כל 'איך'".

כפסיכיאטר, פרנקל התעניין בבריאות הנפש. אבל תחינתו לחיים של משמעות - חלק מרכזי בטיפול שפיתח ברגע שעזב את המחנות - לא התבסס רק על התפיסה שזה יספק אושר או חוסן פסיכולוגי. הוא האמין שזהו סוג הקיום שעלינו לרצות להמשיך. הוא היה רגיש להבחנה בין אושר לבין מה שאריסטו תיאר כ-eudaemonia - שמשמעו "שגשוג אנושי" או "רוח טובה",.  הוא דיבר על הצמיחה והגדילה של האדם כמטרה.

פסיכולוגים ברחובות: "חלקנו מוצאים משמעות ביצירה - בבניית דברים שלא היו קיימים מעולם, בין אם הם עשויים ממילים או צבע או עץ. חלקנו מוצאים משמעות בחקר ובגילוי - במציאת מקומות חדשים, או דרכים חדשות להסתכל על מקומות ידועים; דרך של הסתכלות מקרוב כל כך, או כל כך רחוק, שאנחנו רואים דברים שלא נראו קודם לכן. חלקנו מוצאים משמעות בריפוי, במגע ובתובנה שמביאה לשיפור, מה שמאפשר לאדם המקבל להיות יותר מתפקד. אחרים בעזרה בדרכים אחרות, או בהסבר - בהוראה, למשל. אחרים בתקשורת או בפרשנות, בבניית צוותים או בהובלתם".-- הת'ר אי הייינג

אנשים שגדלים נוטים להיות כאלו שיש משמעות לחייהם.

מה הקשר בן  משמעות לסבל? יש שפע של עדויות מדעיות המצביעות על קשר וקשר מורכב. אנשים המדווחים על חייהם כמשמעותיים מספרים על שיעור גבוה יותר של חרדה, דאגה ומאבק מאלה שאומרים שחייהם מאושרים. ישראל היא דוגמה למדינה המציבה לאדם החי בה אתגרים מתמידים בתחום הנפשי, אולם ככול הנראה גם משמעות. המדינות שבהן האזרחים מדווחים על הכי הרבה משמעות נוטות להיות עניות והחיים בהן קשים יחסית. (לעומת זאת, המדינות עם האנשים המאושרים ביותר נוטות להיות משגשגות ובטוחות.) העבודות שאנשים אומרים שהן המשמעותיות ביותר, כמו להיות איש מקצוע רפואי, עובד סוציאלי, כרוכות לרוב בהתמודדות עם כאב של אנשים אחרים. כאשר אנו מתבקשים לתאר את החוויות המשמעותיות ביותר בחיינו, אנו נוטים לחשוב על אלו הקיצוניות, נעימות מאוד - וכואבות מאוד.

אנחנו לא מחפשים סבל, אנו מחפשים משמעות ותכלית. אבל חלק מהמשמעות והתכלית הוא קושי - חרדה, מתח, קונפליקט, שעמום, ולעתים קרובות כאב פיזי ורגשי. אנחנו בוחרים בעיסוקים שאנחנו יודעים שייבחנו  אותנו - אימון למרתון, גידול ילדים, טיפוס על האוורסט - כי אנחנו יודעים ברמת הבטן שאלו העיסוקים שחשובים.

סדנת פיסול ברשת מתכת, הרשות לעוף. "מדובר לא על מציאת משמעות בעבודה ובחיים שלך; מדובר על הבאת ויצירת משמעות לעבודה ולחיים שלך!"- ג'סטין ג'ונס-פוסו. פסיכולוגים ברחובות על המשמעות של המשמעות.

אחרי הכל, האם חיים בלי קצת סבל לא יהיו בסופו של דבר משעממים? "גן עדן הוא מקום שדבר לא קורה בו"חוג פיסול ברשת מתכת, הרשות לעוף. "מדובר לא על מציאת משמעות בעבודה ובחיים שלך; מדובר על הבאת משמעות לעבודה ולחיים שלך!"-- ג'סטין ג'ונס-פוסו, פסיכולוגים ברחובות על המשמעות של משמעות הח-שרים הטוקינג' הדס.

 אסיים בסיפור נוסף,  מאת אלן ווטס, הפילוסוף הבריטי והפרשן הפופולרי של הזן בודהיזם.

וואטס מתחיל בכך שהוא מבקש ממך לדמיין שאתה מסוגל לחלום על כל מה שאתה רוצה, והכל יופיע בחיוניות מושלמת. בהינתן הכוח הזה, אתה יכול, בלילה אחד, לחלום חלום שנמשך 75 שנים. מה היית עושה? ברור, הוא אומר, היית ממלא את כל משאלותיך, בוחר בכל סוג של תענוג.זו תהיה זלילה נהנתנית אדירה.

ואז נניח שאתה יכול לעשות את זה שוב למחרת בלילה, ואז למחרת, ולמחרת. בקרוב, אומר ווטס,  תאמר לעצמך: עכשיו אני צריך הפתעה, חלום שאינו בשליטה, שבו משהו עומד לקרות לי אבל אני לא יודע מה זה יהיה.

ואז היית ממשיך להמר, מוסיף סיכון הולך וגובר, אי ודאות, בורות, קיפוח. היית מעמיד מכשולים בדרכך, מכשולים שאולי לא תוכל להתגבר עליהם, עד שלבסוף היית חולם את החלום לחיות את החיים שאתה בעצם חי היום.

האם החיים שלך כרגע - עם הקושי והמאבק, הדאגה והאובדן -הם החיים הטובים ביותר  היכולים להיות? כנראה שלא. אבל הפנטזיה של ווטס קרובה מספיק לאמת כדי להיות לאתגר אותנו בצורה עמוקה.