פסיכותרפיה וטיפול נפשי -רחובות, נס ציונה, גדרה.

פסיכותרפיה וטיפול נפשי -רחובות, ראשון לציון, נס ציונה, גדרה. 

שמי זיו אייל (יולי)(.M.A פסיכולוגיה ואמנות)-אני מציע פסיכותרפיה מסוג אחר. המרכז שלה הוא דיאלוג בן שני אנשים בגובה העיניים. הדיאלוג הזה צריך להוביל לתהליך ,שעל פי אמונתי, הוא המהות של חיים בריאים, תהליך יצירתי של הבניית משמעות. היצירתיות עומדת במרכז הטיפול הפסיכולוגי כפי שאני רואה אותו. 

ביצירתיות אין בכוונתי בהכרח למה שאנחנו קוראים יצירתיות אמנותית. (על אף שאכן בכובעי השני- אני בדיוק עוסק בכך כפי שאתם יכולים לראות) אלא באותה יכולת נפשית  ליצירת משהו חדש בתוכנו. להיות בתנועה, ולהשתנות. כדי להיות יצירתיים מבחינה נפשית עלינו ליצור חלל פנימי, חדר משלנו- זו היא חלק ממטרת התהליך הטיפולי-יצירת שפה משותפת לשנינו, עולם של דימויים פנימיים, מילים והבנות שהם שלנו ושיאפשרו ויהפכו לאבני בנין  בסיפור  פנימי חדש.

חווית הבדידות הרגשית היא מרכיב מרכזי של משברים נפשיים, לא משנה בכמה אנשים אנחנו מוקפים-התחושה היא שאנו לבד בזה, ואין דרך להעביר ולשתף באמת את מה שעובר עלינו. לרוב אפילו חסרות לנו המילים הנכונות כדי לבטא את הכאב שאינו ניתן לביטוי. האילמות של הכאב, החשכה שלו, הקהות הרגשית שהוא משרה עלינו, חוסר החיים שבו.  להיות פסיכולוג כפי שאני מבין זאת -זו קודם כל הנכונות והיכולת שלי לשהות אתך במקום הזה, להקל על תחושת הבדידות. רק אם נוכל לעשות את זה -תהיה דרך להמשיך.

ברמה אחרת אני מדבר על שימוש במשברים כדי לגדול, כדי לבחון מי אנחנו, וכדי לברוא את עצמנו מחדש. 

"אחד הדברים שאני אוהב לגבי הפסיכואנליזה הוא שהיא לא עובדת. זהו טיפול שעל פי ההגדרה שלו-לא יכול לעבוד, אבל הדרכים בהן הוא לא עובד, יוצרות תובנות מעניינות יותר מאשר סוגי טיפול יעילים יותר." אדם פיליפס-פסיכולוג קליני- ויוצר

השאלות שמעלה הפסיכותרפיה אינן אחרות מהשאלות בהן עסקה ועוסקת האמנות מאז ומתמיד.  חקר הנפש, והתפיסה. מהו האדם ומהו מקומו? כיצד לחיות? יש כמובן שוני בן האמנות  והפסיכולוגיה- במודלים, בסמלים, בחומרים, בטכניקה ובמטרות. גם האמנות וגם הפסיכותרפיה עושות שימוש באותו כלי העבודה - הרגישות האנושית. יש ממד של חוסר עור,  להיות חשוף-להקשיב פנימה- שם אחר למודעות עצמית. שקיים גם אם בצורה שונה הן באמן והן בתרפיסט. אין להם כלי עבודה מלבד עצמם. אם בתחילתה עסקה הפסיכואנליזה בהסתגלות למציאות כיעד, הרי שעם השנים השתנה הדגש אל חווית החיים. מה זה להיות חי רגשית?. מה זה להיות בן אנוש? וכאן קיבלה היצירתיות תפקיד מרכזי. היצירתיות של הנפש המודעת ולא מודעת- היא כלי בנטילת האחריות ליצירת העולם הפנימי והחיצוני . והיא גם החופש. המרחב שבו אינך רק נפעל , תוצר של המציאות, אלא גורם פעיל בעיצוב המציאות ובעיצוב תפישת המציאות. במובנים רבים רואה הפסיכותרפיה את היצירתיות כליבה של הבריאות הנפשית.

פסיכולוג קליני ראשון לציון

"הן אמנים הן פסיכואנליטיקאים מנסים לחשוב דברים קשים לחשיבה. לעתים הפסיכואנליזה מקדימה את האמנות ומפרה אותה, ולעתים האמנות היא זו שמקדימה את הפסיכואנליזה; אך האם הפסיכואנליזה גם מופרית?
נראה לי שבשנים האחרונות התערער במקצת היחס החד–כיווני של הפסיכואנליזה בתור פרשנית של האמנות. לעתים הפסיכואנליזה מנסה גם ללמוד מן האמנות, אך אולי עדיף שלא לדבר בשפה היררכית של מי מפרש את מי או מי לומד ממי, ועדיף לדבר על דיאלוג מפרה בין שני סגנונות חשיבה.
כל עוד מדובר בניסיון לחשוב את העצמי )את הגוף, את הטראומה, את הרגש, את החוויה, שפת האמנות ושפת הפסיכואנליזה מתקיימות יחד ואף משתלבות ומשלימות,"-ד"ר איתמר לוי-פרוטוקולאז'.

stephen hayes
"בסוף חייו העסיקו את ויניקוט, יותר מתמיד, התחלות חדשות, עבודת פיסול  של חיים  שמתחילים מאפס, משמעות החוויה בעיניו היא חוויה יצירתית, היות חדש, טרי, חי, כניסה לחיים בפעם הראשונה, מציאה, נתינת רשות, התמתחות, התהפכות מתגלגלת של העצמי. הוא חש אימה מלהתמכר לאיזו שהיא גרסה רשמית של עצמו, לא כל שכן לגרסת העצמיות של מישהו אחר. (מייקל אייגן)

סדנאות פיסול למבוגריםPaolo Grassino
"אין ספק כי תמיד עלי להילחם כדי להרגיש יצירתי, ובכך קיים החיסרון שאם אני מצייר מילה פשוטה כמו אהבה, עלי להתחיל מאפס...בחיים יצירתיים כוונתי היא לא להיהרג או להתאיין כל הזמן על ידי ציות או תגובה לעולם אשר פועל עלינו. כוונתי היא לראות הכול מחדש כל הזמן. אני מתייחס להתפסה בניגוד לתפיסה(1970a-uhbheuy)


"לראות הכול מחדש כל הזמן, להתחיל באופן בלתי פוסק מאפס, משמעות הדבר היא להרפות מגרסאות מוכנות מראש של העצמי"

מייקל אייגן-'תחושת המוות הנפשי'

פסיכולוג קליני ברחובות