פסיכולוגים ממומלצים ברחובות: צמיחה וקיבעון

מה מאפשר לנו לגדול, להשתפר ולהשתנות בצורה חיובית? מה מאפשר לנו לצמוח?

"אנחנו לא גדלים באופן מוחלט, כרונולוגי. אנחנו גדלים לפעמים בממד אחד, ולא בממד אחר; בצורה לא אחידה. אנחנו גדלים חלקית. אנחנו לעולם נשפטים  באופן יחסי למשהו חיצוני. אנחנו בוגרים בתחום אחד, ילדותיים בתחום אחר. העבר, ההווה והעתיד מתערבבים ומושכים אותנו אחורה, קדימה, או מקבעים אותנו בהווה. אנחנו מורכבים משכבות, תאים, קבוצות כוכבים".- אנאיס נין. פסיכולוגים רחובות על המורכבות והפרדוקסליות של צמיחה וגדילה נפשית.

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט.  בעל ניסיון של למעלה מ25 שנה.  מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות נפשית היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית.  בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכרים על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה (התמחות בתהליכים יצירתיים). 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק ברחובות בתל אביב וראשון לציון כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

קרול דווק היא פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד, שמחקריה בתחום המוטיבציה והאישיות השפיעו רבות על עולם החינוך והפסיכולוגיה הארגונית ומצוטטים לעיתים קרובות בבלוגים לעידוד שינויים ביחידים וארגונים. תפיסתה ומחקריה הם תערובת של אמירות הנעות מעובדות מחקריות זהירות לקלישאה  של ספרי עזרה עצמית, עם זאת חשוב תמיד לזכור שגם מאחורי קלישאה יש לעיתים קרובות אמת שאפשר להשתמש בה ולא כדאי לבטל מראש.  אציג כאן את הרעיונות שלה ואחרית דבר שהיא פרסמה בהרווארד ביסניס רוויו ב2016-כביקורת על תפיסה פשטנית מידי של האמירות שלה.

 הטענה המרכזית והחשובה שלה היא שהתפיסה שלנו את עצמנו משפיעה בצורה מכריעה על העתיד שלנו. המחקר שלה בנושא מוצג בספרה-Mindset: The New Psychology of Success. הספר תורגם לעברית תחת הכותרת -"כוחה של נחישות". 

ראה גם ביקורת על התפיסה: פסיכולוג רחובות: פרפקציוניזם-טיפול פסיכולוגי: הצד האפל של הצבת יעדים גבוהים-פסיכולוג רחובות על ספרו של פרופסור תומס קוראן  - "מלכודת השלמות".

הספר מציג בפנינו את הדרכים בהן המחשבות המודעות והלא מודעות שלנו משפיעות עלינו. כיצד למשהו פשוט כגון ניסוח יכולה להיות השפעה מכריעה על היכולת שלנו  ואיך אותן מחשבות "משפיעות מאוד על מה שאנו רוצים והאם נצליח להשיג זאת". מי אנחנו ומי שנהיה נובעים מהחשיבה שלנו והדרך בה אנו תופסים את עצמנו . דפוס החשיבה שלנו גם מניע אותנו וגם מונע מאתנו להגשים את הפוטנציאל שלנו.

תפיסתה בקצרה מבחינה בן שני סוגי דפוסי חשיבה: חשיבת צמיחה וחשיבה מקובעת.

"לאנשים המאמינים שניתן לפתח את כישרונותיהם (באמצעות עבודה קשה, אסטרטגיות טובות, קבלת עזרה, חיזוקים וקשרים עם אחרים) יש דפוס של חשיבת צמיחה. הם נוטים להשיג יותר מאלה עם דפוס חשיבה מקובעת יותר (אלו המאמינים שהכישרונות שלהם הם מתנות מולדות). הסיבה לכך היא שהם  דואגים פחות להיראות חכמים והם משקיעים יותר אנרגיה בלמידה. כאשר חברות שלמות מאמצות חשיבה של צמיחה, העובדים שלהן מדווחים שהם מרגישים הרבה יותר מועצמים ומחויבים; הם גם מקבלים תמיכה ארגונית הרבה יותר גדולה לשיתוף פעולה וחדשנות. לעומת זאת, אנשים בחברות עם חשיבה מקובעת מדווחים בעיקר: רמאות והונאה בקרב עובדים, ככל הנראה כדי להשיג יתרון במרוץ הכישרונות. בעקבות הממצאים הללו, "דפוס מחשבת צמיחה" הפכה למילת באזז בחברות גדולות רבות, ואף מפלסת את דרכה אל הצהרות המטרות שלהן. "

"למה אתה עוזב? כדי שתוכל לחזור. כדי שתוכל לראות את המקום ממנו יצאת בעיניים חדשות וצבעים נוספים. וגם כדי שהאנשיםשם יראו אותך אחרת. לחזור למקום שבו התחלת זה לא אותו דבר כמו לעולם לא לעזוב".
- טרי פראצ'ט, כובע מלא בשמים. פסיכולוג תל אביב על צורות שונות להבין צמיחה, לא רק מסע ליניארי בן שתי נקודות.

 "העבודה שלי מגשרת בין פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיית האישיות, ובוחנת את התפיסות העצמיות (או דפוס החשיבה) שאנשים משתמשים בו כדי לבנות את העצמי ולהנחות את התנהגותם. המחקר שלי בוחן את מקורות החשיבה הללו, תפקידם במוטיבציה ובוויסות עצמי, והשפעתם על הישגים ותהליכים בין-אישיים". 

היא ממשיכה וכותבת: "מה הן ההשלכות של המחשבה שהאינטליגנציה או האישיות שלך הן משהו שאתה יכול לפתח ולשנות?, בניגוד לרעיון  שהם תכונה קבועה ויציבה? 

הדרך בה אתה רואה את עצמך יכולה לקבוע הכול. אם אתה מאמין שהתכונות היכולות והאיכויות שלך אינן ניתנות לשינוי - אם דפוס החשיבה שלך מקובע - כל מה שתרצה להוכיח זה שאתה צודק שוב ושוב במקום ללמוד מהטעויות שלך. 

ראיתי כל כך הרבה אנשים עם מטרה מעגלית זו המכלה את עצמה -להוכיח את עצמם - בכיתה, בקריירה שלהם ובמערכות היחסים שלהם. 

כאשר כל מצב תובע ומצריך אישור לאינטליגנציה, האישיות או האופי שלהם. כאשר כל מצב הוא מבחן: האם אצליח או אכשל? האם אראה חכם או מטומטם? האם אתקבל או אדחה? האם ארגיש כמו מנצח או מפסיד?"...

 התרבות והחברה שלנו  מכוונות אותנו לחשיבה מקובעת. אנחנו נאחזים בעבר, או במי שאנחנו חושבים שאנחנו כמו ברכוש היחיד שלנו עלי אדמה. אנחנו מנווטים עם הפנים נגד כיוון הנסיעה, במקום לעתיד אנחנו תמיד עם פנים לעבר. אנו רוצים להיתפס  אינטליגנטיים, בעלי אישיות ואופי למופת, ולא דווקא להיות כאלו. מערכת החינוך  מחלקת ציון לידע ולא לשינוי ותנועה.  אנחנו לומדים להיות אנשי  יחסי הציבור של היכולות והמעשים שלנו והעשייה והשינוי האמיתיים נדחקים הצידה. החיים על פי דואק הם  משחק פוקר בו כל אחד מנסה לשחק בצורה מקסימלית עם הקלפים שקיבל דרך העמדת פנים שהם יותר ממה שהם.  

"ישנו דפוס חשיבה נוסף שאינו רואה  בתכונות שלנו אוסף קלפים שקבלנו ואנו צריכים לחיות אתו, כאשר אתה מנסה לשכנע את עצמך ואת האחרים שיש לך קלפים טובים יותר בעת שאתה חושש שלמעשה הם נחותים. בדפוס החשיבה הזה, הקלפים שקיבלת הם רק נקודת ההתחלה להתפתחות.  דפוס החשיבה המצמיחה  מבוסס על האמונה שהתכונות הבסיסיות שלך הן דבר שאתה יכול לשנות ולשפר באמצעות המאמצים שלך.

"גם תורי יבוא:/ אני חש בהתפרסות כנפי".― אוסיפ מנדלשטם, שירים נבחרים. פסיכולוגים תל אביב על חשיבות האמונה העצמית כתנאי לצמיחה נפשית.

לשינוי האמונות שלנו יכולה להיות השפעה חזקה. דפוס החשיבה של  צמיחה יוצר תשוקה גדולה ללמידה. "למה לבזבז זמן ולהוכיח שוב ושוב כמה אתה טוב", כותבת דואק, "כשאתה יכול להשתפר?" למה לך לבנות חומות שיגנו עליך בזמן שאתה בתנועה ובונה גשרים.?

"למה להסתיר ליקויים במקום להתגבר עליהם? למה לחפש חברים או שותפים שרק יחזקו את ההערכה העצמית שלך במקום כאלה שגם יאתגרו אותך לצמוח? ולמה לחפש את  ההסתתרות והימנעות, במקום חוויות שימתחו את גבולותיך? התשוקה להשתנות לגדול ולרכוש כלים חדשים, אפילו (או במיוחד) כשזה לא הולך טוב, היא סימן ההיכר של דפוס החשיבה של צמיחה. זהו הלך הרוח המאפשר לאנשים לגדול ולשגשג במהלך כמה מהתקופות המאתגרות ביותר בחייהם."

כיצד מיישמים את זה בפועל?

התפיסות  שלנו לגבי סיכון ומאמץ מגיעות מדפוס החשיבה שלנו. יש אנשים המבינים את הערך של לאתגר את עצמם, הם רוצים להתאמץ כדי ללמוד ולצמוח. אחרים, לעומת זאת, מעדיפים להימנע מהמאמץ בתחושה שזה לא משנה. 

"לעתים קרובות אנו רואים ספרים עם כותרות כמו עשרת הסודות של האנשים המצליחים ביותר בעולם מצטופפים על המדפים של חנויות הספרים, וספרים אלה עשויים לתת עצות שימושיות רבות. אבל הם בדרך כלל רשימה של כותרות צפות ולא מחוברות, כמו "קח יותר סיכונים!" או "תאמין בעצמך!" הקורא נשאר למחוא כפיים להעריץ אנשים שיכולים לעשות את זה, אבל אף פעם לא ברור איך הדברים האלה משתלבים או איך אי פעם תוכל להיות כזה. אז אתה מקבל השראה לכמה ימים, אבל בעצם, לאנשים המצליחים בעולם נשארו יבשת לא נודעת.

במקום זאת, כאשר תתחיל להבין את דפוסי החשיבה הקבועים והצומחים, תראה בדיוק כיצד דבר אחד מוביל לאחר - כיצד אמונה שהתכונות שלך חצובות באבן מובילה לשורה של מחשבות ופעולות, וכיצד אמונה שהתכונות שלך ניתנות לשנוי ושיפור מובילה לשורה של מחשבות ופעולות שונות, המכוונות אותך לדרך אחרת לגמרי."

"מהפגיעות שלך יבוא כוחך."- זיגמונד פרויד. פסיכולוגים בתל אביב על חשיפת הפגיעות כמשאב לצמיחה.

למעשה דואק מציגה גישה הסטואית וכותבת: "בדפוס החשיבה של צמיחה -כישלון יכול להיות חוויה כואבת. אבל הוא לא מגדיר אותך. זו בעיה שיש להתמודד איתה, להתמודד איתה וללמוד ממנה". 

אנחנו יכולים ללמוד מהטעויות שלנו. מאמן הכדורסל האגדי ג'ון וודן נהג לומר שאתה לא כישלון עד הרגע שבו שאתה מתחיל להטיל אשמה. זה המקום בו אתה מפסיק ללמוד מהטעויות שלך - ומכחיש אותן.

בהרצאת TED הפופולרית בסוף עמוד זה, דווק מתארת "שתי דרכים לחשוב על בעיה שקצת קשה לך לפתור אותה... פעולה במרחב מחוץ לאזור הנוחות שלך - היא המפתח לשיפור הביצועים שלך. זה גם המרכיב הקריטי לתרגול מכוון. אנשים ניגשים לבעיות כאלו עם שני הלכי החשיבה... " אני לא מספיק חכם כדי לפתור את זה... או שפשוט לא פתרתי את זה עדיין."

 את אותה הרצאה ידועה היא מתחילה כך: 

"שמעתי על בית ספר תיכון בשיקגו שבו תלמידים היו צריכים לעבור מספר מסוים של קורסים כדי לסיים את הלימודים, ואם הם לא עברו קורס, הם קיבלו את הציון "עדיין לא". וחשבתי שזה פנטסטי, כי אם אתה מקבל ציון נכשל, אתה חושב, אני כלום, אני בשום מקום. אבל אם אתה מקבל את הציון "עדיין לא" אתה מבין שאתה נמצא על עקומת הלמידה. זה נותן לך דרך להעפיל אל העתיד. 

"עדיין לא" גם נתן לי תובנה לגבי אירוע קריטי בתחילת הקריירה שלי, נקודת מפנה אמתית. רציתי לראות איך ילדים מתמודדים עם אתגר וקושי, אז נתתי לילדים בני 10 בעיות שהיו מעט קשות מדי עבורם. כמה מהם הגיבו בצורה חיובית להחריד. הם אמרו דברים כמו, "אני אוהב אתגר". הם הבינו שניתן לפתח את היכולות שלהם. היה להם מה שאני מכנה חשיבת צמיחה. אבל תלמידים אחרים הרגישו שזה טרגי, קטסטרופלי. מנקודת המבט היותר מקובעת של הלך הרוח שלהם, האינטליגנציה שלהם עמדה לשיפוט והם נכשלו. במקום להתענג על הכוח של עדיין, הם היו אחוזים בעריצות של ה"עכשיו". אז מה הם עושים הלאה? אני אגיד לך מה הם עושים אחר כך. במחקר אחד, הם אמרו לנו שהם כנראה לא ייגשו בפעם הבאה במקום ללמוד יותר, אם הם ייכשלו במבחן. במחקר אחר, לאחר כישלון, הם חיפשו מישהו שהצליח גרוע מהם כדי שיוכלו להרגיש  טוב עם עצמם. בלימוד אחר לימוד, הם ברחו מהקושי. מדענים מדדו את הפעילות החשמלית במוח כאשר התלמידים התמודדו עם שגיאה. בצד שמאל, ניתן לראות את תלמידי הלך הרוח המקובע. אין כמעט פעילות. הם בורחים מהשגיאה. הם לא מתעסקים בזה. אבל בצד ימין, יש לך את התלמידים עם דפוס החשיבה של צמיחה- הרעיון שניתן לפתח יכולות. הם עוסקים בבעיה עמוקות. המוח שלהם בוער עדיין. . הם מעבדים את השגיאה. הם לומדים מממנה ומתקנים את אותה.

"כולנו לבד, נולדים לבד, מתים לבד, ולמרות סיפורי הספרות הרומנטית- כולנו נסתכל יום אחד לאחור על חיינו ונראה שלמרות החברה סביבנו , היינו לבד לאורך כל הדרך. אני לא אומר בודדים - לפחות, לא כל הזמן - אלא בעצם, ולבסוף, לבד. זה מה שהופך את הכבוד העצמי שלנו לכל כך חשוב, ואני לא מבין איך אתה יכול לכבד את עצמך אם אתה חייב לחפש בליבם ובמוחם של אחרים, את האושר שלך."
האנטר ס. תומפסון, The Proud Highway: Saga of a Desperate Southern Gentleman, 1955-1967. פסיכולוגים בנס ציונה על הגדרות שונות לצמיחת האישיות.

קל ליפול למלכודת של ה"עכשיו". הילדים שלנו הופכים  אובססיביים לקבל א' - הם חולמים על המבחן הבא כדי להוכיח את עצמם במקום לחלום בגדול כמו אילון מאסק. תוצר הלוואי של זה הוא שאנו הופכים אותם לתלויים באישור שאנו נותנים להם .

מה אנחנו יכולים לעשות בנידון? אל תשבחו את האינטליגנציה או הכישרון, שבחו את מוסר העבודה.

.עלינו לשבח את התהליך שהילדים עוסקים בו: המאמץ שלהם, האסטרטגיות שלהם, המיקוד שלהם, ההתמדה שלהם, השיפור שלהם. תהליך שבח זה יוצר ילדים עמידים וגמישים.

"לעתים קרובות, הנושא הוא  לא  הפיכתנו לאדם חדש, אלא איך  להפוך לאדם שאתה אמור להיות, ואתה למעשה כבר , אבל לא יודע איך להיות."― Heath L. Buckmaster, Box of Hair: A Fairy Tale. פסיכולוג רחובות על ההבדל בן לנוע לעבר מטרה חיצונית לעומת להפוך למטרה של עצמך.

איך שאנחנו מנסחים את הדברים משפיע על הביטחון העצמי , המילים 'עדיין' או 'עדיין לא', יתנו לילדים ביטחון רב יותר, תנו להם נתיב לעתיד המחזק התמדה גדולה יותר." אנחנו יכולים לשנות דפוס חשיבה. 

במסגרת אחד המחקרים, לימדנו אותם שבכל פעם שהם יוצאים מאזור הנוחות שלהם כדי ללמוד משהו חדש וקשה, הנוירונים במוח שלהם יכולים ליצור קשרים חדשים וחזקים יותר, ועם הזמן הם יכולים להיות חכמים יותר. ... תלמידים שלא למדו את דפוס החשיבה הזה של צמיחה המשיכו להראות ירידה בציונים במהלך המעבר הקשה הזה בבית הספר, אבל אלה שלמדו את השיעור הזה הראו עלייה חדה בציונים שלהם. הראינו את זה עכשיו, סוג זה של שיפור, עם אלפי ואלפי ילדים, במיוחד תלמידים מתקשים.

הערותיה של קרול דווק אודות הדרך השגויה שבה מבינים את עבודתה ב2016:

"'כבר יש לי את זה, ותמיד היה לי '. אנשים מבלבלים לעתים קרובות בן חשיבת צמיחה עם גמישות, ראש פתוח או עם השקפה חיובית - תכונות שהם מאמינים שפשוט יש להם. עמיתיי ואני קוראים לזה דפוס חשיבה שגוי של צמיחה. כולנו למעשה בעלי תערובת של חשיבה מקובעת וצומחת, והתערובת הזו מתפתחת ללא הרף עם הניסיון. לא קיימת חשיבה צמיחה "טהורה", שעלינו להכיר בה כדי להשיג את היתרונות שאנו מחפשים.

חשיבה צמיחה אינה רק לשבח ולתגמל מאמץ. זה לא נכון לגבי תלמידים בבתי ספר, וזה לא נכון לגבי עובדים בארגונים. בשני התחומים, התוצאות חשובות. מאמץ לא פרודוקטיבי הוא אף פעם לא דבר טוב. זה קריטי לתגמל לא רק מאמץ אלא למידה והתקדמות, ולהדגיש את התהליכים המניבים את הדברים האלה, כמו חיפוש עזרה מאחרים, ניסוי אסטרטגיות חדשות וניצול מכשולים כדי להתקדם בצורה יעילה. בכל המחקר שלנו, התוצאה - והשורה התחתונה - נובעת מעיסוק עמוק בתהליכים אלה. 

"יום אחד הוא כל מה שנדרש  כדי להפוך אותנו קצת יותר גדולים או, בפעם אחרת, קצת יותר קטנים."- פול קליי. פסיכולוג בנס ציונה על הצורך בפרספקטיבה רחבה על מנת להבין צמיחה.

האמירה: "פשוט האמן בדפוס חשיבה של צמיחה, ודברים טובים יקרו." מגוחכת.  הצהרות משימה הן דברים נפלאים. אתה לא יכול להתווכח עם מושגים ערכיים גבוהים כמו 'צמיחה', 'העצמה' או 'חדשנות'. אבל מה משמעותם לעובדים אם החברה לא מיישמת מדיניות ההופכת אותם לאמתיים וברי-השגה? הם פשוט מסתכמים במס שפתיים. ארגונים המגלמים חשיבת צמיחה מעודדים לקיחת סיכונים הולמת, מתוך ידיעה שחלק מהסיכונים לא יצליחו. הם מתגמלים את העובדים על לקחים חשובים ושימושיים שנלמדו, גם אם פרויקט אינו עומד ביעדים המקוריים שלו. הם תומכים בשיתוף פעולה חוצה גבולות ארגוניים ולא בתחרות בין עובדים או יחידות. הם מחויבים לצמיחתו של כל חבר, לא רק במילים אלא במעשים, כגון הזדמנויות פיתוח והתקדמות זמינות באופן נרחב. והם מחזקים ללא הרף את ערכי חשיבת הצמיחה עם מדיניות קונקרטית. גם אם נתקן את התפיסות השגויות הללו, זה עדיין לא קל להשיג דפוס חשיבה של צמיחה. אחת הסיבות לכך היא שלכולנו יש יסודות  חשיבה מקבעים משלנו. כאשר אנו מתמודדים עם אתגרים, מקבלים ביקורת או מתמודדים בצורה גרועה בהשוואה לאחרים, אנו יכולים בקלות ליפול לתחושת חוסר ביטחון או להתגונן, תגובה המעכבת צמיחה. גם סביבות העבודה שלנו יכולות להיות מלאות בטריגרים של הלך רוח קבוע. חברה שמשחקת בתחרות כישרונות והברקות מקשה על אנשים לתרגל חשיבה והתנהגות של צמיחה, כגון שיתוף מידע, שיתוף פעולה, חידוש, חיפוש משוב או הודאה בטעויות."

"בפסיכואנליזה, כאשר מתקרבים אל הלא מודע - כלומר,אל מה שאיננו יודעים - אנו, מטופלים ומטפלים כאחד, בטוחים שאנו לא בטוחים. בכל קליניקה, צריכים להיות שני אנשים מפוחדים למדי: המטופל והפסיכולוג. אם שניהם לא מפוחדים, אפשר לתהות למה הם טורחים לגלות את מה שכולם יודעים".-- וילפרד ר. ביון, הסמינרים של טביסטוק. פסיכולוגים בראשון לציון על צמיחה כמגע עם התהום של הלא מודע.