מה מאפשר למידה באמנות?

לימוד אמנות: לימוד ציור, לימוד פיסול, שירה, ריקוד או משחק-שונים במובנים מסוימים מתחומי למידה אחרים ועם זאת יש עקרונות משותפים.

כפסיכולוג תל אביב ב"סדנה לתהליכים יצירתיים"-אני מאמין מאוד בלימוד דרך ניסוי ותעייה. אני מאמין שזו הדרך יצירתית ללמוד, "אולי ננסה ככה ואולי ננסה ככה". ובאופן  כללי אני מאמין שיש חשיבות גדולה באי קיצור תהליכים. מה שאתה מקבל מבחוץ לעוס, מעניין ושווה פחות מדרך שעשית לבד. זו הסיבה האבולוציונית לדעתי לתופעה הקרויה 'אפקט איקאה'  .

יוכי ברנע-חוג פיסול בחימר

לימודי אמנות כלימודי יצירתיות

יצירתיות היא דרך חשובה להתקדמות הן מבחינה הבניית הערך העצמי והן ככישורי חיים, אבל זו לא יכולה להיות דרך הלמידה היחידה, ואפילו לא העיקרית. זו דרך לא יעילה, וכשהיא מתקיימת לבדה היא גם עקרה מבחינות רבות. לא כדאי להמציא מחדש את הגלגל מידי יום, ולחשוב מחדש על כל תהליך, ויותר מכך היא לא מאפשרת להגיע לתוצאות מרחיקות לכת, אם היא לא מתווספת ללמידה בדרכים אחרות, חסכוניות יותר.  עלינו להשתמש בידע שאחרים צברו ולהוסיף עליו. יצירתיות צריכה להיות אחד המרכיבים במלט בו אנו משתמשים לבניית הבניין של עצמנו, אך כדי שתעבוד נכון היא צריכה להתערבב במרכיבים אחרים של קליטת אינפורמציה. מה היא הדרך הנכונה ללמוד? מה מאפשר למידה? ומהי למידה בכלל?  הנה כמה הגדרות של מושג הלמידה:

"למידה היא תהליך המוביל לשינוי, המתרחש כתוצאה מהתנסות ומגביר את הפוטנציאל לביצועים משופרים ולמידה עתידית. השינוי בתלמיד יכול להתרחש ברמת הידע, גישה, או התנהגות. כתוצאה מלמידה-התלמידים רואים מושגים , רעיונות או את העולם בצורה שונה." (Ambrose et al, 2010, p.3)

"אנו מגדירים למידה כתהליך של שינוי, הכרוך בקבלת אינפורמציה פנימה,  שכאשר היא מופנמת ומעורבת במה שאנו חווינו, משנה את מה שאנו יודעים ובנויה על מה שאנו עושים. למידה בנויה על קלט, על עיבוד ועל חשיבה. היא מה שמשנה אותנו."(The New Social Learning by Tony Bingham and Marcia Conner)

שולחנות אפוקסי-ירום לוי-במסגרת קורס אפוקסי.

למידה כשינוי

 מה מאפשר שינוי? מה מאפשר התגברות על התסכול ? ואפילו חרדה שלמידה יוצרת? אני חושב על המילים שכתב המשורר האנגלי ויסטן יו אודן ב"עידן החרדה"(1947)-"נעדיף להיהרס ... ולא להשתנות". מהם התנאים המאפשרים למידה? או אולי עלי לנסח את השאלה אחרת-מה מונע למידה?

חלק חשוב במה שמאפשר למידה הוא תחושת הביטחון או מתח נכון בן תחושת החרדה לתחושת הביטחון. זה כמובן משתנה בהתאם למבנה הנפשי הייחודי לנו, יש את אלו הפורחים בתנאי תחרות ולחץ ויש כאלו הזקוקים לסביבה מכילה יותר. כהכללה כשאנו חווים חרדה לגבי הביצועים שלנו, אנו פתוחים פחות לבחינה שלהם, לקליטת אינפורמציה חדשה, ולשינוי. חרדה יכולה אומנם להאיץ שינויים. כולנו מכירים את התחושות של חוסר ברירה, של להיות עם הגב לקיר, של דד לין -הגורמות לנו לעשות ולפעול. אבל רמת חרדה גבוהה מידי-או תחושת ערעור- קיצונית מידי -מצמצמות אותנו ואת היכולת שלנו ללמוד , אנחנו חייבים להרגיש בטוחים מספיק כדי לעבור שלב הגמגום בלמידה.

גורמים המשפיעים על למידה

במקום אחר כתבתי על בשלות וקצב ייחודיים, על הקשבה למקצב הנכון שלנו כמה שיוצר הבדל בן חווית פלישה ולבן איכות אוטונומית כשאנו מקבלים אינפורמציה מבחוץ.

אני חושב שחשוב שנתפוס את הלמידה לא כפעולה הנעשית על התלמיד, אלא כפעולה שהתלמיד עצמו עושה. כתוצאה מהדרך שבה הוא מגיב ומפרש את ההתנסויות שלו. אם כך יצירתיות חשובה גם במרחב וברובד של למידה  קלסית. יצירתיות מאפשרת לתלמיד להפוך את הלמידה לשלו. להפנים אותה לתוכו, להפוך את מה שנלמד למשהו שאפשר להשתמש בו בעולמו הפנימי. היצירתיות היא כלי המאפשר לקחת נושאים נלמדים מהחוץ ולהכניס אותם פנימה, לרכוש בעלות על החומר הנלמד. היא לא רק מרכיב במלט -היא הדבק המחבר את המרכיבים השונים.

למידה כחוויה של יצירת בעלות

יש עוד דרך אחת הידועה לי לרכוש בעלות על תחום. לרשת את הבעלות. או לקבל את התחושה שהבעלות ניתנת לך. אם אבא שלך היה רופא שיניים והקשר ביניכם עמוק -רפואת שיניים תרגיש לך כנחלת אבות, תחום מחיה טבעי. מורה משמש כדמות אב טבעית. למידה תלויה בקשר הנוצר בן התלמיד למורה. אם אשאיל מושג מתחום הטיפול הפסיכולוגי והפסיכותרפיה -"הברית הטיפולית". 

כשתלמיד מרגיש שהמורה נמצא אתו, רואה אותו, חווה אותו, מקשיב לו באמת-תיתכן למידה.

חניכה

תמיד אהבתי סיפורי חניכה -הספרות הקולנוע והטלוויזיה  מלאים בהם: הזקן והים של המינגווי, ג'ין אייר של ברונטה, או ספר הדקדוק הפנימי של גרוסמן. תמיד רציתי מישהו שיגיד לי -"נסה שוב", ומשום שלא תמיד היה-התחלתי לדבר אל עצמי בקול רם. לא פלא אם כך שאחת והתאוריות החדשניות אודות למידה מדברת אלי-פדגוגיה טבעית-Natural pedagogy.

(חוג ציור לנוער -לורי קדוש -טכניקה מעורבת-שמיים.)

"כל דבר צריך שתהייה לו התחלה,  אם לצטט את סנצ'ו פנשה (מדון קישוט) והתחלה זו חייבת להיות קשורה למשהו שהיה קודם. בהינדואיזם נותנים לעולם פיל שיתמוך בו, אבל את הפיל הם מעמידים על צב. יצירתית , עלינו להודות בצניעות, אינה יצירה מתוך חלל ריק, אלא מתוך תהו ובהו, מתוך כאוס; חומרי הבנייה חייבים להתאפשר קודם כל. אנו יכולים לתת צורה לתוכן וחומר שחור חסר צורה. אבל איננו יכולים לברוא את החומר עצמו." מארי שלי, פרנקנשטיין, פרומתיאוס המודרני.

לעיון נוסף:

גישה נוירו-פסיכולוגית ללמידה:

"חוקי מוח: אסטרטגיות ללמידה מיטבית" מאת ג'ון מדינה: ספר פופולרי ונגיש החוקר את היסודות הנוירולוגיים של הלמידה, ומציע עצות מעשיות למיטוב צריכת המידע ושמירתו.
Reductionism in Art and Brain Science-קנדל מראה כיצד גישה רדוקציונית קיצונית, המיושמת בפאזל המורכב ביותר של זמננו - המוח - הופעלה על ידי אמנים מודרניים שמזקקים את עולמם הסובייקטיבי לצבע, צורה ואור. קנדל מדגים באמצעות פונקציות חושיות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כיצד המדע יכול לחקור את המורכבות של התפיסה האנושית ולעזור לנו לתפוס, להעריך ולהבין יצירות אמנות גדולות.
"הפוך את המוח שלך לחכם יותר": מאת Sandra Bond Chapman: ספר זה מתמקד בהשפעה של גורמים סביבתיים והרגלים על תפקוד המוח, ומספק אסטרטגיות לאופטימיזציה של סביבת הלמידה והתהליכים המנטליים שלך.

תיאוריות קוגניטיביות ופסיכולוגיות:

"שינוי מחשבתי" מאת ברברה אוקלי: ספר זה מתמודד עם הלך הרוח הקבוע לעומת הצמיחה, מדגיש את הכוח של האמונה ביכולת שלנו ללמוד ולצמוח, ומספק אסטרטגיות להתגברות על אתגרי למידה.
"איך אנחנו לומדים" מאת בנדיקט קארי: ספר זה מסתכל בצורה רחבה יותר על מדע הלמידה, בוחן את הגורמים המשפיעים על הבנה ושימור, עם דוגמאות מעניינות מכל דיסציפלינות שונות."
"ללמד לשנות" מאת פאולו פריירה: הטקסט הקלאסי הזה של מחנך בעל שם מאתגר את המושגים המסורתיים של חינוך וטוען לגישה טרנספורמטיבית המעניקה עדיפות לחשיבה ביקורתית, דיאלוג וצדק חברתי בתהליך הלמידה.