מחקר הסַבְּאוּת: רגשות גדולים בקשרים קטנים.
"ילד זקוק לסבא וסבתא, סבא וסבתא כלשהם, כדי לגדול קצת יותר בבטחה בעולם לא מוכר." McCaid Paul, Sweet Tea & Snap Peas
כ-פסיכולוג בתל אביב המתבונן בעולם דרך עדשת היצירתיות האנושית, וכמי שנעשה בעצמו סבא לאחרונה, אני רואה את הקשר שבין סבים וסבתות לנכדיהם לא רק כתופעה סוציולוגית או משפחתית, אלא כהתגלות רגשית במובן הפסיכולוגי העמוק, צומת נפשית המציעה מפגש עם אפשרויות צמיחה ומשאבים חדשים אך גם עלולה להיות מוקד של מגע רגשי עם טראומות מוקדמות ולא מעובדות בחיי הסב או הסבתא. הקשר עם נכדים מעורר לא אחת זיכרונות רגשיים מהעבר, ולעיתים אף פותח פצעים ישנים מהורות מוקדמת, ילדות או אובדן, באופן הדורש התמודדות מחדש.
מכוון שאני עוסק בטיפול פסיכולוגי ופרופיל האנשים שאני נתקל בהם אולי חורג באוכלוסייה הרגילה אקדיש התייחסות קצרה לנושא האחרון.
סבאות כמגע בקושי וכאב
"החיים הם תהליך שבמהלכו אדם נהיה בתחילה פחות ופחות תלוי באחרים ויותר עצמאי, ואז מכיר בכך שהוא יותר ויותר תלוי."
הן בעבודתי הקלינית והן בספרות המחקרית אני נתקל במורכבות החוויה הורית והסבאית. פילמר ולושר טענו שבניגוד לתפיסות אידיאליסטיות על משפחה כמרחב של הרמוניה. קשרים בין-דוריים –גם קשרים הנתפסים גרעיניים (ראו-אמביוולנטיות אימהית) ובמיוחד יחסים בין הורים וילדים מבוגרים או בין סבים לנכדים – מתאפיינים לעיתים קרובות בתחושות סותרות בו-זמנית:
חום וקושי, תלות וריחוק, אהבה וביקורת.
ההכרה באמביוולנטיות הזו – כתגובה בריאה למציאות מורכבת – היוותה לדידם מהפכה מושגית שהתרחשה רק במאה ה-20. בניגוד לתפיסות הפסיכולוגיות קודמות שבנו ציפייה לאינטגרציה רגשית מלאה, התפיסות בנות ימינו מכירות בערכם של חיים לא מושלמים ושל אותם חלקים שלעולם לא יעברו עיבוד, או סגירת מעגל. המונח "קלוז'ר" (Closure) מתייחס בדרך כלל לתחושת סגירה או סיום של אירוע רגשי משמעותי, במיוחד כזה שהסתיים בצורה לא מספקת או לא ברורה. המיתוס סביב הקלוז'ר הוא האמונה הרווחת, גם בטיפול פסיכולוגי, שאפשר להשיג אותו באופן חד משמעי, ולעיתים אף נדרש להשיג אותו כדי להתקדם הלאה בחיים.
במציאות, טראומות כהזנחה רגשית בילדות, לעולם לא נרפאות לחלוטין וקלוז'ר הוא תהליך רגשי מורכב, ולא תמיד ניתן להשיג אותו במלואו. הציפייה והניסיון להשיג קלוז'ר באופן מלא עלולים להיות מתסכלים וליצור תפיסת עולם שטוחה כמו זו של הפסיכולוגיה החיובית, שבה אין לרגשות קשים או שליליים מקום.
חוג ציור תל אביב: סב מחזיק את נכדו בידיו – ובאותה יד אוחז גם בילד שהוא היה, ובילד שהוא גידל. זהו זמן נפשי מרובה שכבות, ולעיתים – מקום של תיקון, ולעיתים – של הד.
מספר מחקרים מהשנים האחרונות מצביע מורכבות חווית הסבאות:
Grandparenting, Social Relations, and Mortality in Old Age-2024
עבור סבים רבים, הסבאות היא לא רק תפקיד חברתי אלא מרחב רגשי-תודעתי שבו פוגשות טראומות ישנות את ההווה. זה יכול להוביל לחוויית תיקון – אך גם לחשיפה מחודשת של כאב, במיוחד כאשר חסרה תמיכה רגשית מההורים או מהקהילה.
Grandparent Health & Functioning after a Grandchild’s Death-2009
סבים שחווים קונפליקט בתפקיד — האם להיות מטפלים, מייעצים, או דמויות משקיפות — חווים לעיתים קרובות מצוקה רגשית שמקורה בקונפליקטים לא פתורים מתקופת ההורות שלהם. כאשר הקשר עם ילדיהם הבוגרים היה טעון או טראומטי, המעורבות בחיי הנכדים עלולה להציף תחושת כישלון ישנה ואף לעורר אשמה.
Intergenerational Emotional Transference: An Exploration of the Psychological Dynamics of Grandparental Attachment to Grandchildren-2024
סבים שהתמודדו עם אובדן ילדים, גירושין טראומטיים או נטישה, מתארים את הופעת הנכדים כ"מפגש מחודש עם מה שלא נרפא". הם תיארו תהליכים של "טראומה שהתחפשה לאהבה" – הקשר הנוכחי כאמצעי עיבוד של כאב קודם.
The role of duty, gender and intergenerational care in grandmothers’ parenting of grandchildren: a phenomenological qualitative study-2024.
Trauma, attachment, and family therapy with grandfamilies-2010
בקרב סבים עם רקע של טראומה (כולל מלחמה, הגירה כפויה, או התעללות בילדות), מופיעים שני דפוסים:
הקלה סימפטומטית – כאשר הנכדים הפכו למוקד משמעות.
החמרה נקודתית – עקב הצפת זיכרונות (trigger) מהעבר.
.Learning from Older adults’ Trauma Exposure and Resilience: Children’s Perspectives from Five Majority World Countries-2023
סבים רואים בקשר עם הנכדים "תחייה" של ערכים שלא הצליחו לממש – אך גם מתמודדים עם חרטות וכאב מתמשך על פערים מהעבר שלא יתוקנו לעולם.
פיסול בחוט ברזל-הסבאות היא לא רק תפקיד חברתי אלא מרחב רגשי-תודעתי
סבאות כיצירה
"לחיות מספיק זמן פירושו לגלות שעתידו של אדם, כשהוא מגיע, הוא ארץ זרה בדיוק כמו העבר." (Jon Zobenica),
אנו כבר יודעים שהחיים שלנו, כמו הזיכרון שלנו, אינם מבנה אובייקטיבי נתון, אלא חומר פלסטי יצירתי שאנו במידה רבה מעצבים. אני לא מתכוון לומר בשום צורה שהכל סובייקטיבי ושיש לנו שליטה על הכל. היצירתיות ועצם חווית המציאות שלנו ( אנו חשים שמשהו אמיתי-דווקא כשהוא לא בשליטה שלנו) בנויות ושואבות דווקא מ-מקריות וההתמסרות למה שהוא מעבר להבנתנו ושליטתנו. אי הידיעה היא מרכז החיות, הטיפול הפסיכולוגי היצירתי והאמנות. הדימוי והמטפורה- דרכן אני חושב על הנושא הן של מיומנות השייט בסירת מפרש שהיא של דיאלוג בין שליטה להתמסרות ושל שימוש וקבלה בכוחות ואירועים מעבר לשליטתנו, לעומת תפיסת פסיכולוגית האגו בצורתה הקיצונית הרואה את הקיום כחתירה למטרות בסירת משוטים.
סבאות וסבתאות יכולים לעורר תהליך יצירתי, פרץ של רגש המוביל להתפתחות, משמעות וחדשנות בחיי האדם. אני נתקל לא פעם בסבים המדברים על הנכד במובן של "התאהבות" וגילוי.("לא ציפיתי שזה ישפיע עלי כך").
רגש הוא חומר הגלם של כל יצירה. חומר גלם יצירתי מעצם טיבו הוא חרב פיפיות הבנויה דרך פרדוקסים וסתירות: חרדה וכאב, תקווה ואופטימיות. הקשר הבין-דורי הזה טווה נרטיב ייחודי, שבו העבר, על עושרו כאביו ולקחיו, נפגש עם העתיד – הפוטנציאל ,הטמון בדור הצעיר.
"אני מרגישה שאני חווה מחדש את האימהות, אבל הפעם אני יכולה להאט את הקצב וליהנות ממנה... אולי לתקן דברים שלא יכולתי לעשות קודם." אמרה לי סבתא בת 66 שתיארה את החוויה כהזדמנות לתיקון רגשי של חוויות עבר, מתוך מודעות ואינטימיות חדשה.
"כשראיתי את הנכד שלי נאבק, הרגשתי כאילו חזרתי בזמן - לראות את הבן שלי סובל שוב. זה כאב במקומות שחשבתי שהגלידו." אמר לי סבא בן 70 והציג את הסבאות כ-מגע עם טראומה הורית מוקדמת –דרך דינמיקה בין-דורית של כאב, אך גם חמלה.
"אף פעם לא סיפרתי לילדים שלי מה עברתי. אבל עם הנכדה שלי, אני מוצא את עצמי מספר סיפורים. היא שואלת, ואני עונה. אולי הגיע הזמן"-סיפר לי סבא שהיה אסיר פוליטי בברית המועצות. הסבאות שלו הייתה מעין טיפול בחשיפה הדרגתית של טראומה בנוכחותה החומלת של הנכדה – מעין "מרחב טיפולי" לא פורמלי.
תפקידם הפסיכולוגי של הסבים והסבתות במשפחה
אין קשר אנושי סטטי; קשר חי הוא תמיד דינמי, נושם, משתנה ומתפתח. וזה נכון במיוחד לקשר עם סבים וסבתות. אנחנו משמשים ,לעיתים בעל כורחנו- אדריכלי הזיכרון, שומרי המסורת, ולעיתים קורה הנס ואנו הופכים מקור בלתי צפוי להשראה, בטחון ויצירתיות. אנו לא רק "שריד" מן העבר; אנו גשר חי בין העבר לעתיד. היכולת של סבים וסבתות לספר סיפורים, לחלוק חוויות חיים ולספק פרספקטיבה היסטורית, מעניקה לנכדים ממד נוסף של זהות, שורשים ותחושת שייכות. זהו מרחב שבו אמון נוצר, אמפתיה מתפתחת, ולעיתים קרובות, גבולות של תפיסה נפרצים.
מחקרים פסיכולוגיים רבים שופכים אור על הקשר המורכב הזה. הם חושפים את התפקידים המגוונים שסבים וסבתות ממלאים – החל מתפקידים תומכים ומלווים (Companionate), דרך מעורבות פעילה (Involved), ועד תפקידים מאתגרים של הורות בפועל (Custodial). כל סוג של מעורבות טומן בחובו הזדמנויות ואתגרים ייחודיים, המשפיעים עמוקות על הרווחה הפסיכולוגית של שני הצדדים. הקשר הזה הוא למעשה ביטוי מובהק ליכולת האנושית להסתגל, ליצור ולמצוא משמעות גם מתוך מצבים מורכבים. הוא מלמד אותנו על גמישות המשפחה המודרנית, על חשיבות התמיכה ההדדית, ועל האופן שבו חוויות דוריות נשזרות זו בזו ליצירת השטיח העשיר של החיים.
קורסי ציור: מארי קאסט, 1880. סבתא ונכד
הקשר הבין-דורי העכשווי
"אבל גם סבא וסבתא צריכים ילד. כדי לחיות יותר זמן, לחייך יותר, וללמוד לאהוב מחדש."McCaid Paul, Sweet Tea & Snap Peas.
המאה ה-21 מסמנת התפתחות משמעותית בתפקידם של סבים וסבתות בחברה. עלייה בתוחלת החיים מאפשרת כיום קשרים מתמשכים על פני דורות רבים, לעיתים אלו נפרשים על פני 30 עד 40 שנה. שינוי דמוגרפי זה פירושו שיותר מבוגרים זוכים להכיר את סביהם, והסבים והסבתות עצמם נשארים פעילים ובריאים עד גיל מבוגר. אריכות ימים זו, יחד עם שינויים במבנה המשפחה – כגון שיעורי גירושין גבוהים יותר, עלייה בתעסוקת אמהות ומשקי בית חד-הוריים – הובילו לכך שסבים וסבתות לוקחים על עצמם תפקידים פעילים ומגוונים יותר, כולל מתן טיפול קבוע בילדים או אף הפיכה למטפלים עיקריים. מצב זה עומד בניגוד לתפיסות היסטוריות, שבהן סבים וסבתות נתפסו לעיתים כ"מתערבים" או "סמכותיים".
למרות החשיבות הגוברת, תפקיד הסבים מתואר לעתים קרובות כ"תפקיד חסר תפקיד" (roleless role) בשל היעדר נורמות חברתיות מפורשות או תפקידים מוגדרים, מה שמוביל למגוון רחב של התנהגויות סבאות. רב-משמעות זו, עם זאת, מעניקה גם גמישות, ומאפשרת לסבים וסבתות ליצור אינטראקציה עם נכדיהם בדרכים שאינן כבולות לכללים נוקשים.
קשר בין-דורי זה מוכר גם בספרות באופן נרחב כאחד הקשרים האנושיים היקרים ביותר, שני רק לקשר הורה-ילד. הוא מאופיין בקרבה רגשית, השפעה הדדית ורצון לשמור על הקשר לאורך החיים. סבים וסבתות משמשים כ"בולמי זעזועים" רגשיים, בזכות הפרספקטיבה שלהם, הם מנגנוני ויסות רגשי, "שומרי סף משפחתיים", "בוררים" ו"תומכים". הם מהווים סוכני סוציאליזציה חיוניים, המעבירים מנהגים, ערכים, עושר תרבותי וכישורי חיים. הם מציעים פרספקטיבה ייחודית המבוססת על ניסיון חייהם, ופועלים כהיסטוריונים וכמודל לחיקוי.
השנויים במחקר הסבאות
"בסטנדרטים של העולם האירופי המתועש אנחנו איכרים עניים, אבל כשאני מחבק את סבי אני חווה תחושת עושר כאילו אני תו בפעימות הלב של היקום עצמו."― טייב סאליח, עונת ההגירה לצפון.
התפתחות המחקר הפסיכולוגי על סבאות משקף שינויים חברתיים ותרבותיים שהובילו גם לשינויים בתפיסת הזדקנות המוצלחת. מחקרים מוקדמים , במיוחד משנות ה-30 עד שנות ה-50, הציגו לא פעם סבתות באור שלילי, תוך ביקורת על "השפעתן השלילית" או הגישות הסמכותיות שלהן לגידול ילדים. לדוגמה, כמה מחקרים מתקופה זו העלו שסבתות החזיקו בדעות מחמירות יותר מאמהות. עם זאת, שינוי משמעותי התרחש משנות ה-70 ואילך, כאשר תפיסות הפסיכולוגיה ההתפתחותית השפיעו בצורה דומיננטית. עדשה רחבה יותר זו אפשרה מחקר שיטתי יותר שהציג בדרך כלל את הסבים והסבתות בצורה חיובית, תוך זיהוי תפקידם כדמויות תומכות ועוזרות ולא כרס"רי משמעת קפדניים. הערכה חדשה זו עולה בקנה אחד עם ההזדמנויות ההולכות וגדלות למעורבות פעילה של סבא וסבתא הנובעות מאורך חיים אנושי רב יותר והמספר ההולך וגדל של משפחות רב-דוריות.
ההתקדמות זו במחקר, מספקנות ראשונית לאשרור נרחב של תפקיד הסבא והסבתא, מדגישה "מסגור מחדש" מהותי של התפקיד. ההתמקדות המוקדמת ב"בעיות" פוטנציאליות או "השפעות שליליות" הקשורות לסבים וסבתות הפכה בהדרגה להכרה בערכם העמוק כ"משאבים" בתוך המערכת המשפחתית. שינוי זה בפרספקטיבה האקדמית אינו רק שינוי בעניין המחקרי; היא משקפת ומושפעת משינויים חברתיים רחבים יותר, כגון בריאות משופרת, עלייה בתוחלת החיים ומבנים משפחתיים מתפתחים המאפשרים אינטראקציות בין-דוריות מתמשכות ומגוונות יותר. השיח האקדמי, אפוא, התאים לשקף את האופי הדינמי של תפקידים משפחתיים, והדגים כיצד חקירה אמפירית יכולה לערער ולעדכן הנחות מסורתיות.
יתר על כן, הדגש על ההשפעה החיובית של יחסי סבא וסבתא-נכדים על רווחת הפרט משתרע על השלכות חברתיות רחבות יותר. כאשר הקשרים הללו חזקים, הם תורמים להתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הנכדים, ומספקים ביטחון ותמיכה ברמת המיקרו. רווחה אינדיבידואלית מוגברת זו, כאשר היא מצטברת על פני משפחות רבות, יכולה לטפח לכידות ויציבות חברתית רבה יותר. ההבנה כי קשרים בין-דוריים חזקים אינם מועילים רק לבני משפחה אלא הם הון חברתי בעל השלכה על בריאות המבנים החברתיים, מעלה את מערכת היחסים של סבא וסבתא-נכד מעניין משפחתי פרטי למרכיב משמעותי של רווחה קהילתית וחברתית.
קורס רישום: "אבל גם סבא וסבתא צריכים נכד. כדי לחיות יותר זמן, לחייך יותר, וללמוד לאהוב מחדש".
קריטריונים לבחירת מחקרים פסיכולוגיים משפיעים:
כדי לזהות את עשרת המאמרים והמחקרים הפסיכולוגיים החשובים ביותר הנוגעים ליחסי סבא וסבתא, יושמה מתודולוגיית בחירה קפדנית. המטרה הייתה להבטיח שהעבודות שנבחרו מייצגות ידע בסיסי, תרומות אמפיריות משמעותיות וסינתזות מקיפות שעיצבו את התחום בצורה עמוקה. הקריטריונים לבחירה כללו:
תרומות חדשניות: עדיפות ניתנה למחקרים שהציגו תיאוריות פורצות דרך, ביססו טיפולוגיות משפיעות של סגנונות סבא וסבתא, או הציעו מודלים מושגיים שסיפקו מסגרות חדשות להבנת היחסים המורכבים הללו. עבודות כאלה מצוטטות לעתים קרובות כנקודת המוצא לכיווני מחקר הבאים.
השפעה גבוהה המחקר, כמות ציטוטים: מאמרים ומחקרים שאליהם מתייחסים תדיר על ידי מגוון רחב של מחקרים מאוחרים יותר ראינו כחשובים יותר. ספירת ציטוטים גבוהה מצביעה על הכרה רחבה במשמעות המחקר, אופיו הבסיסי והרלוונטיות המתמשכת שלו בקהילה האקדמית.
סקירות ומטא-ניתוחים מקיפים: יצירות המסנתזות באופן שיטתי ספרות קיימת, כגון מאמרי סקירה או מטא-אנליזות, זכו להערכה רבה. מחקרים אלו מספקים הבנה רחבה, מבוססת ראיות, של מגמות, השפעות ופערים מזוהים במחקר, ומציעים ראייה מאוחדת של תחום מסוים.
משמעות אמפירית: נכללו מחקרים שהציגו ממצאים אמפיריים חזקים עם השלכות פסיכולוגיות ברורות ומשמעותיות עבור סבא וסבתא, נכדים או הדינמיקה ביניהם. זה כולל מחקרים המדגימים השפעות על רווחה רגשית, התפתחות קוגניטיבית, הסתגלות חברתית וגיבוש זהות.
נקודות מבט מגוונות: כדי להבטיח הבנה הוליסטית, חיפשנו מחקרים הבוחנים היבטים שונים של מערכת היחסים. זה כולל מחקר על סוגים שונים של מעורבות סבא וסבתא (למשל, משמורת, מגורים משותפים, טיפול ראשוני), התפתחות הקשר על פני שלבי התפתחות שונים של הנכד, ושיקולים של שונות תרבותית או דמוגרפית.
על ידי עמידה בקריטריונים אלה, המחקרים שנבחרו מציעים ביחד סקירה מקיפה של התובנות הפסיכולוגיות המרכזיות על יחסי סבא וסבתא, מהיסודות התיאורטיים שלהם ועד להשלכות המעשיות שלהם.
סדנת אפוקסי: יציקה שקופה. "טראומה שהתחפשה לאהבה" – הקשר הנוכחי כאמצעי עיבוד של כאב קודם.
עשרה מחקרים פסיכולוגיים מרכזיים על יחסי סבא, סבתא ונכדים
Cherlin, A. J., & Furstenberg, F. F. 1986. הסבא האמריקאי החדש: מקום במשפחה, חיים נפרדים.
ספר מכונן זה זוכה להכרה נרחבת כטקסט יסוד בחקר הסבתאות, מציע דיוקן מקיף ומלא תובנות של תפקידם המשתנה של הסבים והסבתות האמריקאים. שרלין ופירסטנברג היו פורצי דרך בזיהוי סגנונות שונים של סבא וסבתא, וחילקו אותם לשלושה סוגים עיקריים: מְרוּחָק (רק לעתים רחוקות רואה נכדים, מרוחקים רגשית), בן לוויה (העדפת פעילויות מהנות ללא תפקידי הורות פעילים), ו מְעוּרָב (קשר תכוף והשתתפות פעילה בחיי הנכדים ובהתפתחותם). עבודתם, המבוססת על סקר טלפוני ארצי של למעלה מ-500 סבים וסבתות, בדקה בקפדנות כיצד גורמים דמוגרפיים, כמו גיל, מגדר, גזע ומרחק גיאוגרפי, משפיעים על מערכת היחסים של סבא וסבתא.
ממצא מרכזי היה ההשפעה המשמעותית של הקרבה הגיאוגרפית על תדירות המגע, עם הקביעה ש"אם אתה רוצה לחזות באיזו תדירות סבא וסבתא יראו נכד מסוים, אתה צריך לדעת כמה רחוק הם גרים אחד מהשני". המחברים גם בחנו את השפעת הגירושים בדור הביניים, וציינו שלעתים קרובות היא הובילה למעורבות סבתית משמעותית יותר, במיוחד כאשר סבים וסבתות התערבו כדי לספק תמיכה להורה גרוש טרי. הם הציעו מודל "השקעה סלקטיבית", שהציע שסבים וסבתות עשויים להקדיש משאבים רבים יותר לנכדים שחווים משברים כמו מוות של הורים, גירושין או מחלה. עבודה זו הדגישה שיחסי סבא וסבתא משתנים עם התבגרות הנכדים; בעוד שסבים וסבתות מספקים לעתים קרובות טיפול ישיר לילדים צעירים, הם עשויים להפוך לאנשי האמון ויועצים לילדים גדולים יותר. עם זאת, המחקר גם הצביע על כך שסבים וסבתות עשויים לחוות פחות שביעות רצון כאשר הנכדים נכנסים לגיל ההתבגרות, ונכדים עשויים לדווח על ירידה בתמיכה ועל קונפליקט מוגבר במהלך תקופה זו.
תרומתם המתמשכת של שרלין ופירסטנברג טמונה במתן מסגרת איתנה להבנת הטבע המגוון והמתפתח של סבא וסבתא. הטיפולוגיות שלהם וזיהוי הגורמים המשפיעים הניחו את הבסיס לאינספור מחקרים הבאים, והעבירו את התחום מעבר לתצפיות אנקדוטליות לחקירה סוציולוגית ופסיכולוגית שיטתית. הדגש על יחסי הגומלין הדינמיים בין מבנה המשפחה, המרחק הגיאוגרפי ואירועי מהלך החיים סיפקו פרספקטיבה מגוונת על מערכת יחסים שלא נחקרה בעבר. עבודה יסודית זו הדגישה שסבא וסבתא אינה חוויה מונוליטית אלא בעלי איכות יצירתית מעוצבת על ידי מערך מורכב של נסיבות אישיות ומשפחתיות.
Bengtson, V. L., & Roberts, R. E. L. 1991 . סולידריות בין-דורית: מתיאוריה למחקר.
ל-ורן ל. בנגטסון ורוברט אי.ל. רוברטס מיוחס פיתוח תיאוריית הסולידריות הבין-דורית (IST) מסגרת משפיעה ויסודית לניתוח הלכידות והדינמיקה בתוך משפחות רב-דוריות. תיאוריה זו טוענת שסולידריות בין-דורית היא מבנה רב-ממדי המקיף היבטים שונים של יחסי משפחה. בתחילה, המודל תיאר שישה מימדים:
אִרגוּן (תדירות של אינטראקציה), אַהֲבָה (קרבה רגשית), קוֹנסֶנזוּס (הסכמה על ערכים ואמונות), מִבְנֶה (קרבה גיאוגרפית), פוּנקצִיָה (חילופי סיוע ותמיכה), ו נורמות משפחתיות (התחייבויות נתפסות). מאוחר יותר, Bengtson ועמיתיו (2002) הרחיבו את המודל כך שיכלול סְתִירָה כפן מובהק, מתוך הכרה בכך ש פרדוקסים וסתירות אינם שוללים בהכרח חיבה, ובכך התייחסו לאופי הפרדוקסלי והמסובך של חיי המשפחה.
IST מספק נקודת מבט מקיפה שדרכה ניתן לבחון כיצד בני משפחה על פני דורות שונים נשארים מחוברים ותומכים. המחקר מצביע על כך שלמרות כוחות חברתיים וכלכליים כמו ניידות גיאוגרפית מוגברת, משפחות שומרות על לכידות באמצעות מימדים שונים של סולידריות. התיאוריה יושמה באופן נרחב להבנת יחסי הורים וילדים לאורך כל מהלך החיים והייתה חיונית בהבנת הסדרים משפחתיים ומקורות רווחה בקרב הורים מזדקנים. בהקשר של יחסי סבא וסבתא, IST עוזר להמשיג את הרשת הסבוכה של אינטראקציות, קשרים רגשיים, ערכים משותפים ותמיכה הדדית המאפיינת קשרים אלה.
Silverstein, M., & Bengtson, V.L. 1997 . סולידריות בין-דורית והמבנה של יחסי ילדים-הורים מבוגרים במשפחות אמריקאיות.
בהתבסס על תיאוריית הסולידריות הבין-דורית הבסיסית, מחקרם של מריל סילברסטיין ו-ורן ל. בנגטסון משנת 1997 סיפק יישום אמפירי משמעותי וחידוד של המסגרת. עבודה זו שצוטטה רבות, חקרה את מבנה הלכידות הבין-דורית על ידי בחינת היבטים חברתיים-פסיכולוגיים, מבניים ועסקאות של יחסי ילדים-הורים מבוגרים בתוך משפחות אמריקאיות. תוך שימוש בניתוח מעמדות סמוי, המחברים פיתחו טיפולוגיה המבוססת על שלושה ממדי ליבה של סולידריות בין-דורית: זִיקָה (קרבה רגשית), מבנה הזדמנויות (תדירות אינטראקציה וקרבה גיאוגרפית), ו פוּנקצִיָה (חילופי תמיכה).
המחקר זיהה חמישה סוגים מובחנים של יחסים מבוגרים בין ילדים והורים: צמוד (גבוה בכל המימדים), חַברוּתִי (מגע גבוה אך פחות פונקציונלי), אינטימי אך מרוחק (חיבה גבוהה אך מגע/קרבה נמוכה), הֶכְרֵחִי (מונע על ידי נורמות ולא חיבה), ו מְנוּתָק (נמוך בכל הממדים). טיפוסים אלה נמצאו עקביים עבור מערכות יחסים עם אמהות ואבות כאחד, אם כי יחסים עם אבות והורים גרושים הפגינו בדרך כלל לכידות חלשה יותר. המחקר הגיע למסקנה שמערכות יחסים בין-דוריות של מבוגרים במשפחות אמריקאיות, למרות שהן מגוונות מבחינה מבנית, הן בעלות פוטנציאל למלא את צורכי החברים שלהן.
Poehlmann, J. 2003 . מודל מושגי של התקשרות בסבאות.
המודל הרעיוני של ג'ניפר פוהלמן הוא תרומה קריטית להבנת הדינמיקה המורכבת של משפחות סבתות, שהם משקי בית שבהם סבים וסבתות נוטלים על עצמם אחריות עיקרית לטיפול בנכדיהם. מודל זה השתמש בתיאוריית ההתקשרות כמסגרת יסוד להארת התהליכים ההתייחסותיים ותוצאות הרווחה בתוך מבנים משפחתיים ייחודיים אלו. פוהלמן מדגיש שילדים בדרך כלל עוברים לטיפול סבא וסבתא עקב שיבושים משמעותיים ביחסי ההתקשרות העיקריים שלהם עם הורים מולדים, הנובעים לעתים קרובות מהתמכרות לחומרים ממכרים, התעללות, מוות, גירושין או מאסר. ארועים טראומטים אלה משפיעים באופן עמוק על דפוסי היקשרות של הילד ועל הרווחה הפסיכולוגית הכללית.
המודל מדגיש ארבעה היבטים מרכזיים של תועלת תורת ההתקשרות בסבתות:
התמקדותה ביחסים דיאדיים,
התחשבות בהתפתחות תוחלת החיים ובביטחון ההתקשרות הקיים בין הדורות,
השילוב של תהליכים קוגניטיביים, רגשיים, התנהגותיים וחברתיים-קונטקסטואליים,
והכרתה בפרידה, אובדן ומצוקה בעיצוב ההתקשרות.
פוהלמן טען שכאשר סבים וסבתות מקבלים מעמד של מטפלים עיקריים, מתרחשים מספר מעברים הקשורים להתקשרות: הפרעה של ההתקשרות עם הורים מולדים, שינוי או התפתחות חדשה של ההתקשרות בין ילד לסבא וסבתא, ושינויים בהתקשרות הקיימת בין סבא וסבתא להורים המולידים. עבודה אמפירית בעקבות מודל זה הראתה שהנכדים המשמורנים עם ייצוגי התקשרות חיוביים נוטים פחות לבעיות החצנה (כמו זעם מוגן ואלימות). התקשרות בטוחה בין סבתא לנכד מתבגר, למשל, יכולה לפצות במידת מה על ההשפעות חוסר הביטחון בהתקשרות עם האם היולדת.
מודל רעיוני זה חיוני מכיוון שהוא מספק עדשה תיאורטית להבנת האתגרים וההתאמות הפסיכולוגיות העמוקות הטבועות בסבתאות. המחקר מתעלה מעבר לתיאור פשטני של מבנה הטיפול כדי להסביר את הדינמיקה הרגשית והיחסית הבסיסית המשפיעה על התפתחות הילד. המודל מדגיש שרווחתם של ילדים הגדלים אצל סבא וסבתא אינה תלויה אך ורק בטיפול של הסבים והסבתות, אלא מעוצבת באופן משמעותי על ידי משחק הגומלין המורכב של התקשרויות מופרעות, מעורבות הורית מתמשכת (שיכולה להיות חיובית או מזיקה), וקונפליקט פוטנציאלי בין סבא וסבתא להורים מולדים. מסגרת זו שימשה להנחיית מחקר והתערבויות מידע שמטרתן לתמוך בבריאות הפסיכולוגית של שני הדורות במערכות משפחתיות פגיעות אלה.
Moorman, S.M., & Stokes, J. 2013 . האם סולידריות ביחסי סבא/נכד מגינה מפני תסמיני דיכאון?
המחקר של שרה מ. מורמן וג'פרי סטוקס סיפק ראיות אמפיריות משכנעות לגבי היתרונות הפסיכולוגיים ההדדיים של יחסי סבא וסבתא-נכדים קרובים, במיוחד ביחס לתסמיני דיכאון. תוך שימוש בנתונים ממחקרי האורך של דורות, סקר רב-גילי של משפחות אמריקאיות בני שלושה וארבעה דורות, החוקרים בחנו את השפעת הסולידריות (זיקה, מגע וחילופי תפקידים) על תסמיני דיכאון אצל סבים וסבתות וגם אצל נכדים בוגרים.
ממצא מרכזי היה שקרבה רגשית גדולה יותר, או "זיקה", בין סבים וסבתות לנכדים בוגרים הייתה קשורה עם פחות סימפטומים של דיכאון עבור שְׁנֵי הדורות. ממצא זה מדגיש יתרון דו-כיווני מכריע, שבו הקשר הרגשי משמש גורם מגן בבריאות הנפשית לאורך כל החיים. המחקר חשף גם היבט חדשני של תמיכה תפקודית: בעוד סבים וסבתות שנתנו, או נתנו וקיבלו, תמיכה מוחשית (למשל, מטלות, עצות, עזרה כלכלית) חוו פחות תסמיני דיכאון, אלו אשר רק קיבלו תמיכה תמיכה מוחשית מבלי להיות מסוגלים להחזיר חוו יוֹתֵר תסמיני דיכאון. זה מצביע על כך שהיכולת לתרום ולהרגיש שימושי ומועיל היא מרכיב משמעותי של רווחה עבור מבוגרים במערכות יחסים אלו. מעניין לציין כי עבור נכדים בוגרים, לא נמצא קשר ישיר בין מתן או קבלת תמיכה מוחשית לבין תסמיני הדיכאון שלהם. המחקר גם ציין שמגע תכוף יותר, באופן מפתיע, יכול לפעמים
לְהַגדִיל תסמיני דיכאון לשני הדורות, מה שמרמז על כך שאיכות הקשר (זיקה) קריטית יותר מכמות האינטראקציה בלבד.
Rico, R., Serra, E. & Viguer, P. 2001 . יחסי סבא וסבתא מנקודת מבטם של ילדים: פעילויות משותפות וסגנונות סוציאליזציה.
מחקר זה הציע תובנות חשובות לגבי יחסי סבא וסבתא נכדים על ידי התמקדות ייחודית ב נקודת מבט של ילדים, נקודת מבט שהוצגה בתדירות נמוכה במחקרים קודמים. בהתבסס על נתונים של 360 ילדים בגילאי 10 עד 12, המחקר חקר פעילויות משותפות וסגנונות הסוציאליזציה המופעלים על ידי סבים וסבתות. ממצא מרכזי היה ההשפעה המשמעותית של מגדר ומשפחה בבחירת "הסבתא האהובה". המחקר הגיע למסקנה שברוב המקרים, הסבא והסבתא המועדף היה סבתא מצד האם, בדרך כלל בגילאי 60-70, פנסיונר או עקרת בית, המתגוררים באותה עיר, ומקיימים קשר תכוף עם הנכד.
המחקר פירט עוד כי סבים וסבתות אהובים היו מעורבים יותר עם נכדות מאשר נכדים הן בפעילויות תמיכה/טיפול והן בפעילויות תרבות-פנאי, בעיקר באמצעות סגנון חיברות דמוקרטי. סגנון דמוקרטי זה, המאופיין ברמות גבוהות של שליטה/דרישות לצד חיבה/תקשורת, נמצא נפוץ יותר בקרב בנות, בעוד שסגנונות אוטוריטריים היו נפוצים יותר בקרב בנים. סבים וסבתות זוהו כסוכנים משמעותיים של סוציאליזציה, התורמים להתפתחותם הקוגניטיבית, המוסרית והסוציו-אפקטיבית של ילדים על ידי הוראת יכולות מעשיות, מתן מידע על ההיסטוריה המשפחתית, יצירת מודל לחיקוי והצעת מקור לרעיונות והרהורים על החיים. עם זאת, המחקר גם הודה כי סבים וסבתות יכולים להשפיע לרעה בהתאם לסגנון החיברות שאומץ, והדגיש את החשיבות של גישות חיוביות ודמוקרטיות.
Chan, S.M., et al. 2019. היעילות של התערבויות עבור סבים וסבתות בגידול נכדים: מטה-ניתוח.
מטה-אנליזה זו של Chan et al. מייצג סינתזה מכרעת של ראיות לגבי היעילות של תוכניות התערבות המיועדות ל סבים וסבתות מגדלים נכדים. בהתחשב בתופעה העולמית של משפחות בראשות סבתות, הנוצרות לרוב עקב מחלת נפש של הורים, הפרעות שימוש בסמים, כליאה או מוות, הבנת מנגנוני תמיכה יעילים היא חשיבות עליונה. סקירה מקיפה זו כללה 20 מחקרים שפורסמו עד אפריל 2018, תוך שימוש במודל השפעות אקראיות כדי לסנתז ממצאים על תוצאות רווחה שונות.
המטה-אנליזה מצאה גדלי השפעה חיובית קטנים עד בינוניים להתערבויות, תוך ציון ספציפי לעלייה ב תמיכה חברתית עבור סבא וסבתא, שיפורים של כישורי הורות, וירידה ב בעיות התנהגות של ילדים. המחקר הדגיש שמרכיבים תומכים וחינוכיים היו מבטיחים במיוחד בהתערבויות. הוא גם חשף כי בעוד שהתערבויות הראו השפעות חיוביות על רווחתם של סבים וסבתות ונכדים ועל כישורי ההורות של סבים וסבתות, רק שתיים מההתערבויות שנבדקו כללו ישירות נכדים, כאשר רובן התמקדו רק בסבים וסבתות. המחברים הדגישו את הצורך במחקר מתמשך להשגת ראיות באיכות גבוהה והמליצו על פיתוח התערבויות מותאמות לענות על הצרכים המגוונים והייחודיים של מטפלים סבים וסבתות שונים, מתוך הכרה כי גישה "יחידה מתאימה לכל" אינה יעילה לרוב בשל ההטרוגניות של מצבי סבתא. המטה-אנליזה גם חיזקה ממצאים קודמים לפיהם סבים וסבתות המגדלים נכדים עומדים בפני סיכון מוגבר לתוצאות פסיכולוגיות ופיזיות שליליות, כולל דיכאון, בהשוואה לסבים שאינם מטפלים.
. Danielsbacka, M., Křenková, M., & Tanskanen, A. O. 2022. טיפול על ידי סבא וסבתא ובריאות הנפש של הילד - סקירה שיטתית ומטה-אנליזה.
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה עדכנית זו של דניאלסבקה, קרנקובה וטנסקן מספקת פרספקטיבה מכרעת ומורכבת על התוצאות הפסיכולוגיות של ילדים שטופלו על ידי סבא וסבתא. מסנתזת עדויות מ-38 מאמרים שכללו 344,860 ילדים, מטרת המחקר הייתה להבהיר את הקשר בין טיפול סבא וסבתא ומצב בריאות הנפש של ילדים, תוך הכרה שההשפעות יכולות להשתנות בהקשרים שונים.
בניגוד להנחה פשטנית של תוצאות חיוביות אוניברסליות, המטה-אנליזה מצאה שבהשוואה למקביליהם, ילדים שטופלו על ידי סבא וסבתא שלהם הציגו מצב בריאות נפשית גרוע במקצת. זה כלל רמות גבוהות יותר של בעיות הפנמה (כגון חרדה, דיכאון), בעיות החצנה (כגון תוקפנות, בעיות התנהגות), בעיות נפשיות כלליות ורווחה סוציו-רגשית ירודה יותר. גדלי ההשפעה תוארו כ טריוויאליים עד קטנים, וההשפעות השתנו לפי עיצוב המחקר ומגדר הילד. הסבר קריטי לממצאים אלה, שהודגש על ידי המחברים, הוא שמשפחות עם סבא וסבתא משמורנים לעתים קרובות יותר חוו פגיעה משמעותית, וסביר יותר שהילדים במשפחות כאלה חוו חינוך טראומטי בצורה חריגה במהלך שנים מכוננות. הגורמים המשפחתיים הבסיסיים הללו, כגון מחלת נפש של הורים, הפרעות שימוש בסמים, כליאה או מוות, הם לעתים קרובות הסיבות לטיפול הסבא וסבתא, והם התורמים העיקריים לאתגרי בריאות הנפש של הילדים, ולא שטיפול הסבים עצמו מזיק מטבעו.
. Reitzes, D. C., & Mutran, E. J. 2002. תפקיד הסבא והסבתא: זהות ורווחה.
מחקר זה תרם באופן משמעותי להבנת החוויה הסובייקטיבית של סבא וסבתא, ובחן ספציפית את מרכזיותו של תפקיד הסבא והסבתא עם זהותם והקשר שלו עם זקנה, יאוש ואושר. רייטס ומוטרן גילו שעבור גברים ונשים עובדים בגיל העמידה, תפקיד הסבא והסבתא היה בין הסיכויים הגבוהים ביותר להיות מזוהה כחשוב, ולעתים קרובות עולה על חשיבותו של תפקיד העובד. עבור גברים, רק תפקידי הורה ובן זוג היו חשובים יותר, בעוד שבנשים, רק תפקידי הורה וחברים היו בעלי משמעות רבה יותר. מחקר זה קבע בבירור את הסבאות כתפקיד משמעותי ובולט בפסיכולוגיה של מבוגרים.
המחקר חקר כיצד גורמים עצמיים, כולל משמעויות הזהות כסבא וסבתא, מרכזיות תפקידם כסבא וסבתא והערכה עצמית, משפיעים על שביעות הרצון מהתפקיד. ממצא מרכזי היה שככל שסבים וסבתות שאינם משמורנים קיימו אינטראקציה עם נכדיהם בתדירות גבוהה יותר, כך הם היו מרוצים יותר מתפקיד הסבא והסבתא שלהם. בעוד שהקשר בין תדירות המגע לשביעות רצון היה מורכב (למשל, לסבא וסבתא עם משמורת עלולה להיות השפעה שלילית על שביעות הרצון), היו עדויות עקביות לכך שמגע נותר גורם מתמשך המשפיע על הערכות חיוביות של התפקיד. המחקר גם ציין הבדלים מגדריים, כאשר סבתות מביעות לרוב שביעות רצון גדולה יותר מסבים, אולי בשל המשכיות עם מעורבות אימהית בגידול ילדים. יתר על כן, מרכזיותו של תפקיד הסבא והסבתא הייתה קשורה באופן חיובי לתדירות המגע עם הסבים ולשביעות רצון התפקיד של שני המינים. המחקר הגיע למסקנה שקשר עם נכדים מספק לסבא וסבתא חוויות חיוביות, כולל קרבה רגשית, חיזוק קשרי דורות וסולידריות חברתית.
Stelle, J., Fruhauf, J. A., Orel, N., & Landry-Meyer, L. -2013. סבא וסבתא במאה ה-21: סוגיות של גיוון ביחסי סבא וסבתא.
מאמר סקירה מקיף זה עוסק בטבע הרב-גוני של תפקיד סבא וסבתא בחברה בת זמננו, ומדגיש את החשיבות הקריטית של גיוון בהבנת יחסי סבא וסבתא. סטלה ועמיתיו טוענים שבעוד שספרות קודמת הכירה בהשפעה של גיל, מוצא אתני ומעמד סוציו-אקונומי, הבנה מלאה יותר מחייבת לבחון את ההשפעות הבדידות של סבא וסבתא. מגדר, נטייה מינית ומגבלות פיזיות ו/או קוגניטיביות על מערכת היחסים.
הסקירה מדגישה את הרעיון של סבא וסבתא כ"תפקיד חסר תפקיד" , מרמז על מגוון רחב של התנהגויות והיעדר נורמות מפורשות, זכויות מאושרות או פונקציות שנקבעו, בניגוד לתפקידים משפחתיים ראשוניים אחרים. אי בהירות זו תורמת לשונות הנצפית בסגנונות ובמעורבות של סבא וסבתא. המחברים דנים באופן ספציפי כיצד סבא וסבתא היא חוויה מגדרית, וציין כי היסטורית סבים פחות נחקרו ולעיתים קרובות נצפו באמצעות "מודל גירעון" בהשוואה לסבתות, אשר נוטות להיות מעורבות יותר ולעתים קרובות נתפסות כ"שומרות המשפחה" העיקריות. המאמר דוגל בהתרחקות ממבנים ותהליכים משפחתיים דומיננטיים כדי לאמץ תמונה יותר מורכבת של יחסים בין-דוריים, תוך שימת דגש על אסטרטגיות מבוססות כוח ומכוונות העצמה למטופלים. כמו כן, הוא מציין כי המחקר על טיפול נפשי בסבא וסבתא התפתח מהתמקדות אך ורק במתח לראייה מאוזנת יותר הכוללת גם עלויות וגם תגמולים.
חוג ציור רחובות: Gerrit Dou: סבים וסבתות נחשבים ל"דבק" המלכד משפחות ולמעבירי מסורות,
היצירה הרב-דורית בישראל – בין שורשים לפריצת גבולות.
כ-פסיכולוגים בתל אביב, אנו רואים בקשר בין סבים לנכדים בישראל מערכת תמיכה הישרדותית חיונית.
יחסי סבא-סבתא-נכדים בישראל ייחודיים ומאופיינים במעורבות עמוקה, החורגת באופן ניכר מנורמות חברתיות מערביות. ישראל נחשבת ל"חברה משפחתית", בה תלות הדדית חזקה מושרשת עמוק בתרבות. גודלה הגיאוגרפי הקטן של המדינה מאפשר לרוב קרבה פיזית, כאשר ילדים בוגרים מתגוררים לעיתים קרובות במרחק נסיעה קצר מהוריהם, מה שמטפח קשר תכוף וספונטני.
סבים וסבתות ממלאים תפקיד מרכזי בתמיכה אינסטרומנטלית, במיוחד בטיפול יומיומי בנכדים, כולל ניהול שגרות בוקר ומתן ארוחות והסעות. הם חוסכים למשפחות "עשרות אלפי שקלים בשנה" על בייביסיטר והסעות, וזאת בשל עלויות גבוהות של מעונות יום (מעל 6,000 ש"ח לחודש) ומחסור לאומי במטפלות. 71% מהמשפחות בישראל מדווחות על הסתמכות על סיוע זה.
מעבר לסיוע המעשי, סבים וסבתות נחשבים ל"דבק" המלכד משפחות ולמעבירי "מסורה" – מסורות, ערכים והיסטוריה יהודית, תפקיד המושרש עמוק במחשבה היהודית. הם משמשים כ"היסטוריונים חיים" המעניקים לנכדיהם תחושת המשכיות וזהות. קשרים אלו תורמים לרווחה רגשית, חוסן נפשי והערכה עצמית גבוהה יותר אצל הנכדים, ולשיפור בתפקודים קוגניטיביים והפחתת דיכאון אצל הסבים.
ייחוד נוסף הוא השפעת אירועים היסטוריים וחברתיים. מורשת השואה טיפחה "תחושה עזה לגבי התחדשות המשפחה המורחבת". אירועי ביטחון מתמשכים, כמו מתקפת 7 באוקטובר, הדגישו את תפקידם של הסבים והסבתות ב"מילוי חלל" במשפחות שנפגעו ובהתמודדות עם טראומה בין-דורית, במיוחד עבור צאצאי שואה החווים "פגיעות סמויה". למרות ש-94% מהסבים מדווחים על שמחה בתפקידם, 11% מוצאים אותו מלחיץ ו-16% מתקשים לאזן אותו עם דרישות אישיות. קיימים גם מתחים סמויים סביב התערבות בהורות.
יחסי סבא-סבתא-נכדים במשפחות ערביות ופלסטיניות בישראל
בהקשר של משפחות ערביות ופלסטיניות, יחסי סבא-סבתא-נכדים בישראל מציגים מאפיינים ייחודיים המעוצבים על ידי גורמים דמוגרפיים, תרבותיים והיסטוריים.
מבנה משפחתי רב-דורי:
בקרב משקי הבית הערביים בישראל, ישנו מספר ממוצע גבוה יותר של נפשות למשק בית (4.8 לעומת 3.2 במשקי בית יהודיים) ושיעור גבוה יותר של משקי בית בני שלושה דורות או יותר (7% לעומת 5% במשקי בית יהודיים, נתוני 2000). ישראל נחשבת ל"מעבדה טבעית" להבנת השפעות התרבות והאתניות על רווחת הקשישים, כולל בקרב האוכלוסייה הערבית המהווה כ-20% מהאוכלוסייה הכללית.
תפקידי סבים וסבתות:
מחקרים מראים שסבים וסבתות, כולל סבים, מעורבים מאוד בחיי בני הנוער הערבים בישראל, ונחשבים לדמויות קרובות ומשמעותיות. בקרב פליטים פלסטינים בלבנון, נוכחות סבים וסבתות המתגוררים בבית קשורה לסיכוי נמוך יותר של ילדים לחוות מחלות חריפות ולנוכחות גבוהה יותר בבית הספר, מה שמצביע על תפקידם בהגנה על בריאות ורווחת הנכדים.
העברה תרבותית והיסטורית:
סבתות פלסטיניות, המכונות לעיתים "ארכיונים חיים", ממלאות תפקיד מכריע בהעברת היסטוריה, תרבות וסיפורי התנגדות לדורות הצעירים. הן מסייעות בעיצוב הבנת הנכדים את פלסטין ואת תחושת השייכות והמחויבות שלהם, ומעבירות ידע על האופן שבו אבותיהם שגשגו למרות קשיים תחת הכיבוש..
השפעת קונפליקטים וטראומה:
קונפליקטים מתמשכים והשפעת הכיבוש הישראלי על משפחות פלסטיניות הובילו לשיעורים גבוהים של חרדה ומתח טראומטי בקרב ילדים פלסטינים. הטראומה מועברת בין-דורית, כאשר מחקרים מראים שיעורים גבוהים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בשלושה דורות של משפחות פלסטיניות, עם השפעות על דפוסי הורות ונרטיבים משפחתיים. למרות זאת, קיימת גם התפתחות של חוסן קולקטיבי ואסטרטגיות התמודדות חיוביות בקרב הדור השלישי.
מקורות:
Intergenerational effects of the Holocaust following the October 7 attack in Israel-2024
The Link Between Grandparental Death and Fertility in Israel-2021
חווית הסבות בקרב סבים וסבתות וללא נכות אינטלקטואלית -2009
Jewish Grandparenting in the United States-2009
Caregiver Burden and Compassion Fatigue Among Arab Family Caregivers of Older Relatives-2020.
Contact frequency and cognitive health among older adults in Israel-2018