התמודדות עם אבל ואובדן

טיפול פסיכולוגי ראשון לציון:אבל

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ההלם והחרדה של החודשים הראשונים של המלחמה-מפנים את מקומם לתחושות מורכבות יותר, אך קשות לא פחות. אם השלב הראשון בהתמודדות עם הזוועות, התאפיין בהפעלת שרירי ההישרדות שלנו, השלב הנוכחי מאופיין דרך התעייפות של שרירים אלו ומתן מקום לרגשות של אבל , דיכאון וייאוש. כ-פסיכולוג תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים, ו-כאדם -נדמה לי, שהאבל בימים אלו מקיף אותי.

לאבד אדם אהוב יכולה להיות הרגשה מבלבלת. תחושות של כאב, חוסר אמון, עצב, אהבה, האטמות וכעס עלולות להופיע במקבצים מציפים ומבלבלים. אם נחייה מספיק זמן, כולנו נתמודד עם אובדן של אנשים קרובים. איבדתי שני חברים יקרים בחודשים האחרונים של המלחמה. זיכרונות של צחוק, חיבוקים חמים ושיחות משמעותיות עולים בי  ויוצרים בו בזמן, נחמה, עצב וכאב.

חלקנו  מתמודדים עם אובדנים קשים בילדות. מטופלת שלי שאיבדה את שני הוריה לפני גיל שמונה, תארה את אבלה כ"גוש חוסם בגרון,  שתמיד היה תקוע שם". רק כשהיא נכנסה לשנות הארבעים לחייה היא הבחינה עד כמה היא סגורה ומנותקת במערכות היחסים שלה . הפסיכותרפיה עזרה לה לבחון את האובדן המוקדם  שלה מהמרחק הנכון. היא למדה כיצד להחזיר לעצמה חלקים מודחקים על ידי הכרה ברגשות שלא יכלה להבין כילדה. ראו גם אובדן מעורפל ואובדן עמום.
ציור- ואן גוך-"אדם זקן מתאבל"-1890. "אבל הוא אהבה שאין לה לאן לזרום"-Someone to Kiss, Jamie Anderson

חוסן באבל

רוב האנשים יעברו את תהליך האבל וימשיכו בחייהם. מחקרים מראים כי 60%  מהאבלים אינם מראים סימנים של דיכאון או פגיעה תפקודית שישה חודשים לאחר שסבלו מהאובדן. במהלך השכול, אנשים בריאים ינועו בין געגועים ליקיריהם, ניהול לחצים הקשורים לאובדן, והלחץ של הסתגלות לתפקידים חדשים. אנו מלהטטים בין לחצים אלו תוך גיוס אנרגיה לאחריות היומיומית שלנו (Stroebe, M. et al. 2010). 

בספר הזיכרונות שלה על האבל,-'שנה של מחשבות מופלאות'- כותבת ג'ואן דידיון, "אבל מגיע בגלים, בהתקפות, חששות פתאומיים המחלישים את הברכיים,  מעוורים את העיניים ומחסלים את יומיומיות החיים".

כן, לעתים קרובות, עווית של אבל בולעת אותנו והורסת את תחושת הנורמליות שלנו. עם זאת, במחקר רחב היקף על שכול של בני זוג ושל ילדים, חוקרים מצאו ארבע תוצאות ברורות:

68.2% הראו עמידות והתאוששות, עם דיכאון מועט או ללא דיכאון.

13.2% חוו אבל כרוני, התחלה של דיכאון לאחר האובדן.

11.2% סבלו מרמות גבוהות של דיכאון לפני האובדן אך הראו שיפור לאחר מכן.

7.4% חוו דיכאון כרוני קיים שנמשך לאחר האובדן (Maccallum, F. et al. 2015).

אבד, אבל גם נשאר לנצח

כאשר אנו מאבדים אדם אהוב, עלינו ליישב שתי מציאויות סותרות, המציאות הפנימית שלנו והמציאות החיצונית. אנו מרגישים שהאדם שאהבנו קיים לנצח בתוכנו,  בזיכרון, ובסיפור חיינו-הוא נשאר חלק מאיתנו. ובכל זאת במציאות החיצונית אותו אדם אינו קיים כבר. דיסוננס קוגניטיבי זה מרגיש סותר, מוזר ומבלבל (O'Connor, M. et al., 2022). לא פעם,  כמו בתסמונת כאבי הפנטום דווקא האובדן מחדד את חשיבותו ומשמעותו של האיבר שנקטע. האדם שחסר לנו, החלל שנפער-הופך לכאב כרוני המלווה אותנו בהמשך חיינו.  לעיתים כמו ג'ואן דידיון,  מטופלים מתארים חוויה של מציאות לא מציאותית, תנועה נפשית שבה לא ברור מה היא המציאות.  הם מנהלים שיחות עם, רואים את האנשים שאבדו, או "שוכחים" שאנשים אלו כבר לא בחיים.  

אבל דורש למידה מחדש

רבים חשים מופתעים מכך שהאבל מותיר אותם מותשים וחלשים ממש כמו מחלה קשה. המוח משתמש באנרגיה רבה כשהוא מתאבל. כאשר אנו מאבדים בן זוג, עלינו ללמוד דרך חדשה לגמרי להיות בעולם. איך ננהל את חיי היום יום ואת הצורך שלנו במגע, קרבה וחיבה, עם מי נדבר?  איך נאכל או נבשל כשאין למי, או עם מי לחלוק את זה? חיי היומיום מתנפצים, וצריך לבנות מחדש חיים אחרים. אולם אותו אדם אהוב עדיין קיים בזיכרון, בחפצים בהם אנו משתמשים בביתנו, באהבה שאנו חולקים עם בני משפחה אחרים.

כל האובדנים הללו דורשים הסתגלות או למידה מחדש. כאשר אנחנו הורסים את המכונית שלנו בתאונה, עלינו להסתגל לרכב אחר, להתמודד עם הלחץ המציאותי של תביעת ביטוח ופציעות אישיות. על אחת כמה וכמה באובדן של אדם אהוב. ההתמודדות במישורים שונים של החיים בו זמנית יכולה להיות קשה, מבלבלת ומתישה. 

אובדן בן זוג מייצג שינוי זהות. האדם עובר מזהות זוגית לזהות של אלמן או אלמנה. אנחנו צריכים ללמוד מחדש איך להתנהג הן באופן פרטי והן בפומבי. כאשר אנו לומדים דרכים חדשות לעסוק בחיים ולמצוא מטרה, סיפוק, נחמה ומשמעות, אנו מתמודדים טוב יותר.

אדוורד מונק-הציור -"מוות בחדר החולים" מתאר את מותה של אחותו האהובה, סופי. הדמויות בציור נראות מנותקות זו מזו, אין שתיים היוצרות קשר עין או נוגעות זו בזו, כל אחת ואחד אבוד בצער שלו.

הפרעת אבל ממושכת

כ-7 עד 10 אחוז מהאנשים השכולים סובלים מהאבחנה של הפרעת אבל ממושך. אם אדם מבוגר עדיין מתקשה להתחבר מחדש לחיים, שנה לאחר אובדן אדם אהוב, ייתכן שהוא חווה PGD. תסמינים אחרים כוללים כאב רגשי עז, כגון מרירות וצער, תחושת קהות רגשית והימנעות ממצבים שמזכירים להם את האובדן.

לאבד אדם אהוב יכול להרגיש כמו גמילה מאופיאטים. כמיהה לבן זוג שנפטר יכולה ליצור אפקט דומה להתמכרות  לסם. זה מייסר כשאדם אהוב נעדר ואנו חשים שזה  מקור האושר היחיד שלנו. כאבי בטן, כאבי ראש, דיכאון, עצבנות והפרעות שינה מופיעים כשיבושים במערכת התגמול של המוח. אלו הם אותם מסלולים עצביים הקשורים להתמכרות (Kakarala S. et al., 2020).

במחקר אחד, מדגם קטן של נבדקים שסבלו מ-PGD קיבלו Naltrexone, תרופה שנועדה לחסום תגמול אופיאטי. הנבדקים האלה כבר לא יכלו לקבל את אותו התגמול הרגשי ממערכת התגמולים של הדופמין שהם קיבלו דרך עיסוק בזיכרונות של הנפטר. כתוצאה מכך הנבדקים חיפשו התנהגויות אחרות ומתגמלות יותר שסייעו להחלמתם.

חוקרים מצאו שיבושים בעיבוד אוקסיטוצין ובעיבוד מערכת התגמול אצל אלו שסבלו מ-PGD. זה מצביע על כך שחלקנו עלולים להישאר תקועים באבל כדי להימנע מלהתמודד באופן מלא עם אובדן של אדם אהוב. לפעמים כאב האבל יכול לגרום לנו להרגיש מחוברים רגשית לאלה שאיבדנו. לשחרר את האבל הכואב, יכול להרגיש כמו לוותר על האהבה. 

קורס פיסול, אוגוסט רודן-The Old Courtesan

התאוששות מאבל ממושך

כ-פסיכולוגים תל אביב בסדנה, אנו יודעים כמה התמודדות עם אבל יכולה להיות מורכבת. המוות מגיע לעתים קרובות בזמנים לא נוחים. מתחים פיננסיים, רגשיים ופיזיים יכולים לזעזע את יסודות תחושת הביטחון שלנו. דאגות עלולות להוביל להרהורים מעגליים (רומינציה), בעיות שינה וכמיהה אובססיבית לנפטר. 

חשוב  למצוא טיפול נפשי, קבוצת תמיכה לאבל ואובדן ועזרה בהשתלבות מחדש בשגרת חיים חדשה ."הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכולוגים בראשון לציון,  פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בובואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.

משימת האבל היא ללמוד כיצד להרפות מאדם אהוב תוך שמירה על האהבה שאתה חש לאותו אדם (Worden, J. W. 2008). אמר המלחין אירווינג ברלין, "השיר הסתיים, אבל המנגינה נמשכת". אם נישאר פתוחים למוזיקה של החיים, היא לפעמים תציע שירים חדשים ללמוד ולאהוב.

אדגר דגה-ציור כדרך התמודדות עם אבל ואבדן.

 8 ספרים מומלצים על התמודדות עם אבל

אשה בורחת מבשורה- דויד גרוסמן.

זהו רומן שחזה את העתיד בכל הרבה צורות ובכל כך הרבה משמעויות. ספר על הניסיון להתמודד עם כאב בלתי נסבל ועם מציאות בלתי ניתנת להכלה.

שנה של מחשבות מופלאות - ג'ואן דידיון

דידיון כדרכה מישירה מבט אל הפצע. אובדן בעלה ובתה, שואלת שאלות על רחמים עצמיים, על שפיות, ועל מה שנשאר. דידיון בעיני היא אחת הסופרות וכותבות הנון פיקשן הגדולות של המאה ה20, ומתמודדת עם השכול והאבל שלה בדרך היחידה שהיא יודעת-דרך יצירתיות וכתיבה. The Year of Magical Thinking הוא ספר אישי מאוד ועם זה בעל משמעות אנושית רחבה. 

לא העזנו לדעת-איריס לעאל

"אני מתיישבת אל השולחן ומקיימת את הטקס המילולי הזה שעות, חוזרת על אותם משפטים, על אותן מילים עד כדי קיהיון, מנסה להפוך את האובדן לזיכרון ואת הכאב החדש הזה, שפועם לי בראש וסוחט אותי עוד לפני שהתחיל היום, למשהו דומה לקינה."

It’s Okay to Laugh, by Nora McInerny Purmort

בטווח של כמה חודשים, נורה מק'ינרי הפילה את ילדה השני, איבדה את אביה מסרטן, ולאחר מכן קברה את בעלה, אהרון, שמת מגליובלסטומה, סרטן מוח נורא עם שיעור הישרדות נמוך עד כאב. "זה בסדר לצחוק" הוא ספרה הראשון של מקינרני, זכרונות מהשנים הראשונות שבהן ניסתה להמציא מחדש את חייה ולהיות אימא לילדה הצעיר. עם הזמן היא הקימה את "מועדון האלמנה הצעירה הלוהטת" והשיקה פודקאסט בשם Terrible, Thanks for Asking. מקינרני מצחיקה וחכמה. הרצאת ה-TED שלה - "אנחנו לא 'ממשיכים הלאה' מהאבל. אנחנו ממשיכים איתו" - שווה צפייה.

When Breath Becomes Air, by Paul Kalanithi

את הממואר הזה, שהפך  קלאסיקה, סיימה לאחר מותו אשתו של קלניתי, לוסי. זהו סיפורו של נוירוכירורג צעיר שמת מסרטן ריאות גרורתי בגיל 37, והותיר מאחור בת תינוקת. הוא כותב על ההתמודדות עם האבחון והטיפול שלו, ועל איכות הזמן עצמו - יחד עם החרטה שלו על כך שאחרי שבילה את רוב חייו לימודים, בקושי התחיל לחיות. עדות למשמעות החיים -גם אם הם קצרים.

Being with Dying, by Joan Halifax

כאחת המייסדות של תנועת הטיפול הפליאטיבי, רושי ג'ואן הליפקס הגיעה לבודהיזם בעקבות התנסויות קשות. היא עוזרת ועזרה לאלפי אנשים למות. זהו מדריך חיוני לכל מי שעובר את תהליך הדעיכה והקרבה למוות עם אדם קרוב.  ספר על הפסיכולוגיה של המחלה והבריאות.  אבל גם חשוב עבור כל מי שמרגיש שלא סגר מעגל במותו של אדם אהוב. כפי שהיא מסבירה, אין דרך נכונה למות - היא ראתה כל וריאציה, משלווה עד מוות מעונה. והיא הייתה עדה לסבלם של בני משפחה שהרגישו שעשו הכל לא בסדר. "לעיתים קרובות באופן מפתיע, אנשים מתים בזמן שהמטפלים שלהם יצאו מהחדר", היא כותבת. "אני מתארת לעצמי שהם פשוט רצו למות בשלווה ולבד. כמה פעמים ראיתי את האדם הגוסס מחכה עד שכולם יצאו מהחדר כדי להרפות! אולי האדם הזה רוצה להשתחרר מכל תשומת הלב שמחזיקה אותה בחיים. יש אנשים שרוצים שהמשפחה שלהם לא תהיה שם כי הם מרגישים התקשרות כל כך חזקה, חיובית או שלילית, לבני המשפחה. אולי הם מרגישים, ואולי בצדק, שהמשפחה תמנע מהם שחרור קל, ושפשוט יותר למות בין זרים מלאי חמלה, או לבד. אם זה המצב, המשפחה תצטרך בדרך כלל תמיכה רבה כדי לקבל את ההחלטה הזו

Bearing the Unbearable: Love, Loss, and the Heartbreaking Path of Grief by Dr. Joanne Cacciatore 

המטרה היא להמשיך בחיים ולמצוא שוב מקום בתוכם למרות האובדן - משהו שאולי נראה בלתי אפשרי קרוב אובדן אבל יכול להפוך למציאות עם הזמן

The Other Side of Sadness by George A. Bonanno

קלאסיקה פסיכולוגית. בואנו שהוא פסיכולוג ידוע, מראה שאבל ושכול אינם פועלים בצורה צפויה , ולכולנו יש יכולת מפתיעה להיות יצירתיים בדרך ההתמודדות עימם.

חוג פיסול בחימר ,רחובות-שרון

אי אפשר להבין שכול מבחוץ

מותו של אהוב מרים את מכסה המציאות, חודר דרך קליפת האדמה הדקה עליה אנחנו מתהלכים. ומאפשר לך להחליק פנימה. האימה היא אמתית גם אם המכסה לא. שום דבר אינו כפי שהיה. ציוני דרך ישנים נעלמים. מה שהיה פעם נחמה הופך לאיום.

כל זה קורה כל יום בכל עיר, בכל מדינה, בכל זמן ובכל זאת האבל כל כך מבודד, שאי אפשר לדמיין שעוד אדם אחד ביקום מרגיש כמוך. . תאר לעצמך אם היינו יכולים להגיע אחד לשני. מחזיקים ידיים, היינו מקיפים את הגלובוס מספר פעמים. אבל עוצמת הכאב היא כזו שאנחנו לא חושבים על כל האחרים האלה, הכאב והתהום כל כך בולעים עד שכול האחרים פשוט נעלמים, נמחקים אל מאחורי הערפל.

כן, מוות ואבל קורה כל יום, אבל אין כלום בידיעה הזו שיגרום לך להיות מרוכז פחות  בכאב שלך. זו רגרסיה לאובדן עמוק כל כך, גרעיני כל כך. משוגע כל כך .עלינו להקדיש תשומת לב תמידית  היכן אנו עומדים ולאן אנו הולכים. היכן אנו מניחים את הרגל- אחרת, ניפול, . אנחנו לא יכולים לחשוב  על דבר אחר מזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להרים את עינינו ולראות את האדם אחר עובר את אותו תהליך, מנסה להחזיק  מעמד  בחיים , מנסה למצוא מחדש את החיים, מנסה להיות ראוי לחיים.

יהיו כאלה שיגידו שהם מבינים, אבל הם לא מבינים. הם לא יכולים. אבל הוא הכאב האוניברסלי ביותר , כל אבל הוא ייחודי. אבל הוא השיגעון הנורמלי ביותר, זה לא עושה אותו פחות מכאיב.

יהיה זעם שאנשים תמימים יעוררו. טכנאי התיקון של מדיח כלים. מישהו המדבר חזק מדי במסעדה. רוכב אופנוע המרעיש  בזמן שהוא ממתין ברמזור, קולות הישתללות של ילד בדירה מעל.

יהיה צורך לדבר ולדבר ולדבר על הנפטר ונסיבות חייו ומותו. לספר לזרים  את הסיפור שלך. עוד ועוד

יהיה חוסר יכולת להתרכז. לאחר קבלת הוראות, ישאלו אותך "האם אתה מבין?" אתה מבין מה נדרש כדי לקבל תעודת פטירה, לסגור חשבון בנק, לסרוק מסמך? ואתה תגיד, כן ואז תבין, לא. אתה לא מבין ולא זוכר מילה שנאמרה.

יהיו כאלה שיבטיחו, "עם הזמן לא יהיו לך אלא זיכרונות שמחים." אתה יודע שהם משקרים כי כשאתה מסתכל בתצלום של אהובך כל מה שאתה עושה זה להרגיש את אימת התהום השחורה של ההיעדרות. אתה רוצה אותו בחזרה. אתה רוצה אותו בחזרה עכשיו.

הכאב יוקל, אם כי לא בלוח זמנים שנקבע, זה ייקח הרבה הרבה יותר זמן. וכשזה יקרה, מישהו אחר יבכה ליד קבר אחר. זה מחזור נצחי. אולי  יעזור לדעת את זה. כמו בכל דבר, ההווה לפעמים משנה את העבר, לפעמים מקבע אותו בצבעים אחרים, ולפעמים הכול דוהה, גם אנחנו וזה מה שמפחיד. אפילו על הרגש הכואב והנורא הזה אינך יכולה לסמוך כיציב, אז תאחזי בו. כסוג של נאמנות, כדרך להחזיק במי שהלך אבל גם במי שהיית, כדרך להחזיק בעבר-אבל גם בעתיד שהובטח לך ושאיננו עוד.

-

פיל טיילור-דיוקן עצמי בתהליך של אבל.