רישום: קורס, חוג, לימודים, סדנה


ציור ורישום:

"המתח בן מה שאנו רואים ובן מה שאנו יודעים, לעולם לא נפתר"ג'ון ברגר- דרכי ראייה.

רישום יוצר אצל חלק מהאנשים ממש כמו מתמטיקה סוג של התנגדות רגשית: "אני לא יודע לרשום". 

זהו סוג של ניתוק מגע בעיניים ובמוח-היאטמות . פלונטר רגשי שלא מאפשר ברגעים הראשונים לראות את היכולת הזו כתלוית טכניקה והבשלה, ולא להתנסות בצד המשחקי של רישום המאפשר לרישום להפוך לצורת חשיבה.

תפיסת הרישום שלי:

 יש שני קטבים מנוגדים ללימוד רישום, ציור ובעצם כל סוג של אמנות-המערבים מתח בן שליטה וסדר לבן חופש, זרימה וכאוטיות.

בקוטב האחד המסורתי-, לימוד רישום מתבסס על הפשטה ושליטה בסכמות ובתבניות. למשל רישום גופים הנדסיים מרחביים -

כקוביות, גלילים וכדורים, והצבה שלהם זה צד זה, האחת ביחס לשנייה, כדי ליצור צורות מורכבות הפועלות  במרחב תלת ממידי (חשבו על בובות הציור הידועות).

או הפשטה לצורות הנדסיות דו ממדיות פשוטות ,זוהי השיטה המשמשת בציור קומיקס ואנימה, ועוזרת בעצם לכל ציור ורישום.  ברגע שאנו שולטים בסכמות אנו יכולים לעוות אותן או לעצב אותן בהתאם לצרכנו-בדיוק כפי שמשתמשים במילים כדי ליצור משפט בעל משמעות.

היכולת למצוא וליצור תבניות, לחפש סדר ולפשט צורות מורכבות למבנים פשוטים- היא צורך נירולוגי ופסיכולוגי עמוק שלנו, להבין את המציאות, לשלוט בה ולצפות אותה. אנו תמיד מחפשים "שיטה", כללים וחוקים-  ובמידה רבה- זה עובד. זו הדרך לעמוד במטלות שנראות במבט ראשון כמעט בלתי אפשריות, בעידן בו אמנות נתפסה כהמשך של המדע נתפסו הכללים הללו כמעט כחוקי טבע-"חתך הזהב" או חוקי הפרספקטיבה נחשבו כחוקים המסדירים את המציאות עצמה ולא את הדרך בה אנו חווים אותה. 

 יש יתרונות בולטים להפנמת גישת הרישום זו , היא מאפשרת התמודדות עם קומפוזיציה, פרופורציות, נפח, עומק אפילו הבעה-כמו סוג של אפליקציית מחשב עליך להזין נתונים והתוצאה תינתן.

 גם לימוד פרספקטיבה שייך למעשה לקוטב הזה של גישות הרישום. פרספקטיבה למרות שהיא נראית לנו כמשהו שקיים שם בעולם, היא למעשה היא תבנית מופנמת נלמדת -שהתפתחה עם המעבר במערב לתרבות עירונית. היא בנויה על מבנה התיבה או הקובייה (חישבו על המצרים שעל אף תרבותם המפותחת התעלמו לגמרי מהנושא הזה).

עוד דרכי רישום הקרובות לקוטב הזה הן דרכי הרישום שעושות רדוקציה לכמה מרכיבים בודדים:

"רישום הוא זוויות ויחסים בין גדלים - זה הכל" למשל. או שיטת הרשת המשמשת להעתקת ציורים. מרכיב שהוא תוצאה של מבנה השיטות הללו הוא חידוד הגדרת גבולות העצם, וגישה העוברת מהכלל אל הפרט(קודם כל נצייר קודם את מבנה הפנים, ורק אחר כך נמקם את האברים בתוכם).


"האמיתי הוא מה שמתנגד להפוך לסמל בצורה מוחלטת"-ז'ק לאקאן

הגישה המנוגדת לגישות הסדר וההפשטה טוענת שיש לנו דרך לחוות את המציאות בצורה בלי אמצעית ומתווכת על ידי סכמות. יותר מכך סכימות ותבניות הן מה שמפריע לנו לראות את המציאות כפי שהיא באמת. המוח הופך סכמות לסמלים, לסוג של פרשנות ושפה.   זו דרך יעילה מבחינה נירולוגית לחסוך אנרגיה, מה שנמצא  מחוץ לתבנית או הסמל -לא מובחן, לפעמים ממש לא נראה פיזית. מה שאין לו הקשר נזנח. הראיה במובנים מסוימים היא יכולת נרכשת ומתווכת על ידי החברה והתרבות. אנחנו רואים את מה שלימדו אותנו לראות, ומה שאנו מצפים לראות. הראייה שלנו היא ראיה 'סמלית'. 

כשאנו מציירים עין או בית אנו משתמשים בסכמה המופעלת מילולית לציור עין, אנחנו מציירים סמל שהוטבע בנו בילדות ולא 

את מה שאנו רואים-למעשה אנחנו במובנים רבים פשוט משתמשים בכתב תמונות כמו כתב החרטומים המצרי.  

תינוקות כנראה חווים את העולם בימים הראשונים כציור של ג'קסון פולק- או כפי שתאר זאת הפסיכולוג האמריקני הגדול ויליאם ג'יימס -"המולה פורחת ומזמזמת"- ולשם במובנים רבים רוצה האמנות לקחת אותנו- לחוויה הראשונית או במושגים של הזן-ל'חשיבה של מתחיל" (Shoshin-Zen Mind, Beginner's Mind). "אם המוח (החשיבה) שלך ריק, הוא תמיד מוכן לכל. הוא פתוח לכל. בחשיבה של מתחיל-יש אפשרויות רבות, בחשיבה של מומחה-יש רק מעט." (שונרו סוזוקי)

  רודן ביקש מהמודלים שלו לזוז בזמן שהוא מצייר אותם, כדי לא להיקלע למלכוד של ציור סכמתי, סמלי. דרכים אחרות הן ציור מהיר, או ציור תוך מצמוץ כך שנראה רק כתמים ונצייר אותם. ציור של החללים הנגטיביים-כלומר אנחנו לא מציירים את העצם אלה את החלל סביבו. ציור 'הפוך' וכדומה. המשותף לכל הטכניקות הללו זה הניסיון למנוע מהמוח ליצור את התבניות האוטומטיות, ולנסות לראות בצורה 'נאיבית'. במובן עמוק- רישום מהסוג הזה-הוא הרישום איליו מכוונת האמנות המודרנית-ניסיון לתפוס את המציאות לפני שהפכה להיות מציאות. ניסיון לצייר את החוויה האישית של המציאות, את מבנה העומק שלה. כפי שלוסיאן פרויד הצהיר הוא מנסה להעביר את האנשים , לא ציור של האנשים . עיוות הפרופורציות המסוים הוא שהופך את הרישום לאמיתי.

לוסיאן פרויד-רישום של אמא.

 אין דרך אחת נכונה ללמוד לרשום, הדרך הנכונה צריכה לקחת בחשבון מבנה אישיות, מטרות וקצב. פעמים רבות המחסום הוא ביקורת עצמית קיצונית שאינה מאפשרת התנסות ותרגול. והמיומנות שאני צריך כמורה היא בעיקר של תמיכה רגשית-שתאפשר לנסות שוב אחרי מה שהתלמיד חווה ככישלון. נדמה לי שהמפתח לשליטה ברישום כמו בתחומים אחרים בחיים-זו הנכונות להישאר על המגרש-להמשיך לנסות. המוח, היד, העין -לומדים לבדם- אם נותנים להם את הזמן.

קורס רישום וציור רחובות

מורן סודרי-קורס רישום ברחובות-תרגילי הקצנה

"בנקודה מסוימת בזמן התחלתי לחשוב-מדוע צריכה להיות היררכיה כזו בן ציור לרישום כצורה פחות מפותחת של אמנות...אני אוהב לרשום בדיוק כפי שאני אוהב לצייר,  מדוע לא לעשות מהרישומים ציורים. אבל באותו זמן לא לקבוע היררכיה מוגדרת בן הציור לרישום,  לעתים קרובות אשתמש בצבע -בצורה של פסטלים, ואז לא תוכל לקבוע אם זה פסטל או צבע או קו שחור שנעשה במכחול המוביל לקו שחור שנעשה בפחם.  התחלתי ליצור משהו שקראתי לו רישומי ציור שהיו שוויוניים בשווי המשקל בצורה, בתוכן ובאמצעים האמנותיים (בן הרישום לציור).  האפשרות הזו לשווי משקל חדש במדיום האמנותי נתנה לי חופש רב כיוון שכשאתה מצייר דמות אנושית- יש מרכיבים צורניים מבניים רבים שאתה צריך לקחת בחשבון מבחינת הנפח או הטונליות של הצבע, אבל כשאתה רושם את יכול לעשות קו חופשי ביד ואז לשלב את זה עם ציור שאין לו דבר משותף עם הדמות האנושית. התוצאה היא מין פיגורטיביות אבסטרקטית...זה קצת כמו להסתכל בכתב חרטומים ולדעת שיש אנשים שיכולים לפרש את הציורים הללו ולספר לך מה משמעות הסמלים, אבל 99% מהאנושות תסתכל עליהם כשפה של תמונות, וככה אני חושב על זה-שפה של תמונות שאתה מחבר בראש כדי להבין מה הדמויות הללו בעצם."- ג'ורג' קונדו קורס רישום  וציור בשוהם

רויטל בלבן=תרגילי הקצנה ברישום שוהם

קורס רישום וציור ראשון לציון

תרגיל ברישום וציור בצבע -ראשון לציון -מייק 

קורס רישום וציור נס ציונה

תרגיל רישום וציור בהקצנה מיכל ליפין -נס ציונה

ציור ורישום

אדי שרגא-דיוקן עצמי

ציור ורישום נס ציונהרונית לוי  רישום מודל

חוג ציור למבוגרים רחובות

שיר-רישום מודל