פסיכולוג מבוגרים: יאוש ואושר

אני מאמין שהייאוש כמו האושר- שונים ובעלי תהודה אחרת ונוכחות אחרת- בחייהם של זקנים. צעירים עשויים להיות חסרי מנוחה ואלימים כלפי עצמם. התנודות הרגשיות שלהם לעיתים חדות מאוד. הם חסרי פרספקטיבה והבנה כיצד הזמן משנה וישנה את הדברים, סוף העולם עבורם לעיתים, אינו אלא לילה קשה או חודש קשה.  אלו דברים שניתן לתקן-יש לזה זמן,  אבל ייאוש אינו המצב הטבעי של רובם. כפי שהם נופלים, הם קמים.  השינויים חדים גם באמצע החיים, מבוגרים צעירים רבים, עשויים לזעום ולכעוס, גם על בעיות חברתיות שונות, על חוסר הצדק, על התרבות האלימה, על גזענות  והשפלה סביבתית. אבל רובם עדיין מלאי תקווה שמחכה עתיד טוב יותר, ותקווה זו היא גם התרופה לייאוש וגם האנטיתזה לייאוש.

"אתמול כרתו את ענפי הצאלון שצמח לגובה ולרוחב בשאיפתו אל האור בחצר הפנימית, כי הצלו על החלונות ואיימו להיכנס פנימה אל חדרי השינה והמטבחים. כרתו אותם למעננו, אבל גזלו ממני את משחק האור והצל, את כתמי האור הנעים והמשתובבים. ועכשיו בבוקר האור בחלון המזרחי חריף ומכאיב ואינו מותיר מקום לדמיון. נלקח ממני משהו עוד טרם יבוא חורף. ואיך אֵנַצֵּל?"-רות אלמוג

השנים האחרונות זימנו מבחנים רבים ליאוש. הקרונה הייתה ראשונה והמהפכה המשפטית והמלחמה שהחלה ב7 באוקטובר, היו הבאים בתור. אחוזי הנוכחות של הדור המבוגר בהפגנות גבוהים הרבה יותר משיעורם באוכלוסיה. אנשים מבוגרים רבים חשים שלא רק התקווה והעתיד ובעיקר עתיד ילדיהם, נגזלו מהם, אלא גם משמעות עברם, נגזלה או זוהמה.

"עתה גם אני חשה כך, אימה. ולא רק מחמת הווירוס שמכפיל את עצמו במהירות בשולי הריאות ואוכל את רקמתן. אלא בעיקר מחמת הנורמות החדשות של בוז למוסר הבסיסי, המוסר היהודי של נביאי ישראל כפי שתפשנו אותו פעם, והאמנו כי אֵיתן הוא. הנורמות החדשות הבזות למוסר בסיסי מכפילות את עצמן ואוכלות את הרקמה הבריאה של ריאות העם. לאט לאט, אבל לבטח. יש להן לגיטימציה. וזה מבהיל אותי יותר מן הווירוס." רות אלמוג

פסיכולוג ברחובות על טיפול פסיכולוגי כסוג של תפירת קרעים  -Anne Bothuon. הסוד של זקנה טובה הוא פשוט חוזה מכובד עם בדידות."- גבריאל גרסיה מרקס, מאה שנים של בדידות.

זקנה, אופטימיות ואושר

ההזדקנות מזמנת קמטים, גוף נפול ושכחה מתסכלת. להזדקן זה לא כיף ואי אפשר להכחיש את זה. אבל להזדקן זו לא רק חוויה רעה. עדויות מצטברות, מצביעות על קשרים בין גיל מבוגר ואושר. המחקרים סותרים בנושא, וכמו בתחומים רבים בחיים, הטענה היא שהכול תלוי גישה, נקודת מבט ופרספקטיבה.

לפי המחקרים, מבוגרים יותר נוטים להיות אופטימיים יותר ובעלי השקפה חיובית על החיים מאשר עמיתיהם הצעירים, החרדים יותר. התוצאות מקבלות יותר משמעות לאור העלייה המתמשכת בתוחלת החיים.

מחקר פורסם ב-2008 על ידי יאנג יאנג, סוציולוג מאוניברסיטת שיקגו, שהוא אחד מסקרי האושר היסודיים ביותר שנעשו אי פעם באמריקה מצא שאנשים נעשים מאושרים יותר ככל שהם מתבגרים. המחקר מצא שדור הבייבי בום אינם מרוצים כמו דורות אחרים, אפרו-אמריקאים פחות מאושרים מלבנים, גברים מאושרים פחות מנשים. אושר משתנה בהתאם לאירועים תקופתיים חיצוניים, כמחלה, רמת הכנסה, סוג הקהילה והקשרים החברתיים, אך עם הגיל ההבדלים בין הקבוצות השונות במחקר הצטמצמו.

העלייה באושר עם הגיל עולה בקנה אחד עם "השערת הגיל כבשלות", אמר יאנג. עם הגיל מגיעות תכונות פסיכו-סוציאליות חיוביות, כמו תפיסה של משמעות והערכה עצמית (ראו גם הורות ואושר).

.השאלה הגדולה, כמובן, היא מדוע קשישים מאושרים יותר.

קורסי ציור למבוגרים:  "הזמן התמלא בדברים כה עצובים עד שאבד לי הכושר לאמוד את המֶשֶך"-רות אלמוג. פסיכולוג רחובות על הזקנה כעצב.

נוסטלגיה

מחקר שפורסם בכתב העת Cortex, מציע סיבה (או תוצאה): מבוגרים זוכרים את העבר דרך עדשה הוורודה של הנוסטלגיה.

החוקרים תיעדו פעילות מוחית באמצעות סריקות fMRI בעוד שמבוגרים צעירים ומבוגרים צפו בסדרת תמונות עם נושאים חיוביים ושליליים.

התוצאות הראו כי במוח המבוגר יותר, היו קשרים חזקים בין אזורים במוח לעיבוד רגשות לאלו הידועים כחשובים להיווצרות מוצלחת של זיכרון, במיוחד בעת עיבוד מידע חיובי. אותם קשרים חזקים לא נמצאו במשתתפים הצעירים יותר.

היתכן שהמוח הזקן מובנה לאופטימיות?. במחקר, הראו למשתתפים מבוגרים וצעירים פנים וירטואליות המתארות עצב, זעם, כעס, פחד ואושר. טכנולוגיית מעקב עיניים חשפה כי המשתתפים בגילאי 18 עד 21 מתמקדים בפנים המפוחדות, בעוד שבני 57 עד 84 התעכבו על הפרצופים המאושרים, ונמנעו מהזועמים. (זו דרך אגב גם החוויה שלי כפסיכולוג בתל אביב. בתקופת המלחמה מטופלים צעירים התמכרו לחדשות ומידע מעורר חרדה, מטופלים מבוגרים הכניסו את עצמם לבועה של חדשות טובות יותר ונמנעו מטריגרים רגשיים מעוררי חרדה ודיכאון).

החוקרים חושבים שככל ששארית החיים של אדם מצטמצמת, הוא עשוי להתמקד במה שגורם לו להרגיש טוב בהווה, במקום להתמקד בשלילי.

ההזדקנות חיובית מקושרת עם מערכת יחסים סובלנית ומכילה יותר של האדם עם עצמו, אבל גם ביחסים זוגיים, בקשרים עם חברים ועם הקהילה. על פי מחקר שפורסם על ידי וולטר ר. גוב, פרופסור לסוציולוגיה, באוניברסיטת ונדרבילט בטנסי.

מדברים על גילנות כתפיסה המפלה ויוצרת דעה קדומה כנגד זקנים, לעומת, זאת המועמדים לנשיאות בארצות הברית, ביידן (81) וטרמפ (77), או נתניהו (74) בישראל, מעידים על הכוח הרב והאמון הציבורי (למרות הביקורת על הגיל) שיש בציבור כלפי אנשים מבוגרים. סקר של מכון Pew מ-2023 מראה ששיעור העובדים המבוגרים צומח והם משתכרים שכר גבוה יותר.

מבוגרים נהנים מהחיים באופן כללי מסתבר בסקר אחר של מרכז המחקר Pew: שבעה מתוך עשרה נשאלים בני 65 ומעלה אמרו שהם נהנים מיותר זמן עם המשפחה שלהם. כשני שלישים דיווחו על יותר זמן לתחביבים, יותר ביטחון כלכלי והיעדר הכרח לעבוד- כיתרונות של זקנה. בערך שישה מתוך עשרה אמרו שהם מקבלים יותר כבוד וחשים פחות לחץ מאשר כשהיו צעירים יותר; וקצת יותר ממחצית, ציינו בין יתרונות הזקנה, את הנסיעות והמסעות כמו גם זמן לעבודה התנדבותית.

בשנת 2010, מאמר ב"אקונומיסט" קבע כי האושר לאורך מהלך החיים מופיע כגרף בצורת U:" רמת האושר גבוהה ביותר כשאנו צעירים, יורדת לשפל באמצע החיים ועולה החל מגיל 50. מחקר מ-2021 ערער על חלק מהתפיסה שהגדירה מסלול יחיד ואחיד של שינויים, אך אישר את הממצאים על עליה באושר עם ההזדקנות: "אנו מאמינים שהמסקנה שהאושר יורד מסוף גיל ההתבגרות לאמצע החיים (המחצית הראשונה של צורת ה-U) היא מוקדמת, ואולי שגויה, ולמרות שיש עדויות טובות יותר לעלייה באושר לאחר אמצע החיים. הנחה זו מגבילה מבחינה מדעית, כיוון שהיא מניחה מראש מסלול יחיד המאפיין התפתחות של רווחה לאורך מהלך החיים"

תמר תבדיונלי-חוג פיסול קרמי-כי זקנה היא הזדמנות לא פחות/ מהנעורים עצמם, אם כי בלבוש אחר,/ וכשדמדומי הערב מתפוגגים/ השמים מלאים בכוכבים, בלתי נראים ביום."- הנרי וואדסוורת' לונגפלו, השירים השלמים. מבט על הזקנה כסיפור חדש ואחר.

זקנה כסבל?

"התפיסה שאנשים בגיל מבוגר הם המאושרים ביותר היא מטעה", אומר ריצ'רד איסטרלין, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת דרום קליפורניה. הידוע בזכות "פרדוקס איסטרליין" "היא מבוססת על השוואת אנשים בגילאים שונים- הזהים מבחינת הכנסה, בריאות, חיי משפחה".

אסטרלין מוסיף, "כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שלאנשים מבוגרים יש הכנסה נמוכה יותר ופחות כסף מאשר לצעירים, הם פחות בריאים, וסביר יותר שיחיו לבד ובבדידות, אז הזקנים פחות מאושרים. וזה בדיוק מה שהיית מצפה".

למעשה, מדענים מצאו שככל שאנשים מזדקנים, בריאותם מדרדרת והרשתות החברתיות שלהם מתנוונות (כאשר בני גילם מתים), מה שעלול לגרום לקשישים להיות פחות מאושרים.

כנגד זאת, בריאות ואושר לא בהכרח קשורים ביחס ישר ביניהם . במחקר שפורסם ב-2012. נאמר: "מספר מחקרים קודמים מצביעים על כך שאנשים במצב בריאותי ירוד - כולל אלה עם מחלות מסכנות חיים, כמו סרטן, או מוגבלויות שמשנות חיים - לרוב מאושרים בדיוק כמו אלה שבריאותם טובה.

המחקר החדש מוצא שזה כך גם, למעט אלה שחיי היומיום שלהם מופרעים בגלל מצבם, כמו אנשים עם כאבים כרוניים חזקים או בריחת שתן."

חוג פיסול רחובות "אנשים לא אוהבים אחד את השני בגילנו, מרתה - הם משמחים זה את זה, זה הכל. מאוחר יותר, כשאתה זקן וחסר אונים, אתה יכול לאהוב מישהו. בגילנו אתה פשוט חושב שכן. זה כל מה שזה."- אלבר קאמי, מוות מאושר. פסיכולוגים ברחובות על הגיל השלישי כגיל של תובנות רגשיות אחרות

פרספקטיבה, אמונה וציפייה

כפסיכולוגים בתל אביב אנו מסכימים עם התפיסה העתיקה של הבודהיזם, שגם אם את המציאות לא ניתן תמיד לשנות, מה שעלינו להתמקד בו, הם אותם חלקים שבשליטתנו -ולרוב בגיל מבוגר, מדובר על נקודת המבט האישית הרגשית שלנו על אותה מציאות. תפיסות כמו קבלה רדיקלית מצביעות על דרכים להתמודד עם חלק מהאובדן הכרוך בזקנה.

אותו מחקר של יאנג שציטטנו בפתיחה מצביע על כך שהגישה לחיים, ולזקנה ולאושר, מעוצבת בחלקה על ידי העידן שבו אדם נולד והקבוצה החברתית אליה הוא משתייך.

בארץ למשל ניתן להצביע על פרדוקס הבריאות של החברה החרדית: תוחלת החיים הממוצעת בקרב גברים חרדים גבוהה ב-3 שנים מהצפוי על בסיס המצב הסוציו-אקונומי ובקרב נשים חרדיות, תוחלת החיים גבוהה בשנה וחצי. יש שיעור נמוך יותר של תחלואה ותמותה כתוצאה מסרטן בקרב חרדים. ושיעור נמוך יותר של מקבלי גמלאות (נכות מעבודה וגמלת תלויים, ניידות, נכות כללית).

מחקרים מראים שמערכת דפוסי החשיבה שלנו, הציפייה  והאמונות שלנו- קובעות במידה רבה אפילו את התגובות הביולוגיות שלנו ובוודאי את רמות הסיפוק והמשמעות שחיינו מסבים לנו. אנו במידה רבה יוצרים את חיינו כקולאז' המורכב מפיסות המציאות שנכפו עלינו ועליהן אין לנו שליטה (וחלקן קשורות גם בנתונים ביולוגיים ורגשיים) לבין אותם חלקים שקשורים בבחירה. אני לא יודע מה רמת השליטה האמיתית שלי בחיי, וכמה המקריות משחקת תפקיד בהם. אבל אני יודע שעדיף לי להאמין (עד רמה מסוימת), שיש לי תפקיד מרכזי ביצירת חיי.

ציור ורישום-רחובות. "בדבר אחד לא השתנית, חבר יקר," אמר אראגורן: "אתה עדיין מדבר בחידות." "מה? בחידות?" אמר גנדלף. "לא!  דיברתי לעצמי בקול. זהו הרגל של זקנים: הם בוחרים את האדם הזמין החכם ביותר לדבר איתו; ההסברים הארוכים הנדרשים לצעירים מעייפים."-טולקין, שני המגדלים. פסיכולוג רחובות על פרספקטיבה אחרת במבט של אדם מבוגר.

שאלה החוזרת על  עצמה שאני שומע כפסיכולוג מבוגרים בתחילת טיפול - היא- לשם מה? מה זה ייתן לי? מה אני צריך בגילי טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפיה. מה המטרה של זה? 

אין לי תשובה מוכנה. אני גם לא בטוח שאותה תשובה נכונה לכולם. חלק מהתשובה  לדעתי הוא הפניית זרקור לשאלה עצמה: טיפול פסיכולוגי כיצירה משותפת שואל האם אנו שואלים את השאלות הנכונות. אימוץ הרעיון שהגיל הוא המשתנה הרלוונטי ביותר לגבי התשובה לשאלה זו הוא מה שמוזר, או חלק מהבעיה. מבוגרים (כמו מגזרים אחרים) מאשימים לא פעם את החברה ב"גִּילָנוּת". סטראוטיפים ודיעה קדומה כנגד מבוגרים. אבל כמו שהוכח בלא מעט מחקרים (וכמובן טבעי)-אותם סטריאוטיפים הופנמו על ידי האוכלוסייה הבוגרת במובנים רבים.

קורסי ציור-בשלות וזקנה. "האמת היא שאני מזדקן, אמרתי. אנחנו כבר זקנים, אמרה באנחה. מה שקורה זה שאתה לא מרגיש את זה .מבפנים, אבל מבחוץ כולם -יכולים  לראות את זה.- גבריאל גרסיה מרקס, זיכרונות מהזונות העצובות שלי. פסיכולוג רחובות על הפער בן תחושת הגיל הכרונולוגי לגיל הפנימי בחייו של אדם מבוגר.

זקנה וייאוש

הסופר האמריקאי  סקוט פיצג'רלד כתב שבלילה האפל האמיתי של הנשמה, השעה תמיד, שלוש לפנות בוקר.

 האמונה שאפשר לעשות שינוי הכרחית לנו. האמונה שבדרך כלשהיא העתיד יוכל להשפיע גם על העבר. שיש לנו עדיין אפשרות לתקן.  כל אחד מאתנו צריך לתקן בדרכו. לתקן את ההורות שלנו, לתקן את האנושיות שלנו, לתקן את הנדיבות שלנו, לתקן את ההקשבה שלנו, לתקן את המשמעות שלנו. וכדי לתקן אנחנו זקוקים לזמן. ההבנה כמה הזמן הוא משאב שמתכלה במהירות היא ההבנה של אנשים זקנים. אין לנו זמן, ובמובנים אחרים הזמן אין סופי ובולע אותנו. הזמן לא מתמלא במשמעות.  

פיסול היפר ריאליסטי-סם ג'ינקס

לאן ניתן לגדול בזקנה?

מה קורה לנו כשהזמן אוזל, או שאנחנו הופכים להיות לא רלוונטיים ולא משמעותים- לחיי אלו שאותם אנחנו צריכים?

 מטבע הדברים בגיל מבוגר הפרספקטיבה שלנו אחרת ועוסקת באנשים הסובבים אותנו. בחברה או בסביבה. חשבון הנפש במובן מסוים נכפה עלינו. אם נרצה או לא. איך אפשר כבר לא לעסוק בעבר?. באף גיל אחר היחס בן העתיד והעבר אינו יחס כזה, באף גיל אחר אין לעבר משמעות כזו במעט העתיד שנשאר.

לפעמים קשה ליצור אבחנה בן מושג הייאוש לכל המילים העצובות האחרות הקרובות, כמו דיכאון, דכדוך, בדידות ושיממון. ייאוש הוא גם כל אלה וגם אף אחד מאלה, הוא יותר.  בתקופה זו הייאוש קשה כפליים. הבריאות הפיזית, הנפשית והרגשית של האני האישי שלנו, כמו גם של התרבות וחברה סביבנו,  מתוחים עד קצה גבול היכולת. לעיתים דומה שאנו יכולים לעסוק רק בהישרדות והמתנה.

 לאן אפשר לגדול בזקנה? האם יש שינויים שאנחנו עדיין יכולים לעשות?

ישנן מספר תאוריות ותפיסות פסיכולוגיות  העוסקות בהתפתחות לאורך החיים במיוחד של אדם אחרי אמצע חייו. אני מרגיש שהתפיסה המקובלת בה השינויים הגדולים והמשמעותיים קורים בגילאים צעירים, אינה לגמרי נכונה. כשאני מסתכל בחיים של האנשים הסובבים אותי-לעיתים השינויים האישיותיים המשמעותיים ביותר-נעשים בגיל מאוחר. צעירים יכולים להצטייר במרדנים או בעלי יכולת לעשות מהפכות, אבל הם גם לא פעם שמרניים למדי, וקונפורמיסטים יותר משנדמה להם. הזיכרון וההיסטוריה של מבוגרים יכולים אומנם להפוך למגבלה, אולם בתנאים מסוימים הם יתרון.

"אנשים לא מדברים דיי על אהבה בשלב מאוחר יותר בחיים. זה מאוד אמיתי, וזו צורה אחרת של אהבה, כי, אתה יודע, כשאחת נוצרת בשלב הזה של החיים. ואולי יש לנו ידע טוב יותר מה זה. ומהי זוגיות ומה היא יכולה להיות. אבל עדיין יש משהו שנקרא אהבה שיש לו עוצמה ואיכות מיוחדת שהיא מעבר ליומיום, וזה בעצם היה מכריע לי ולעבודה שלי בעשור האחרון בערך. ולמעשה, עזרתי גם לננסי, כי יש לנו תחומי עניין דומים, למרות שאנו מגיעים אליהם מנקודות מבט אינטלקטואליות שונות. אנחנו מדברים הרבה על דברים. זה היה חלק ממש מיוחד בחיי בעשור האחרון. מצד שני, היא גם די מודעת לגיל ולמצב שלי. איום המוות - או לפחות אובדן היכולת לתפקד היטב - מרחף מעלי. שאלת אותי אם יש לי פחד מוות. אני בטוח שכן. אני לא דמות דתית שהתעלתה על כל זה. עבורי, חלק מאורך החיים הוא רצון לחיות ורצון לחיות. להמשיך לעבוד ולהמשיך מה שהוא מצב שמח עבורי." הפסיכולוג בן  ה97  רוברט ג' ליפטון.

חוג ציור נס ציונה. "וזה הפרדוקס המוזר ביותר של ההרפתקה האנושית; אנו חיים בתוך כל ניסיון, אבל מותר לנו להעיד רק כלפי חוץ. כזו היא חידת החיים וסיפור חלוף ימינו".- הווארד תורמן

"לך

אל תוותר מראש/ רק בגלל החשש שלא תצליח

לו קיבצתי יחדיו/ את כל מה שלא הצלחתי בו/  בתשעים ושש שנותי/  היה נערם הר

כיבוד אבי ואימי / חינוך ילדי/  והרבה דברים אחרים/ שהייתי צריכה ללמוד

השתדלתי ככל יכולתי/ היש דבר חשוב מכך?

אז עמוד על רגליך/ מצא משהו להיאחז בו/ לבל תותיר חרטות."- שיבטה טויו 

תאוריה של התפתחות בגיל מבוגר

 אחד התאורטיקנים הראשונים שניסה להתייחס להתפתחות לאורך החיים  הוא הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי הדני אמריקאי- אריק אריקסון (1902-94).

 במיוחד בתיאורו את השלב האחרון של החיים, שלטענתו עדיין מציע הזדמנות לצמיחה והתפתחות חיובית, כזו שבה היושרה יכולה להפחית אם לא למחוק את הייאוש.

בתיאוריית התפתחות האדם בת שמונת השלבים שלו, אריקסון תיאר תהליך של שינוי וצמיחה לאורך תוחלת החיים. מינקות ועד סוף הזקנה.  בכל גיל, בכל שלב- מתמודדים  -עם משבר התפתחותי המהווה נקודת מפנה מרכזית בהתפתחות. עמידה ופתרון מוצלח של האתגרים בכל שלב- מוביל להופעתו של השלב הבא. בעוד שחמשת השלבים הראשונים מינקות ועד הישג האינדיבידואליזציה ניתנים לזיהוי בקלות ומתרחשים בסדר כרונולוגי פחות או יותר.  שלושת השלבים האחרונים הם נקודות מפנה חשובות בבגרות, וכאשר לא מתגברים (ראו משבר אמצע החיים) עליהם בהצלחה, הם מונעים צמיחה פסיכו-סוציאלית נוספת.

 התפיסה המרכזית העולה  מעבודתו של אריקסון אם כן היא שההתפתחות שלנו בנויה כמו עליה בסולם  המתפצל לצמתים. עליה לשלב הבא בנויה על כך שהצלחנו לעבור את השלב הקודם. החוויה שלנו בכל שלב בחיים מעוצבת בחלקה על ידי האופן שבו התמודדנו עם השלב הקודם - וזה מציע רמזים להתמודדות טובה יותר בשנותינו הבאות. (אריקסון מציע תפיסה לינארית מאוד ודטרמיניסטית של התפתחות, מעניין להציג מול תיאור ההתקדמות שלו את התיאור של גיל שיהי המתבסס במידה רבה על התאוריה של לויניסון-שבה ההישג של כל שלב-הופך להיות המכשלה עליה צריך להתגבר בשלב הבא)

 השלב האחרון של החיים על פי אריקסון -מתחיל בגיל 65 ומשתרע עד לסוף החיים. אריקסון מעמת את ההישג החיובי האפשרי- יושרה -עם תוצאת הכישלון האפשרי המוביל לייאוש. התאוריה של אריקסון למרות כל הביקורות הנכונות עליה שאנסה למנות, משמשת עד היום כתאוריה המרכזית עליה בנויה הפסיכותרפיה לגיל השלישי. ההישג המרכזי שאולי קשה לנו להבחין בו בתאוריה של אריקסון, הוא עצם תפיסת הזקנה כשלב התפתחות ולא כשלב דעיכה. יש לאן לגדול.

פיסול היפר ריאליסטי-סם ג'ינקס. אני כבר לא מפחדת מהלבן הראשון בשערי,/ או אפילו מפני הגיל עצמו, הנעל הקלה,/ המקל, הידיים המקומטות, הכיסא המיוחד:/ הזמן, שעושה לי את זה, עשוי לשנות גם כן/ את הייסורים שלי, למשהו שאני יכולה לשאת. עדנה סנט וינסט מילי. פסיכולוג רחובות- הזמן כנותן מתנות טובות. שינויים חיוביים.

יושרה:

 בספר -הסיפור שאינו נגמר-מאת מיכאל אנדה, על הגיבור לעבור שלושה שערים. כישלון במעבר או בתשובה יביא למותו. השער השני או המבחן השני אותו צריך לעבור אוטריו -הגיבור -בדרך להצלת העולם מה"לא כלום" האוכל אותו, מהחידלון והייאוש- הוא שער המראה. במראה על אוטריו לראות את האני האמתי שלו, עצמו ביושר-ללא הפחתה או הגבהה של עצמו. לא הערכת יתר הנובעת ממנגנוני הגנה וללא הנמכה הנובעת ממנגנוני הגנה אחרים.  היושרה מוצגת כאתגר לא פשוט-המכשיל את מרבית האנשים.

יושרה על פי אריקסון מתייחסת ליכולת של אדם להסתכל אחורה על חייו בתחושת הישג והגשמה. המאפיינים של יושרה כוללים:

קַבָּלָה, תחושה של שלמות, חוסר חרטה, שלווה, תחושת הצלחה, הרגשה של חוכמה וקבלה.

ייאוש מאידך- מתייחס להסתכלות אחורה על החיים עם רגשות של חרטה, בושה או אכזבה. מאפייני הייאוש כוללים:

מְרִירוּת, חֲרָטָה, הרהורים על טעויות, הרגשה שהחיים מבוזבזים, תחושת חוסר פרודוקטיביות, דִכָּאוֹן, חוסר תקווה.

ההישג של פתרון מוצלח של הקונפליקט בשלב הזה יוביל לשלמות אגו: פיתוח של מה שאריקסון כינה הכללה או שלמות אגו.

שלווה והגשמה: אנשים מסוגלים להסתכל אחורה על חייהם בתחושת סיפוק ולהתמודד עם סוף החיים בתחושת חוכמה וללא חרטות.

חוכמה: אריקסון הגדיר חוכמה זו כ"דאגה מושכלת ועם זאת ועם זאת מעט מרוחקת מול  החיים ומול המוות עצמו". (שתי אסוציאציות עולות בראשי מול היאור הזה-האחת היא מושג "המרחק הנכון"-והשניה סוג החוכמה המעט מנותקת שמציעה תפיסת הזן והמדיטציה.)

אלה שחשים גאים בהישגיהם ירגישו תחושת שלמות. סיום שלב זה פירושו להסתכל אחורה עם מעט חרטות ותחושת סיפוק כללית. אנשים אלה ישיגו חוכמה, אפילו כשהם מתמודדים עם המוות.

"מרגע שהחלטתי לחיות לבדי

נעשיתי לאשה חזקה מאוד

הבנתי כי אומץ משמעותו

לקבל בהכרת תודה

כול הושטת יד המופנית לעברך"-שיבטה טויו

אני מעדיף את המורכבות הנרמזת בספר הילדים של אנדה  על תאורו האמריקאי  לטעמי של אריקסון -את היושרה. יושרה נידמת לי לעיתים בתיאור שלו כמעט כמנוגדת ליושר. אדם ללא חרטות מתמיה אותי ויוצר בי תחושה עזה של אי אמינות. אני מעדיף לראות את את כוונתו של אריקסון כמורכבת יותר, וכוללת מתח דינמי בן הקוטב שהוא מכנה יושרה, לבן הקוטב שהוא מכנה ייאוש, מתח הנוטה לצד החיובי והאופטימי.

כיון שאני מעמיד במרכז התפיסה הפסיכותרפיסטית שלי, את היצירתיות והתנועה, ויצירתיות במידה רבה נובעת ממה שפרויד כינה "חוסר נחת". יצירתיות שואבת את כוחה מחוסר שלמות, מאי הגעה ליעד, מחיפוש מתמיד. קשה לי עם תיאור גן העדן שלכאורה התגבר על הקושי  וכולל בתוכו גם את פרי עץ הדעת. זה נשמע לי כמו תיאור פרסום נדלן לבית אבות יקר. לפיכך אני מעדיף ליצור לי אריקסון משלי.-מה שהוא מכנה יושרה אני הייתי מכנה היכולת להכלת טוב. היכולת להחזיק בטוב גם תוך כדי ראיית הרע. היכולת להכיל סתירות בלי לדון את עצמך לכף חובה או רק לכף חובה.

סוד

פעמים רבות רציתי למות

אבל מאז שהתחלתי לכתוב שירים

אנשים רבים מעודדים אותי

עד כי שוב אינני מתלוננת או בוכה

אפילו עכשיו כשאני בת תשעים ושמונה

עודי מתאהבת

עודי חולמת

רוצה לרכוב על ענן"

"שמחה-שיבטה טויו

השבוע רחצה אותי האחות

בני החלים מצינון

ואכלנו יחד תבשיל קארי

השבוע ליוותה אותי כלתי

לביקור אצל רופא השיניים

איזו שמחה יום אחר יום

בראי הכיס הקטן

משתקפות פני הזורחות."

טויו שיבטה:

טויו שיבטה (柴田 トヨ, שיבטה טויו, 26 ביוני 1911 - 20 בינואר 2013) נחשבת לאחת המשוררות היפניות המצליחות מעולם. היא התאלמנה והתגוררה לבדה בפרברי טוקיו עבדה עד גיל מופלג במסעדה יחד עם בעלה. טויו החלה לכתוב שירה בגיל 92, לאחר שכאבי גב אילצו אותה  לוותר על תחביבה-ריקוד יפני קלאסי, לפי הצעת בנה קניצ'י(בנה היחיד), וכתבה עד למותה בגיל 101.  החל משנת 2011 היא כתבה שירים לאנתולוגיה שנייה.   . האנתולוגיה הראשונה שלה Kujikenaide ("אל תאבד לב"), שפורסמה ב-2009, נמכרה ב-1.58 מיליון עותקים. (לשם השוואה, מכירות ספרי שירה של 10,000 נחשבות למצליחות ביפן). ה

אנתולוגיה שלה גם הגיעה לראש טבלת רבי המכר של אוריקון ביפן. הספר יצא בהוצאה עצמית במקור, אך לאחר שראה את הצלחתו, המו"ל Asuka Shinsha הוציא אותו מחדש, עם שירים נוספים, ב-2010. הוא מכיל 42 שירים. השירים תורגמו לעברית על ידי פרופ' איתן בולוקן.

חוג פיסול ראשון לציון

שמי זיו אייל (יולי) ואני מנהל את "הסדנה לתהליכים יצירתיים" - מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.

למידע נוסף על טיפול ניתן ללחוץ על הצילום: