חוגי אמנות לילדים ונוער

תל אביב, רחובות,  ראשון לציון, נס ציונה.

חוגי הנוער ברחובות מתחילים כבר בספטמבר, חוגי הילדים מכתה א' עד ד' יחלו אחרי החגים. חוגי האמנות לילדים ונוער בתל אביב (דרך סלמה 6) יחלו אחרי החגים.

אני מלמד אומנות ילדים ונוער כמו שהייתי רוצה שילמדו אותי כילד, כמו שהייתי רוצה שילמדו את הילדים שלי. הייתי רוצה לגרום לאותו ריגוש, 

לאותה תחושת הרפתקה שאני חש כשאני מתחיל עבודה חדשה, פרויקט חדש.

אני רוצה לגלות עם התלמידים את האפשרויות שמציעה האמנות, ששונות ממה שכל תחום אחר מציע, ודרך זה  לגלות להם יכולות שלהם, בהן 

לא חשדו, או פקפקו. ניתן לגדול דרך אמנות, וזו לא דרך רעה כלל.

 אמנות ,דמיון, יצירתית, הן במובנים רבים בן השפות הראשונות שילד רוכש, זו הדרך שלו לעבד את המציאות ולהפוך אותה לשלו, 

כל משחק דמיון, כל שרבוט על דף, הוא גרעין של אמנות, וניתן להרוס את זה באותה הקלות שניתן לפתח.

ב"סדנה" אני מחפש את האיזון הדינמי בין חוויית החופש והיצירה הספונטנית לבין רכישת מיומנות וידע. בן הצד המשחקי והחופש שיש ביצירה 

לבן מרכיבים של תסכול והתמודדות עם חוסר אונים שטבועים בכל עשיה משמעותית. קצב נכון, סבלנות, קבלה, ובעיקר הקשבה. קשב גם 

לבשלות של התלמיד לקבלת התערבות חיצונית, התערבות שתהווה גשר בין עולמו הפרטי לבין מציאות חיצונית.

יצירה באמנות בכלל ובציור ופיסול בפרט היא יכולת טבעית ופוטנציאל מולד. כל הילדים נולדים יצירתיים, יצירתיות היא כמו נשימה. או אכילה. 

דרך טבעית של הסתגלות והתמודדות עם המציאות הפנימית והחיצונית. ניתן ללמוד יצירתיות, ניתן ללמוד פיסול וציור, 

אבל החלק החשוב בעיניי הוא לשמור ולכבד את העולם הפנימי ממנו כל זה נובע.

לימוד אמנות מכל סוג שהוא יכול להיות הרסני כפי שהוא יכול להיות בונה. ציפיות של אחרים יכולות להחריש את הקול הפנימי. 

יש צורך בהתאמה עדינה בין מקצב ההוראה לבין המקצב הפנימי של התלמיד. 

יש צורך ביצירת סביבה אוהדת ולא ביקורתית. סביבה שבה הילד או הנערה חשים בביטחון שרואים אותה ומכבדים אותה על מה שהם.