לימוד ציור ולימוד פיסול יחד?


למה ללמד מגוון גדול של טכניקות?


פעם זו הייתה שאלה מיותרת.  אמני הרנסנס עסקו בציור ופיסול במקביל -כמעט תמיד.

מיכאלאנג'לו צייר את תקרות הקפלה הססטינית, ופיסל את דויד. ליאונרדו דה וינצ'י מצייר

את המונה ליזה ומחשיב את פסל הסוס הענקי שלא שרד-כפסגת הישגיו. 

בתקופה המודרנית כתוצר של המהפכה התעשייתית צמחה תפיסה של התמחות.

לפיה כדי להיות מצטיין בתחום מסוים, עליך לתחום אותו בצורה צרה ככל האפשר,

ולעסוק רק בו, בדומה לפועל קו יצור שלומד לעשות תנועה אחת ורק אותה.

"מומחה הוא מי שיודע הכל על כלום"- אומר צבי  

התמחות יעילה- וחשובה אני משער, כשמדובר במרוץ הישגי  ליעד מוגדר .

ואפילו זה כנראה לא נכון

מחקרים רבים על התהליך היצירתי גם בתחום המדעי מעידים שדווקא גיוון

של צורות חשיבה ועיסוקים מנבא הצלחה מדעית. מדענים ששהו רק במעבדה הצליחו

פחות מאלה שחילקו את זמנם בן תחביבים שונים בעיקר סוגי אמנות.

 אני נוטה לחשוב על התרומה של פיסול לציור או כל שפה אמנותית לשפה אחרת.  

כראיה תלת ממידית. ראייה המצריכה שימוש בשתי עיניים.

 התרומה של דו לשוניות למחשבה.   שימוש בשתי שפות הופך את השפה ואת

החשיבה משקופה לנראית.

אתה מתחיל לתהות על משמעויות שנתפסות בצורה אוטומטית על ידי דובר יליד. 

נוצרים קשרים חודשים. אופני ראיה חדשים. 

דימוים בשפה אחרת הופכים אבנים לנוצות , ונוצות למשוטים. הבלתי אפשרי

הופך לאפשרי, דלתות נפתחות בקיר, חדרים חדשים נפרשים. הצבע הופך לחומר פיסולי, חומר פיסולי הופך לצבע וכך הלאה.

הקו הופך לחוט ברזל, וחוט הברזל הופך לרשת. 

אני מדבר רבות על דיאלוג כחלק מהותי בלימוד אמנות, ועיסוק באמנות. דיאלוג עם החוץ, ודיאלוג פנימי.

שימוש בפיסול וציור יחד מוסיף עוד ממד של דיאלוג . נקודת המפגש היא שיוצרת אפשרויות חדשות, ומתניעה תהליך יצירתי. ככל שניצור יותר דיאלוגים פנימיים וחיצוניים, כך ניצור עוד צמתים המתפצלים לדרכים חדשות. ( כמובן תוך שמירה גם על הלבד, גם על הצורך שלנו בתהליכים שצריכים הבשלה בתוכנו ללא מגע עם החוץ. גם ל'אין דיאלוג' יש מקום חשוב.). 

יש גם מרכיב גופני במפגש שבן ציור ופיסול. פיסול נעשה בידיים, ציור במובן עמוק נעשה דרך העיניים. יבוא של איכויות ותכונות של אחד מהם אל תוך השני -מביא לא פעם לפריצות דרך בתודעה. שימוש בידיים ובאצבעות בציור למשל. או שימוש במרחק פרספקטיבה ונקודות מבט בפיסול. רישום בחוטי ברזל, צבע בפסל, או טקסטורות תלת ממדיות בציור, הן דוגמאות לנקודות מפגש  על פני השטח. 

"אני שמחה לקרוא לעצמי אמנית מולטימדיה, זהו מושג חסר משמעות. הוא חסר משמעות אבל הוא נותן לך את החופש לעשות דברים שונים מבלי שמישהו יגיד לך, את פסלת , למה את עושה מוזיקה? אה, את אמנית מדיה, זה בסדר! כל כך קל להצטמצם לחור קטן בעולם האמנות. ההתמחות גורמת לעסוק בתחום קטן וצר יותר ויותר. זה גם יפה ,אתה עושה משהו שהוא סופר ספציפי וחוקר את השינויים הקטנים בו, והרזולוציה מגלה לך כמה אינטנסיביים השינויים. במשחק הזה כדאי לך להגדיר את עצמך בצורה עמומה., יש כוחות שונים שדוחפים אותך בכיוונים שונים, ויש גם מלכודות, גם אוצרים דוחפים אותך להיצמד לנושא אחד. אתה צריך להחליט אם אתה נענה לאובססיה שלהם או לזו שלך... אל תלכד במלכודת ההגדרה כיוון שזה כלי תאגידי- זה הכול קשור למכירות. זה לא עוזר לך ליצור-זה עוזר להם למכור...אני אמנית כי אני רוצה להיות חופשיה, זו כל המטרה, אני שונאת שאנשים אומרים לי מה אני אמורה לעשות"-לורי אנדרסון -עצות לאמן מתחיל, וידאו בסוף דף זה.

סדנת פיסול בחוט ברזל\

סדנת פיסול תל אביב

 סיליה סמית, עושה שימוש מבולגן ולא עקבי ברשת, חוטי נחושת, חוטי חשמל עטופים, ענפים,

שערות, מחשבות, שינה, וחוסר שינה ועושה את זה טוב.

חוג פיסול תל אביב

חוג ציור תל אביב

ארולי אברהמי -חוג ציור תל אביב

קורס פיסול בחימר

חוג קרמיקה

עיינה סדנת פיסול בחימר וקרמיקה

קורס אפוקסירינה שני-תליונים-קורס אפוקסי

עוד על הפעילות שלנו

חוגי ציור,

ולאינדקס נושאים ומאמרים אודות לימוד ציור כאן