"מסעות אמתיים מורכבים לא מנופים חדשים דווקא, אלא מיצירת עיניים חדשות"

מרסל פרוסט

חוגי פיסול לנוער וילדים. תל אביב, רחובות, נס ציונה.

אורי- אפוקסי- אבנים, עץ, צדפים, בד.

גלעד כתה ח'

שיר אדלר-פיסול ורישום בחוט ברזל

זהו תמיד קונפליקט עד כמה להתערב כשילד מפסל, כפי שזה קונפליקט עבור

כל הורה להחליט באיזו מידה לעזור כשהוא רואה קושי. אני תמיד אעדיף לראות את הילד מוצא פתרון בעצמו

ואז להראות את הדרך שלי. מניסיוני כמעט תמיד הדרך שלי תדחה בשלב ראשון. הילד חייב לעבור דרך משלו כדי להיות מסוגל לראות דרך אחרת.

יש דרכי עבודה וטכניקות שחשוב לדעת, לעשות סדר, לעבוד דרך הפשטות,

להתחיל בצורות הנדסיות: כדור , גליל, חרוט, קובייה, לחבר אותם יחד.

לעבור מהכללי לפרט. לפרק מורכבות לכמה צעדים פשוטים וקטנים. ללכת צעד אחורה.

לחשוב איך, לחפש נקודת מבט חדשה.

כל זה חשוב מאוד, לפיסול ובכלל, אבל חשוב יותר להגיע לזה אחרי טעויות וכישלונות.

אחרי פיתוח דרך שמתאימה לאדם הספציפי הזה. לבשלות הרגשית והתפיסתית שלו, 

לדרך שלו לראות את הדברים. ויש הרבה יותר מדרך אחת לפסל.

חשוב לי מאוד לעודד, לגרום לנסות שוב, להיות עם התלמיד כשהוא מנסה,

לתקן טעויות קטנות שיגרמו לדרך שלו להצליח, כמו איך להחזיק כלי עבודה, 

ויותר מכול חשוב לראות את היופי בתוצאה שאליה הגיע גם כשהוא עצמו מתוסכל ממנה.

 היופי והיכולת לראות את היופי קשורה בתהליך היצירתי לא פחות מתהליך העבודה, 

גם כאן זה תהליך של חיפוש, של נקודת מבט נכונה, של דרך אחרת.

מאיה שתי עבודות

רני סמסה-שתי עבודות-

מקל אגרוף-גלעד

יריב כתה ו' 

עלמה-יב'

התהליך היצירתי הוא מבחינתי המוקד של הסדנה.

ותהליך כזה מחייב כבוד לעולם הפנימי של הילד או הנער והדרך

שלהם לעשות את הדברים.

אני לא רואה את הסדנה כמקום שבו מלמדים טכניקות וידע בלבד,

אלא כמקום המלמד יצירתיות וכבוד לגרעין היצירתי .

אני מאמין בדיאלוג בין המורה והתלמיד וחיפוש יחד אחרי הדרך

שבה אוכל לתרום לתהליך ולתוצאה.

 לקצב ומקצב הנכון יש משמעות גדולה.

לכל אחד יש את המקצב וקצב  ההתקדמות שלו , וחשוב לי

לכבד אותם ולעבוד אתם. ידע או התערבות המגיע כשהתלמיד אינו

בשל לו, ומתעניין בו הופך לפעמים לפולשני או למכביד.

 אני מודע לצורך לשמור על מתח בין צורך בביטוי אישי לבין לימוד טכני.

כשמשהו בוער בי, משהו שצריך להוציא, זה לא הזמן ללימוד 

טכניקה הדורשת סבלנות.

מעיין כתה ג'

(אלון הרטמן-כיתה א')-נמלה וסרטן

ציור והפיסול מתחילים כחלק מהעולם פרטי ואישי של הילד,

זוהי למעשה אחת השפות הרגשיות הראשונות שהילד לומד.

 אם יאבד הקשר לאותו עולם פרטי ואישי בתהליך לימוד הציור-

או לימוד פיסול תהפוך האמנות האישית והרגשית לעוד שפה מנוכרת.

האתגר שלי הוא ללמד בצורה שתשמור ותצמיח את הקול הפנימי

ותיתן לו כלים לביטוי. 

למשחק  ולמשחקיות יש ערך גדול כדרך לימוד. הוא מאפשר

 גמישות וסקרנות  ומקום בטוח לניסיונות ולכישלונות. משחקיות

ויצירתיות כרוכות זו בזו. למידה יצירתית מונעת קודם כול

על ידי דחף פנימי והנאה ומלווה בחיפוש, בניסוי ובגילוי, 

במרחב בטוח לכל זה. במקום בו מותר וראוי ללכלך ולהתלכלך.

ומותר גם להיכשל. סביבה של מותר לעומת סטודיו מסודר יתר

על המידה המשדר גבולות נוקשים.

כשאני חושב על ערך הלמידה של אמנות כפי שאני מאמין

שצריך ללמד אותה, אני חושב לא רק על התוצאות הניכרות

בציור או בפסל, אלא על כל מה שקורה בתהליך הלימוד

בסדנה. על השיחה, על התסכול, על מה שאני משדר שאני

מעריך, ועל מה שאני מנסה לשדר שפחות חשוב (למשל

פרפקציוניזם חוסם).

זוהי למידה המפתחת את החשיבה, את הבנת השפה 

ואת הסקרנות האינטלקטואלית והחווייתית כאחת.

אני רואה באמנות כמו במדע דרך לחקור את המציאות 

החיצונית והפנימית. אבל יותר מזה היא צורך ודחף.

היא מאפשרת גם הבעה רגשית וגם רעיונית, באופן חזותי,

מוחשי ותקשורתי. לגבי תלמידים רבים זהו ערוץ אלטרנטיבי

לבית הספר ולמסגרות תחרותיות והשגיות שונות,

ערוץ המאפשר פיתוח ביטחון עצמי. כאן חלק מהמטרה היא להיות עצמך

ולבטא את זה. לילדים ונערים מופנמים זה ערוץ טוב, כישוריהם

הופכים לרלוונטיים יותר, אבל גם הצד החברתי

קיים. זו קבוצת ילדים השוהה יחד - יש חוץ, והם לא פעם

נשארים לשחק בדשא אחרי השיעור

כבשים: עץ וחימר מוריה

אור בר אוריון עורב (חוג פיסול ילדים ונוער בראשון לציון)

עבודות בעץ והדבקות

טכניקה מעורבת שרית כתה י'

רעות פרויקט גמר-כתה יא-

 רגל של ציפור מתכת גדולה שעירד עשה אבל אף פעם לא עשה את הציפור, לדעתי היא טובה

בפני עצמה, אבל הוא מתעקש שזה לא גמור.

הקיר של צבעי השמן.

.

 קן רובינסון הוא אחד מהקולות המרכזיים הפועלים כיום בתחום החינוך, אפשר לא להסכים על

נקודות רבות בתפיסתו ,אבל עדיין נדמה לי שחשוב לשמוע אותו.

"רוב הילדים מרגישים שהם יצירתיים, רוב המבוגרים מרגישים שהם לא יצירתיים,

מה קורה להם בדרך? התשובה שלו היא מערכת החינוך.