"משחק הוא התשובה לשאלה-איך דברים חדשים נוצרים"

-ג'אן פיאג'ה

האדם הכי קרוב לעצמו-כשהוא משיג את

הרצינות של ילד-במשחק"-הרקליטוס

"לעתים קרובות מדברים על משחק כעל מנוחה מלמידה רצינית, אבל עבור ילדים משחק הוא למידה רצינית. משחק הוא העבודה שצריכה להיעשות בילדות" פרד רוג'רס

"היצירה של דבר חדש-אינה מושגת על ידי האינטלקט אלא על ידי משחק אינסטינקטיבי מתוך צורך פנימי.

המוח היצירתי משחק באובייקטים שהוא אוהב"-קרל יונג

לאנשים היצירתיים ביותר יש את היכולת הילדית הזו -לשחק"- ג'ון קליז

משחק זה דבר רציני, זה דבר רציני עבורי כשאני מלמד ילדים לצייר ולפסל ובכלל אמנות, זה חשוב לא פחות ואולי יותר כשאני מלמד מבוגרים לצייר ולפסל.

  אני רוצה ללמד פיסול וציור כשהמשחק שם. גם עבורי כמורה שחייב ליהנות מההוראה כדי שתהייה משמעותית, למידה חייבת לשמור על המשחקיות שבה-חיה ואקטיבית.

רק מי שמשחק יכול להיות גמיש באמת, יצירתי.

אם הניגוד הוא בן משחק לעבודה , אז סוג העבודה שנוצר ללא משחק הוא הסוג הנחות של עבודה. השטוח , חסר העומק והיצירתיות. גם כשאני קורא עבודה עיונית שסטודנט מגיש לי-אני יכול להבחין מתי היא נוצרה מתוך הנאה משחקית, מתי נוצר שם משהו מעבר למה שהמורה שלי בכיתה ד' לחיבור הייתה קוראת -"רשימת דברים", מתי הכותב נלכד בעבודה עצמה כמין משחק, כמין מציאות אחרת .

כשאני עובד עם ילדים -משחק הוא אותו קשר לעולם הפנימי שלהם. וויניקוט ממקם את המשחק באזור  של אובייקט המעבר, אזור נפשי שבו המציאות החיצונית והמציאות הפנימית קיימים זה לצד זה. מציאות לא מציאות, של החוויה הפרטית והמציאות החיצונים, הדמיון והמציאות מתערבבים. 

גיבורי על ונסיכות, פחדים ואלימות, פנטזיות ומקומות אחרים. מה הטעם לצייר אם לא מציירים דרקונים, מה הטעם לפסל אם אין שם חד קרן. לא כל המשחקים נוגעים בתהומות, יש גם משחקים בתפקוד וגאווה, בהשבעת רצון-וגם אלו חשובים-מי הילד המוכשר של אימא?

זה שיודע לצייר ציור שנתלה בחדר האוכל?

אולי מה שאני מנסה להגיד הוא שהוראת אמנות על פי תפיסתי חייבת להיות שונה מלימוד מתמטיקה, לא ניסחתי את זה נכון, אני חושב שגם לימוד מתמטיקה בצורתו הנכונה צריך לכלול אלמנט של משחק.

אבל אמנות, מה הטעם באומנות אם היא הופכת להיות דוגמטית, אם יש רק פתרון אחד -פתרון בית הספר?

דוגמטיות מסוכנת בכל מקום, אבל לימוד אמנות מתוך דוגמטיות נשמע לי כעיקור הליבה שלה. לימוד של טכניקה על חשבון הבעה, אי שמירת המתח הנחוץ כל כך שבן הרס ליצירה שקיים בכל משחק אמתיי.

משחק חשוב כי הוא גם מאפשר לגעת בתוך אזור בטוח בכישלון. משחק בכלל מחייב סביבה בטוחה רגשית.

אי אפשר ללמד יצירתיות אבל אפשר לאפשר לה לפרוח, או לדכא אותה, אני לא מתכוון לטעון שהנושא נטול פרדוקסים.  בעצם חלק חשוב בעניין הוא הפרדוקס. אני מקנא במורים שדוחסים 20 שלושים תלמידים לכיתה ובעזרת ביקורת קפדנית על טכניקה, שולטים בכיתה כמו הגאי הספינה.

מפליא אותי שבתרבות המקדשת כל כך את היצירתיות- אנחנו מצמצמים שוב ושוב עבור ילדנו שוב ושוב את מרחב המשחק האקטיבי. אנחנו דוחפים אותם להישגיות ומציינות ללא שמירת המתח הנכונה עם הניגוד לאלו. המקומות שהם מותר לשחק. 

חשוב לי לשמור גם מבחינה חיצונית וטכנית על הסדנה כמקום שמותר בו ללכלך, לעבוד עם הידיים, לנסות דברים חדשים על הקיר.

"אני חושב שהעצה החשובה ביתר שיש לי (לאמן מתחיל), היא ליהנות. נסה ליצור משהו שכיף לעבוד עליו, אני מדבר על הנאה אמתית, לא סתם אוננות, הנאה שבה אתה נלקח מעצמך. כיף במובן שבו אתה לגמרי מתמסר. כמו במשחק טניס, אתה לא סתם עושה שטויות, אתה לא סתם שולח את הכדור לאן שאתה רוצה, אתה חייב להתרכז במשחק. על ההנאה הממוקדת הזו אני מדבר. אם אתה חווה הנאה ממוקדת כזו, יש סיכוי טוב שגם הקורא יחווה אותה." ג'ונתן פראנזן, ראיון בסוף דף זה, עצות לאמן מתחיל.

חוג הפיסול בהרצליה חוג הפיסול ברעננה וחוג הפיסול ברמת השרון יתחילו השנה בנובמבר.

מעיין כתה ג'