חוג ציור רמת גן, קורסי ציור, סדנאות ולימוד ציור

"הסדנה לתהליכים יצירתיים"- חוגי ציור ברמת גן

עברנו לסטודיו גדול ברחוב בית אלפא 13.-תל אביב על גבול רמת גן. החלה ההרשמה המוקדמת לשנת 2025/6- הלימודים השנה יחלו בנובמבר. 

קורסי ציור למבוגרים ברמת גן, וסדנאות ציור. חוגי ציור לנוער וילדים בתל אביב,  וקורסי ציור לילדים ונוער ברמת גן, עברנו לסטודיו גדול ברחוב בית אלפא 13. 

קבוצות ציור חדשות יתקיימו בימי חמישי בוקר -10.00 עד 12.30 וערב -20.00 עד 22.30. הקבוצות הישנות ימשיכו בפעילותן כרגיל.

המחיר במסגרת סדנה שנתית (10 חודשים-פעם בשבוע)-הינו 680 שח' לחודש (אפליקציית תשלום דרך הוראת קבע)-התשלום כולל חומרים וכלים. 

הרשמה לפעילות כרוכה בתשלום מקדמת רישום של 200 שח' -שלא תוחזר במידה והתלמיד יבטל את השתתפותו.  מספר המקומות הפנויים מוגבל. 

ההרשמה נסגרה.

חוגי ציור, 

לימודי רישום, 

קורסי פיסול

מה מייחד אותנו

מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות ברמה מקצועית שאי אפשר למצוא במקום אחר, ומצד אחר דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי.

מה תלמדו בחוג: טכניקות ציור ונושאים

החומרים, הכלים והטכניקות בהם אנו עובדים, לא רק משנים את התוצאה ואת תהליך העבודה, אלא במובן עמוק מאוד משנים אותנו, המשתמשים בהם. אני לא בטוח שלכולם מתאים להתחיל ללמוד רישום דווקא בעיפרון. הקו הוא כלי עריץ המחייב מהרגע הראשון להגדיר גבולות. אני אוהב ללמד רישום דרך כתמי פחם , רישום רך בנעשה באצבעות ורק אחר כך מתוכו עולים הקווים.

רישום-עפרון ופחם-דנה.

דיו:

אני אוהב ציור בדיו -אפשר להשתמש ברישום וציור בדיו כצורת חשיבה,  כשעובדים איתו בטכניקה רטובה הוא תמיד אומר הרבה יותר ממה שהתכוונת. הוא צורת חשיבה יצירתית במיוחד המבוססת על מקריות ועל שימוש במיקריות כדרך ליצירת משהו חדש . אבל אפשר להשתמש בדיו בצורה מדוייקת מאוד בטכניקה יבשה,או בציפורן. 

פסטלים:

"עם פסטלים, אני מרגישה כאילו אני מציירת עם האצבעות שלי, ישירות מהלב." – מרי קאסאט .

ציור בפסטלים יבשים מאופיין בעושר הצבעוני והמרקם הקטיפתי שלו, המאפשר שילוב עדין בין קווים חדים לגוונים רכים ומעורבבים. המדיום מציע גמישות מידית, שכן ניתן למרוח אותו ביד או לערבב אותו ליצירת אפקטים אווריריים, אך הוא גם שביר ודורש טיפול זהיר כדי לשמור על התוצאה. הוא משדר תחושה של חיוניות וספונטניות, עם יכולת ללכוד אור ותנועה בצורה ייחודית, מה שהופך אותו לאידיאלי לנופים, דיוקנאות ועבודות אקספרסיביות. התוצאה היא לעיתים חמה, מלאת עומק ובעלת איכות חלומית ורגשית.

דנה, ציור בפסטלים-טכניקה מעורבת

ציור ריאליסטי בצבעי שמן:

הציור הקלאסי בשמן נבנה שכבה אחרי שכבה. הבסיס הוא שכבת התת-ציור- Underpainting-המתפקדות כבסיס לשכבות צבע אחרות ויוצרות תחושה של מתח ניגודי וגוון בציור או הרמוניה.

זיגוג גלייזינג הוא טכניקה המשמשת ליצירת מורכבות של צבע ועומק של ציור על ידי מריחת שכבה דקה שקופה או חצי שקופה של צבע על ציור.

מני בראן-חוג ציור למבוגרים-ציור בשמן

טקסטורות וחומרים תלת ממדיים

ציור הוא דבר שטוח , יש לו חומריות. טקסטורה היא דרך אחרת לחשוב על יצירת ציור, אנו מלמדים ויוצרים טכניקות אין סופיות של טקסטורות  תוך שימוש בחומרים שונים, גבס, בדים , שקיות ניילון שאנו מחממים בעזרת אקדח יום, שעווה חמה, חומרים פלסטיים שונים כאפוקסי , ועוד ועוד. טקסטורה מחברת בין הציור לפיסול בין מגע לראיה.

טכניקות מעורבות

אני מאמין ברב תחומיות, בשימוש בשפות אמנותיות רבות. בגישה מנוקדות מבט שונות ופרספקטיבות שונות.

היכולת לראות מנקודות מבט שונות במקביל-הוא מה שעושה אותנו שפויים. שימוש בטכניקות מעורבות בציור יכול לכלול אין סוף רעיונות. החל מקולאז' ועד לשימוש במדיומים שונים במקביל (צילום וציור למשל יחד, או צבעי מים ופסטלים יחד).

ציור דיוקן בשמן-טכניקה רב שכבתית

צבעי מים ואקוורל

"המים הם השותפים שלי; אני מציע כיוון, והם מחליטים את הדרך." ציור בצבעי מים מאופיין בזרימה חופשית וקלילות, כאשר הצבעים מתמזגים על הנייר באופן טבעי ויוצרים מראה עדין ושקוף. הוא דורש שליטה בטכניקה לצד ויתור מסוים על שליטה, שכן המים מובילים את הצבע בדרכים בלתי צפויות, מה שמעניק ליצירה חיים ותנועה. תהליך הציור בצבעי מים מזמין גילויים חדשים ומהווה אתגר, שכן האמן חייב להסתמך על אינטואיציה ויכולת לחיות עם  עם אי ידיעה וחוסר וודאות

"צבעי מים הם כמו ריקוד – אתה יכול להוביל את הצעדים, אבל המים יקבעו את הקצב." – כתב ג'ון סינגר סרג'נט . "ציור בצבעי מים הוא לא רק טכניקה, אלא הלך רוח – ריקוד בין שליטה לשחרור."  כתב צייר אחר- מקסון פרנק.

ציירת המים הבריטית ג'וליה קילן מוסיפה: "עם צבעי מים, כל מגע מכתיב סיפור; כל טיפה יוצרת מסע." בכך היא מדגישה את התהליך הדינמי והאישי שבו האמן לא רק יוצר, אלא גם נוצר בתהליך היצירה.

ציור בצבעי מים-מור שרם

 ציור בצבעי אקריליק

"אקריליק הוא כמו חבר שתמיד מוכן להרפתקה – מהיר, נועז ופתוח לכל מה שתביא לו." – דיוויד הוקני.

ציור בצבעי אקריליק מאופיין בגמישותו הרבה, מהירות הייבוש שלו ועוצמת הצבעים שהוא מאפשר, מה שהופך אותו למדיום נגיש ודינמי. הוא מאחד בין תכונות של צבעי שמן וצבעי מים, ומאפשר שכבות עבות ומרקמיות או משטחים חלקים ושקופים, . האקריליק מתאים לאמנים המחפשים חופש ניסיוני, שכן ניתן לעבוד איתו במהירות, לתקן טעויות ולשלב אותו עם חומרים נוספים. התוצאה היא לעיתים נועזת, מודרנית ומלאת חיוניות.

ציור תוך שימוש בסכין ציור (שפכטל):

ציור בעזרת סכין ציור (שפכטל) הוא טכניקת אמנות שמביאה עמה אנרגיה גבוהה וקצב ייחודי. בניגוד לציור במכחול , השימוש בסכין מאפשר לאמן לבטא טקסטורות ורגשות חזקים או להדגיש פרטים דרמטיים בצורה ישירה ובלתי מתפשרת. הציור שנוצר מאופיין במרקם עשיר ועוצמתי, שבו הצבע מונח בשכבות עבות וגסות, יוצר תחושה תלת-ממדית ותנועה על הבד. אני חושב על ציור בשפכטל כמעין מכונת אמת או מכונת זהות -זו טכניקה ההופכת את הציור להתגלמות גופנית של הצייר.

השפכטל לא רק מורח צבע אלא ממש מעצב אותו, מה שמעניק ליצירה חומריות ונוכחות ייחודית. התוצאה היא לרוב אקספרסיבית, מלאת אנרגיה ובעלת אופי מחוספס ובלתי מלוטש.

ציור בצבעי אקריליק  תוך שימוש בסכין ציור(שפכטל)-רון לוי

ציור מופשט

המופשט הוא המרחב שבו אני משחרר את הרוח מהצורך להסביר." – וסילי קנדינסקי (חלוץ האמנות המופשטת, מתוך ספרו "על הרוחני באמנות", 1911).

ציור מופשט מאופיין בחופש צורני וביטוי רגשי, שבו האמן נוטש את הייצוג המציאותי לטובת צבעים, קווים וצורות המשקפים מצבים פנימיים או רעיונות מופשטים. הוא מזמין את הצופה לפרש את היצירה באופן אישי, תוך התמקדות בחוויה החושית והאינטואיטיבית יותר מאשר בנרטיב מוגדר. הטכניקה יכולה להיות ספונטנית או מחושבת, אך תמיד שמה דגש על האפשרות להתנתק מהמוכר ולחקור את הלא נודע. התוצאה היא לעיתים קרובות עמוקה, מסתורית ומעוררת מחשבה, ומשאירה מקום לדמיון חסר גבולות.

ציור באצבעות ובידיים:

"לצייר בידיים זה כמו לחזור להתחלה – לרגע שבו הכל היה אפשרי." – ז'אן דובופה.

ציור באצבעות ובידיים בצורה ישירה מאופיין בחיבור אינטימי וראשוני בין האמן לחומר, שבו הגוף עצמו הופך לכלי יצירה חי ונושם. הטכניקה משחררת את האמן ממגבלות כלים מסורתיים, ומאפשרת ביטוי ספונטני, חושני ובלתי אמצעי, לעיתים עם מרקמים עשירים ותחושה של תנועה חופשית. היא מדגישה את הפיזיות של התהליך, כאשר הצבע מורח, נמעך או נטבע על המשטח, מה שיוצר תוצאה גולמית, אקספרסיבית ולעיתים ילדותית במובן הטהור של המילה. התוצאה משקפת קשר ישיר לרגשות ולדחפים, עם אופי מחוספס ומלא חיים.

אורלי אברהמי-ציור באצבעות

לאה ניר רישום וציור עם פסטלים יבשים על משחת עיצוב.

פרייה-ציור בטכניקה מעורבת -צמר וצבע

כנגד פרשנות: סוזן סונטג והכוח של נוכחות באמנות ובטיפול

כפסיכולוג בתל אביב המלמד אמנות, תמיד נמשכתי למרחב הנוצר במפגש שבין אמת רגשית לחוויה אסתטית. מעטים ההוגים שמנסחים את המפגש הזה בצורה פרובוקטיבית יותר מסוזן סונטג, שמאמריה פורצי הדרך על אמנות, מחלה ותפיסה מציעים תובנות עמוקות לפרקטיקה הטיפולית וליצירת אמנות. הגנתה הנלהבת על המיידיות החושית של האמנות כנגד פרשנות רדוקטיבית מקבילה לגישתי הקלינית - כזו שמעדיפה נוכחות יצירתית על פני תיוג אבחוני, ויצירה מגולמת על פני ניתוח אינטלקטואלי.

כנגד פרשנות: החזרת החוויה החושית והרגשית בטיפול וביצירת אמנות.

בחיבורה פורץ הדרך "נגד פרשנות"(1966), סונטג מכריזה: "במקום הרמנויטיקה אנו זקוקים לארוטיקה של האמנות." הצעה זו - שעלינו לחוות את האמנות דרך חושינו במקום לנתח אותה ואת משמעויותיה הנסתרות - מאתגרת ישירות גם את הגישות הטיפוליות ומהדהדת גישות עכשוויות למחקר הרגשות כמו זו של ליסה פלדמן בארט.

בעבודתי, אני רואה כיצד פרשנות יתר יכולה לעקר את פוטנציאל של האמנות ושל תהליכים יצירתיים כמו גם של הטיפול הפסיכולוגי. כאשר  אמירה או ציור של  מטופל מנותח מיד כ"מייצג את הטראומה שלו" או "מסמל את החרדה שלו", אנו מסתכנים בשכפול של מה שסונטג מזהירה מפניו: "החלפת הדבר עצמו"(המפגש הרגשי, הפיזי האמיתי של היצירה) ב"צל" (משמעות עמוקה יותר כביכול). אני מעודד תלמידים, מטופלים ומטפלים להתעכב תחילה על המציאות החושית והרגשית של יצירותיהם - משקל החימר בידיים, ריח צבע השמן, קצב הפחם על נייר. מעורבות מגולמת גופנית זו מתגלה לעתים קרובות כטיפולית יותר מכל תובנה פרשנית כיוון שהיא מכילה סתירות ופרדוקסים ומרחב של עמימות כמו גם פוטנציאל לשינוי.

מחלה כמטאפורה וסכנת הפתולוגיזציה

 ראו הפסיכולוגיה של המחלה.

 "מחלה כמטאפורה" של סונטג (1978) חשפה כיצד נרטיבים תרבותיים מעוותים מציאויות רפואיות - כיצד שחפת הפכה לרומנטיזציה, סרטן הפך לדמוני,  ומחלות נפש הפכו לפגם מוסרי. ביקורתה רלוונטית בטיפול הנפשי פי כמה וכמה, שם עלינו להיזהר כל הזמן מפני מטאפוריזה של מצוקה מחד,  ותפיסות המשתמשות בדימויים רפואיים או מכניים לתאור הנפש מאידך.  ההיסטוריה של רפואת הנפש רצופה באבחונים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים שאין להם דבר וחצי דבר עם המציאות. כך הואשמו הורים שנים רבות במחלת ילדיהם הסכיזופרניים והומוסקסואליות הוגדרה כסטייה נפשית. השאלה שתחום הטיפול הפסיכולוגי מעלה בפנינו היא האם יש דרך שבה נוכל להתבונן במציאות בפני עצמה ללא משקפיים תרבותיות?

כאשר תלמיד או מטופל מצייר תמונה "אפלה", הפיתוי הטיפולי עשוי להיות לפרש אותה כ"דיכאון". אבל סונטג הייתה מזהירה מפני תרגום זה של חוויה לפתולוגיה. במקום זאת היא הייתה מבקשת  להשאיר אותנו במה שכינתה "ממלכת החושים" - שם הריפוי מתחיל לא בניתוח סמלים, אלא בהחזרת הסוכנות באמצעות מעורבות חומרית. מאידך, אנו חיים בעידן הפוסט אינטרנט באמנות עידן הרשתות החברתיות, המציאות הווירטואלית והבינה המלאכותית- שאלת המציאות והדימויים המתווכים אותה הפכה מורכבת הרבה יותר. והקשר בין הדבר כשלעצמו לבין סימולציה שלו אינה פשוטה כלל וכלל. בעבודתנו כפסיכולוגים בתל אביב עם יזמי הייטק שאלת "המציאות" עולה שוב ושוב. דומה שכיום קשה לדבר על מציאות אחת אלא יש לדבר על מציאויות רבות שהיחסים בניהן מורכבים. מעברים בין המציאויות הללו יכולים להיות מאתגרים נפשית כפי שניתן לראות במחיר הפסיכולוגי שמשלמים שחקנים על הבמה.

על צילום ואתיקה של ראייה

"על צילום" של סונטג (1977) בחן כיצד תמונות מתווכות את הקשר שלנו למציאות. לתצפיתה ש "לצלם פירושו לנכס את הדבר המצולם" יש השלכות עמוקות על יצירת אמנות וטיפול נפשי כאחד. בסדנאות שלנו, אנו מתמודדים עם דינמיקה זו באופן מודע - כאשר תלמידים יוצרים דיוקנאות עצמיים, אנו דנים באתיקה של ייצוג עצמי: כיצד אני בוחר לראות את עצמי? מה קורה כשאני מסתכל על הדימוי שלי גם כנושא וגם כיוצר?

מודעות כפולה זו יוצרת את מה שאני מכנה "מרחק  נכון"- לא הניתוק הקר של התבוננות קלינית, אלא המרחב היצירתי שסונטג תיארה שבו אדם יכול להיות "גם שחקן וגם עד" בחייו שלו עצמו. זכור לי סטודנט שצייר פעם סדרה של דיוקנאות עצמיים מופשטים יותר ויותר, שעברו מייצוג ריאליסטי למהות מופשטת ורגשית - התגלמות מושלמת של האידיאל של סונטאג: אמנות ש"גורמת לנו להרגיש יותר"במקום "לחשוב יותר". עם זאת אני חושב שמשמעות "החשיבה"  מורכבת יותר מהתפיסה המצמצמת שהציגה סונטג. הכלכלה ההתנהגותית ומחקרים נוירולוגיים על ההכרה והתודעה,  מציגים שוב ושוב את החשיבה הרציונלית לכאורה כהונאה עצמית או כהנמקה בדיעבד. החשיבה שלנו היא תהליך יצירתי המערב מרכיבים רגשיים ודחפים ורחוקה מלהתרחש במרחבים סטריליים. 

הערות על 'קאמפ' והערך הטיפולי של עודף  והגזמה

"הערות על 'קאמפ' (1964) חגגו הגזמה אסתטית, תחבולות ואירוניה - תכונות שלעתים רחוקות מקושרות עם פיכחון טיפולי אך בעלות ערך רב לבריאות הנפש.  הן באמנות והן בטיפול פסיכולוגי יש ערך רב ל "משחק רציני": אך בעוד האמנות העכשווית אימצה את הקיטש, הפופ ארט ואמנות המיצג והפרפורמנס-אין זרמים דומים בפסיכולוגיה המודרנית. "מפחיד כמה מהר הפכה הפסיכואנליזה למדע התאוות השקולות וההגיוניות.." כותב אדם פליפס, (1996),  התפיסה של הטיפול הפסיכולוגי לכודה עדיין בתפיסות בינאריות ולא פלא שסונטג מדברת על מקום בו הזהות המינית נזילה.  "רק המוח האנושי ממציא קטגוריות ומנסה לכפות עובדות לתוך חורי יונים נפרדים. עולם החי הוא רצף בכל אחד ואחד מהיבטיו. ככל שנקדים ללמוד את זה בנוגע להתנהגות מינית אנושית, כך נגיע מוקדם יותר להבנה נכונה של מציאות המין." (Kinsey, Pomeroy, & Martin, 1948). 

"אהבת המוגזם, ה'לא-מקובל', של דברים שהם מה שהם לא" - היא התרופה לנוקשות של הפסיכולוגיה העכשווית ושל תפיסות העצמיות הנוקשות שלעתים קרובות עומדות בבסיס מצוקה פסיכולוגית.

לגבי כאבם של אחרים וגבולות האמפתיה

"לגבי כאבם של אחרים" עבודתה הגדולה האחרונה של סונטג (2003) הטילה ספק בשאלה- האם דימויים של סבל באמת מטפחים קשר ותיקון או רק  יוצרים דימויים אסתטיים של כאב. מתח זה הוא מרכזי ביצירת אמנות כמו גם בטיפול בפוסט טראומה. רעיון זה מהדהד בספרו של פול בלום -"כנגד האמפתיה" ותפיסת הרגש המוסר והעונג שהוא מציג.  בעקבות אזהרתה של סונטאג,  כ-פסיכולוג העוסק בתהליכים יצירתיים אני מדגיש את מרכזיותו של התהליך על פני התוצאה:

"אנחנו לא יוצרים 'אמנות טראומה' כדי להראות את הכאב שלך,  להתאהב בו או להתמכר לו, אלא מגלים מה הידיים שלך יודעות לעשות כשאנחנו משהים ציפיות."  סדנאות קינצוגי שלנו אינן עוסקות בתיקון שברים בהכרח-אלא בתהליך המאפשר ליצור דבר מה חדש. מטופל ותיק בילה פעם חודשים בבנייה ואז בהריסת כלי קרמיקה לפני שלבסוף נתן לאחד להישאר "שלם בצורה לא מושלמת" - תהליך שנתן משמעות אחרת לריפוי הרבה מעבר למה שכל פרשנות יכולה ללכוד.

חושניות בטיפול פסיכולוגי וביצירת אמנות

מורשתה של סונטג מציעה לנו כאמנים ומטפלים מסגרת רבת עוצמה:

1. להעדיף חוויה חושית על פני פרשנות ולהיות מודעים לפרשנות כחלק מרכזי מהתפיסה שלנו. 

2.מודעות לדמויים ומטפורות המתווכים לנו את המציאות כמו גם המטאפוריזציה של מצוקה כפתולוגיה

3. לאמץ את המלאכותיות וההגזמה כטכנולוגיה וכלי  עבודה הן באמנות והן בטיפול הפסיכולוגי-הן מאפשרות נקודת מבט ופרספקטיבה  אחרת (ראו אמנות הליצן)

4. לראות ביצירתיות דרך פעילה ליצירת ייצוג עצמי ותפיסה עצמית  כדרך המתנגדת לדימויים החיצוניים התרבותיים המנסים להשתלט על העולם הפנימי שלנו. 

בעבודתנו בסדנה לתהליכים יצירתיים איננו מאמינים  -ב"ריפוי" הנובע לא מניתוח אמנות, אלא ממעשה היצירה העמוק. כתבה סונטג: "תפקידה של האמנות אינו להתכוון (למשהו), אלא להיות." ("The function of art is not to mean, but to be" )   זו טענה אונטולוגית מרכזית הן לגבי החוגים לאמנות שלנו והן לגבי הטיפול הפסיכולוגי.

"ניתן לקרוא לאדם משכיל-רק אם למד איך ללמוד, ולהשתנות."

השליחים, פטר ופאול-אל גרקו

Julien Spianti

אור וצל

בשנה שעברה אחד הנושאים שעסקנו בהם בחוג הציור ברמת גן היה נושא האור והצל.

 כאן אספתי התייחסויות מעט אקלקטיות לנושא. וסתם עבודות, בין אם כאלו שנעשו בחוג ובן אם עבודות מהעולם. 

הצל כאחד מאבות המזון-"קיארוסקורו"-(בהיר כהה באיטלקית) הוא אותו אפקט אומנותי שאיש האשכולות, לאונרדו דה וינצ'י היה מחלוציו-טכניקת ציור שהתמקדה בניגודים דרמטיים בן אור לצל, לאונרדו הבין שללא צל לא ניתן להעביר את תלת הממדיות של האובייקטים, ואת הנפח. (ראו "האם אמן הוא מדען טוב יותר?")

קאראווג'ו ורמברנדט פיתחו והשתמשו בטכניקה זו להעברת אפקטים עלילתיים ופסיכולוגיים. כך גם בתקופה מאוחרת יותר ובצורה שונה- מאנה.

בפסיכולוגיה המודרנית יונג עשה שימוש במושג של ה"צל" לתיאור אותם חלקים מודחקים ובלתי רצויים חברתית, התפיסה התרפויטית שלו מדברת על הכרה בצל ושילובו בחיים, (וויניקוט התייחס לזה כשאמר -אני לא מקנא באדם שהוא שפוי לחלוטין).

One does not become enlightened by imagining figures of light, but by making the darkness conscious..."

“Everyone carries a shadow, and the less it is embodied in the individual’s conscious life, the blacker and denser it is. At all counts, it

forms an unconscious snag, thwarting our most well-meant intentions.”

— Carl Jung

Justin Mortimer

Justin Mortimer

קאמי דיבר על תפיסה של מתח מול איזון.

הופר הצייר האמריקני של הבדידות העירונית - אמר על שכל חייו ניסה לצייר מושג אחד -צל ,

בתורת הספרות- האבחנה בן דמות שטוחה לדמות עגולה מתבססת על הרעיון של מתח,-

בדמות עגולה תהיה סתירה פנימית בן קבוצות של תכונות ,היא תהיה לא עקיבה,

לעומת זאת דמות שטוחה יכולה להיות בעלת תכונות רבות אך עקיבות ומתיישבות זו עם זו.

מכך גם נגזרת עוד תכונה של דמות עגולה -היכולת להשתנות ולהתפתח תוך כדי העלילה.