פסיכולוגים גבעתיים: איך לנוח ולעבוד

"זה אינו  ספר על לא לעשות כלום; זה ספר על לעשות כלום. הההבדל הוא במעשה: בניגוד לעצלות רגילה,  לעשות כלום היא גישה שקולה שקוראת באחת לסבלנות וערנות".- רומן מוראדוב, "על לא לעשות כלום: למצוא השראה בבטלה."

דף זה הוא המשכו של המאמר " אמנות המנוחה הנכונה"


"הסדנה" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אנו מציעים גם טיפול פסיכולוגי מרחוק (פסיכולוג אונליין).

"פעילות ומנוחה הם שני היבטים חיוניים של החיים. למצוא בהם איזון זו מיומנות בפני עצמה. חוכמה היא לדעת מתי לנוח, מתי לקיים פעילות, וכמה יש בכל אחד מהם. למצוא אותם זה בזה - פעילות במנוחה ומנוחה בפעילות - זה החופש האולטימטיבי".- סרי ראווי שנקר, חוגגים שתיקה: קטעים מתוך חמש שנים של ידע שבועי 1995-2000

פסיכולוג נס ציונה-אמנות הרגיעה והויסות העצמייואן אוגלו-חוגי ציור גבעתיים: הפסיכולוגיה של אמנות ההרפיה.

עבודה ומנוחה  כשותפות

אני מאמין שאנחנו לא צריכים להתייחס לעבודה ומנוחה כאל ניגודים, אלא כשותפים. כל אחד תומך ומצדיק את השני. כל אחד מספק דברים שכל אדם צריך. אתה לא תמצא את עצמך, אלא אם כן אתה שולט ומוותר על שליטה כאחד  גם בעבודה וגם במנוחה.

מנוחה היא כמו נשימה או ריצה. מצד אחד, היא לכאורה  טבעית לחלוטין; מצד שני, זה משהו שאתה יכול ללמוד לעשות טוב יותר. בדיוק כפי ששחיינים ונזירים בודהיסטים לומדים להשתמש בנשימה שלהם כדי לשמור על אנרגיה או להרגיע את נפשם, אנשים עסוקים צריכים ללמוד כיצד לנוח בדרכים שיעזרו להם להטעין את המצברים הנפשיים והגופניים שלהם, ולקבל פרץ של תובנה יצירתית. וזה לא פשוט ,זה דורש פיתוח שיטות יומיומיות חדשות, וחשיבה אחרת על מנוחה. מנוחה היא מיומנות: המושגת בעזרת תרגול, סוג של כושר נפשי . אתה יכול ללמוד להשתפר בה ולהפיק ממנה יותר.

פסיכולוגים ראשון לציון-אמנות המנוחה האקטיבית

סדנאות קבוצתיות תל אביב-פסיכולוגיה של אמנות המנוחה האקטיבית

מנוחה היא עבודה קשה עבור חלקנו, היא יעד שכדי ללמוד להשיגו עלינו ללמוד ליצור לו מסגרת וגבולות, להגדיר אותו כבעל חשיבות בפני עצמו. לא לחינם נוצרו מסגרות קשות כמו ריטריטים וויפאסנה. מסגרות תובעניות מאוד המאמצות את הנפש עד לגבולותיה כדי להשיג מנוחה. אם המערב פנה לאטיקה הפרוטסטנטית המקדשת את ההתקדמות הליניארית, המזרח פנה אל הזן והטאו-אל התפיסה המעגלית שמרכזה הוא אותו שקט וחוסר תנועה של המנוחה. ליתר דיוק התפיסה הרוחנית של הדאואיזם, צ'אן הבודהיזם וקונפוציאניזם מבקשת לשבור את הדואליות והניגוד שבן פעולה למנוחה, היעד של פרקטיקה הרוחנית הוא 'להפוך להיות אחד עם הדאו' או 'להגיע להרמוניה בין הרצון של האדם לטבע' , כדי להשיג 'פעולה ללא מאמץ' . במקורות הדאואיסטיים, ה'פעולה ללא מאמץ' מזוהה לעיתים קרובות עם מים ועם הטבע הכנוע שלהם. אף על פי שמים הם רכים וחלשים כביכול, יש להם את היכולת לשחוק מוצקי אבן ולהזיז הרים. מים הם ללא רצון משלהם, אך למרות זאת אינם שבירים כמו חומר מוצק וקשה מהם בהרבה. עקב טבעם ונטייתם, מים יכולים, פוטנציאלית, למלא כל מכל בעל כל צורה. מחזור המים מאפשר להם ללכת ל'כל מקום', הן לתוך גומה הקטנה ביותר והן לתוך אוקיינוס הענק, באופן מטפורי וגם בפועל. טיפות של מים, כאשר יורדים בתור גשם, מתאספים בפרשת המים, זורמים ומגבשים נהרות ואגמים, ולבסוף נשפכים לתוך הים המטפורי: זהו טבעם של מים. זוהי כוחה של הפעולה מתוך מנוחה. 


פסיכולוג רחובות: איך לנוח מעצמךפיסול שקוף באפוקסי ליצירה-הפסיכולוגיה של המנוחה הרצינית.

כדי ללמוד לנוח , אתם צריכים לקחת את המנוחה ברצינות, ולתת לה עדיפות לא פחותה מהעבודה. צריך לטפח אותה ולהגן עליה. זה אומר לשריין לזה זמן בלוחות הזמנים היומיומיים שלכם, ובחיים שלכם באופן רחב יותר, לקבוע איתה פגישה ולהגיע אליה.


גבולות ברורים:

ב"השבת" (1951) טוען רבי אברהם השל כי ביהדות יום המנוחה הזה הוא יותר מסתם הפסקה בשבוע, הוא "ארמון בזמן... עשוי מנשמה, משמחה וגבולות ברורים"..."אין אנו יודעים מה לעשות עם הזמן, מלבד להפוך אותו לשרת של המרחב. רוב זמננו מוקדש לשמירה על דברים שבמרחב. כתוצאה מכך, אנו סובלים מאימה ומחרדה עמוקה מפני הזמן, ומתייצבים מוכי תימהון כאשר אנו נאלצים להתמודד עם הזמן פנים אל פנים". היהדות על פי תפיסתו היא דת הזמן השואפת לקדש את הזמן. "ניתן לאפיין את העבודה הדתית היהודית כאמנות הצורות המשמעותיות שבזמן – כאדריכלות הזמן". היהדות מגינה על המנוחה בפני פלישה על ידי מצוות דתיות חדות היוצרות גבולות חד משמעיים.  השבת היהודית היא אולי אחת הצהרות המהפכניות ביותר בתולדות המחשבה האנושית. היא מגדירה את המנוחה כ"קודש" ואת העשייה כ"חול". היא הופכת על פניה את ההיררכיות התרבותיות והפסיכולוגיות המקובלות . 

יצירתיות קשורה למשחקיות , ליכולת לשחק. מנוחה בצורתה האקטיבית  אצל אנשים רבים קשורה לתחביבים, ליכולת למצוא עניין בתחום שונה מעבודה, "רציני" פחות.

וינסטון צ'רצ'יל טען שעבור אנשים עסוקים: 'לא מספיק רק לכבות את הזרקור בשדה העניין העיקרי והרגיל בו הם פועלים; יש  להאיר תחום עניין חדש .’אין טעם לומר... "אני אשכב ולא אחשוב על כלום." במקום זאת, הוא אמר: "רק כאשר תאים חדשים נקראים לפעילות, כאשר כוכבים חדשים הופכים לאלים הדומיננטיים , כי אז תיווצר הקלה, מנוחה,ורגיעה.'פסיכולוגים תל אביב- הפסיכולוגיה של מנוחה נכונה

קורסי ציור תל אביב- רישום בדיו ופסטלים יבשים-הפסיכולוגיה של האמנות כמנוחה.

תחביבים ואמנות כמנוחה

 צ'רצ'יל כידוע צייר , אמנות- ציור פיסול ריקוד או מוזיקה מאפשרת להפעיל צורות חוויה וחשיבה לא מילוליות , לעקוף את המודעות -לבטא יצירתיות. אבל לא רק אמנות. אני למשל אוהב לשחות, שחיה עבורי היא יותר מסתם פעילות גופנית -היא כניסה למרחב נפשי, חושי ונפשי אחר. המים מקיפים את הגוף ותומכים בו , אני מתרכז בנשימה ובתנועה , המונוטוניות של השחייה , הופכת את הפעילות למדיטיבית, אני מחפש עד שאני מוצא את הקצב הנכון,  אני נמצא בחברת המחשבות והרגשות שלי. אני מרגיש כיצד המים מחזירים את קצות העצבים המגורים שלי לאיזון ורוחצים אותי מבפנים ומבחוץ. אני יוצא נקי.

ב"על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה"- הסופר היפני הרוקי מורקמי-מדבר בדרך דומה על ריצה. 

"אנשים לפעמים מגחכים על אלה שרצים כל יום, וטוענים שהם יעשו כל מאמץ להאריך ימים. אבל אני לא חושב שזו הסיבה שרוב האנשים רצים. רוב הרצים רצים לא בגלל שהם רוצים לחיות יותר, אלא בגלל שהם רוצים לחיות את החיים במלואם.".."שום דבר בעולם האמיתי אינו יפה כמו החוויה של אדם המאבד את מודעתו."

למספר מפתיע של זוכי פרס נובל, מנכ"לים, יזמים וגנרלים יש תחביבים שגוזלים זמן, תובעניים פיזית או נפשית, אפילו מסוכנים, כמו שיט או טיפוס הרים. אחרים הם רצים, ציירים או מוזיקאים מסורים., לא משנה במה תבחרו, זה צריך להיות שואב  נפשית בדרך שונה, לספק  תגמולים פסיכולוגיים. עבור צ'רצ'יל, ציור היה שדה משחק עמוק, אבל גם סוג של בית. חדר משלו. עולם בו הוא היה חופשי להיות הוא עצמו בדרך חדשה. 

שנויים חברתיים

השינוי צריך להיות גם חברתי:

"אנשים מחפשים מנוחה במאבק נגד קשיים; וכשהם ניצחו את אלה, המנוחה הופכת לבלתי נסבלת."

- בלייז פסקל,-Pensées

העבודה כגזל הפנאי

 ישראל היא אחת המדינות עם כמות שעות העבודה הגדולה ביותר ועם פריון העבודה הנמוך ביותר ויש טענות רבות על הקשר בן שני המשתנים. אנחנו לא יודעים ליצור גבול ברור בן עבודה למנוחה. הזליגה בן העבודה לחיים מתחילה אצלנו בצבא, אנחנו חושבים שלהיות "מורעלים" זה סוג של תעודת כבוד. עבודה ללא מנוחה  בכמות מוגזמת יכולה להרוג-פשוטו כמשמעו. קארושי (ביפנית: かろうし או 過労死 או Karōshi בתרגום חופשי: מוות מעבודת יתר) הוא המושג היפני לתופעה של מוות פתאומי עקב עבודה בתנאים פיזיים או נפשיים קיצוניים. מדינות ארופאיות מסוימות רבות חוקים של הגנה על המנוחה. צרפת חוקקה ב2017 חוק חדש המעניק לעובדים זכות להתעלם מאימיילים שנשלחו מהמעסיק לאחר תום שעות העבודה הרגילות. מטרת החוק היא לסייע להוריד את רמות הלחץ והשחיקה הנובעים מעבודה מסביב לשעון. אולם נראה שהזרם הכללי הפוך לגמרי. הסמרטפונים הופכים אותנו זמינים באופן מתמיד.

 אנחנו מצופים לענות לפניות 24/7 תרבות חברות ההיטק, המתקיימות בעולם גלובלי של אזורי זמן שונים, מנסה באופן עקבי לטשטש את הגבול בן עבודה למנוחה, בן החיים הפרטיים לבן החיים התעסוקתיים. אם בתחילה חברות ההיטק ניסו לספק את כל צרכי העובדים במובנים החומריים כך שלא יבזבזו זמן מחוץ למשרד. הזרם הנוכחי של ניהול המשאב האנושי בחברות אלה שם לו למטרה לשלוט גם במנוחה של העובד. חברות רבות מציעות פעילויות כגון מדיטציה ,חדרי כושר וסמינרים רוחניים. אם המנוחה היא חופש אז הדיקטטורה המוסוות של החברות המודרניות מאויימת ממנה. המנוחה מייצגת את החלק בו לא ניתן לשלוט בעובד. הסופרת האמריקאית אמנדה מונטל, בספרה החדש "Cultish: The Language of Fanaticism מתארת את תרבות חברות ההיטק כסוג של כת המעניקה  לחברי הקבוצה הרגשת שייכות וקרבה שהם לא יכולים לחלוק עם האנשים שבחוץ. כת שמטרתה ליצור מחויבות והזדהות  מוחלטת של העובד עם החברה. חלק חשוב בכך הוא שליטה וניתוב של המנוחה ככלי שמטרתו העיקרית היא העבודה. ד"ר גדעון קונדה כותב ב "מהנדסים תרבות -­ שליטה ומסירות בחברת היי­טק":  שבחברות אלו יש מערכת מכוונת של טשטוש גבולות בין האני של העובד ובין החברה. "נוצר הקישור שבין קיום מוסרי ואתי ובין ביצוע תפקיד נאות.המצב האידאלי, שעל החבר להיות שרוי בו, הוא של שליטה עצמית ומשמעת עצמית. כאשר אלה נמצאים בהישג יד, האינטרס הארגוני והאינטרס האישי נעשים לאחד. המעורבות העמוקה מעודדת את החברים להשקיע בעבודתם לא רק מאמץ וזמן אלא גם את מחשבותיהם, תחושותיהם ותפישת עצמם. התוצאה ­ טשטוש האבחנות הברורות שבין העצמי לארגון, המוצגת כבסיס לפעולה ארגונית יעילה.".

המושג "התפטרות שקטה" הוא המרד במגמה זו. התפטרות שקטה היא  החלטה גורפת של עובדים להציב גבולות בפני המעסיקים שלהם, גבולות לעבודה. עובדים רק בשעות העבודה, לא עונים למיילים אחרי העבודה, לא הולכים לארועים חברתיים של מקומות העבודה.  אנשים לא מוכנים יותר לאבד את זהותם בעבודה. אם דת העבודה יצרה חפיפה בן עבודה לזהות. הרי שההתפטרות השקטה אומרת שהזהות האמיתית שלנו נמצאת מחוצה לה. במנוחה בפנאי. אנחנו עובדים מתוך הכרח, אומרת התפיסה הזו כדי לקיים באמת את מה שחשוב -את החיים מחוץ לזה. את הפנאי, המשפחה והמנוחה. 

פסיכולוג תל אביב: אמנות כבטוי ומנוחה

קורסי אמנות: סמדר- קולאז עשוי גובלנים-הפסיכולוגיה של האמנות כמנוחה.

תנועת ההאטה

גם תנועת ההאטה הינה זרם תרבותי וחברתי עכשווי שנלחם כדי ליצור איזון נכון יותר בן עבודה למנוחה. היא קושרת את הערך של המנוחה לא רק למרכיבים פסיכולוגיים של חיבור של האדם לעצמו ,אלא גם לתפיסות אקולוגיות ומוסריות. "תנועת ההאטה יוצאת נגד האובססיביות של העולם המערבי להישגיות, רווחים ומיצוי הזמן, ומעלה שאלה עקרונית בנוגע לצורה הטובה ביותר לשימוש בזמן. איטיות ומהירות הן תכונות פיזיולוגיות, אולם, הן קבלו גם משמעותיות ערכיות: עובד מהיר נחשב כמי, שבדרך כלל מספיק יותר בפחות זמן ומשיג את העובד האחר או המתחרה. על כן, לעיתים קרובות, עובד איטי נשפט כמי שהשיג פחות. הרבה ומהר הם תיאורים מוערכים וחיוביים בתפיסה כלכלית המבוססת צמיחה ונתפסות על ידי הרוב כתכונות חיוביות ורצויות."