לימוד אמנות מכוון תהליך

אני מאמין  שלימוד אמנות ועשיית אמנות, (כמו דברים רבים אחרים) צריך להיות מכוון תהליך ולא מכוון מטרה. למה אני מתכוון: התרכזות בתוצאה קשורה לביקורת עצמית ומדידה מתמדת (תהליך מודד את איפה שאתה היום לעומת איפה שהיית אתמול, בשעה שמטרה נמדדת לפי איפה שאתה היום לעומת- היכן שאתה רוצה להיות בעתיד). ריכוז בתוצאה תלוי גורמים שאינם בשליטה ולעתים קרובות כשמדובר באמנות אינם לחלוטין מוגדרים-ולפיכך התרכזות במטרה מכשילה את עצמה לעתים קרובות. דיאטות הן אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך- רובן נכשלות משום שהן ממוקדות מטרה. בשעה שאנו מתרכזים במטרה--היא הופכת לחזות הכל, אנחנו לא שוקלים בכל רגע את המחירים או המורכבות שלה, ולמעשה מתניעים פעמים רבות התנגדויות פנימיות המרחיקות אותה  ( אחת האשליות המכשילות ביותר היא אשליית השליטה, כשאנו משיגים מטרות בגלל מזל ומייחסים זאת לכישרון שלנו וכך ושוגים בקריאת המציאות).

מיקוד בתהליכים נותן  מקום לאופי הפרדוקסלי ומלא הסתירות של המציאות ושלנו כבני אדם-חתירה למטרות מצמצת אותנו ואת המציאות פעמים רבות לדמות חד ממדית ולינארית. ( אני נזכר בחבר שהתאמן במשך שנה לטור דה פרנס ואשתו התלוננה שמנת המשכל שלו ירדה לחצי עקב כך. כל מה שהיה מסוגל לדבר עליו זה גילוח עוד כמה שניות באימונים).

 ריכוז בתוצאה עוסק ב'שם' לעומת 'כאן'-בעתיד לעומת הווה. 'תהליך' עוסק בהווה, תהליך קשור  ב"להיות" לא פחות מלעשות.  הצעד שאני עושה כרגע, הפעולה העכשווית והנוכחית ומעורבות רגשית בה. ( הדוגמה הנפלאה שנותן סטגורו בסרטון בסוף דף זה-על עדיפות המשחק בכדור על תפילה- משחק בכדור מחייב אותך להיות מעורב, תפילה אינו מחייבת אותך לזה -היא סוג של חשיבה מאגית על תוצאה שאמורה להביא אותך אל המטרה בדרך פלאית כלשהיא)  תהליך אינו חתירה למטרה אחת אלא התקדמות בכיוון כללי. מטרות יכולות להשתנות תוך כדי התהליך , למעשה תהליך אמיתי כמעט תמיד משנה את המטרות, כי אם אתה באמת לומד דבר מה חדש תוך כדי, אתה חייב להשתנות וכך גם המטרות שלך. תהליך מטבעו הוא פעולה פתוחה הנותנת מקום של כבוד לאי הידיעה. חתירה ליעדים ומטרות הוא תהליך סגור, כל מה שלא מביא אותך אל היעד-לא נספר. מיקוד הוא צמצום שדה הראיה: זה אינו תהליך לימודי במובן של הרחבה, הוספה והעמקה. אנחנו מחפשים את הדרך הקצרה בן שתי נקודות, הפרמטרים החשובים הם מהירות, יעילות וחסכון במשאבים. 

יש מקום להתקדמות מוכוונת מטרה. יש מקום לשילוב של מטרות, בתהליכים. אנחנו רוצים גם להגיע-לא רק לחפש. אנחנו צריכים לפעמים יעדים שניתן לראות ולהשיג. אנחנו חייבים גם לאסוף את עצמנו לא רק להתפזר,  המציאות נדיבה וקמצנית כאחת באפשרויות שהיא מעמידה בפנינו. והמציאות דורשת לא פעם הישגים שניתן לכמת ולמדוד. ציור צריך להסתיים, עבודה על פסל או תערוכה יש לגמור, לא תמיד יש לנו את הפריבילגיה לא לעסוק במטרות. 

 יכולתי לבחור כציטוט ראשון אמן המדבר על התהליך היצירתי-אבל בחרתי בפסיכולוגית שהפכה לשחקנית פוקר מקצועית וכתבה ספר על המשחק-מריה קוניקובה.

"זה אומר שבפוקר התהליך מנותק מהתוצאה. לאריק סיידל היו שנים שבהן הוא הפסיד מיליונים, זה לא אומר שהוא נהיה פתאום שחקן גרוע. בפוקר אסור בשום אופן לקשור בין התהליך לתוצאות. התוצאות הן לא יותר מרעשי רקע. זה לא שהייתי שחקנית טובה ב–2018 ושחקנית מחורבנת ב–2019. שחקני פוקר שחושבים ששנה אחת הם טובים ושנה אחרת הם גרועים — יפסידו הכל. מה שחשוב הוא להתעלם מהתוצאות ולהתמקד בתהליך, בלימוד, רק ככה אפשר להרוויח לאורך זמן. שחקנים שיתמקדו בתוצאות בטווח הקצר יפסידו הכל אחרי שנתיים. בפוקר אפשר להרוויח רק בטווח הארוך".

וזהו אריק זמית-שהסרטון עליו מופיע בסוף העמוד.

"אני פשוט אוהב את אי הידיעה של מה יקרה כשאני מתניע את התהליך המורכב הזה. היכולת לכוון את זה אל עבר מטרה ובאותו זמן לתת לזה לכוון אותך אל תוך משהו שמאפשר לי להציץ אל המסתוריות של זה."

"יש כוח רב בשאלת שאלה, הצגת רעיון, ואז לזרוק הכול לרוח מלבד מה שיאפשר לענות על אותה שאלה. זה חלק ממה שנותן לי סיפוק. כלומר יש שם משהו, והדרך היחידה שאוכל לראות ולהבין אותו, תהיה אם אעשה זאת."

כשאני עומד בפני המשימה הבלתי אפשרית והמייאשת של כתיבת חמש מאות עמודים , תחושת כישלון חולנית נופלת עלי, אני יודע שלעולם לא אוכל לעשות את זה. ואז בהדרגה, אני כותב עמוד אחד ואז עמוד נוסף. אופק של יום אחד היא כל מה שאני יכול להרשות לעצמי להתבונן בו." ג'ון סטיינבק, מסעות עם צ'רלי: בחיפוש באמריקה.

הדס דיאמונט עבודה בחוג פיסול בבטון.

 "יצירתיות מטבעה היא פרדוקסלית. כדי ליצור -אדם צריך להיות בעל ידע אבל לשכוח כל מה שהוא יודע. לראות קשרים לא צפויים בן דברים, אבל לא לאבד שפיות. לעבוד קשה, אבל לבלות זמן רב באי עשיה, בבהייה ואינקובציה. עליך ליצור רעיונות רבים ולדעת שרובם חסרי ערך ותצטרך לזנוח אותם. עליך להסתכל באותם דברים יומיומיים כמו כולם ועדיין לראות בהם דבר מה שונה. עליך לרצות להצליח, אבל לחבק את הכישלון. עליך להתמיד אבל לא להתעקש. עליך להקשיב למומחים, אבל לסטות מעצתם." ( 'שנים עשר דברים שלא לימדו אותך בבית ספר על חשיבה יצירתית'-מישל מישלקו)

פיסול בבטון-עבודה של נחמה.

שולחנות אפוקסי-במסגרת הסדנה לאפוקסי.

"הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות הוא ששחקן יסחף לחלוטין המחזה, אז אם הוא ירצה בכך ואם לאו, הוא יחיה את התפקיד, בלי לשים לב איך הוא מרגיש, בלי לחשוב על מה שהוא עושה, והכל יתרחש מעצמו באופן לא מודע ואינטואיטיבי." קונסטנטין סטניסלבסקי -השיטה.

"כדי להבשיל כאנליטיקאים עלינו לאפשר לעצמנו יותר ויותר להילכד ברגע ולהיסחף במוזיקה של הפגישה. אנליזה אינה התנסות שאפשר למפות ולתכנן. דברים קורים בן שני אנשים הנמצאים יחד בחדר." 'להיעשות פסיכואנליטיקאי'- גלן. א. הברד. תומס ה. אוגדן.