ריכוז מול קשב

"הכוח להתרכז היה הדבר החשוב ביותר, לחיות בלעדיו היה כמו לפקוח עיניים מבלי לראות דבר" הרוקי מורקמי-'הפילים הנעלמים'

"אנו דורשים יותר מידי קשב ולא מספיק ריכוז. התרבות העכשווית מדגישה את סכנות איבוד הקשב ומכלילה תחתיו יותר מידי  מההתנסויות האנושיות"-ג'ונתן רוסון

הידע שלי בתהליכים נפשיים ומנטליים ואולי אני רוצה להגיד בעצם האמונה שלי, היא שהם בדרך כלל מורכבים, שניסיון לבודד או להאיר תהליך נפשי בצורה לינארית וסיבתית פשטנית( א' גורם לב') -בעייתי.  ויותר מזה אני מאמין שמבנים נפשיים ומנטליים מטבעם פרדוקסליים ורוויי סתירות, ובנויים על מתחים בן צרכים מנוגדים. שאם לא כן הם היו מהווים מערכת סגורה ולא מערכת פתוחה. ציור , פיסול , שירה או כל אמנות אחרת הינם שפה לתיאור והבנה של עצמנו והמציאות. אמנות מציעה מודלים מוחיים אחרים , שלא פועלים רק על פי היגיון הפשוט. הניסיון לדבר על קשב וריכוז כמו כל דיון שהוא מוגבל על ידי השפה והמושגים שלנו. יתכן שהשניסיון להבחין בן המושגים מלאכותי ויתכן ואין לנו את השפה הנכונה והמושגים לחשוב בהם.

העיסוק בקשב וריכוז מאופיין בדיון על דרך השלילה-כלומר הדיבור הנפוץ הוא על הפרעת קשב וריכוז, ושני המושגים נכרכים יחד דרך הדופמין הפעיל בשניהם..

הניסיון להבחין בן קשב וריכוז מבלבל. האם ריכוז הוא חידוד של הקשב והגברה שלו? או פעולה עם איכות שונה? דימוי רווח רואה את הקשב כהדלקת פנס עם מתג און אוף, בעת שריכוז דומה ליכולת לריכוז האור לנקודה אחת דקה. הבעיה עם הדימוי הזה היא שקשב מוגדר כבר דרך יכולת לעשות סלקציה בגרויים. אתה לא מקשיב לכל, כדי להקשיב אתה חייב לבחור למה אתה מקשיב. אם כך: האם ריכוז הוא מושג כמותי בלבד?- האם מדובר על יותר קשב?  'ריכוז הינו חיבור חזק יותר ועמוק יותר לגירוי'(אברהם קלברמן-,"ADHD אפשר להתמודד") מה הפירוש של עמוק?

 אבחנה מקובלת נוספת היא האבחנה בן אקטיביות לפסיביות, לכאורה קשב יכול להיות פסיבי בזמן שריכוז דורש אקטיביות. הקשב על פי רעיון זה הוא תהליך איסוף נתונים וגירויים , בעת שריכוז כבר עוסק בתהליך עיבוד שלהם. ריכוז תלוי בהפעלה אקטיבית של חשיבה.  אנחנו יודעים היום שהתפיסה שלנו נעשית דרך סינון סלקטיבי, אנו רואים מה שאנו יודעים או מצפים לו. המוח יוצר מודל של המציאות וממלא אותו בפרטים המתאימים לו. 

 קשב נתפס כמערכת יחסים עם החוץ,  בעוד שריכוז  הוא מערכת יחסים עם הפנים, קשב כלפי פנים. ארגון של נתונים כדי לפתור בעיה, ארגון נתונים בדרך משמעותית לנו. סיפור, ציור, פיסול. אבחנה זו גם נושאת בתוכה נוספת-עמוקה ורגשית יותר, -ריכוז מאפשר לנו קוהרנטיות, ואוטונומיה. קיום העצמי שלנו הוא במובן מסוים תוצר של ריכוז.

ניסיון מיון אחר נעשה דרך האופי של תהליכים של כמה מושגים קרובים: ריכוז הוא דרך פעולה -תהליך ישומי. טכניקה בדומה ליוגה.

קשב עוסק בפֶּרְצֶפְּצְיָה, תפיסה, הדרך בה אנו קולטים. 

מושג נוסף הקשור לתהליך הוא 'זרימה' ( "חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת").

ריכוז  כולל תהליכים רקורסיביים,  רקורסיבי לנושא זה הוא תהליך שמדבר עם עצמו, מסתכל בעצמו, בוחן את עצמו. ומודע לעצמו.

האיכות הרקורסיבית של הריכוז היא פרדוקסלית כיוון שלכאורה היא מכילה את עצמה, כמו השתקפות במראה,אולם היא גם יצירתית . אני מסתכל בעצמי כדי למצוא אפשרות אחרת. , מהלך חדש, דפוס חדש.

מושג המרחיב את האיכות הזו היא חשיבה מֶטָא-קוֹגְנִיטִיבִית- חשיבה חשיבה רפלקטיבית על התהליכים הקוגניטיביים עצמם.

המוח חושב על עצמו-חושב. 

ריכוז מחייב רצון ומוטיבציה הוא אינו יכול להיות מופעל ללא השתתפות של המרכיבים הנפשיים שלנו. לפיכך למשמעות הנושא שבו מתרכזים יש משמעות, ולא פעם כשהמשמעות אובדת -היכולת להתרכז אובדת איתה.

לימוד פיסול

ג'ונתן רוסון -Jonathan Rowson רב אמן בשח מתאר את התהליך בצורה יפיפיה

"אני יכול לתאר את התחושה כסוג ציד מדרגה גבוהה, לא אחרי מטרה מוגדרת, אלא אחרי שובל של רעיונות שנראים טוב ומרגישים טוב. אני נמשך אל שינויים בצורה של דפוסים שגורמים לי להסתכל עמוק יותר, ונדחה מאחרים. לתנועות טובות יש איכות של אמת ויופי. הם גילויים של איך שהדברים הם ואיך שהם צריכים להיות."

זהו תהליך סוחט מבחינת מאמץ, אפילו מכאיב. אבל ללמוד להעריך את היופי  בגילוי האמת היה הכרחי להתקדמותי לדרגת רב אמן.

ריכוז לא תמיד מתגמל, הוא מגיע וחולף, נוצר ומתמוטט, נבנה ומתפורר, כיוון שיש גבול עליון למה ששחקנים יכולים להחזיק במוחם בכל רגע נתון. אני מרגיש שאני מתקרב לסף העליון ומתרחק ממנו באופן מתמיד.

הצצה אל עמדה המתגלה. היא כאילו אני נוהג בצורה אוטומטית, עד שאפשרויות חדשות מתגלות בחטף כמו רוכב אופניים המגיע מרחוב צדדי ומחזיר אותי חזרה לאתגר שבמודעות לרחוב. ברגעים כאלו קרוב לוודאי שהבניין המפואר של המחשבות שבניתי, יתמוטט. אם לא אזהר אני יכול לבלות זמן רב מידי במצב זה של הססנות נצחית, מחפש אך לא מוצא-פתרון למה שקורה כיוון שפשוט יש יותר מידי משמעויות לעמדה עבור כוח העיבוד של מוחי. האתגר של הלמידה כיצד להחזיק במורכבות במוח ועדיין לעשות החלטות טובות רלוונטי לא רק לשח אלא לחיים באופן כללי.

כרב אומן בשח מט, אני מוצא את הפקודה המוכרת "תתרכז" מעט ילדותית. ריכוז אינו נורה שניתן להדליק או לכבות במתג, כיוון שאיננו רק הנורה, אנו גם המתג ומי שמפעיל אותו. בני אדם הם יותר כמו מדחום המקבל אותות ומוסר אותות, ומחפש את הטמפרטורה המנטלית האופטימלית במצב מתמיד של שינוי בתנאים סביבנו ובתוכנו. אנו לעתים קרובות מסתגלים בצורה חדה כנגד רצוננו. אנו מצליחים להתרכז כשיש לנו יכולת לכנס את הכישורים החשובים למשימה באותו זמן,  המודעות, הקשב, האבחנה, וכוח הרצון וכל זה אפשרי רק אם הרגש הנכון מתעורר במקביל באותו זמן.

ריכוז לכן מובן במיטבו כסוג של מיזוג. המטרה הסופית יכולה להיות נקודה מחודדת של קשב אבל תהליך ההתרכזות הוא יותר שיטה של איסוף והתאמה של אברים רבים של הנפש...

אנו דורשים יותר מידי קשב ולא מספיק ריכוז. התרבות העכשווית מדגישה את סכנות איבוד הקשב ומכלילה תחתיו יותר מידי  מההתנסויות האנושיות- כאילו ניתן להחזיק בהן בצורה מקובעת. עלינו להקשיב עם הגוף, הרצון, המקום, הלך הרוח, הזיכרון, הרגע, היחסים, זמינות, שלא לדבר על הסמארטפון. כל המשתנים הללו משפיעים על יכולתנו לנכוח, אבל הם גם פועלים ונפעלים בפני עצמם, הם משפיעים ומשחקים זה בזה, בדרכים בלתי צפויות. האיכויות המגיחות מהנפש המשחקת עם עצמה בעולם כוללים: שעשוע, קסם, דיסונסס והפרעות -אלו לא מכשולים אלא יותר ידע להבנה  שצריך לעבור אינטגרציה לפני שנוכל להפעיל יכולת פעולה משל עצמנו.  פיתוח ריכוז הוא אם כך מחייב את היכולת להחזיק במתח הרגשי של המורכבות המנטלית."