לימודי ציור ורישום: הפסיכולוגיה של הציפייה.

"ציפיות זה המקום שאתה תמיד חייב ללכת אליו לפני שאתה מגיע לאן שאתה הולך." -The Phantom Tollbooth- מאת נורטון ג'סטר.

"לבקש עבור עצמי- היה לקוות, ולקוות היה לצפות"- ג'ין אוסטין -על 'תבונה ורגישות'- הציפייה כמו התקווה יכולה להיות מצפן, כנפיים וחדר עינויים כאחד. 

קראו גם על חרדת הציפייה.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז להוראת אמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד, הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול מרחוק (שירות פסיכולוג אונליין). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

 "מכל הקשיים שאדם נאלץ להתמודד איתם, אף אחד לא היה עונש גדול יותר  מפעולת ההמתנה הפשוטה".- חאלד חוסייני, אלף שמשות זוהרות, פסיכולוג רחובת  על הציפייה כעונש הנפשי על התקווה.

יש לדאלי ציור שכבר הפך דימוי שחוק, אישה עומדת ליד חלון ומחכה.

דאלי  מצייר יותר מידי פרטים, זו תמיד הבעיה אתו,  הוא מוסיף -ים. האישה עומדת בגבה אלינו, בגבה אל החדר, היא כביכול בפנים אבל היא לא.

היא גם לא בחוץ ,אין לה את החדר ואין לה את החוץ. היא כלואה באמצע, דקה כזכוכית. לכן לא צריך ים, כל מה שצריך זה אופק, קו, " שם" שהוא הניגוד לכאן, שם למקד אליו את המבט. הים הוא ניצב בסרט הזה. אפשר לפטר אותו.

"עד בוש"

"מדוע הציפייה מביישת? מדוע תחוב התותב המכוער של הבושה בתוך ההמתנה בעברית, ורק בעברית? למי מחכים....

למי ולמה שזקוקים לו עד כלות. כדי שתתקיים ציפייה צריך להיות "עד כלות" אין ציפייה ראויה לשמה בלי "עד כלות", 

בלי רעב.  ציפייה מעצם טיבה היא מצב של רעב: לך תגיד משהו למישהו רעב. הוא כה חד צדדי הרעב, יש לו צד אחד ורק אחד, זה של הרעב.

לפסל ציפייה -"טוב," אמר פו, "מה אני הכי אוהב," ואז הוא היה צריך לעצור ולחשוב. כי למרות שאכילת דבש הייתה דבר טוב מאוד לעשות, היה רגע לפני שהתחלת לאכול אותו שהיה טוב יותר אפילו מאשר כשאכלת, אבל הוא לא ידע איך קוראים לזה."- א.א. מילן, פו הדב. פסיכולוגים תל אביב על הציפיה כעונג העולה אפילו על החוויה עצמה.

החור.

רעבונו של המצפה הוא חד צדדי וגם מדויק: רק מישהו מסוים מאוד או משהו מסוים מאוד יכולים להשביע אותו....המצפה כמו שהוא רעב, איננו לחלוטין רעב.

שהרי הוא בררני, הוא פוסל כל אחד וכל דבר שאינם האחד והדבר ההוא....

המצפה מכוח רעבונו העצום, בררנותו הבלתי נלאית, חד צדדיותו, אי נכונותו לכל פשרה, הוא האדם שמסרב להתנחם, אין לו נחמה. אין לו ברירה של נחמה.

המצפה הוא מי שאין לו ברירה.....

המצפה באיזשהו אופן, חדל או כמעט חדל מלהשתתף בחיים, בהיסטוריה, הוא מוציא את עצמו, לפחות חלקית,  מחוץ להיסטוריה, מחוץ לזמנם של כל האנשים, הזמן של האדם המצפה

הוא זמן של חולים ....

הוא מאוין ומתאיין, הוא חוליית מעבר. בדרך לאן? אל האבדן שלא רוצים להכיר בו. אובדן "עד בוש", אפילו אם יופיע מי שאמור להופיע, הדבר הנורא כבר אירע: הבושה.

"העד" ב"עד בוש" מותח יחידת זמן או דרך שאורכה לא מוגדר ושבסיומה מאבדים : תמיד מאבדים, לא מוצאים."

רונית מטלון- "עד בוש"

פיסול בעיסת נייר -"בעוד שבמהלך החודשים ההם של פרידה, הזמן מעולם לא עבר מהר מספיק לטעמם והם רצו להאיץ את מרוצתו,  כעת כשהעיר נגלתה לעיניהם הם היו רוצים להאט את הזמן ולהחזיק בכל רגע במתח, כשהבלמים ננעלו  והרכבת נכנסה לתחנה. בגלל התחושה, אולי מבולבלת, אבל אף על פי כן חריפה על כך, שהם זכאים לפיצוי כלשהו  על כל אותם ימים ושבועות וחודשי חיים שאבדו לאהבתם. תחושות שגרמו להם להרגיש במעורפל; שעת השמחה הנוכחית הזו צריכה לעבור בחצי מהמהירות של אותן שעות ארוכות של המתנה".- אלבר קאמי, המגפה. פסיכולוג תל אביב על השפעת הציפייה על תנועת הזמן הסובייקטיבית.

"עד שהגיע היום הגדול בו החלה להפעיל עלי עינוי סיני. כאילו באקראי היא הודיעה לי שיש לה את 'תעלוליה של אפון סולד'.
זה היה ספר עבה, אלוהים, זה היה ספר שחיים איתו, אוכלים איתו, ישנים איתו-ומעל ומעבר לאמצעים שלי. היא אמרה לי לעבור אצלה למחרת והיא תשאיל לי אותו. עד ליום המחרת השתלטה עלי הציפיה לאושר. לא חייתי, שחיתי לאיטי בים רוגע. למחרת רצתי לביתה, פשוטו כמשמעו. היא לא גרה כמוני בקומה שמעל קומת הקרקע, אלא בבית פרטי. היא לא אמרה לי להיכנס. היא השירה מבט לעיניי, אמרה שהשאילה את הספר לילדה אחרת ושאחזור למחרת לקחת אותו. המומה, יצאתי לאט, אבל מהר מאוד התקווה שוב השתלטה עלי וחזרתי לקפץ ברחוב, הרגל מוזר שסיגלתי לעצמי כשהלכתי ברחובותיה של רסיפה. בפעם ההיא אפילו לא מעדתי הניעו אותי הספר המובטח, יום המחרת שיבוא, הימים הבאים שיהיו כל חיי, האהבה לעולם שציפה לי. הלכתי מקפצת ברחובות כמו תמיד ולא מעדתי אף לא פעם אחת.
טוב זה לא היה פשוט כל כך התוכנית הסודית של ביתו של מוכר הספרים הייתה מחושבת ושטנית. למחרת ניצבתי בפתח ביתה, רק כדי שאשמע את התשובה הנינוחה-הספר לא אצלה, שאחזור מחר. לא ידעתי כפי שלימים יוודע לי שהדרמה של יום המחרת תחזור על עצמה עם דפיקות לב.
וכך זה נמשך. כמה זמן? אני לא יודעת. היא ידעה שהזמן הוא אין סופי. כל עוד המרה אינה ניגרת מגופה השמן. כבר התחלתי לנחש שהיא בחרה בי כדי שאסבול, לפעמים אני מנחשת דברים כאלה. אבל גם כשאני מנחשת, לפעמים אני מקבלת זאת, כאילו הסבל שלי נחוץ לאותו אדם הגורם לי לסבול."-קלאריס ליספקטור-'לומדת לחיות'.

לצייר פגיעות -"היו שתי דרכים להיות מאושר: לשפר את המציאות שלך, או להנמיך את הציפיות שלך"
- ג'ודי פיקו, 'תשע עשרה דקות'. פסיכולוגים רחובות על התמודדות עם ציפיות דרך הימנעות מהן.

סדנת פיסול בחימר-"הציפייה כמו כלי קרמיקה עדין-ככל שתחזיק בה בחוזקה כך יגדל הסיכוי שתיסדק ותישבר".-ברנדון סנדרסון, 'דרך המלכים'.-פסיכולוג אונליין על הציפייה כלחץ נפשי מתמשך ומערער.

פיסול בטכניקה מעורבת -חוג פיסול שוהם-"אנחנו מחווטים לצפות שהעולם יהיה יפה, משמעותי יותר ומעניין יותר- ממה שהוא באמת. וכשאנחנו מבינים שזה לא כך, אנחנו מתחילים לחפש אחרי העולם האמיתי".-לב גרוסמן. פסיכולוגים נס ציונה על ציפיות כמערכת מובנת של תגובות שאנו נולדים איתה או רוכשים בשלבים מוקדמים מאוד של חיינו.

לפסל המתנה -"ציפיות הן דבר מצחיק", אמר וון. "כשאתה נולד איתם, אתה מתרעם עליהן, נלחם נגדן . כשאף פעם לא נתנו לך כאלה, אתה מרגיש את המחסור בהן כל חייך".- פונדה לי, ג'ייד סיטי. פסיכולוגים ראשון לציון על ציפיות כמרכיב של האישיות הבריאה.

חדווה פרץ-חוג פיסול רחובות. "זכור את ביקור בית הבושת המקולקל ב'חינוך הסנטימנטלי' וזכור את הלקח שלו. אל תיקח חלק: האושר טמון בדמיון, לא במעשה. העונג נמצא קודם כל בציפייה, אחר כך בזיכרון".- ג'וליאן בארנס, התוכי של פלובר. פסיכולוגים רמת גן על הציפייה כערוץ מקביל לחיים שלעולם לא יפגש בחיים ועל חיים של ציפייה כחיים של פנטזיה עוקפת מציאות.

עידית יחזקאל -חוג ציור ראשון לציון. "פחד, הגדול שבפחדים, נבנה על ידי ציפייה ובוזז את המוח הרציונלי מכל היגיון, בולע כל שכל ישר."- טאן ואן הויזן, השומרים. פסיכולוג יבנה על ציפיה כגרעין הפחד.

בני אלוני -חוג ציור שוהם. "אם תצפה לעונש ולא תקבל אותו, בכל זאת תסבול; אם תצפה לעונש ותקבל אותו -תסבול פעמיים; פעם בציפייה ושנית, כשהוא מתבצע."-RJ Intindola – (גנדולפו) – 1990. פסיכולוג מזכרת בתיה על ציפיה כמערכת ענישה פנימית.