אישה מציירת את עצמה

קורס ציור-סוזן וולדון

סוזן וולדון-1920, פסטלים על נייר.

"אשה מביטה בעצמה תמיד. היא כמעט תמיד מלווה בדמות עצמה. בשעה שהיא הולכת לאורך חדר או בזמן שהיא בוכה על מות אביה. היא לא תוכל להימנע מלדמיין כיצד היא נראית מבחוץ , הולכת או בוכה.  מילדות מוקדמת היא למדה ושוכנעה, למדוד ולסרוק את עצמה באופן מתמיד. 

וכך היא לומדת לקבל את הדמות הנבחנת והבוחנת בתוכה כשני מרכיבים משלימים אך מובחנים של זהותה כאישה. עליה לבחון את כל מה שהיא, וכל מה שהיא עושה, כיוון שהדרך בה היא נראית היא בעלת חשיבות מכרעת למה שבאופן נורמלי נחשב כהצלחה עבורה. עצם תחושת הקיום שלה בתוך עצמה, מוחלפת במבט הבוחן את עצמה מבחוץ ...

בפשטות ניתן להגיד-גברים פועלים, נשים נראות. גברים מסתכלים בנשים, נשים מסתכלות בעצמן כפי שהן נראות על ידי גברים.

מערכת יחסים זו אינה רק מגדירה את הקשר בן גברים ונשים אלא בן נשים לבן עצמן. האישה מסתכלת על עצמה בעיניו של גבר...

היא הופכת את עצמה לאובייקט, וביתר דיוק לאובייקט נראה, לתמונה, או ציור."

ג'ון ברגר- Ways of Seeing




חוג פיסול תל אביב

איילת שקד

"חשבתי שהזיכרון יהיה פגיע יותר כמקור שיקרי , ושנערות יעריכו בצורה אמינה יותר את ממדי גופן כשהן מסתכלות במראה מציאותית.  זה לא אושש בניסוי, להפך, תפיסת הגוף שלהן עוותה יותר כשהן הסתכלו בהשתקפות שלהן במראה." (Maria Øverås-מחקר על שיפוט עצמי במראה של אנורקסיות).

חוג פיסול רחובות

נעמי רינת -פיסול בחימר, טכניקה מעורבת

"כעסתי כיוון שלא הייתה לי מספיק משמעת עצמית להיות באמת אנורקסית, בולמית או שניהם. כעסתי על תפיסת המוסר הטיפשית שלי שגרמה לי לבקש עזרה לפני שיהיה לי מספיק זמן; מספיק זמן לסיים את מה שהתחלתי; מספיק זמן להיות שמחה באמת עם הפרעת האכילה. מה שלא הבנתי הוא שלעולם לא אהיה שמחה דרך ההקסמות שלי מהפרעת האכילה. מה לא הייתי נותנת  כדי לספר לעצמי ההיא שלי , אותה מתעמלת בת השש שזה בסדר לרוץ אל המוט ולקפוץ, כי רגליים של אנשים "נורמליים" גם כן רועדות כשהם רצים. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לה שבגד הגוף נועד לאפשר תנועה חופשית לשרירים החזקים שלה.  ולא כדי שתסתכל במותניה ותחשוב שהן רחבות יותר משל כל הבנות האחרות. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לה שאין צורך לקפוץ בחיפזון למים, אחרי שהיא מסירה את המגבת; כיוון שהעולם  לא מבוהל ממראה גופה כפי שהוא. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לנערה בשלב טרום ההתבגרות שזה נורמלי שגופה ישתנה, יגדל ויהפוך לאחר." (Laura Ostrow-סיפורים של תקווה-בוכה מול ההשתקפות שלי)


חוג פיסול ראשון לציון

חני הוכמן

חוג פיסול בחימר שוהם

רות אייל

ג'ני סיוויל

פרידה קאלו