פסיכולוגים ברחובות:  חוסן נפשי

בספר "מיתוס הסגירה", הפסיכולוגית הקלינית פאולין בוס מציעה חוכמת חיים להתמודדות עם  מצבים של חוסר ודאות ודרכים לנווט  בין האובדנים שכולנו בדרך זו או אחרת נצטרך להתמודד עימם.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית. " להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק ברחובות בתל אביב וראשון לציון כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

"אדם יכול לראות את עצמו מוצלח אם הגיל שיפר ולו במעט את יכולתו להחזיק בתפישת מציאות חיונית זו: 'גם זה יעבור'. "-אלן  דה בוטון- פסיכולוגים רחובות על הגיל כגורם שינוי בחוסן הנפשי.

 כולנו מתמודדים עם אבדן ומשברים בתקופה זו או אחרת. אחת התחושות שעלו בי בצורה חדה בזמן המגיפה הנוכחית היא אשליית הרציפות וההמשכיות.  אנחנו מאמינים וכנראה צריכים להאמין שהקרקע מוצקה ויציבה תחת רגלינו , מה שהיה הוא שיהיה, ואותה קרקע מוצקה גם תוביל אותנו בשביל בדרך אל העתיד. לנו, אלו שנולדו בישראל משנות השישים והלאה, היציבות היא מה שאנו מכירים, נכון היו מלחמות, חלקן מערערות, אבל במידה רבה תחושת הביטחון נשמרה לעומת דור הורינו שחוו שואה, הגירה, וחוסר ביטחון כלכלי  קיצוני.  אותה תחושת יציבות היא זו שיוצרת בנו גם את חווית המציאות והשליטה במציאות שבה אנו יכולים לשלוט. אין דבר המעורר פחד , פניקה תחושת מצוקה ואבדן דרך יותר מחוויית מציאות שאנחנו כבר לא מבינים, תחושה של מציאות מתמוטטת. זו החוויה המתוארת בסיוטים בסרטי אימה. הכללים דרכם ניתחנו וצפינו את המציאות-אינם תופסים עוד. הקרקע נשמטת. מה שמוצק אינו מוצק יותר. מה שאחזנו בו נעלם. זו לא רק התמוטטות של העולם בחוץ שאנו חווים. זו התמוטטות של העולם הפנימי והוודאויות הפנימיות. על מה נוכל לסמוך בתוך עצמנו?.

"אבדן מעורפל ופעולה ובחירה במצב של חוסר ודאות גורמים לנו להרגיש חסרי יכולת. זה שוחק את תחושת השליטה שלנו והורס את האמונה שלנו בעולם כמקום הוגן, מסודר וניתן לניהול. אבל כדי ללמוד להתמודד עם אי ודאות, יהיה עלינו להבין שיש נקודות מבט רבות על העולם, גם כאשר העולם הזה פחות מאותגר על ידי עמימות וחוסר ודאות. אם אנחנו רוצים להצליח ולהתמודד עם אי ודאות ואבדנים מעורפלים,  עלינו קודם כל למתן את הרעב שלנו לשליטה. זה הפרדוקס."

"אנשים חזקים לבדם יודעים כיצד לארגן את הסבל שלהם כדי לשאת רק את הכאב ההכרחי ביותר."

פסיכולוגים רחובות על הגדרות שונות לחוסן .נפשי- אמיל דוריאן, איכות העדות: יומן רומני, 

1944-1937

התכונה הפנימית שנועדה להתמודד במצבי משבר  ומצוקה היא: חוסן. חוסן מנטלי  היא היכולת להיות גמיש וחזק באותו זמן, להרפות ולמצוא כוחות. באנגלית אמריקאית קוראים לזה ״להתגלגל עם האגרופים״.
אנחנו חוטפים, אבל עדיין עומדים על הרגליים , חוסן מורכב מניגודים , מיכולת ספיגה אבל גם יכולת לרכז כוח בנקודות משבר. מאלסטיות של  ענף ולא נוקשות של בטון, מיכולת שליטה אבל גם מהיכולת לשחרר.  "כי אם אתה שביר,  תישבר", אומרת  פאולין בוס, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת מינסוטה ומחברת הספר שפורסם לאחרונה, "מיתוס הסגירה". ד"ר בוס, מטפלת משפחתית, מחנכת וחוקרת, ידועה בעיקר בעבודתה החלוצית בנושא "אובדן מעורפל", שהוא גם הכותרת של ספרה משנת 1999 המתאר אובדנים פיזיים או רגשיים בלתי פתורים, ולעתים קרובות בלתי ניתנים לפתרון.

"אם לא התעמת עם זוועות אמיתיות, הבנת את הרוע, סבלת מחוסר תקווה וייאוש, מצאת אמונה, וגרמת לעצמך לעשות דין וחשבון מוחלט על הבחירות, המעשים והתוצאות שלך, אז אני יכול להבטיח לך שכל קבלה של עצמך, שתעמידי פנים שיש לך, תהיה שבירה וזמנית ככדור שלג באמצע הקיץ"- גריים רודאוג'ן, מלחמת העגורים. פסיכולוגים רחובות-כיצד מפתחים חוסן נפשי?

"כשהמגיפה תשכך, הדברים לא יחזרו להיות 'נורמליים'", אמרה ד"ר בוס, שבגיל 87  מביטה לאחור על חיים מלאי תהפוכות , שכללו גם את מלחמת העולם השנייה. עם כל מה שקרה במהלך המגיפה, היא כתבה, "אנחנו לא יכולים לצפות לחזור לשגרה שהייתה לנו."

היא אומרת, " מצב נורמלי זה שלכאורה אנחנו כמהים לחזור איליו, מרמז על סטטוס קוו, על קביעות, אבל דברים תמיד משתנים, ואם אתה לא משתנה, אתה לא גדל. לעולם לא נחזור להיות אותו הדבר. המגיפה היא אפית, כוח גדול מאתנו, ועלינו להיות גמישים, עמידים מספיק כדי להתכופף כדי לשרוד. ואנחנו נשרוד, אבל חיינו ישתנו לנצח".

"אני מניח שאם לגבר יש משהו פעם אחת, תמיד משהו ממנו נשאר."- ארנסט המינגווי, למי מצלצלים הפעמונים. פסיכולוגים רחובות על התפיסה הגברית של חוסן

החוסן מאפשר להסתגל ללחץ ולשמור על שיווי המשקל של האדם כאשר הוא מתמודד עם מצוקה. "כשאנשים בעלי כוחות  מתמודדים עם משבר שלוקח מהם את היכולת לשלוט בחייהם, הם מוצאים משהו שהם יכולים לשלוט בו ", אמר ד"ר בוס. "בתחילת המגיפה, אנשים רבים פנו לאפיית לחם, בישול ביתי וניקוי מגירות כמשהו שהם יכולים לשלוט בהם. אלו היו מנגנוני התמודדות פונקציונליים. במקום אחר בספרה היא כותבת: ".אנשים היכולים לקבל את המצב מבלי לשלוט בו, לרוב קל להם להיות ספונטניים וגמישים לגבי שינוי דפוסים ארוכי שנים..."

עם זאת, היא מוסיפה אזהרה, אם אנשים אינם מסוגלים להסתגל כשהם מתמודדים עם בעיה שהם לא יכולים לפתור, "הם פונים לעתים קרובות לפתרונות מוחלטים שאינם מתפקדים, ומוציאים הצהרות כמו 'המגיפה היא מתיחה' ו'אין דבר כזה. כמו הנגיף הזה'".

למרות שחוסן נתפס לעתים קרובות כתכונת אישיות אינהרנטית שלאנשים יש או אין , מחקרים הראו שזה מאפיין שניתן לרכוש. אנשים יכולים לאמץ התנהגויות, מחשבות ופעולות שעוזרות לבנות חוסן, בכל גיל. לא פעם חוסן חדש מתגלה דווקא בגילאים מבוגרים יותר. לא פעם גמישות נפשית היא דווקא תכונה של מבוגרים. 

"כל אחד מאיתנו הוא יותר מהדבר הגרוע ביותר שעשינו אי פעם."-שריל סנדברג, אפשרות ב': התמודדות עם מצוקה, בניית חוסן ומציאת שמחה. פסיכולוגים רחובות חמלה עצמית כחלק מבניית חוסן פנימי

ד"ר בוס מרגיעה את ההורים שילדיהם יהיו בסדר, למרות השיבושים במערכת החינוך והקשיים החברתיים הקשורים למגפה. "ילדים עמידים באופן טבעי, והם יהיו חזקים יותר בגלל ששרדו את הדבר הרע הזה שקרה להם. הם יחזרו ויצמחו מזה".

יותר מילדים, "אנחנו צריכים להתמקד במבוגרים", אמרה. "דור ההורים הזה לא התמודד עם מלחמת עולם, שום איום עולמי" בקנה מידה כזה. הורים רבים נאבקים, אם כי היא חוששת שחלקם עלולים להגן יתר על המידה על ילדיהם, מה שעלול לשחוק את יכולתם הטבעית של אלו לפתור בעיות ולהתמודד עם מצוקות.

בספרה החדש, ד"ר בוס מציעה קווים מנחים להגברת החוסן של האדם להתגבר על מצוקות ולחיות טוב למרות אובדנים כואבים. היא מצטטת את ד"ר ויקטור א. פרנקל, נוירולוג, פסיכיאטר, סופר וניצול שואה אוסטרי,("האדם מחפש משמעות") שכתב, "כשאיננו מסוגלים עוד לשנות מצב, אנו מאותגרים לשנות את עצמנו". היא ממליצה לאנשים להשתמש בכל קו מנחה לפי הצורך, ללא סדר מסוים, בהתאם לנסיבות.

#מצא משמעות. ההנחיה המאתגרת ביותר עבור אנשים רבים היא למצוא משמעות, להבין את האובדן, וכאשר זה לא אפשרי לנקוט פעולה כלשהי. אולי לחפש צדק, לעבוד למען מטרה או להפגין כדי לנסות לתקן עוול. כשאחיה הקטן של ד"ר בוס מת מפוליו, משפחתה שבורת הלב הלכה מדלת לדלת למצעד פרוטות, וגייסה כסף למימון מחקר לחיסון.

"זה באמת נפלא כמה חוסן יש בטבע האנושי.מיד לאחר שכל סיבה שמפריעה, לא משנה מה, מוסרת בכל דרך שהיא, אפילו על ידי מוות, ואנו עפים בחזרה לבסיס העקרונות הראשונים של תקווה והנאה” -בראם סטוקר, דרקולה. פסיכולוגים רחובות על חוסן נפשי כתכונה אנושית טבעית.

"אני יכולה לחיות עם משהו שהוא חסר משמעות... כל עוד יש לי משהו אחר בחיים שלי שהוא משמעותי."-היא כותבת.

#התאם את רמת  השליטה שלך למצב. במקום לנסות לשלוט בכאב האובדן, תנו לצער לזרום, המשיכו ככל יכולתכם ובסופו של דבר העליות והמורדות יבואו פחות ופחות. "אין לנו כוח להשמיד את הנגיף, אבל יש לנו את הכוח להפחית את השפעתו עלינו", כתבה.

#בנה מחדש את זהותך, ואת תפקידך בחיים. מועיל לאמץ זהות חדשה המסונכרנת עם הנסיבות הנוכחיות שלך. כאשר בעלה של ד"ר בוס חלה במחלה סופנית, למשל, זהותה עברה עם הזמן מלהיות אישה להיות מטפלת, ולאחר מותו ב-2020, ניסתה בהדרגה לחשוב על עצמה כאלמנה. שינוי זהות זה נכפה עלינו אם נרצה או לא נרצה עקב נסיבות החיים. אולם יש לנו גם בחירה יצירתית הן בדרך בה אנו מפרשים אותו, והן בתוכן שאנו יוצקים לתוכו.

"כאשר כל הבסיס שלך נשבר הרבה מעבר לאפשרות תיקון, כל מה שאתה יכול לעשות הוא להדביק את הרסיסים הפתטיים והמשוננים של חייך בחזרה ולנסות לא לדמם עליהם."-נניה קמפבל, בריחה. פסיכולוגים רחובות על תיקון שברים בחיים וחוסן.

- אנו חייים בתוך מציאות של חוסר ודאות שבה מטבע הדברים לכל דרך שנבחר יהיו מחירים.  זה נורמלי לה -רגיש אמביוולנטי לגבי אופן הפעולה.  ד"ר בוס אומרת שעדיף לא לחכות לבהירות; היסוס יכול להוביל לחוסר מעש ומעמיד את החיים בהמתנה. עדיף לקבל החלטות  מושלמות פחות מאשר לעשות כלום.

#תקן את הקשר. ד"ר בוס מדגישה כי במקום לנסות לנתק את הקשר שלך לאדם אהוב שאבד , המטרה צריכה להיות לשמור אותם נוכחים בלב ובנפש שלך ובהדרגה לבנות מחדש את חייך בדרך חדשה, עם תחושת מטרה חדשה, חברים חדשים. או פרויקט חדש. קבל את מציאות האובדן ושנה לאט את  צורת ההתקשרות שלך לאדם שמת או אבד לך. אבל, היא אומרת, "אין צורך להסתגר כדי לשמור על אותו קשר, גם אם יתפתחו מערכות יחסים אחרות".

בקליניקה שלי לפסיכותרפיה ברחובות- ראיתי את העיקרון הזה מתייחס גם לגבי חווית אבדן אחרת שלכאורה רגילה ונורמלית יותר, "חווית התרוקנות הקן". הורים מבכים את אבדן הקשר האינטימי עם ילדם בשל התבגרותו ועזיבתו את הבית. אבדן שכמו כל אבדן אינו אבדן של עבר, אלא אבדן של עתיד פוטנציאלי, של "חיים שלא נחיו" ובמקרים רבים של האפשרות לתקן. התיקון נמצא בעתיד של הקשר ולא בעבר שלו. בדרך שבא יוצרים קשר חדש עם הילד שעזב.

#גלה תקווה חדשה. חפש אופק חדש. התחל לקוות למשהו חדש שיאפשר לך להתקדם בחייך בדרך חדשה. הפסיקו לחכות, נקטו בפעולה וחפשו קשרים חדשים שיכולים למזער את הבידוד ולטפח תמיכה שבתורה מטפחת את החוסן שלכם.

"אתוס הלוחם" שם דגש על הצבת המשימה במקום הראשון, לא לקבל תבוסה ולהיות ממושמע פיזית ונפשית. למה? כי חייל האמריקאי הוא "שומר החופש ודרך החיים האמריקאית".- דן סמי, אמריקאי לגמרי: רתימת הצמד הדינמי של אופטימיות וחוסן כדי להשיג הצלחה. פסיכולוגים רחובות -על אתוסים כאמונות שימושיות בדרך לחוסן נפשי.

אולי העצה החשובה ביותר של ד"ר בוס בהתמודדות עם אובדן וזו המסכמת את תפיסת עולמה היא זו: "מה שאנחנו צריכים לקוות לו הוא לא לחזור למה שהיה לנו, אלא לראות מה אנחנו יכולים ליצור עכשיו ובעתיד." היא מציעה לעשות סיעור מוחות עם אחרים ולהיות מוכנים לנסות דברים חדשים. "תקווה למשהו חדש ותכליתי שיקיים אותך וייתן לך שמחה לשארית חייך."

"הדילמה של כולנו היא איך ליצור בְּהִירוּת במצב מעורפל של חוסר ודאות...-השאלה הקריטית היא איך לחיות עם אובדנים מעורפלים.  עבור כל אחד מאתנו התשובה היא שונה, ותלויה באישיותנו במערכת האמונות שלנו ובמציאות הספציפית של כל אחד מאתנו. אבל התשובות חשובות פחות מהשאלות, אני מקווה שאת/ה סקרנ/ית כמוני לגלות את התשובות."-היא כותבת.