פיתוח חשיבה יצירתית-המוח המורחב

סדנאות קבוצתיות: פיתוח חשיבה יצירתית-המוח המורחב

תהליך החשיבה היצירתית פרדוכסלי מטבעו ותמיד כולל סוג של מתח דינמי בן ניגודים-במובנים רבים ככל שאדם החושב והיוצר מצליח לשמור על מתח רחב יותר, ולאורך זמן רב יותר כך סביר שהתוצאה תהיה יצירתית יותר. (מאידך סביר שכמו כל אמת -גם אמת זו מוגבלת. מתח גדול מידי להכלה יהיה הרסני יותר מבונה- כפי שמראים מספר מחקרים). אחד המתחים המעניינים מבחינתי בתהליך החשיבה הוא אותו מתח שבן נסיגה פנימה והתרחבות החוצה.  על תהליך הבידוד והניתוק שיצירתיות לא פעם כרוכה בו כתבתי כבר.

תפישת "המוח המורחב" (Extended Mind) מציגה לא בהכרח -ניגוד לתפיסה של פעולת החשיבה כדבר מה שכל מה שנדרש לה הוא זמן, חלל, דמיון וחשיבה.  תפיסה שאיינשטיין היושב בחדרו בציריך לבד, ללא כל אמצעים מלבד מוחו  ומנסח מחדש את כל תפישת המציאות שלנו, היא אולי ההדגמה המרשימה ביותר שלה. 

המוח המורחב הוא פיתוח לטיעון שהכלים התהליכים והחומרים איתם אנו עובדים קובעים את התוצאות שאנו נקבל, והם למעשה דרך לחשוב ובתורם הם משנים את התהליך הקוגניטיבי.  נושא מרכזי דרכו אני חושב על אמנות, הוראת אמנות, ועל תהליכים יצירתיים. (ללמוד לצייר עם האצבעות, לימוד ציור ולימוד פיסול יחד?) התפיסה טוענת שהחשיבה אינה נמצאת באופן אקסקלוסיבי במוח או אפילו לא רק בגוף אלא מתרחבת אל תוך העולם הפיזי הסובב אותנו. התזה מציעה שחלק מהחפצים בסביבה החיצונית יכולים להיות חלק מהתהליך הקוגניטיבי ולמעשה מתפקדים כשלוחה של המוח עצמו. דוגמאות לכך לא קשה להציג מהפרימיטיביות ביותר כפיסת נייר ועט, חשבונייה, יומן, ועד למחשב ורשת האינטרנט המשנים את כל הגישה שלנו לידע וזיכרון. "המוח המורחב" הוצג כגישה פילוסופית על ידי אנדי קלרק ודיויד צ'למרס ב1988. ( "Andy Clark and David Chalmers  "The Extended Mind) כשהם מתארים אותו "כהחצנה אקטיבית, המבוססת על התפקיד הפעיל של הסביבה בהכוונת ושינוי תהליכים קוגניטיביים". הטיעון הוא שההפרדה בן מוח, גוף, וסביבה הינה מלאכותית, כיוון שחפצים חיצוניים משחקים תפקיד משמעותי בעזרה ל- ובשינוי התהליך הקוגניטיבי. המוח והסביבה פועלים כ"מערכת זוגית" הפועלת להשגת מטרות זהות. הניסוי המחשבתי שקלאק וצ'למרס מציעים הוא של חולה דמנציה הכותב לעצמו תזכורות במחברת ( או פתקים המודבקים על גבי חפצים). המחברת משמשת כסוג של זיכרון עבור החולה ומחליפה תפקוד מוחי שנפגע. במילים אחרות מוחו מתרחב אל המחברת וכולל אותה, כיוון שהיא באופן קבוע, יציב ומידי זמינה לחולה. המחברת אומרים צ'למרס וקלארק  הופכת  ל"איבר ביולוגי פגיע ("fragile biological limb or organ") שהחולה תלוי בו לתפקוד סביר. המוח המורחב נכתב לפני עליית הטלפון החכם והאינטרנט המשמשים באופן מובהק המשך של המוח שלנו והתלות שלנו בהם מוחלטת, לא רק בזיכרון וניווט אלא בעצם תפיסת המציאות.  ברמת הזהות האישית והפילוסופיה של האני יש כאן הגדרה של הזהות באופן שצריך לכלול את הסביבה. אולי אם כך המפרסמים לא טועים כשהם מציגים לנו אייפון או רכב כחלק מהזהות שלנו.  אחד הניסויים  מעוררי המחשבה עליהם מדבר קלארק בראיון המצולם למטה, מדבר על האבחנות שלנו בן גוף והרגש, או בן גוף והכרה. בניסוי נמצא שלנשים שהוזרק להם בוטקס המקפיא את הבעות הפנים לקח זמן רב יותר להבין משפטים המבטאים  ביטויים רגשיים. (עוד על הניסוי הזה). אנחנו חושבים ומרגישים בעזרת הגוף שלנו כמו שיודע כל מי שעוסק באמנות המערבת מגע או תנועה.

הטכנולוגיה במקרה הזה כמו במקרים אחרים מקדימה את התאוריה. ב2017 אילון מאסק הקים את נוירָלינק (Neuralink)- מטרתה המוצהרת של החברה היא חיבור המוח לממשקים חיצוניים ובאופן ספציפי לבינה מלאכותית כדי להרחיב את יכולותיו. הטכנולוגיה  על פי מאסק תעשה על ידי השתלת אלקטרודות במוח. הסרטון בו מציג מאסק את הפיתוח נמצא בסוף דף זה.

במובנים מסוימים שאליהם לא התכוונו צ'למרס וקלארק -גם התפיסה שלי את הדיאלוג הבן אישי ובמיוחד התפיסה שמציג אוגדן ב"שלישי האנליטי" -מדברת על הרחבה של התהליך הקוגניטיבי וההכרתי אל מחוץ לגבולות הפיזיים של המוח.

ההשתמעויות היצירתיות של "המוח המורחב" כמובן רבות. " אם אנחנו רוצים להבין כיצד אנחנו פותרים בעיה מסוימת , או למה אנו חושבים כפי שאנו חושבים, עליך להסתכל על הגוף וסביבה, כיוון שהכל מחובר "-אנדי קלארק.