טיפול פסיכולוגי ברחובות- רדיפת האושר 

רדיפת האושר המוחלט והמנעות בכל מחיר מסבל יכולים ליצור חיים שטוחים

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק ברחובות בתל אביב וראשון לציון כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

"לעולם לא תהיה מאושר אם תמשיך לחפש ממה מורכב האושר. לעולם לא תחיה אם אתה מחפש את משמעות החיים".- אלבר קאמי. פסיכולוג רחובות על בקשת האושר כפרדוקס מתמיד

ב-2007, קבוצת חוקרים החלה לבדוק שאלה הנראית לכאורה מיותרת: האם עדיף להיות תמיד מאושר יותר?. החוקרים ביקשו מתלמידי מכללה לדרג את רגשותיהם בסולם מ"אומללים" ל"מאושרים מאוד" והשוו את התוצאות עם התוצאות אקדמיות (ציונים, התמדה בלימודים) וחברתיות (מספר חברים קרובים, זמן בילוי באינטראקציות חברתיות) של התלמידים. למרות שלמשתתפים "המאוד שמחים" היו חיי החברה הטובים ביותר, הם השיגו נקודים נמוכים יותר בתחום הלימודי מאלה שהיו רק "מאושרים".
לאחר מכן בחנו החוקרים מערך נתונים ממחקר אחר שדירג את ה"אושר" של סטודנטים בוגרים טריים  ועקבו אחר הכנסתם כמעט שני עשורים לאחר מכן. הם גילו שהמאושרים ביותר ב-1976 לא היו המרוויחים ביותר ב-1995; אלו שהגיעו להכנסה הגבוהה ביותר הייתה הקבוצה המדורגת מקום אחד מתחת במדד האושר. קבוצה אשר דירגה אתר רמת האושר שלה  כ"מעל הממוצע", אך לא ב-10 האחוזים הגבוהים ביותר.

חוג ציור-יואה מינג ' ון-אמן סיני מפורסם -הפסיכולוגיה של האושר. "להיות טיפש, אנוכי, ובעל בריאות טובה- הן שלושת הדרישות לאושר - אם כי אם הטיפשות חסרה,  התנאים האחרים חסרי תועלת."- ג'וליאן בארנס, התוכי של פלובר. פסיכולוגים רחובות על היכולת להיות מאושר כסוג של מגבלה מוחית.

כמו בכל דבר בחיים, ערכים רגשיים מרוכבים מסתירות ומתחים. יצירתיות ומוטיבציה לא נובעים מתחושת  מלאות ושלווה. לאושר יש מחיר. רדיפת אושר שלעצמו מבלי להעמיד אותו במתח עם מטרות וערכים אחרים – נטייה המכונה נהנתנות פסיכולוגית - אינה רק תרגיל בחוסר תוחלת. היא יכולה גם ליצור לך חיים שאתה מוצא שאתה לא רוצה בהם, כאלה שבהם אתה לא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלך, אתה לא שש לקחת סיכונים, ואתה בוחר בהנאות חולפות על פני חוויות מאתגרות שנותנות משמעות לחיים.
הדרך להבין את המחקר לעיל היא לא להכחיש שאושר הוא טוב; אלא לזכור שלמעט אומללות יש חשיבות. לדוגמה, נמצא כי  לדיכאון יכול להיות תפקיד אבולוציוני , והוא יכול לסייע בפתרון בעיות.  אמי גוט ("Productive and Unproductive Depression)) טענה ב-1989 שכמה תסמיני דיכאון יכולים להיות תגובה תפקודית נכונה לבעיות בסביבה. דיכאון מכריח אותנו להקדיש תשומת לב מתאימה לבעיה, לא להתעלם ממנה ולמצוא פתרונות. במילים אחרות, כאשר אנו מדוכאים בגלל משהו, סביר יותר שנתקן אותו. פסיכולוגים קוראים לזה "analytical rumination hypothesis", והוא נתמך על ידי מחקר.

"מה שמטריד ומדכא צעירים הוא מסע הציד אחר האושר מתוך הנחה מוצקה שיש לפגוש אותו בחיים. מכאן נובעת כל הזמן תקווה הוזה וכך גם חוסר שביעות רצון. תמונות מתעתעות של אושר מעורפל מרחפות לפנינו בחלומותינו, ואנו מחפשים לשווא את המקור שלהן. העולם היה מרוויח מכך ,אם  באמצעות עצות והדרכה בזמן, צעירים היו יכולים למחוק ממוחם את התפיסה השגויה שלעולם יש הרבה מאוד מה להציע להם".- ארתור שופנהאואר. פסיכולוג ראשון לציון על תפיסתו של שופנהאואר אודות האושר.

ברור שאין בכך כדי לטעון שדיכאון קליני הוא טוב-או שצריך לשאוף איליו. - אומללות יכולה להפוך אנשים במהירות לנואשים וחסרי משאבים נפשיים. אני גם לא אומר שדיכאון במונחי ניתוח "עלות-תועלת"-אכן יעיל. "analytical rumination hypothesis" היא עדות לכך שהכחדת תחושות לא נעימות או רעות, לא בהכרח הופכת אותנו ליותר יעילים במשימות שלנו או טובים יותר בהשגת המטרות שלנו. אם רגשות או תחושות כגון חרדה יכולות  לעזור לנו להעריך איומים, הגיוני שיותר מדי הרגשה טובה יכולה להוביל אותנו להתעלם מהם. מחקרים על שימוש בחומרים ממכרים מצביע על כך שאצל אנשים מסוימים, דרגות גבוהות מאוד של רגש חיובי נקשרו להתנהגויות מסוכנות כמו שימוש באלכוהול וסמים ואכילה מופרזת.

ליצנים עצובים-הפסיכולוגיה של האושר. פסל עשוי ביציקת אפוקסי ליצירה. סדנאות אפוקסי. "נראה כי המקור הגדול הן לאומללות והן לקשיים בחיי האדם, נובע מהערכת יתר של ההבדלים בין מצב קבוע אחד למשנהו. הקמצנות מעריכה יתר על המידה את ההבדל בין עוני לעושר: השאפתנות מעריכה יתר על המידה את הפער שבין המרחב הפרטי למרחב הציבורי:  צורך ההבל בתהילה, עוסק בפער  שבין ערפול למוניטין רב. האדם הנתון להשפעה של כל אחת מאותם יצרים ראוותניים, לא רק אומלל במצבו הממשי, אלא נוטה לעתים קרובות להפר את שלוות החברה, כדי להגיע למה שהוא כל כך מעריץ בטיפשות. אולם התבוננות קלה ביותר עשויה לספק אותו, שבכל המצבים הרגילים בחיי האדם, מוח בעל נטייה טובה עשוי להיות רגוע באותה מידה, עליז באותה מידה ומרוצה באותה מידה. חלק מאותם מצבים עשויים, ללא ספק, ראויים להיות מועדפים על פני אחרים: אבל אף אחד מהם אינו ראוי שנרדוף אחריו בלהט הנלהב הזה שמניע אותנו להפר את הכללים של זהירות או של צדק; או להשחית עליו את שלוות מוחנו העתידית, או שיגרום לנו צער  על ידי בושה מזכרון האיוולת שלנו, או חרטה מאימת העוול שלנו".- אדם סמית', תורת רגשות המוסר. פסיכולוג תל אביב על אומללות הנוצרת מכך שאנו עסוקים מידי בפערים שבן מצבים פסיכולוגיים וחברתיים הנתפסים מנוגדים.

התנגדות וסלידה מתסכול ומחירים נפשיים, יכולים להוביל אותנו לוותר על חיים משמעותיים. מחקר שסקר סטודנטים בקולג' בשנת 2018, מצא שפחד מכישלון נמצא בקורלציה חיובית למשמעות הנגזרת מרומנטיקה, חברות ומשפחה (במידה פחותה).
כשאני מדבר עם אנשים על הפחד שלהם מתוצאות שליליות בחיים, מקור הפחד האמתי שלהם מתמקד במקרים רבים בתחושה הרעה שלהם  על כך שנכשלו, לא על ההשלכות של הכישלון עצמו. זה דומה לאופן שבו אי ודאות גורמת ליותר חרדה מאשר חדשות רעות מובטחות. כדי להימנע מהרגשות הרעים הללו, אנשים מוותרים על כל מיני הזדמנויות הכרוכות באפשרות לכישלון.

הכנסת דברים טובים לחיינו, בין אם אהבה, הצלחה בקריירה או משהו אחר, כרוכה בדרך כלל בסיכון ולעיתים בכישלון. סיכון לא בהכרח משמח אותנו, ובטח לא אכזבות. אבל הסתכנות באובדן יכולה להביא תגמולים גדולים יותר מאשר חיים בטוחים.
מחקר שבדק הצלחה דרך הישגים אקדמיים והכנסה, מצא שבעלי הביצועים הגבוהים ביותר בעבודה ובבית הספר קיבלו החלטות שהיו לפעמים לא נעימות, ואפילו מפחידות. בהרצאה פופולרית בסוף עמוד זה מסביר הפסיכולוג השמרני האמריקאי ג'ורדן פיטרסון את הרעיון המקראי של  " הקרבת קורבן". קורבן הוא אומר היא הנכונות לשלם מחיר כואב בהווה למען העתיד. דרך מושג הקורבן ניתן לבחון את הרעיון שלכול דבר בחיים יש מחיר. הניסיון להימנע מלשלם מחיר נפשי בתסכול, חרדה ותחושות קשות אחרות, הוא סוג של הימנעות מלהתבגר.

חוגי פיסול-הפסיכולוגיה של האושר והסבל. "מכיוון שילדים גדלים, אנחנו חושבים שהמטרה של ילד היא להתבגר. אבל מטרתו של ילד היא להיות ילד. הטבע אינו מזלזל במה שחי רק ליום אחד. הוא יוצק את כולו לתוך כל רגע. אנחנו לא מעריכים את השושן פחות על כך שהוא לא עשוי אבן  ובנוי להחזיק מעמד לנצח.  עוצמת החיים והשפע שלהם נעוץ בזרימתם, מאוחר יותר, זה לעיתים קרובות מאוחר מדי. השיר נמצא היכן כשהוא מושר הריקוד ברגע שרקדו אותו.  רק אנחנו, בני האדם, רוצים להיות בעליו של העתיד. אנו משכנעים את עצמנו שהיקום עוסק כולו בצניעות בפיתוח היעד שלנו. אנו מציינים  מידי פעם את הכאוס האקראי של ההיסטוריה, אבל חושבים שיש  משהו לא בסדר בתמונה. היכן האחדות, המשמעות, של הבריאה הגבוהה יותר של הטבע? אין ספק שמיליוני הזרמים הקטנים של תאונות ושגיאות מוצאים את תיקונם בנהר התת-קרקעי העצום, אשר ללא ספק נושא אותנו למקום איליו אנו אמורים להגיע. אבל אין מקום כזה, לכן זה נקרא אוטופיה. למוות של ילד אין יותר משמעות ממוות של צבאות, של עמים. האם הילד היה מאושר בזמן שחי? זו השאלה הראויה, השאלה היחידה. אם אנחנו לא יכולים ליצור את האושר שלנו, זו התנשאות מעבר לוולגרי ליצור את האושר של הבאים אחרינו".- טום סטופארד, החוף של אוטופיה. פסיכולוגים תל אביב על האושר כיכולת לשקוע ברגע. 

אין כוונתי לומר שעלינו להילחם ברגשות טובים, או שאנו טיפשים כיוון שאנו רוצים להיות מאושרים. להיפך, הרצון לאושר הוא טבעי ונורמלי. עם זאת, אם תפישת העולם שלנו של מה שקרוי "החיים הטובים" -הוא חיפוש אחר תחושות משמחות וחיוביות בלבד, ואנו עושים הכול כדי להימנע מתחושות קשות-סביר שזו תהיה אסטרטגיית חיים בעייתית, ובמובן עמוק -לא מציאותית.
אי אפשר להשיג אושר שלם ומוחלט , והמרדף אחריו עלול להיות מסוכן ומזיק . אבל חשוב יותר לכאב ולסבל יש משמעות. "אין שלם מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום". כותב הרבי מקוצק . לב אדם אשר לא הרגיש בקושי, באתגר, במשבר כלשהו- לא יהיה בו רצון להתקדם.
או במילותיו של פול בלום, פסיכולוג ומחבר הספר The Sweet Spot: The Pleasures of Suffering and the Search for Meaning, "הסבל שאנו בוחרים הוא זה שמעניק את מירב ההזדמנות להנאה, משמעות וצמיחה אישית.".

חוג פיסול קרמי-הפסיכולוגיה של האושר. "היכולת להיות לבד היא היכולת לאהוב. זה אולי נראה לך פרדוקסלי, אבל זה לא. זוהי אמת קיומית: רק אותם אנשים שמסוגלים להיות לבד מסוגלים לאהוב, לחלוק, להיכנס לגרעין העמוק ביותר של אדם אחר - מבלי להחזיק באחר, מבלי להיות תלויים באחר, מבלי לצמצם את האחר. לדבר, ובלי להתמכר לאחר. הם מאפשרים לאחר חופש מוחלט, כי הם יודעים שאם האחר יעזוב, הם יהיו מאושרים כמו שהם עכשיו. את האושר שלהם לא יכול האחר לקחת, כי הוא לא ניתן על ידי האחר".- אושו. פסיכולוג ברחובות על אושר המושג רק על ידי היכולת לחיות עם הסתירה הפנימית.

האושר עצמו מאבד את משמעותו ללא הניגוד שאנו חווים בהכרח בעצב.
"אפילו חיים מאושרים לא יכולים להיות בלי מידה של חושך", אמר קרל יונג בראיון ב-1960. "המילה 'שמח' תאבד את משמעותה אם היא לא הייתה מאוזנת בעצב".
זה בקצרה, הפרדוקס של להיות חי באמת. לשאוף לחיוביות בלתי פוסקת זה לכוון לדו ממדיות של סרט הוליוודי או ספר ילדים.  למרות שסבל לעולם לא צריך להיות המטרה, חיים אותנטיים ועמוקים לא יכולים שלא לכלול אותו.

פיסול כניסיון לאחוז בבלתי ניתן לאחיזה. "הדברים האלה, בעל הבית, מוזמנים, מוסכמים, נעימים וקשים להשגה בעולם:

חיים ארוכים הם רצויים, מוסכמים נעימים וקשים להשגה בעולם.

יופי הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

אושר הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

סטטוס הוא מבורך,מוסכם, נעים וקשה להשיג בעולם.

...עכשיו, אני אומר לכם, אין להשיג את הדברים האלה באמצעות תפילות או משאלות. אם היו משיגים אותם באמצעות תפילות או משאלות, למי הם היו חסרים? לא מתאים לתלמידם של האצילים שרוצה חיים ארוכים להתפלל על כך או להתענג על כך. במקום זאת, תלמידם של האצילים שרוצה חיים ארוכים צריך ללכת בדרך של תרגול המוביל לחיים ארוכים. בכך הוא יזכה לחיים ארוכים...[Ittha Sutta, AN 5.43]"- בודהה. פסיכולוג בנס ציונה על  ההגדרות הסותרות לאושר-הבודהיזם מאמין שהדרך לאושר תלויה בלימוד של ניתוק התלות. 

לצייר קשר אנושי "החיים הם גיהנום כל כך בלתי ניתן לביטוי, רק בגלל שהם לפעמים יפים. אם רק יכולנו להיות אומללים כל הזמן, אם לא היו דברים כאלה כמו אהבה או יופי או אמונה או תקווה, אילו יכולתי להיות בטוח לחלוטין שאהבתי לעולם לא תחזור: כמה יותר פשוטים יהיו החיים. אפשר היה לשוטט במכרות המלח הסיביריים של הקיום מבלי להיות מוטרדים מאושר. לצערי האושר קיים. תמיד יש סיכוי (בערך שמונה מאות וחמישים לאחד) שעוד לב יגיע אלי. אני לא יכול שלא לקוות ולשמור על אמונה ולאהוב יופי. לעתים קרובות אני לא כל כך אומלל כמו שזה שהיה חכם להיות."- ת.ה. וויט , 'רפאים, קודר ומזעזע'- פסיכולוג בגדרה על התקווה והציפיה לאושר כמהות האומללות.