פסיכולוג תל אביב על הצורך שלנו להיות שייכים.

"חבר אחד שלי, רופא, אמר לי בוודאות שכבר מהעריסה, התינוק ער לסביבתו, כבר מהעריסה -יש לו רצונות הוא מתקיים כבן אדם.

אני בטוחה שכבר מהעריסה רצוני הראשון היה להשתייך. מסיבות שאין להן כאן חשיבות, נראה שאיכשהו הרגשתי שאני לא שייכת לשום דבר ולאף אחד. שנולדתי לשווא.

אם כבר בעריסה התנסיתי ברעב האנושי הזה, הרי שהוא ממשיך ללוות אותי לאורך כל חיי, כאילו מדובר בגורל. וזאת במידה כזאת שהלב שלי נחמץ מקנאה ומתשוקה בכל פעם שאני רואה נזירה. הרי היא שייכת לאלוהים.

בדיוק בגלל הרעב העצום הזה שבי להתמסר למשהו או למישהו, הפכתי למרוחקת-אני חוששת לחשוף ולהודות את כמה אני נזקקת ועד כמה אני בחוסר, כן, אני דלת אמצעים. יש לי רק גוף אחד ונשמה אחת-ודרוש לי יותר מזה. מי יודע, אולי התחלתי לכתוב מוקדם כל כך, כי לפחות דרך הכתיבה אני שייכת במידה מסוימת לעצמי, מה שבעצם הוא חיקוי חיוור.

עם הזמן, בעיקר בשנים האחרונות, איבדתי את היכולת להיות אנושית. אני כבר לא יודעת איך עושים את זה, וסוג חדש לגמרי של "בדידות של מי שאינו משתייך" החלה פושטת בי כמו קיסוס על קיר."

להשתייך, 15.6.1968. קלריס ליספקטור.

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט.  בעל ניסיון של למעלה מ25 שנה.  מנהל "הסדנה" -מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הרגשית . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכרים על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה (התמחות בתהליכים יצירתיים).

לצייר קשר, לתפוס בציור מערכת יחסים. "זה חלק מהיופי של כל ספרות. אתה מגלה שהגעגועים שלך הם געגועים אוניברסליים, שאתה לא בודד ומבודד מאף אחד. אתה שייך."- פ. סקוט פיצג'רלד. פסיכולוג תל אביב על היכולת של האמנות להפוך את האמן לחלק מהאנושות.

שייכות מוגדרת כחוויה ייחודית וסובייקטיבית המתייחסת לכמיהה לקשר עם אחרים, צורך בהתייחסות חיובית ורצון לקשר בין אישי (Rogers, 1951). תחושת השייכות אינה תלויה בהכרח בהשתתפות או שותפות  עם אחרים או קבוצות, או קרבה אליהם. במקום זאת, שייכות קשורה לתפיסה של איכות, משמעות וסיפוק בקשרים חברתיים. שייכות עשויה להתייחס גם לתחושת שייכות למקום או אפילו לאירוע. לכן זהו תהליך מורכב ודינמי ייחודי לכל אדם.

תחושת השייכות מתוארת כמוטיבציה אנושית בסיסית שבבסיסה צורך להשתייך שאנו מבקשים למצוא ולשמור  עליו  ללא הרף (Baumeister & Leary, 1995; Maslow, 1957).במקביל ובו זמנית לצורך שלנו  להשתייך, אנו גם מותנים באופן עמוק לספק תחושת שייכות לאחרים (Baumeister & Leary, 1995). תחושת השייכות שלנו וחשיבותה עבורנו כמין היא שמעצבת את האופן שבו מערכות היחסים שלנו עם אחרים, קבוצות ואפילו קהילות שלמות מתפקדות.

להיעדר תחושת  שייכות יש השפעות שליליות והרסניות על אנשים, הן פיזית והן פסיכולוגית.

סדנאות פיסול- פיסול יחסים. "אולי הבית הוא לא מקום אלא פשוט מצב בלתי הפיך."- ג'יימס בולדווין, החדר של ג'ובאני, פסיכולוגים תל אביב על גלות כפויה ושייכות.

היסטוריה קצרה של השייכות:

כמו רוב המבנים הפסיכולוגיים האנושיים, אנו יכולים להתחקות אחר הצורך שלנו להשתייך לאבותינו הפרהיסטוריים, כאשר חיי הקבוצה ושיתוף הפעולה היו חיוניים לביטחון ולהישרדות. אנשים חיו בקבוצות קטנות שבהן חלקו עבודות כמו ציד, איסוף והגנה . אדם שרצה לעשות את כל זה לבדו בתקופות קדומות סביר שלא החזיק מעמד זמן רב. כמו כן, דחייה מקבוצה הייתה טראגית עבור אדם. הפחד מדחייה כתכונה אנושית הטבועה עמוק בשורשים הפרה-היסטוריים שלנו הוא אחד ההסברים מדוע פחד מדחייה בעל כוח עצום כיום.

לחרם החברתי יש עוצמה אדירה כפי שאנו יכולים לראות כיום בכוחן של הרשתות החברתיות בעיקר בקרב בני נוער.. בעבר נהגו קהילות יהודיות להטיל חרם שהוא נידוי הלכתי על מי שלא פעל על פי מצוות התורה או שהפר את עמדת הנהלת הקהילה. ידועים במיוחד החרמות שהוטלו על אוריאל ד'אקוסטה ועל ברוך שפינוזה - שניהם חברי הקהילה הספרדית באמסטרדם.

הצורך שלנו להגיע להסכמות ולפשרות  עם אחרים, כמו גם ההתאמה שלנו לנורמות חברתיות, המוסר שלנו  ומערכת החוק שלנו ,כולם נובעים במידה זו או אחרת מהצורך שלנו להשתייך.  סביר להניח שהכישורים שבהם אנו משתמשים כדי להימנע מדחייה, להתאים לנורמות חברתיות ולחפש באופן מתמיד אחרים, רעיונות, או קבוצות השתכללו והתחזקו עקב הברירה הטבעית והאבולוציה. השתייכות הכרחית להישרדות , ותמיד הייתה. מהרגע בו אנו נולדים אנו מוגדרים על פי השייכות שלנו, לעיתים בצורה טרגית. במובנים רבים השייכות שלנו היא הגורל שלנו. הטרגדיה של רומיאו ויוליה היא טרגדיה של גורל הנקבע על ידי שייכות. כמו גם הדרמה של כל יהודי ופלסטיני או אדם באשר הוא.

קורסי פיסול- לפסל את הקשר והיעדרו. "הבית הוא המקום אליו אתה הולך כשנגמרים לך הבתים."- ג'ון לה קארה, התלמיד המכובד. פסיכולוגים בתל אביב על חזרה הבייתה ועל הליכה לאיבוד.

העושר הכלכלי והאפשרויות הגדולות שלנו לניידות, הן פיזית והן חברתית ורגשית, בעידן בו אנו חיים, משמעותם  שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשנות את הקבוצות שאליהן אנו משתייכים. וזו אפשרות הקיימת בכל המרחבים, החל בלאום, דרך מעמד חברתי וחוקי, ועד אפילו להגדרת המין שלנו. אלו מותרות שלא היו לדורות קודמים ובטח לא בעידן הפרהיסטורי. כאשר לחיות לבד לא הייתה אופציה. למרות שהאדם הרווק המודרני סביר שלא ייפול טרף לטורף קטלני, אנחנו לעיתים עדיין מרגישים כך בדיוק. הביטחון הרגשי שלנו תלוי ביכולת שלנו להרגיש שייכים.

דחייה חברתית עומדת בסתירה לשייכות. שתי החוויות קשורות ביחס הפוך. אנו יודעים שכאב חברתי הנגרם על ידי נידוי יכול ליצור תגובה בעיבוד העצבי שלנו שאינה שונה כל כך מזו שנגרמת על ידי כאב פיזי (Eisenberger, Lieberman, & Williams, 2003). כאשר אנו מדברים על תחושת שברון לב, בדידות או אבל, בעקבות אובדן קשר עם אדם או קבוצה חברתית, אנו מדברים על המשברים הגדולים ביותר שאדם יכול לחוות. מחקרים בתחום מדעי  המוח תומכים בתפיסה שכאב פיזי וחברתי אינם שונים זה מזה. עצם התבוננות בכאב החברתי של אחרים יכולה ליצור בנו רגשות כואבים.

כאשר תחושת השייכות שלנו מאוימת, אפילו בצורה קלה, אנו יודעים באופן אינטואיטיבי שזה מסוכן לנו . כבני אדם בודדים וכקבוצות  אנו משתמשים והשתמשנו בכוח הזה  בדרכים מנוגדות.

פיסול קרמי .  קשר והיקשרות. "אולי הארץ שלך היא רק מקום שאתה ממציא בראש שלך. משהו שאתה חולם עליו ושר עליו. אולי זה בכלל לא מקום על המפה, אלא סתם סיפור מלא באנשים שאתה פוגש ובמקומות שאתה מבקר בהם, הרבה ספרים וסרטים שהיית בהם. אני לא מפחד להתגעגע הביתה ולהיות חסר שפה לחיות בה. אני לא צריך להיות כמו אף אחד אחר. אני הולך על הקיר ואף אחד לא יכול לעצור אותי".- הוגו המילטון, האנשים המנומרים: זיכרונות של ילדות חצי אירית. פסיכולוג תל אביב על האדם המודרני כמהגר.

הנידונים לידידות והנידונים לבדידות:

לבידוד כסוג של ענישה יש היסטוריה עשירה. בקבוצות שבטיות רבות, ענישה בבידוד תגרום תמיד למוות. כאמור הסנקציה הקיצונית ביותר ביהדות היא חרם. וזהו האיום והענישה הקיצונית ביותר המוטלת על ידי בתי הדין הרבניים קודם לשלילת חופש של אדם. (למשל בתחום מסורבי הגט).  תופעת הבִּיוּש (באנגלית: Shaming, מהמונח האנגלי לבושה: Shame, ובעקבות זאת גם בעברית שֶׁיְימִינְג), היא בעלת כוח כה גדול שהיא נתפסת כמשפט שדה שלעיתים גרוע מהמשפט של מערכת החוק. (בכלל מושג הבושה כמו גם מושג הכבוד, קשורים באופן ישיר לצורך שלנו להשתייך וכוחה של הדחייה החברתית).

בבתי ספר ובמסגרת הביתית, אחד העונשים הקשים הוא מניעת אינטראקציה חברתית מהילדים לתקופות קצרות באמצעות עונשים כמו ריתוק לחדר או אפילו התעלמות מתוכננת.

בבתי הכלא העונש החמור ביותר היא כליאה בצינוק ובידוד ממגע עם אחרים. אחת הפתולוגיות המאיימות עלינו ביותר היא פסיכופתיות (או סוציופתיות). שחלק מהגדרתה היא חוסר או העדר צורך, בתחושת שייכות עמוקה ועקב כך אי ציות לנורמות חברתיות ורגשיות.

ברלינדה דה ברויקרה, פיסול בטכניקה מעורבת, סיליקון, עור, שרף אפוקסי . "יש לי רעיון שיש אנשים  הנולדים מחוץ למקום שנועד להם. תאונה הובילה אותם לסביבה מסוימת, אבל תמיד יש להם געגוע לבית שהם לא מכירים. הם זרים במקום הולדתם, והנתיבים המוצלים שהם מכירים מילדותם או הרחובות המאוכלסים בהם שיחקו, נותרו אך ורק מקום מעבר. הם עשויים לבלות את כל חייהם כחייזרים בקרב בני משפחתם ולהישאר מרוחקים במרחבים היחידים שהכירו אי פעם. אולי תחושת המוזרות הזו היא ששולחת אנשים למרחקים בחיפוש אחר משהו קבוע, שאליו הם עשויים להיקשר. אולי זה איזשהו אטביזם שורשי הדוחף את הנודד לחזור לאדמות שאבותיו השאירו בתחילתה האפלולית של ההיסטוריה".-סומרט מוהם. הירח ושישה פני. פסיכולוגים תל אביב על הצורך שלנו בחיפוש שורשים אחרים.

בידוד חברתי והדרה מקבוצות, מכאיבים; קל להבין מדוע שיטות אלה משמשות כל כך בקלות לענישה. עם זאת, פחות ברור מדוע לבידוד, הדרה חברתית ושלילת שייכות חברתית יכולה להיות השפעה כה עמוקה עלינו.

הרבה מההתנהגות, המחשבה והרגש האנושיים נובעים מהצורך הפסיכולוגי שלנו להשתייך. במילותיו של הפסיכולוג כריסטופר פיטרסון, "אנשים אחרים חשובים". למעשה, הם כל כך חשובים, שהם הופכים למקור להערכה העצמית שלנו. אנו עשויים אפילו לבסס את תפיסות העצמיות שלנו לא רק על התכונות והמאפיינים הייחודיים שלנו (האני האישי), אלא גם על ההיקשרות שאנו יוצרים עם אחרים משמעותיים (העצמי היחסי), והקבוצות החברתיות שאנו מזדהים איתן (העצמי הקולקטיבי).  כך, אנו מנווטים  ללא הרף את הגדרות העצמיות שלנו בין ה"אני" ל"אנחנו" (Brewer & Gardner, 1996, p. 84).

פיסול בסיבים וחוטים -קשרים, הקשרות ושייכות. "זו הייתה טעות גדולה, העובדה שנולדתי גבר, הייתי מצליח הרבה יותר כשחף או דג. ככה זה, אני תמיד אהיה זר שלעולם לא מרגיש בבית, שלא באמת רוצה ולא באמת רצוי, שלעולם לא יכול להיות שייך, שבטח קצת מאוהב במוות!"- יוג'ין אוניל. פסיכולוג תל אביב כל חווית הזרות התמידית המלווה אותנו כמנוע יצירתי.

ההשלכות הרגשיות של שייכות נחקרו היטב. קשרים עם אנשים אחרים הם הגורם המרכזי  לאושר ולחוסן רגשי. רשתות חברתיות תומכות יכולות לשמש הגנה כנגד מתח וחרדה. התחושה של חיבור לאחרים יכולה להוות גורם מגן מפני דיכאון. בקרב תלמידים, תחושת שייכות לשווים להם  ולמורים משפיעה לטובה על הביצועים והמוטיבציה בלימודים. עבור חלקנו, שייכות והתקשרות לעמיתים לעבודה היא מניע טוב יותר מכסף. השתייכות יכולה גם לתרום לחיים משמעותיים שכן היותנו חלק מקבוצה משמעה להיות חלק ממשהו גדול יותר, משהו שמתרחב אל מעבר לגבולות העצמי שלנו, ובכך מקדם תחושה של "קיום" ו"המשכיות" (Lambert et al. , 2013, עמ' 6). שייכות לכן היא  גם אחת המוטיבציות העיקריות שלנו ליצירת משפחה.

מחקרים אחרונים במדעי המוח גילו שהמוח משתמש במעגלים דומים כדי להתמודד עם ההנאות והכאבים החברתיים שלנו כמו עם ההנאות והכאבים המוחשיים יותר שלנו. לדוגמה, הוכח שמערכת התגמולים של המוח מגיבה בעוצמה לתגמולים חברתיים (למשל הכרה חברתית) כמו שהיא מגיבה לכסף. מצד שני, כאשר הקשרים החברתיים מתנתקים וקשרים מנותקים, הפציעות החברתיות הנובעות מכך עלולות לא רק להפוך למקורות להשפעות רעות רבות, אלו עשויות להשפיע על המוח שלנו בדרכים דומות לפציעות פיזיות.

לצייר את הכמיהה לקשר. "יש  בנשמה אבודה דחף- המחפש קבלה, חברות, שייכות, איך שלא תרצו לקרוא לזה. צירוף המקרים הקטן ביותר מצית ניצוץ שמקווים שיוביל למשהו משמעותי".- דאג קופר, מבחוץ פנימה. פסיכולוגים תל אביב על הכחשת הצורך בקשר כהצהרה על חשיבותו.

השפעות טכנולוגיות:

קשה לדון בשייכות בלי להזכיר את הטכנולוגיה. זה מתואר בצורה הטובה ביותר בכותרת ספרו של שרי טורקל," לבד יחד".( Alone Together) בזכות האינטרנט אנו במובנים רבים מחוברים מתמיד, ובכל זאת אנו מדווחים גם על בדידות מוגברת.

למרות זאת, השפעות הטכנולוגיה על רווחתו  עשויות להיות פחות קשות מכפי שהתקשורת מביאה אותנו להאמין (Orben & Przybylski, 2019), עם זאת, המחקר עדיין בוחן את השלכות הטכנולוגיה על תחושת השייכות שלנו לקבוצות ואחרים.

אחת הבטחות של הטכנולוגיה היא היעילות של סמארטפונים כפסיכולוג אונליין . התערבויות טיפוליות הקשורות באופן ספציפי לשייכות, כגון התערבויות שייכות חברתיות, הוכיחו כיעילות כאשר מועברות באמצעות טכנולוגיית פסיכולוג בזום (Devers et al., 2016).

ציור של זרות והזרה. "בחברה, כפי שהקמנו אותה, לא יהיה מקום עבורי, אין לה מה להציע; אבל לטבע, שגשמיו המתוקים יורדים על גם על אלו שאינם נכונים  ודומים,  תמיד יהיו שסעים בסלעים שבהם אוכל להסתתר, ועמקים סודיים שבשתיקתם אוכל לבכות באין מפריע. הוא יתלה את הכוכבים בלילה כדי שאלך בארצות זרות בחושך בלי למעוד, ותשלח רוח על עקבותי כדי שאיש לא יעקוב אחריי כדי לפגוע בי: הוא יטהר אותי במים גדולים, ובעשבים מרים ויעשה אותי שלם."- אוסקר ווילד,  De Profundis(דה פרופונדיס (בלטינית: "ממעמקים") הוא מכתב בן 50,000 מילים שכתב אוסקר ויילד במהלך מאסרו בכלא רידינג, ללורד אלפרד דאגלס, אהובו. ווילד כתב את המכתב בין ינואר למרץ 1897; הוא לא הורשה לשלוח אותו, אבל לקח אותו איתו עם השחרור. פסיכולוגים בתל אביב על חווית הזרות שכופה החברה על אנשים החורגים מהנורמות.

תפקידם של הפסיכולוגים:

חוקרים כמו גרג וולטון ודיוויד ייגר מובילים את הדרך בה אנו מבינים ומיישמים התערבויות קצרות וחכמות מבחינה פסיכולוגית כדי לטפל בבעיות חברתיות כמו חוסר השתייכות. גוף מחקר הולך וגדל מדגיש מגוון שינויים משמעותיים הנובעים מתרגילים פשוטים המתמקדים במניעת רקורסיה (כלומר, כאשר אנו מצפים שמישהו יהיה מרושע כלפינו, אנו עלולים להתנהג בצורה המעוררת רשעות) ושגיאות ייחוס בסיסיות. המטרה היא שצעירים יבינו שתחושות של חוסר שייכות יכולות להיות נורמליות וניתן להתגבר עליהן. אנשים יכולים להשתנות.

התערבויות אחרות להגברת השייכות מטרתן לאתגר את האמונות של אנשים לגבי אחרים ולאפשר להם לראות שאנשים אחרים שונים מהם, אך גם דומים להם יותר ממה שהם עשויים לחשוב. כיוון טיפול זה מבקש לשנות מערכות קוגניטיביות  בנושאי הכללה חברתית וליצור הזדמנויות להשתייך לעצמי ולאחרים (Aron, Melinat, Aron, Vallone, & Bator, 1997).

לצייר שייכות וקשר זה בהכרח לצייר את העדרם.  "הקול היה כל כך מלא בנוסטלגיה שכמעט אפשר היה לראות את הזיכרונות מרחפים דרך העשן הכחול, זיכרונות לא רק של מוזיקה ושמחה ונעורים, אלא אולי של חלומות. הם הקשיבו למוזיקה, כל אחד שמע אותה בדרכו, מרגיש נינוח וחלק מהמוזיקה, חלק מהשני, וכמעט חלק מהעולם. ”- הוברט סלבי הבן, רקוויאם לחלום. פסיכולוג ברחובות חיפוש שייכות בזיכרונות ונוסטלגיה כדרך להתמודד עם הווה של אובדן.

 "אם הרצון הקדום ביותר שלי היה להיות שייכת, אז למה מעולם לא הצטרפתי למועדונים או לאגודות? כי בעיניי זה לא להיות שייכת. מה שהייתי רוצה ולא יכולה, למשל, זה להיות מסוגלת לתת את כל הטוב שבי למי או למה שאשתייך אליהם, אפילו רגעי האושר שלי לפעמים כל כך מיותמים, ואושר מיותם עלול להפוך למעורר רחמים. זה כמו לאחוז במתנה שנארזה ברוב חן בלי שיהיה למי לומר: קח, זה שלך, פתח אותה! בגלל שאני לא רוצה למצוא את עצמי במצבים מעוררי רחמים, ואני נמנעת בגלל מחסום פסיכולוגי כלשהו, מלהישמע טרגית, רק לעיתים רחוקות אני עוטפת את הרגשות שלי בנייר מתנה.

ציור של רנה מגריט. הזרות והשונות כחלק ממהות הציור הסוריאליסטי "הכל עלול להתפרק. יכול להיות שאתה צודק. אני מניח שזה משהו שאנחנו לא יכולים להתרחק ממנו בקלות. אנשים צריכים להרגיש שייכים. לאומה, לגזע. אחרת, מי יודע מה עלול לקרות? הציוויליזציה הזו שלנו, אולי היא פשוט תתמוטט. והכל יתפרק, כמו שאתה מנסח זאת."- קאזואו אישיגורו, כשהיינו יתומים. פסיכולוג תל אביב על הצורך בשייכות כדרך להחזיק את העולם והמציאות מוצקים.