חוג ציור תל אביב: יופיים של המנוצחים
חוג ציור בתל אביב במסגרת ה"סדנה לאמנות"-התחלנו בפעילות מחדש. דרך שלמה 6 תל אביב יפו-בתוך "עדנה"- קומת הגלריה.
"אבל אני אהבתי תמיד את יופיים של המנוצחים, את התדהמה הנופלת
על פניהם, כאילו הופנטו או נשבו לקסם זר ומדיח, את בכיו של הגוף שהוכרע
ונכנע, את אנקת חוסר האונים החנוקה המתמלטת מתוכם, את שברון לבם
על בגידת הגוף ועל גאוותם שנרמסה" (בן לילה ובן שחר, יהושע קנז)
"האמת ביופיו של המנוצח מתגלת קודם כול ובראש ובראשונה באיזה תהליך כמעט אלים של חישוף, של חשיפה.
מה שמכונה ה'אני' מתפשט ומתנשל ומשיל מעל עצמו את מכלול המבטים המקיפים אותו, של החברה ושל עצמו,
וניצב עירום ועריה. חשוף.
החשוף הוא היפה. מה שנחשף שם מרחיק לכת בהרבה מה'אני' הפנימי שעומד מול החברה.
זהו 'דבר מה' שקודם לפסיכולוגיה ולעולם הפנימי.
'דבר מה' שקשור אולי לזיקה וליחסים שבין האנושי לבין האלוהי, ולא לאלה של האנושי עם זולתו או עם עצמו.
מי שראה את הפסלים או הציורים השלדיים המחרידים והנפלאים של ג'אקומטי, המוקפים ריק והבוקעים מן הריק, יכול אולי לנחש מהו אותו 'דבר מה'.
'הכאב, ההשפלה, חושפים את הדרגה האמתית עליה אנו עומדים,' אומרת סימון ויל ב'הכובד והחסד'. הדרגה האמתית היא אפוא החישוף."
(עד ארגיעה, רונית מטלון)
"הייתי מאוהב בכל, רציתי להסתכל באהבה באנשים כועסים כך שעיניהם יהיו חייבות להגיב, ורציתי להביא את עצמי כמנחה לקנאתם-ולספר להם שאני חסר ערך"-אגון שילה
"הכל מת בשעה שהוא חי"-אגון שילה
"לגופות יש אור משלהם כשהן מכלות את החיים. הן נשרפות, הן אינן מוארות מבחוץ."-אגון שילה
