פסיכולוגית התהום

התהום, החלל העצום, החור השחור הבולע הכל, לא ידוע ובעל פוטנציאל אינסופי, משרה קסם עמוק על המין האנושי לאורך ההיסטוריה. היא מייצגת את גבולות הידע שלנו, את גבולות הקיום שלנו ואת פוטנציאל הכאוס וההרס שאורבים מתחת לפני השטח של עולמנו המסודר לכאורה.

 ההעדר חיוני להתהוות האדם. מול התהום, כתשובה לתהום, כדרך להתמודד עם התהום, יצרה האנושות את כל התרבות שלה, האמנות, הפילוסופיה, המוסר והדת. הסדר והכאוס הם צמד בינארי -בו האחד מאפשר ויוצר את האחר. 

התהום, החלל הריק נטול המשמעות, מוצג לפעמים כמוות נפשי , כאיום הגדול ביותר על נפשנו. ולעתים כמשאת נפש וכמרפא. אפשרות לבריאה מחודשת של העולם. אנחנו כמהים לתהום ואנחנו מבועתים ממנה. כפי שאנחנו כמהים לחזור ולהיות חסרי אונים, ומבועתים מכך.

 אותה תהום עצמה שהיא היעד של הזן והדאו, היא מה שטורף את התודעה אצל חולי האלצהיימר או מתאבדים. חוסר המשמעות מוצגת לפעמים כקללה ולפעמים כיעד ותרופה. 

לימוד ציור תל אביב -טכניקה תוך שימוש באפוקסי ופיגמנטים לאפוקסי מסוג מיקה. רונן אלוין. העבודה נעשתה במסגרת סדנה לאפוקסי.

התהום בפילוסופיה

התהום, מושג ששבה והחריד את האנושות במשך מאות שנים, מייצג את המעמקים העצומים, הלא ידועים, האינסופיים, שנמצאים מעבר לתפיסה ולהבנה שלנו. הוא מסמל את גבולות הידע שלנו, את גבולות קיומנו ואת פוטנציאל הכאוס, אי הסדר, וההרס שאורב מתחת לפני השטח של עולמנו המסודר לכאורה.

 פרידריך ניטשה, דמות מרכזית בפילוסופיה המודרנית, עסק באופן מעמיק במושג התהום. הציטוט הידוע שלו, "מי שנלחם במפלצות צריך לדאוג שתוך כדי כך הוא לא יהפוך למפלצת. ואם תביט מספיק זמן לתוך תהום, התהום תביט בך בחזרה", מקפל בתוכו את התהום הפסיכולוגית והקיומית. נקודת המבט של ניטשה מציעה שהתהום אינה רק חלל פיזי או מטפיזי אלא השתקפות של האני הפנימי שלנו ושל ההתמודדות שלנו עם מציאויות קיומיות עמוקות מעבר לסדר. 

התהום, הניטשאנית, מייצגת ישות חסרת גבולות וחסרת צורה מעבר להכרה האנושית, התרבות, המוסר והסדר. זה המקום שבו נמצא החומר ההיולי הכאוטי המאיים. המעמקים עליהם בנה האדם איים צפים דקים של תרבות.חור שחור" שלעולם לא ניתן להבין או למלא במלואו. 

החתירה הבלתי פוסקת אחר משמעות, בניסיון למלא את התהום, עומדת בבסיס חלק ניכר מההתנהגות והפעילות האנושית. התהום, אם כן, הופכת למטאפורה לחושך לפני קיומנו ואחריו, המציאות האולטימטיבית מתחת למציאות שאנו מצליחים לראות, שאליה בסופו של דבר כל הדברים, כולל הקיום החומרי והמאמצים האנושיים, נכנעים.

התהום כמקור של חרדה ואימה

התהום יכולה להיות מקור לחרדה ופחד עצומים, כיוון שהיא מייצגת את הבלתי נודע, את השיגעון ואת ההיבטים הבלתי נשלטים של הקיום. הפחד ליפול לתהום, לאבד את עצמך במעמקיה, משקף את הפחד שלנו לאבד שליטה על המוח שלנו, להיות המומים על ידי הדחפים הלא מודעים שלנו, או לאבד את השפיות שלנו.

פחד זה מהתהום מתבטא פעמים רבות במצבים פסיכולוגיים שונים, כגון הפרעות חרדה, פוביות ומשברים קיומיים. אנשים הנאבקים בתנאים אלה עשויים לחוש תחושה מתמדת של אבדון מתקרב, פחד מהשמדה של העצמי או תחושה של ניתוק מהמציאות.

עם זאת, התהום טומנת בחובה גם פוטנציאל לצמיחה ולשינוי. היכולת להביט לתהום, או קבלה רדיקלית שלה-מוצגת בעלת פוטנציאל צמיחה קיומי בכמה רמות.

כמו בסוג של צמיחה פוסט טראומטית -על ידי התמודדות עם הפחדים שלנו ויציאה אל מעמקי הלא מודע שלנו, אנו יכולים לקבל הבנה עמוקה יותר של עצמנו, המניעים שלנו ומקומנו בעולם. הפסיכולוגיה הפרוידאנית פחדה מהתהום ובו בזמן האמינה שגאולת חלקים מהתהום היא המפתח לגאולתנו שלנו. "במקום בה היה זה, יהיה אני" אמר פרויד. הפסיכולוגיה מאמינה כהכללה- שתהליך זה של בדיקה וחקירה עצמית וטבילה בחושך והמוות הנפשי- יכול להוביל להגברת המודעות העצמית, החוסן והצמיחה האישית.

התהום באמנות

בתחום האמנות, התהום שימשה מקור השראה לאינספור אמנים בז'אנרים שונים. ציירים, פסלים, סופרים ומוזיקאים התמודדו כולם עם התהום ביצירתם, תוך שימוש בדימויים ובסמליות שלה כדי לעורר רגשות של יראה, פחד ופליאה.

התהום בפסיכולוגיה והפילוסופיה האקזיסטיאליסטית

תהום מלחמת עולם השנייה, איבוד וחיפוש משמעות לאחריה -הביאו לעלייתה של הפילוסופיה והפסיכולוגיה האקזיסטיאליסטית וההומניסטית. אלבר קאמי טוען בעקבותיה שלמעשה נותרה רק שאלה אחת: האם להתאבד או לא?  הוגים אקזיסטנציאליסטים, כמו ז'אן פול סארטר וויקטור פרנקל, חקרו את מושג התהום כנושא מרכזי בעבודתם. הם טוענים שהעימות עם התהום, המפגש עם האבסורד האיום של הקיום והמשמעות, עובדת המוות  ומגבלות הידע שלנו, הם היבטים מכריעים בחוויה האנושית.

מושג ה"בחילה" של סארטר לוכד את תחושת האימה הקיומית העולה מהעימות עם התהום. תחושת הבחילה הזו, לטענתו, אינה סימן לחולשה אלא שלב הכרחי בתהליך הפיכתנו לאותנטיים ובעל הגדרה עצמית. "האדם מחפש משמעות", של ויקטור פרנקל מדגיש את החשיבות של יצירת משמעות ותכלית בחיים, גם מול התהום. הוא טוען שהחיפוש אחר משמעות הוא הנוגדן היחידי לאימת התהום. המרכיב המרכזי ביצירת המשמעות הוא הפעולה היצירתית. 

כפסיכולוג בתל אביב אני רואה בתהום תזכורת לעוצמה ולמורכבות של נפש האדם, למגבלות הידע שלנו ולפוטנציאל ההרס והשינוי הטמון בנו כאחד. אימוץ התהום, עם כל הפחד ואי הוודאות שבו, יכול להיות מסע טרנספורמטיבי לעבר מודעות עצמית, קבלה, ובסופו של דבר, חיים מספקים יותר.

התהום בטיפול פסיכולוגי

בפסיכולוגיה ניתן לפרש את התהום כסמל לאזורים העמוקים, לעתים קרובות לא נחקרים, של נפש האדם. הרעש הנורא לפני היות המוזיקה. וילפרד ביון כינה את החלקים הללו "זוועה חסרת שם" (nameless dread")  המביאה לחרדה הפסיכוטית או מאוחר יותר - דרך מושג ה-O העוסק בחומר נפשי שאינו בר-ייצוג. ביון הגדיר את O כ- 'דבר בתוך עצמו' ('a thing in itself') וראה אותו כבעל איכויות מיסטיות ורוחניות.O הופך להיות הרגע בו הפירוק של הידע נחווה לאו דווקא כהרסני, אלא כרגע בעל פוטנציאל ליצירתיות. ניתן לומר ש O מעודד את המטפל לסמוך על כך שחוויית אי הידיעה לא צריכה להיות חלל חסר משמעות או סימן לכישלון. להיפך, O מזמין לשהות באי הידיעה כרגע המכונן יצירתיות וגדילה.

כפסיכולוגים בתל אביב אנו  רואים את  התהום בהקשר של הבנה כיצד אנשים מתעמתים ומבינים את החלל הפנימי, הפחדים ואי הוודאות הקיומיות שלהם. בפסיכולוגיה הפרוידיאנית , אפשר לחשוב על התהום דרך מושגים שונים החל מה "טנטוס"-יצר המוות הפרודיאני  המרכיב את האיד וכלה בלא מודע עצמו.-  מאגר עצום של מחשבות, רגשות וחוויות שנמצאים מעבר למודעות שלנו. הלא מודע, כמו התהום, הוא מקום של מסתורין ופוטנציאל, המסוגל להשפיע על התנהגותנו בדרכים עמוקות.

פסיכואנליטיקאים כמו זיגמונד פרויד, קרל יונג, מלאני קליין ואחרים חקרו את הלא מודע באמצעות תיאוריות החלומות, הסמליות והארכיטיפים שלהם. הם טענו שהמוח הלא מודע מכיל לא רק רצונות וקונפליקטים מודחקים אלא גם מאגר של יצירתיות וחוכמה.

התהום כזרז לשינוי

הן באמנות והן בפסיכולוגיה, התהום משמשת כזרז רב עוצמה לשינוי אישי. על ידי התמודדות עם התהום, בין אם באמצעות ביטוי אמנותי או חקר פסיכולוגי, אנשים יכולים לקבל הבנה עמוקה יותר של עצמם, הפחדים שלהם והפוטנציאל שלהם הבנה שלא תמיד אנו יכולים לעמוד בה.

תהליך זה של התמודדות עם התהום יכול להיות מאתגר , ואף מפחיד והרסני, אך הוא יכול גם להוביל למודעות עצמית, קבלה וחוסן רב יותר. על ידי אימוץ התהום, עם כל הפחד ואי הוודאות שבה, אנשים יכולים לצאת למסע טרנספורמטיבי לעבר חיים מספקים יותר.

קורס לרישום במסגרת לימודי ציור בתל אביב-אלה קדבסקי.

לימוד ציור תל אביב-טכניקה מעורבת, צילום, צבעי שמן, בד.-אליה קטן.

 אריק פברנג'י: "אנחנו מה שאנו זוכרים, אם נאבד את הזיכרון שלנו, נאבד את הזהות שלנו, הזהות שהיא הצטברות ההתנסויות שלנו."

פיסול קרמי תל אביב-כלים כביטוי לחלל פנימי

"כפי שיש מרווח או חלל בן אנשים עוברים ברחוב, גם אם לעתים הוא נראה קטנטן, מרווח קיים גם בן מחשבות. במדיטציה שלך, ראה אם תוכל להבחין במרווח הזה בן מחשבות. מה זה? והאם זה שייך למציאות של הזמן? אם זה לא, אז זה "לא נולד" ו"לא מת" -מעבר לכל ההתניות שהתפיסה הפסיכולוגית שלנו מביאה מהעבר אל ההווה.

לא משנה אלו מחשבות או קונפליקטים לא פתורים-עולים-אל תעשה דבר. אל תנסה לגרום להם להיעלם או להשתנות. אל תעשה -"אי עשיה"  כדי לעצור את המחשבות. אל תרגיע פחדים, אל תפתור קונפליקטים-כל אלו הם סוגים של עשייה. הם מובילים למאבק ומונעים בעדך מלראות את אופיים האמתי של המחשבות או הקונפליקטים הפנימיים. קשב כֵּן-הוא חסר מניעים. התבוננות או הקשבה זו אינה מערבת מאמץ, מאמץ רק מפריע לך מלחוות את הרגע. זהו ריכוז לא כפוי. כולנו חווינו הקשבה למשהו שבאמת נהנינו ממנו, האם נדרש לכך מאמץ?"-זן בודהיזם ופסיכואנליזה מאת ד.ט. סוזוקי

קורס פיסול קרמי-יצירה אבסטרקטית כשאלה קיומית

" על פי המוסכמות-מתוק, ועל פי המוסכמות מר, על פי המוסכמות חם, ועל פי המוסכמות קר. אולם במציאות רק אטומים, ותהום." דמוקריטוס

אריק פברנג'י-

"לא אהבתי את אין-דבר, את ההיעדר, אבל לא יכולתי להימנע מלפגוש את הריקנות, את הריקנות העמוקה, את העומק של הכחול." איב קליין

אמנות עכשווית-הקונקרטי כחור במשמעות

"יש בכל אירוע, בן אם כשהוא נחייה או מסופר, תמיד חור או פער, בדרך כלל יותר מאחד. אם אנחנו מרשים לעצמנו להילכד בו, אנו מוצאים פתח לתוך תהום שאם נכנס לתוכה, לעולם לא נצליח לברוח."- Brian Evenson, Fugue State

אריק פברנג'י-

"אם נצליח להעביר את 'משמעות' הדברים או הפעולות נוכל לשלוט בחלק מהעולם המעורפל של הבערות. כשאנו מנסים לתת משמעות לחיינו , אנו הופכים 'מודעים' וממלאים כמה מהחורים השחורים במחשבה שלנו, אבל אז אנו עלולים להתחמק ולסכור את את התהום האקזיסטיאליסטית ." לא בלי הצל שלי-Erik Pevernagie

אינך יכול להישאר שקוע בהתבוננות בריקנות מבלי להמשך אליה יותר ויותר. חסר ערך להעניק לה -אין סופיות-זה לא משנה את טבעה. כשאדם מפיק כזו הנאה מ'אי קיום' הוא יגיע לסיפוק רק אם הוא יביא למותו." אמיל דורקהיים -התאבדות-ספר יסוד בסוציולוגיה. 

לימוד ציור כהתנסות פסיכולוגית ביצירת משמעות

"יש חלל בתוכי, ריק המתרחב לאט, הטורף את מה שנשאר ממני. אני יכול לשמוע את זה קורה. אני אבוד לחלוטין. הזהות שלי מתה." -הרוקי מורקמי-קפקא על החוף