מכללה לאומנות: אמנות ושיגעון


אדוארד מונק, מי שנחשב לאחד מאבות  הציור האקספרסיוניסטי ,  כותב ב 1891

ביומנו על האירוע שמביא אותו לצייר את "הצעקה". אחד הדימויים המשפיעים ביותר בתולדות

אמנות המודרנית. באין ספור מאמרים יש התייחסות לאירוע זה כהתפרצות פסיכוטית-מה שכנראה נכון.

"הלכתי במורד הדרך עם שני חברים, השמש שקעה, השמים  הפכו לפתע לדם, והרגשתי משהו דומה

למגע המלנכוליה עמדתי דומם, נשען על המעקה, עייף עד מוות. מעל לפיורד הכחול שחור והעיר היה תלוי

ענן של דם מתפשט ומטפטף. חברי המשיכו ללכת. ושוב עמדתי, מבוהל עם הפצע הפתוח בחזה,

צרחה גדולה פילסה את דרכה בטבע."

"הטבע אינו רק מה מה שגלוי לעין, הוא גם התמונה הפנימית של הנפש"

"מחלה חוסר שפיות ומוות היו המלאכים שהקיפו אותי מהעריסה, הם ליוו אותי כל חיי"

על ידי ציור צבעים וקוויים וצורות בהלך רוח מהיר, אני מנסה להעביר את התנועה של הלך הרוח הזה

כפי שצילום מעביר תנועה,  זהו מקור הציור- הקפאת החיים.

מגופי הנרקב, פרחים יפרחו ואני בתוכם וזהו הנצח."

מונק מדבר על חוויה של חוסר נפרדות-הוא והטבע מתערבבים, כמו אצל ואן גוך השמיים פולשים לחפצים -

החפצים זורמים אל תוך השמיים, הכל זז, והכל חסר תנועה, מצד אחד אילמות נוראית מאידך צעקה שאי

אפשר להתעלם ממנה, , בדידות שאי אפשר להתגבר עליה, הכאב נוכח, אבל גם היופי וגם התקווה.

 העיסוק בשיגעון ואמנות מקפל בתוכו חרדה מוכחשת, ומכוון שהיא מוכחשת אני לא אדובב אותה,

אגיד רק שמראשית הפסיכולוגיה המודרנית נעשה ניסיון לעשות סדר, סדר שנובע מתחושה אינטואיטיבית

שיש קשר בן שיגעון ואמנות, להעמיד מצד אחד את השפיות (עם הקשר שטבע פרויד למציאות),

ומצד שני את השיגעון, והשיגעון הוגדר כמחלה. (ויהי ערב ויהי בוקר-יום אחד).

אני לא אכנס לאבחנות של פוקו על אמנות ושיגעון( הוא קבע את האמנות בתוך השפיות,)

אטען רק שאמנות יוצרת בנו אי נוחות לא פעם מכיוון שהיא חושפת את מה שמוסתר. את המעטה הדק של השפיות לכאורה.

 השיגעון נחוץ לנו, הדלתות לא סגורות בצורה הרמטית, אזורי ביניים רבים שייכים לשני העולמות.

שיגעון הוא דבר נורא, הוא כאב איום, אין לי כוונה לעשות רומנטיזציה שלו, ועדיין האם זו סיבה -

להכחיש את העובדה שהוא ביטוי לאנושי-?

מריון מילנר, (1900-1998) אנליטיקאית חשובה רבת השפעה, וציירת- עסקה בשפיות מוחלטת כסוג של שיגעון,

ובשיגעון כסוג של שפיות-ב"טירופו הכבוש של האדם השפוי"(1987)/

"השימוש של האנליטיקאי בשיגעון, אם הוא נעשה בשרות תהליכי הצמיחה ולא רק עבור אוננות נרקיסיטית,

מאפשר למטופל להתחבר למה שהוא הניח שלא ניתן לשאת אותו.

החוויה יכולה להתחבר לעצמה על פני תקופות של התמוטטות במידה והאדם מקבל בעלות על השיגעון

ולומד את האמנות של מתן האפשרות לשיגעון לתרום לתנועה הכוללת.  כפי שמדגישה מילנר,

מה שנראה כמשוגע, ואולי הוא אכן משוגע, יכול להסתבר כמציל. ללא שיגעון האדם אינו יכול להיות חופשי באמת. למרות שאי שפיות אמתית משעבדת באופן מחריד."

מישל איגן



מונק -תהליך הציור, 3 שלבים בגיבוש הצעקה.

הסדנה לציור

"כתיבה על מחלה, בייחוד אם הכותב חולה אנושות, יכולה להיות אקט של שחרור"-

רוברטו בולניו.

חוג ציור רחובות

מחלה כמו הכתיבה נכפית על האדם"-חואן גרסייה ארמנדריס

קורסי ציור רחובות

קדישמן, עלי שלכת, לוחות מתכת חלודה , חתוכים בקרן לייזר, המוזיאון היהודי בברלין.


לימודי אמנות ראשון לציון

"השיגעון שוב אינו אורב לאדם בארבע כנפות הארץ, הוא מסתנן לאדם, 

וביתר דיוק הוא מגע דק מן הדק שמקיים האדם עם עצמו."

מישל פוקו-תולדות השיגעון בעידן התבונה

קורסים באמנות ראשון לציון

איתמר בגליקטר, מחווה לקדישמן, פיסול בנייר

סדנה לאמנות ראשון לציון