על רעש בטיפול פסיכולוגי, ועל רעש בחיים. 

"רעש הוא לחץ על השפיות, ואנחנו חיים בתקופה רועשת מאוד"-ג'ון באאז

שמי יולי ואני פסיכותרפיסט רחובות, ראשון לציון, נס ציונה והסביבה. אני גם מלמד ועורך קורסים מקצועיים בתחומי האמנות, חוגי ציור, סדנאות פיסול, סדנאות אפוקסי ועוד קורסים רבים.  כמה עקרונות עומדים במרכז הטיפול הפסיכולוגי כפי שאני מאמין בו, והראשון בהם הוא דיאלוג אמתי, שבו שני הצדדים משתתפים .נושא אחר הנבנה מתוך הדיאלוג הוא היכולת היצירתית הנפשית שאפשר לקרוא לה גם עצם היכולת להיות חי. 


רעש מוגדר כקול או קולות לא נעימים, לא רצויים, לא צפויים וחזקים הגורמים להפרעה.(המפריעים לנו לשמוע משהו שיכולנו לשמוע אלמלא הרעש).  

לפני כמעט 30 שנה עברנו מתל אביב אל ה"כפר" בחיפוש אחרי שקט. אני זוכר את הלילה הראשון בבית החדש, אין ספור הרעשים שהסתערו עלינו. צרחות העטלפים, הקיפודים, קרקור הצפרדעים, הצרצר מתחת לחלון, קריאות התרנגולים( מאיפה נולדה האגדה שתרנגולים קוראים רק לפנות בוקר?),זמזום החרקים, רישוש  הרוח בעצים, חריקות הבית הישן איליו עברנו. מערכת ההשקיה של השכנים שמשום מה נשמעה כמו גנרטור. הבת שלי שעברה אילנו למיטה כי היא שומעת משהו מכרסם בקיר. חשבנו שעשינו את טעות חיינו -לא הצלחנו לישון כמעט בכלל, הרגשנו במצור, חיכינו רק שהשמש תעלה ויחזור רעש היום המרגיע -שיזכיר לנו את העיר, מכוניות נוסעות, פחי אשפה מתרוקנים, שיחות של אנשים, רדיו מנגן.

אני זוכר את הבוקר הראשון של הסגר שהוטל לאחר הקורונה. תדהמת המחלה הבלתי אפשרית. הרחובות שהתרוקנו ממכוניות ובני אדם, 200 המטר המותרים ליציאה מהבית. חשבתי שאני האדם האחרון החי על פני כדור הארץ, אבל יותר מכול אני זוכר את השקט הנורא, המעיק. לא שקט של יום כיפור, אלא שקט חרדתי , שקט כמו זכוכית שכל רגע תתנפץ, שקט רועש. 

העניין עם רעש הוא זה שיש לו ,במידה לא קטנה, קשר עם הציפיות שלנו, ההרגלים שלנו, עם ההקשר, והדרך שבה אנו מקשיבים.

משפחות הגרות בבסיסי חיל אוויר לא שומעות יותר את רעם המטוסים. אימהות לתינוקות יכולות לשמוע בכי דרך קירות ומבעד לרעשים אחרים. רעש לבן, קולות מונוטוניים ממסכים אותנו, מאפשרים לתינוקות ומבוגרים להירדם ואמורים גם לשפר את הריכוז. 

רעש ושקט הם מושגים יחסיים ותלויי הקשר, אבל אולי הניגוד של רעש אינו שקט אלא תקשורת ,מוזיקה, סדר, אינפורמציה נקייה. רעש הוא הוא הפרעה, חוסר סדר, אקראיות. כל דור מוזיקלי טוען שהמוזיקה של הדור הצעיר -היא רעש- ג'אז, רוקנרול, ראפ, שטוקהואזן .  

חלק גדול מהיופי של אמנות מודרנית בן אם מדובר במוזיקה, בספרות, או באמנות פלסטית הוא הכללה של יותר רעש בתוך המלודיה-בתוך הסדר. או להפך ניקוי והפשטה של מה נתפס כרעש ומפריע לתפוס את המהות של הרגש או המשמעות.  בכל מקרה חלק גדול מהשנוי האמנותי(וגם התרבותי, החברתי, והפסיכולוגי) עוסק בהגדרה מחדש של מה הוא רעש ומה היא האינפורמציה או המוזיקה.

רעש תקשורתי מוגדר כהפרעה,  עיוות או אבדן אינפורמציה  בתקשורת האפקטיבית -המשפיעות על פרשנות המידע העובר.

צורות רעש התקשורתי כוללות רעש פסיכולוגי, רעש פיזי, רעש פיזיולוגי וסמנטי. כל צורות הרעש הללו  משפיעות בצורה דרמטית על התקשורת שלנו עם אחרים. בעצם קשה להניח שיש תקשורת נטולת רעש והנחות מוקדמות, השפה עצמה אף פעם לא נקיה, בתוכה כבר מקופלים רעשים נקודות מבט והנחות על המציאות.

רעש פסיכולוגי (ובטיפול פסיכולוגי) נובע מהנחות מוקדמות ודעות קדומות שיובאו לשיחה, כגון סטריאוטיפים, מוניטין, הטיות והנחות. כשאנחנו נכנסים לשיחה עם רעיונות על מה שהאדם השני יגיד ולמה, אנחנו יכולים בקלות  לשמוע מסר שונה מהמסר המקורי שלו. קשה להימנע לחלוטין מרעש פסיכולוגי, אולי הדרך היחידה היא להכיר בכך שהוא קיים ולהתחשב בהפרעות אלה כשאנחנו משוחחים עם אחרים. בפסיכותרפיה יש לכך חשיבות יתר. תפיסות מובנות של מה נורמלי ומה לא , מה נכון ומה לא, מה בריא ומה לא בריא,(המובנות בתאוריות פסיכולוגיות שונות). הן  תמיד קיימות אצל הפסיכותרפיסט, ותמיד משפיעות על צורת ההקשבה שלו .  היכולת לא לדעת-היא מרכיב חשוב הן בטפול פסיכולוגי ("ללא זיכרון, תשוקה או הבנה" -כך אומר ביון שצריך להתחיל טיפול או הקשבה) והן בתהליך יצירתי("האמנות של אי הידיעה").

ראיה אחרת שונה אולי רחבה יותר  הן בהקשר התרבותי והן בהקשר הפסיכותרפי תופסת את הרעש כחלק בלתי נפרד מהאינפורמציה -ולעיתים חשוב יותר. הרעש מייצג מערכת קודים מורכבת יותר מזו שיש במסר ובאינפורמציה. סתירות פנימיות ומתח, רבדים שונים , מסרים תת הכרתיים ולא מודעים. הכול הוא רעש, באותו מובן שהרעש הוא האנרגיה ההיולית, החיים עצמם. שלעולם לא נקיים ומזוקקים. החיכוך הוא החיים. כאשר אחד הפסיכולוגים החושבים של זמננו -תומס אוגדן מדבר על צורת ההקשבה שלו (שאלפרד ביון למעשה הגדיר קודם)תוך כדי הטיפול הפסיכולוגי-  "הרווירי".

 הוא מדבר על האזנה ושיחה בן הלא מודע שלו והלא מודע של המטופל. הוא מדבר על הקשבה זהירה לרעשים והסחות הדעת שעולות בו תוך כדי שיחה, פניות  שאליהם מוחו (של הפסיכותרפיסט) משוטט תוך כדי הקשבה, רשימות מכולת, רעשי שכנים, תחושות גופניות- אלו מוסרים את האינפורמציה שמתחת לאינפורמציה. מסר שסותר את המסר. למעשה היה זה פרוייד עצמו שדיבר על רעשים כאינפורמציה חשובה ולא מודעת, פליטות פה, סטיות שיחה-טעויות. נתפסו על ידי פרויד כנושאי מידע עמוקים יותר על האדם לעיתים מהמסר הגלוי שלו.

מול תפיסה פסיכולוגית ותרבותית זו -קיימת תפיסה מנוגדת שהייצוגים הפסיכולוגיים הבולטים שלה הם  המדיטציה, הזן והמיינדפולנס. הרעש על פי תפיסה זו הוא מה שמפריע לנו לשמוע ולהתחבר אל הגרעין השקט של עצמנו. היכולת לשמור על שקט, להיות בשקט, מדיטציית שתיקה, ויפאסנה, אמנות השקט-כולן מדברות על יכולת לוותר על הרעש, על גמילה ממנו(ואכן אנו מכורים לרעש ולהסחות דעת).  תפיסות אלו השפיעו רבות גם על הטיפול הפסיכולוגי. האין, השקט  ,"הפואטיקה של ההעדר", תופסים מקום מרכזי בראיה של ויניקוט, ביון, אוגדן ואחרים.

 דניאל כהנמן. הפסיכולוג זוכה פרס נובל, עוסק בהבנת האופן שבו הטיות קוגניטיביות ורגשיות שונות משפיעות על החלטותינו והתנהגותנו. ספרו 'חושבים מהר חושבים לאט' (Thinking Fast and Slow) הציג תאוריה מחשבתית שלמה על הדרך בה פועלת החשיבה האנושית ומדוע היא מוטה ולא רציונלית לחלוטין.

בספרו השני "רעש",  שנכתב יחד עם אוליבייה סיבוני וקס סונשטיין,  הוא מתאר דרכים  נוספות בהן מערכות אנושיות עושות טעויות בקבלת ההחלטות.

כהנמן מגדיר רעש בדרך מורכבת מעט. הוא מדבר על שני סוגים של גורמים לטעויות בהחלטות בבני אדם ובמערכות אנושיות. הסוג הראשון הוא ה'הטיות'-אותן תפיסות מופנמות או הנחות מוקדמות שאנו לא מודעים אליהן בעת שאנו מחליטים החלטה. סוג זה של עיוות החלטות  רציונליות, יצור טעות ממוצעת שתטה את התוצאות לכיוון מסוים אחד. למשל דעה קדומה במערכת המשפט האמריקאית נוטה לתת עונשים כבדים יותר לשחורים מלבנים. באופן ממוצע אדם שחור יקבל עונש כבר יותר על אותו פשע מאדם לבן.  זוהי מערכת מוטה אבל צפויה באופן ממוצע. רעש הן אותן ההפרעות המשפיעות על ההחלטות מעבר לכך והופכות את מערכת ההחלטות לבלתי צפויה. מדוע אדם שחור אחד יקבל עונש של שבעה חודשים מאסר על פשע, ואדם שחור אחר יקבל עונש של שנתיים?  לגורמים הללו הדוחפים אנשים שונים להחליט החלטות שונות באותה צומת של החלטות, ואפילו לאותו אדם להחליט ואפילו לחשב, פעם בצורה אחת ופעם בצורה אחרת -קורא כהנמן "רעש".

 ("ללכת לבית המשפט בסכסוך עסקי זה כמו רולטה רוסית"-הארץ-15.07.2009). 

אנו נתקלים ברעש בכל החלטה משמעותית שאנו מחליטים. התייעצות עם רופאים לפני הליך רפואי תביא בדרך כלל למגוון של דעות. ההחלטה שנקבל היא תוצר של השפעות לא רציונליות. שיכולות לכלול מצד אחד את הנטייה האישית שלנו שגובשה עוד קודם להתייעצות (ותגרום לנו לבחור ברופא שדעתו דומה לדעתנו), ומצד שני עשרות גורמים לכאורה לא רלוונטיים שישפיעו על החלטתנו. סדר הפגישה עם הרופאים, כימיה אישית ותחושת סימפטיה, זמן ההמתנה בחדר ההמתנה לפגישה. גיל הרופא. מין הרופא. המצב הפיזי והרגשי שלנו בפגישה ספציפית ועוד גורמים רבים נוספים. כהנמן אומר שלדעתו הרעש במערכת גורם להטיות גדולות יותר בהחלטות רציונליות מאשר ההטיות (היורסטיות) שנחקרו ועומדות במרכז הכלכלה ההתנהגותית.

רעש נוצר גם בצורה מלאכותית ומגמתית במערכות שיווק ומכירה. לבעלי דירות למכירה מומלץ לאפות לפני כניסת קונים פוטנציאליים, כי ריח האפייה הופך את הבית ליותר "בית". מיקום פריטים בסופר מרקט וצורת אריזה יגרמו לעליה או ירידה במכירות. שעת המשפט תשפיע באופן ממוצע על ההחלטה וכך הלאה.

כהנמן ממליץ על "הגיינה של מחשבות"-ניסיון להיות מודעים לגורמים המשפיעים, ולנקות את השפעתם. הוא אף מציע דרכי כימות לאפשרויות השונות כשאנו עומדים בפני החלטות. 

עם כל ההערכה לתיבת העולם הרציונלית שמציג כהנמן ולמרות שהמודל הבסיסי שלו מציע תובנות רבות ומעורר מחשבה - הפתרונות שלו מזכירים לי את הברון מינכהאוזן  שמחלץ את עצמו ואת סוסו מהבוץ על ידי זה שהוא מושיט את ידו ומושך את עצמו בשערו החוצה מהביצה. הרציונליות שלנו לעיתים רחוקות יכולה להוביל אותנו -בזמן אמת החוצה מתוך הרעש.

סדנת פיסול בחימר רחובות

האדם הוא אולי היצור היחידי שבמידה מסוימת מפסל את עצמו, אבל הוא עדיין שבוי בחומר ממנו הוא עובד.(קורס פיסול בחימר רחובות).

חוג ציור רחובות

ציור בפסטל יבש -

יציקת אפוקסי סדנת אפוקסי-