מה המפלצות מלמדות אותנו.

פגשנו את האויב והוא היה אנחנו

"אין להם שם למה שהוא". - קלאריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר)-"שתיקת הכבשים".

היחס למפלצות תלוי כמו בנושאים אחרים בנקודת המבט  של הצופה. הפסיכולוגיה של המפלצות תלויה בשאלות -,  האם אתה קורבן שלהם ועד כמה? באיזה צד של הגבול אתה נמצא. ואיך המפלצתיות משרתת אותך.  במסגרת הרצאות יום שישי לפסיכולוגים רחובות, פסיכולוגים בתל אביב, מורי הסדנה ותלמידים תחת השם: "מסע בעקבות המפלצות.-או מה המפלצת מלמדת אותנו על עצמנו"

מפלצות מפעילות קסם נצחי, ולעתים קרובות שימשו כמטאפורה למוזר, לשונה, ליוצא דופן והמזעזע. שדים ומלאכים, דרקונים, בתולות ים וחדי קרן מילאו גני החיות הדמיוניים של ימי הביניים. גודזילות, זומבים, ערפדים, אנשי זאב מכשפים ומכשפות תופסים מקום מרכזי בתרבות הפופולרית בימינו.נדמה לי כפסיכולוג תל אביב שנושא  המפלצות נשאר רלוונטי כתמיד גם בעולם הרציונלי לכאורה של ימינו.

לצייר מפלצת -חוג ציור רחובות. "מי שנלחם במפלצות צריך לדאוג שתוך כדי כך הוא לא יהפוך למפלצת. ואם תביט מספיק זמן לתוך תהום, התהום תביט בך בחזרה". פרידריך ניטשה. פסיכולוג רחובות על מפגש עם מפלצות בעולם המכחיש את מציאותן

  כותב- ד"ר יאיר כספי "המפגש עם מפלצות בעולם המכחיש את  קיומן, טראומטי יותר ממפגשם של הקדמונים שתרבותם הכינה אותם לאירוע המפחיד והאמינה למי שדיווח עליו...יש מפלצות בעולם. רשעות שאינה מופיעות בספרי האבחנות הפסיכיאטריים ואסורה בשיח החינוכי והטיפולי. בהעדרה מן התודעה אסור לקרוא לה בשם ולהרגיש חלק  מן המציאות האנושית. האנשים שאינם מוכנים להכיר בזעמם חייבים להכחיש את קיומן של מפלצות המעוררות את תוקפנותם. אמונת היתר שלנו בתרבותנו ובעצמנו, עושה אותנו פגיעים, ופוסט טראומטיים כשהיא מתבדה. " כספי מניח את המפלצת כולה בתוך המציאות החיצונית, (ומצביע בצדק על כך שראיה פסיכולוגית של המפלצת מתעלמת מהעובדה שהיא אכן קיימת בעולם אם אתה זה שסובל ממנה) מזדהה לחלוטין עם עמדת הקורבן, מציע ראיית עולם דיכוטומית של טוב ורע ובאותה נשימה מקבע את העולם כמקום מסוכן ובמובנים רבים בלתי ניתן להבנה, הפועל על פי חוקים מטאפיזיים -לא אנושיים. לא רק שלא ניתן להבין את המפלצת דרך עצמנו אלא שזה מחליש, מסוכן ואסור. זו הדרך בה השטן מפתה אותנו. הגבול בינינו למפלצת כמו הגבול בן טוב ורע חייב להישאר חד, נוקשה ובלתי חדיר. אין דרך לעשות שלום עם מפלצות, מפלצות לא משתנות. מה שמרמז על כך שתמיד נשאר במצב של מלחמה ותמיד נשאר הקורבן שנעשה לו עוול.

לצייר מפלצות- קורס ציור לילדים ונוער. "מפלצות הן אמיתיות, וגם רוחות רפאים הן אמיתיות. הם חיים בתוכנו, ולפעמים, הן מנצחות". סטפן קינג-פסיכולוגים רחובות מדברים על המציאות בה קיימים מפלצות ומדוע היא חשובה.

תפיסה  מעט מורכבת יותר של ההתמודדות הפסיכולוגית עם המפלצת מציגה ג'ני המילטון במחקר בשם "מפלצות ולחץ פוסט טראומטי: מודל עיבוד חוויתי של דימויים של מפלצות בטיפול פסיכולוגי, קולנוע וטלוויזיה" המילטון בוחנת  את המפלצות כסמל ומטאפורה לטראומה אישית ותרבותית בלתי מדוברת או בלתי מעובדת, וכלי לייצוג סימבולי של פחדים וחוויה בלתי מוכרים. "חוסר התאמה בין מושג העצמי (האמונות שלנו לגבי העצמי והעולם) לבין החוויה האמתית שלנו באירועים טראומטיים נתפסת כמקור למצוקה פסיכולוגית, המביאה להתמוטטות וארגון מחדש של מבנה העצמי. מוצע שחווית טראומה מעמתת אותנו עם התמותה והשבריריות שלנו, ומביאה אותנו למגע עם תחושת האימה ה"משונה" המיוצגת על ידי דימויים של מפלצות. Creeds (2007. The monstrous feminine: film, feminism, psychoanalysis. Routledge, London and New York).

 קורסי פיסול למפלצות -"גם אני תמיד אהבתי את המפלצת  כרעיון. אני אוהב המחשבה שהזומבים הם אנחנו. זומבים הם מפלצות הצווארון הכחול". -ג'ורג' א. רומרו. פסיכולוג רחובות על אופנת סרטי הזומבים. "בגיל 13 אמרה לי הבת שלי אני יכולה להפוך לזומבי או לערפד, אני מעדיפה להיות ערפדית, זה הרבה יותר סקסי."

 תיאור של המפלצתיות כ'מקום שבו המשמעות קורסת' מכוון להבנה של הטראומה הפסיכולוגית בדרך שבה מפגשים עם איומים קיומיים מהווה לה ביטוי. חוסר המשמעות, מוליד צורך ביצירת משמעות. דימויים של מפלצות מייצגים מבחינה פסיכולוגית את הגבול המתמוטט בין הרעיונות שלנו לגבי העצמי והעולם, לבין החוויה מערערת היציבות של ניפוץ ההנחות הטרום-טראומטיות. בתיאור זה מפלצות ממוקמות בתוך דחף אבולוציוני רחב יותר ומסתגל לקראת הפחתת מצוקה פסיכולוגית הקשורה לטראומה, דרך סימול חוויה למודעות לעיבוד ויצירת משמעות. בדרך זו מפלצות עשויות למלא תפקיד מורכב במאבק אנושי להשלים עם אירועים מכריעים."  בטראומה -האימה של ההתמוטטות הנפשית של המשמעות והרציפות יוצרת מפלצות:" כאשר איננו יכולים למצוא דרך לספר את הסיפור שלנו, הסיפור שלנו מספר אותנו- אנו חולמים את הסיפורים הללו, אנו מפתחים סימפטומים, או שאנו מוצאים את עצמנו פועלים בדרכים שאיננו מבינים" (Grosz, 2019, עמ' 12-13).

חוגי אמנות לנוער-ציור עולם פנטסטי -"גיבורים זקוקים למפלצות כדי לבסס את האישורים ההירואיים שלהם. אתה צריך משהו מפחיד כדי להתגבר עליו.". מרגרט אטווד. פסיכולוגים ברחובות על המצאת המפלצת כהשלמה לרעיון האומץ או הגיבור.

צעד נוסף אל הבנת המפלצת בנויה על תפיסותיו של יונג אודות ה"צל". הדרך שבה אנו משליכים ומחצינים את החלקים שאיננו יכולים לקבל בעצמנו. אם כספי קורא לפסיכולוגיה שלו פסיכולוגיה יהודית -עליו לזכור שהיהודי היה חלק מהמפלצתי במשך שנים רבות. הציורים הדמוניים של היהודי עם העיוותים הפיזיים המוגזמים היוו חלק מהתרבות האירופאית במשך מאות שנים. עלילות הדם התבססו על סיפורים על קניבליות של יהודים ושייקספיר מתאר בסוחר מוונציה את היהודי כמפלצת אוכלת אדם-"אז שיָשים לב לחוזה שלו.

הקצין הצרפתי אלפרד דרייפוס מתואר בקריקטורה כמפלצת . פסיכולוגים רחובות-היהודים צריכים לזכור את הגדרתם כמפלצות ולהיזזהר מלהגדיר אחרים בדרך דומה.

כמובן שאקח לו חתיכה מהבשר !" .

אבל עושה צעד נוסף ורואה את המפלצת כאדם-"ליהודי אין ידיים, איברים, גוף, חושים, רגשות, יצרים?

ניזון מאותו אוכל, נפצע מאותו נשק, חשוף לאותן מחלות, מתרפא באותם אמצעים,

חם וקר לו מאותם חורף וקיץ כמו נוצרי?"

הפסיכולוגיה של המפלצת - הצגת האישה כמסוכנת מינית ."אישה חושבת שוכבת עם מפלצות". אדריאן ריץ'. פסיכולוגים ברחובות על השימוש במפלצות כפחד מפני המיניות הנשית.

תערוכה בשם "מפלצות ימי הביניים: טרור, חייזרים, פלאות" , שהוצגה  במוזיאון קליבלנד לאמנות (CMA),ב2019 בחנה את מקומן של הדימויים הללו בתולדות האמנות של ימי הביניים באירופה.

"מפלצות" בדקה כיצד נעשה שימוש בדימויים מפלצתיים כדי להרחיק עוד יותר אנשים מודרים, שכוללו יהודים, מוסלמים, נשים, עניים ונכים. קריקטורות עם מאפיינים מוגזמים להפליא, שיער גוף גרוטסקי או לבוש סטריאוטיפי ממחישות את הדעות הקדומות הדתיות והמעמדיות של האירופי מימי הביניים. המפלצת הנקבית (ראה המכשפות) שימשה לעתים קרובות להאשמת נשים בחטא המיניות והפיתוי; סירנה מכונפת המפתה גברים לאבדון בים משקפת את הפחד הפטריארכלי מהכוח הנשי .

חוגי ציור תל אביב -רצח המפלצת והזדהות עימה. "כשהייתי ילד, גדלתי כקתולי. באיזשהו מקום, לא התאמתי עם הקדושים והגברים הקדושים. גיליתי את המפלצות – בבוריס קרלוף ראיתי יצור יפה ותמים במצב של חסד, מוקרב על חטאים שלא ביצע." גיירמו דל טורו. פסיכולוגים בתל אביב על הזדהות עם המפלצת כמציאת הכוח בחולשה.

המפלצתיות שלנו היא אינה רק רוע, אלא מרכיבים נוספים של הזר והאחר ,הפחד מהמיני הדוחה והמגעיל.

רעיון ה"Abject" שטבעה התיאורטיקנית הצרפתייה, ג'וליה קריסטבה. עוסק בהתמוטטות בין עצמי לאחר, בשילוב בין המוזר והמוכר, ובמתח ובחיבור בן המשיכה לדחייה. .

מפלצות בסרטי אימה הן לא רק מפחידות ומסוכנות. הם גם "גורמות לעור להצטמרר", כתב הפילוסוף נואל קרול: "הדמויות מתייחסות אליהם לא רק בפחד אלא בתיעוב, בשילוב של אימה ותיעוב". זה לא מקרי, אם כן, ז'אנר סרטי האימה זרוע בדמויות שבגלוי, או בצורה סמויה, נוגעות בטבואים מיניים ולא מיניים מסוגים שונים כמו דחפים ופחדים סדו מזוכיסטיים (סרטי ערפדים) או טשטוש גבולות מגדריים.

חוגי פיסול, לפסל את המפלצת כיכולת להסתובב ולהביט בפחד הרודף אותך. "מפלצות ילדותנו אינן מתפוגגות, וגם אינן מפלצתיות לעולם. אבל מניסיוני גם, איננו מגיעים לעולם למישור של ניתוק לגבי הורינו, חכמים וזקנים ככל שנהיה. להעמיד פנים אחרת זה לרמות". ג'ון לה קארה. פסיכולוגים רחובות על ההורה כמפלצת ממנה אנו בורחים.

 בסרטי אימה יש יצוג נרחב  למפלצות קוויריות וטרנסג'נדריות - . חשבו על סרטים כמו שתיקת הכבשים ופסיכו, המציעים את הרעיון שאובדן גבולות או טשטוש גבולות מיניים מסוכן מבחינה מוסרית ומאפשר לרוע למצוא דלת לחדור. הבלבול המגדרי של הנבל "המתלבש" שלהם הוא הדחף לתשוקותיהם האלימות.

למרות ואולי בגלל תיאורים כאלה, קווירים וטרנסים אימצו מזמן  את ה"מפלצתיות" שלהם. (כפי שהפמיניזם אימץ את "צעדת השרמוטות" או האמנות את מושג ה"ערס")

 הרומן של מרי שלי משנת 1818, פרנקנשטיין, היווה השראה לאינספור שחזורים קוויריים במפורש, הכוללים את פרנקיסשטיין מ-2019 של ג'נט ווינטרסון  והקלאסיקה של התחום -The Rocky Horror Picture Show.  מופע הקולנוע של רוקי  מ-1975. (בו, אם אתם זקוקים לריענון, או לא ישבתם בקולנוע פריז בתל אביב בשנות השמונים. בסרט אנו עוקבים אחר ניסיון נואש של זוג צעיר להימלט מביתו של "הטרנסווסטיט המתוק" הידוע לשמצה, פרנק-נ-פורטר, שבין היתר יצר איש שרירים בשם רוקי במעבדתו כדי להיות בן לוויה שלו.) במאמר משנת 1994, הסופרת והתיאורטיקנית הטרנסג'נדרית סוזן סטרייקר תיארה את ההזדהות עם סיפור המוצא המדמם של המפלצת של פרנקנשטיין: "הגוף הטרנסקסואלי הוא גוף לא טבעי. זה תוצר של מדע הרפואה. זו בנייה טכנולוגית. בו נקרע בשר ונתפר שוב בצורה אחרת מזו שבה הוא נולד".

חוגי אמנות לילדים ונוער- רישום המפלצת כדרך למרד ומציאת מקום הזדהות. "כשהייתי ילד, מפלצות גרמו לי להרגיש שאני יכול להתאים למקום כלשהו, גם אם זה היה... מקום דמיוני שבו חוגגים ומקובלים את הגרוטסקי והחריג". גיירמו דל טורו. פסיכולוג רחובות על חשיבות המפלצת בתהליך ההתבגרות.

אם מפלצות מתפקדות בדרך כלל כמראה לחרדות העמוקות ביותר של החברה, סופרים כמו סטרייקר הולכים צעד קדימה. על ידי ציוות מכוון של עצמם לתפקידי מפלצת ידועים, הם מאלצים קריאה מדוקדקת יותר של הדרך בה העבודות הללו בעצם מבצעות דמוניזציה - בין אם זה ביטוי מגדרי חופשי, סקס מהנה מעבר למשפחה הגרעינית, או דרכים אחרות לחיות מחוץ לנורמות החברתיות. האנתולוגיה החדשה It Came From the Closet: Queer Reflections on Horror הולכת לאורך הנתיב הזה; הכותבים שלה מציעים, בדרכים שונות, שנקודת המבט של המפלצת היא לא רק לגיטימית, אלא אולי אפילו עדיפה מבחינה מוסרית.

סופרים קווירים מסמנים לעתים קרובות את הנטייה בסרטי אימה של הנבל ללבוש מסכות, מתוך אילוץ  או מתוך בחירה, כדרך להסתיר ולהגן על מי שהם מפני ההמון ה"נורמלי"-שאינו מוכן לקבל אותם.  הסופרת סאצ'יקו ראגוסטה (Sachiko Ragosta) מדברת על הדימוי  המתמשך לאורך התרבות הזה במסה "על יופי ונמק", תוך עיסוק בסרט האימה "עיניים ללא פנים" משנת 1960, שבמרכזו אישה צעירה שאביה מנסה לכסות את פניה המצולקות במסכה סינתטית יפהפייה. במצוקה של הדמות, ראגוסטה הקווירית זיהתה את כיסויי ותחפושות הילדות של עולם ההגדרות המיניות של הלא בינאריים. (התחפושת משמשת הן להגנה בפני העולם, אבל גם כדרך מרכזית להצגת זהות חדשה).  -היא נותנת למשל את הדוגמה של לבישת שמלות וחזיות בבית הספר היסודי כדי להיראות יותר כמו "ילדה" . "הכניסה לתוך המוזרות שלי", כותבת רגוסטה, "הייתה הסכמה לא לשאול עוד עור של מישהו אחר כדי להסתיר את עצמי".

"התוצאה ההגיונית של האבולוציה היא שהיא מייצרת מפלצות. אנו הופכים למפלצות מכיוון שהאבולוציה לוקחת משם את כל מה שהופך אותנו לאנושיים במובן של האחריות המוסרית שלנו, המוסר המוסרי שלנו והרעיון שלנו להיות נבדל מממלכת החיות." פרנק פרטי. פסיכולוג אונליין על ההתבגרות הנפשית כהבנה שהמפלצת היא אנחנו.

להזדהות עם המפלצת זה לזהות שהפחד הוא השתקפות - של מי או מה שבתוכנו  שאנחנו מאמינים שיכולים להזמין אותנו לפתוח דלת אל הפחד שאנחנו יותר, או אחרים ממה שאנו מספרים לעצמנו. אנו רואים את ההשתקפות הזו וההזדהות הזו מתהפכות שוב ושוב לאורך המאמרים בספר, כולל במאמרו של ס. טרימבל על השד ב"מגרש השדים" ובקריאה הקווירית של ברוס אוונס גרים של "תורשתי"-(Hereditary). אבל אימוץ המפלצתיות מתעלה גם מעל האימה. אני מזכיר את הזמר והיוצר ההומוסקסואל Perfume Genius, אשר בקאבר  המהולל שלו "Queen" מ-2014 שר באומץ, "No family is safe / When I sashay". במקום לעצב את המיניות שלו כך שתתאים לציפיות של ציבור סטרייטים, הוא מתעקש על קיום ממומש במלואו.

בין אם בז'אנר האימה ובין אם מחוצה לו, אלו שנמצאים בחוץ או מזדהים עם המודר והבלתי מקובל ימשיכו להזדהות עם מפלצות כל עוד הזהות שלהם תעורר  פחד בן אם בעצמם ובן אם בחברה.

המשך מאמר זה: 10 ציורי המפלצות המפחידים בתולדות האמנות.