טיפול פסיכולוגי במרכז: נוסטלגיה

 טיפול פסיכולוגי במרכז: "נוסטלגיה כטכנולוגיה פסיכולוגית "


"הסדנה" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:


אני שוכב בחדר של ביתי הבכורה שכבר שנים לא גרה בבית. שתיהן כבר אינן כאן. הן באות לביקור בסופי שבוע פעמיים בחודש, החדר נותר בדיוק כפי שהיא הותירה אותו, אני לא יודע אם העבר הקפוא כאן עושה לה טוב בביקוריה.
חדר של נערה בגיל ההתבגרות שאוהבת לרקוד, שרואה בריקוד את כל עולמה. שורה של נעלי פוינט ורודות מסודרות ברווחים שווים בצורה מאונכת על מדף, מעל שולחן הכתיבה. אני אוהב לנוח שם בשעות הצהריים. אוהב זו אינה המילה המדויקת לתאר את התחושה. אני מביט בלוח השעם הגדול שאליו היא הצמידה בסיכות צילומים של היסטוריית המשפחה המורחבת שאספה פעם עבור עבודת שורשים בבית הספר.
"הילדה הסנטימנטלית שלי"- נהגתי ללגלג עליה ולתהות מה בנו שגורם לה להיות כזו. אני נזכר שיש עדיין מגרה מלאה בבובות ברבי ישנות בארון המקלחת שהיא לא מרשה לזרוק או לתת ומדפי ספרי ילדים ונוער עמוסים בספריה(שבעה אכלנים משונים, הזחל הרעב, הארי פוטר).
"שומרת הזיכרונות של הבית"-אני חושב עליה, כשאני שוכב כאן על "המיטה וחצי" המתרוממת, מוצף בעצב וגעגועים. שעות הצהריים הן הקשות ביותר משום מה. לאור יש איכות מיוחדת בחדר, ריבוע של אור צהוב על הקיר מצייר את צללי העצים. אשתי לא בבית, הבדידות, הגעגועים והריקנות מציפים אותי.

טיפול פסיכולוגי ברחובותהפיסיכולוגיה של הנוסטלגיה

אני שוכב בעיניים עצומות, ומנסה להבין מה הוא הרגש הזה? הנוסטלגיה המתוקה-מרה הזו המטביעה אותי, על מה אני מתאבל? כי זו התחושה-סוג של אבל. האם זה על העבר שאבד?

הרעיון של אובדן וצער על "חיים שלא נחיו" מסתובב בתוכי כבר זמן מה. ("כנראה שעלינו להיות מודעים למה שחסר בחיינו - גם אם זה מטשטש לעתים קרובות גם את מה שכבר יש לנו וגם את מה שזמין בפועל- כי אנחנו יכולים לשרוד רק אם התיאבון והרעב שלנו מפעילים ודוחפים אותנו"-אדם פיליפס).

אולי לא על העבר, אני מתאבל, אלא על אפשרויות העבר שהחמצתי, על הדרכים להיות אבא טוב יותר, קרוב יותר אליה ואליהן, שלא מימשתי. ולמרות שאני יודע שהדרך היחידה לתקן, נמצאת בהווה ובעתיד, בשיחת הטלפון שאעשה בערב כדי לשמוע מה שלומה, עדיין הכמיהה היא אל העבר, אל משהו לא ברור שם, אל איזה אושר שהובטח לי ומעולם לא התממש במלואו.

"נוסטלגיה, ככמיהה סנטימנטלית לעבר, היא חוויה רגשית נפוצה, אוניברסלית וחברתית מאוד. הלך הרוח המהורהר הנוסטלגי מתרכז סביב העצמי, קשרים חברתיים חשובים ואירועי חיים בעלי משמעות אישית (למשל, סיום לימודים; Routledge, 2015). במילים אחרות, כשאנשים מהרהרים או מרגישים נוסטלגיה הם מעלים זיכרונות ומבקרים מחדש באירועי חיים בעלי משמעות אישית משותפים עם יקיריהם.('האם נוסטלגיה היא חוויה מכוונת עבר או עתיד? עדויות רגשיות, התנהגותיות, קוגניטיביות חברתיות ונוירו-מדעיות'-טיילור א. פיוריטו* וקליי רוטלדג').


העיסוק הפסיכולוגי בנוסטלגיה עבר במשך השנים כמה וכמה שינויים קיצונים, ותחילתו בתפיסה כמעט פתולוגית של אותו רגש המאפשר את ההצלחה הכלכלית של שוק הפשפשים ומועדוני הזמר של "ארץ ישראל הישנה והטובה".

"את המושג נוסטלגיה טבע בשנת 1688 יוהנס הופר, רופא שוויצרי, לתיאור תופעה אצל חיילים שוויצרים שנשלחו אל שדה הקרב רחוק מביתם... הופר הגדיר נוסטלגיה כמחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו." טוענת ויקיפדיה.

"המילה היוונית לשיבה היא נוסטוס. אלגוס פירושו סבל. אז נוסטלגיה היא הסבל שנגרם מהכמיהה הבלתי פוסקת לחזור".-אומר מילאן קונדרה-בספרו - "בורות"- ומכוון אותנו לחשוב על מסעו וגעגועיו של אודיסאוס הביתה. ואכן מושג "החזרה הביתה"-כרוך בצורה עמוקה בנוסטלגיה.

בפסיכואנליזה, נוסטלגיה נתפסת לא רק ככמיהה לעבר, אלא ככמיהה לעבר אידיאלי, לרגע שמעולם לא היה קיים בפועל. "זיכרון המסך", כפי שהגדיר אותו פרויד, הוא שילוב של הרבה זיכרונות שונים; תיאור לא מדויק של העבר שבו רגשות רבים מוכללים או מעובדים לאחר מעשה. זיכרונות המסך האלה אליהם אנחנו כמהים, הם סוג של רגעים האידיאליים שאולי וכנראה מעולם לא התקיימו.

לנוסטלגיה יש מערכת יחסים קרובה עם חוש הריח דווקא כפי שמתאר מרסל פרוסט בעקבות הזמן האבוד-שהוא אולי ספר הנוסטלגיה האולטימטיבי , כשאנחנו שומעים או מריחים או טועמים משהו שמזכיר לנו זמן אחר. חוש הריח שלנו הוא זה שמעורר לרוב תחושת נוסטלגיה: "מבחינה אנטומית, האף מתחבר ישירות עם אונת הריח במערכת הלימבית - אותו אזור במוח שנחשב למושב הרגשות. אונת הריח היא למעשה חלק בלתי נפרד מהמערכת הלימבית" (McLean, 1973). היכולת של האף לעורר זיכרונות רגשיים נקראת היזכרות מעוררת ריח. מעניין לציין שריח הוא החוש הראשון שיילודים מפתחים.

פסיכולוג ברחובות

ציור כנוסטלגיה פסיכולוגית

הנוסטלגיה מופעלת מבחינה פיזיולוגית אבל, כתופעה פסיכולוגית, המשמעות שלה רחבה ועמוקה, הרבה יותר והיא "נובעת מהאופן שבו היא קשורה לזהות שלנו וכיצד אנו שומרים על התאמה בין תפיסת עצמנו בעבר וזו הנוכחית" ((פרויד, 1899:322).

פרויד אף הרחיק לכת והציג תיאוריה בה זיכרונות ילדות הם זיכרונות של זיכרונות, שהאג'נדה הרגשית של הזיכרון היא זו שמכוונת ומעוותת את התרשמותנו מהעבר וצובעת את החוויות שלנו: "אכן אפשר להטיל ספק אם יש לנו בכלל זיכרונות מהילדות שלנו:... זיכרונות הילדות שלנו מראים לנו את שנותינו המוקדמות לא כפי שהיו אלא כפי שהופיעו בתקופות מאוחרות יותר בהן הזיכרונות התעוררו. בתקופות עוררות אלו, זכרונות הילדות לא צצו, הם נוצרו... ולמספר מניעים, ללא דאגה לדיוק ההיסטורי, היה חלק ביצירתם, כמו גם בבחירת הזיכרונות עצמם" (פרויד, 1899:322).

"זיכרונות המסך" הללו, כפי שהוא כינה אותם, נוגעים ל"פעולת הזיכרון ועיוותיו, לחשיבות יצירת הפנטזיות, לאמנזיה המכסה את שנותינו הראשונות" (שם:301).פרויד האמין ברעיון שנוסטלגיה היא לרוב הגנה פסיכולוגית, שהיא נוצרת דרך עיוותים ומניפולציות של העבר ומשתמשת בפרשנויות השגויות הללו של העבר כבסיס להתנהגויות עתידיות.(כמו בנושאים רבים אחרים, הציג פרויד השקפה מהפכנית על הזיכרון שספגה לא מעט אש בשנים מאוחרות יותר, בעיקר מהתנועה הפמיניסטית, ומאידך מתכתבת עם תיאוריות מודרניות כמו מחקריה אליזבת לופטוס על זיכרונות מושתלים.)

פסיכולוג בראשון לציון

ציור כנוסטלגיה פסיכולוגית

מלאני קליין כתבה (Spillius, 1988): "הסמלים נוצרים בעולם הפנימי כאמצעי לשחזר, ללכוד מחדש ולהחזיק שוב באובייקטים המקוריים... היכולת לחוות אובדן והרצון לשחזר את האובייקט בתוך עצמו נותנת לאדם את החופש הלא מודע על ידי השימוש בסמלים". על פי קליין זה מרכז הנוסטלגיה כתחושה; הכרה בהיעדר.. הנוסטלגיה מזכירה לנו את מה שאיבדנו ומספקת לנו רגע של פנטזיה בו אנו לכאורה נוגעים ביש.

הירש (1992) הגיע למסקנה ש"המצב הרגשי האידיאלי ממוסגר בעולם העבר, והכמיהה לחזור למצב הרגשי האידיאלי מתבטאת בניסיון לשחזר את אותו עולם עבר, על ידי שחזור פעילויות שבוצעו אז ועל ידי שימוש בייצוגים סמליים של העבר. רגשות עבר אידיאלים נעקרים ומושתלים מחדש בחפצים דוממים, צלילים, ריחות וטעמים שנחוו במקביל לרגשות."

נוסטלגיה זו, כפי שכתב הירש, "... ניתן לראות במונחים פסיכיאטריים ככוח מניע להתנהגות ממשית" (הירש, 1992). נוסטלגיה ככוח הרסני למשל, יכולה להניע ילדים שעברו התעללות להתחתן עם בני זוג מתעללים, כי הם כמהים למוכר ומשתוקקים לעבר, גם אם זה היה אומלל.

האידיאליזציה של העבר על פי הירש מסוכנת כי הזיכרון לעולם בלתי אמין. דווקא אלו עם עבר ו/או הווה בעייתיים נוטים יותר לעסוק בנוסטלגיה ההרסנית זו .

ג'יימס פיליפס (1985:70) כותב "הכמיהה לאותה אחדות מקורית עם האם, היא עקרון הבסיס של כמעט כל גילויי הנוסטלגיה. גם ברחם וגם בינקות המוקדמת, לילד יש מערכת יחסים סימביוטית עם האם, כזו שלעולם לא ניתן לשכפל. אולם הפרידה היא בלתי נמנעת והיעדרות באה בעקבותיה."- הנוסטלגיה כפי שהוא רואה אותה טבועה בעצם המצב האנושי. כולנו נועדו לחוות אותה, ולחפש דרכים לפצות עליה.

האנליטיקאי הצרפתי דומיניק גאהצ'אן (Dominique Geahchan(1968)-קשר בין נוסטלגיה למבנה אישיות נרקיסיסטי. הנוסטלגי לא יכול לוותר על חיפושיו אחר האובייקט האבוד כי זה ייצג ויתור על הדימוי העצמי הגרנדיוזי. במקום להכיר בציפיות הלא מציאותיות שלו, האדם הנוסטלגי רודף אחר האידיאל המיוצג על ידי העבר, בעוצמה רבה עוד יותר. הנוסטלגיה הופכת אפוא להגנה נרקיסיסטית יעילה. הנוסטלגי מגביהה ומנפח את העבר בצורה קיצונית, על חשבון ההווה והעתיד. 'הימים הטובים' ההם היו טובים כל כך עד שהם הופכים את ההווה לנורא ולבלתי ראוי (להתייחסות ולהתמודדות). "העולם המעוות הזה של ההווה הוא שמונע את האושר שלי."

פסיכולוג בנס ציונה

הפסיכולוגיה של הסנטמנטליות

כאמור לנוסטלגיה יש מוניטין שלילי בתחום הפסיכולוגי, כשהיא ממותגת כעיסוק לא בריא בעבר.

עם זאת גוף מחקר הולך וגדל מציג את הנוסטלגיה כמשאב פסיכולוגי המאפשר ויסות עצמי. מצבים רגשיים שליליים כמו עצב, בדידות וחוסר משמעות מעוררים נוסטלגיה והנוסטלגיה, בתורה, מגבירה את הרווחה, דרך תחושות של מחוברות חברתית ( נוסטלגיה כחוויה משותפת) ותפיסות של משמעות החיים (למשל, Routledge et al., 2013).

"באופן קריטי, מצבים רגשיים הנוצרים על ידי נוסטלגיה מקדמים התנהגות רלוונטית לתיקון. לדוגמה, אופטימיות בריאותית המופעלת על ידי הנוסטלגיה מקושרת לכוונות מוגברות להתאמן ולאכול טוב, כמו גם לרמות עקיבות של פעילות גופנית (Kersten et al., 2016). באופן דומה, הההקשר החברתי שנוסטלגיה מחוללת מוביל למעורבות חברתית מוגברת (Abeyta et al., 2015). באופן נרחב יותר, כאשר אנשים חווים נוסטלגיה, הם נוטים לאחר מכן לעסוק בהתנהגות מוכוונת למטרות חברתיות בצורה חיובית (Stephan et al., 2014), כולל מתן צדקה (Zhou et al., 2012). נוסטלגיה לא רק גורמת לאנשים להרגיש השראה. היא דוחפת אותם לפעול על פי ההשראה שלהם." ('האם נוסטלגיה היא חוויה מכוונת עבר או עתיד? עדויות רגשיות, התנהגותיות, קוגניטיביות חברתיות ונוירו-מדעיות'-טיילור א. פיוריטו* וקליי רוטלדג'-בפרונטיר.)

מחקרים אלו מציגים את הנוסטלגיה בסופו של דבר כחוויה רגשית מתקנת מכוונת עתיד., "העדות המשכנעת ביותר לכך שנוסטלגיה היא חוויה רגשית מכוונת עתיד היא ההשפעות שלה על קוגניציה מוכוונת מטרות, מכיוון שהמטרות הן בעתיד. נוסטלגיה מגבירה את החשיבות שאנשים מייחסים למטרות בתחום מערכות היחסים, ומכוונת לפעול לחיזוק קשרים עם חברים ואת הרצון לפתור בעיות במערכת יחסים (Abeyta et al., 2015). באופן רחב יותר, נוסטלגיה מגבירה את המוטיבציה לפעול כדי להשיג את המטרות החשובות ביותר של האדם (Sedikides et al., 2017)."

טיפול פסיכולוגי אונליין

הפסיכולוגיה של הציור הנוסטלגי-מאיר פיצ'חדה

נוסטלגיה כרוכה בהתרפקות על חוויות העבר, אך היא מניעה מצבים רגשיים, התנהגויות ומטרות המשפרים את חייהם העתידיים של האנשים. נוסטלגיה במחקרים עכשוויים אלו, מוצגת כמעט כמו קנאביס- תרופה לכל מכאוביו של האדם:

נוסטלגיה משותפת-הינה סוג של דבק חברתי המאחד אנשים יחד -"נוסטלגיה כנראה משפיעה לעתים קרובות על אינטראקציה חברתית. ואכן, עד 75 אחוז מהשיחות החברתיות כוללות תוכן נוסטלגי (Pasupathi et al., 2002; Fivush, 2008; Baron and Bluck, 2009; Beike et al., 2016)."

"לנוסטלגיה יש השלכות יוצאות דופן על העתיד. היא מחזקת אוריינטציה וגישה חיובית, מעלה אופטימיות, מעוררת השראה, מגבירה את היצירתיות"-(Abeyta et al., 2015)

"בסך הכול, כאשר אנשים עוסקים בהרהורים נוסטלגיים, הם אינם מסתתרים בעבר. הם ניגשים לזיכרונות משמעותיים מהעבר על מנת לעזור להם לפעול ולהשיג מטרה בעתיד".-'האם נוסטלגיה היא חוויה מכוונת עבר או עתיד? עדויות רגשיות, התנהגותיות, קוגניטיביות חברתיות ונוירו-מדעיות'-(טיילור א. פיוריטו* וקליי רוטלדג' 2021)

" הנוסטלגיה רחוקה מלשקף אסקפיזם מההווה, הנוסטלגיה מעצימה עתיד בר השגה." .,(2002; Fivush )

ואולי צריך לחזור אל 'ארבעה קוורטטים' מאת ט. ס. אליוט.

זְמַן הֹוֶה וּזְמַן עָבַר

שְׁנֵיהֶם אוּלַי הוֹוִים בִּזְמַן עָתִיד,

וּזְמַן עָתִיד מוּכָל בִּזְמַן עָבָר.

אִם הַזְּמַן כֻּלּוֹ הֹוֶה לְעוֹלָם

אֵין הַזְּמַן כֻּלּוֹ נִתָּן לְהִגָּאֵל.

מאנגלית: ה. בנימין

פסיכולוג בתל אביב

הפסיכולוגיה של הציור הנוסטלגי