מצוינות, יצירתיות, יצרנות ותקשורתיות.

חוג כדרות ברחובות

אני מרגיש שאנחנו בתרבות שלעתים קרובות חוטאת באבחנות פשטניות  לגבי היחסים שבן יצירתיות  ומצוינות.

מהר מידי אנחנו נוטים לצד זה או אחר  של הנדנדה ומזניחים את הצד האחר. במקום לנסות לחיות את המתח ואת הסתירה ,

 של הקיום בצוותא של שתי התפישות , אנחנו מעדיפים גישה של פתרון חלק, וחד משמעי.

בכלל לכולנו קל לנהות אחר ססמאות מוחלטות של פתרון, או תפישה.

לא פעם האלגנטיות לכאורה של פתרון מוחלט מחביאה מאחוריה פשטנות שטוחה.

(תמיד מצחיק לקרוא ספרי ניהול העוסקים במצוינות ונותנים דוגמאות לחברות מצליחות,

בפרספקטיבה של עשרים שנה, -כשמחצית מהן נעלמו, ורוב האחרות מבוססות במאבקי קיום)

 לפעמים המרד שלנו בתפיסה הנוקשה והפרפקציוניסטית של האומנות (או של החיים) -

הרואה בביצוע מושלם את חזות הכל והופכת לסוג של אובססיה של ביקורת עצמית, המקדשת תחרותיות  -על חשבון אינדיבידואליות.

-גורם  לנו לנהות לצד השני-לתפישה רדודה 'לא מתאמצת,  של יצירתיות .

 תפיסה שהיא כולה רומנטיזציה של התהליך היצירתי. גישות כמו ציור אינטואיטיבי,

מתעלמות מהמתח החיוני -להבעה אמנותית., מתח הקשור לדיאלוג פנימי וחיצוני.

ולהפך. תפישות השמות במרכזן מצוינות לא פעם מחטיאות בדיוק את אותם גורמים

ואת אותם אנשים שהם היצירתיים באמת, מצוינות מקדשת תחרותיות ולפיכך מדידה.

השוואה, קטלוג, מקצב, מהירות ויעילות. 

 בדיוק מה שלא מאפשר למערכות כאלו לראות ולטפח את האיינשטיין הבא, או את המוצרט הבא. או את הדרווין הבא.

יצירתיות אינה שיטה יעילה לפתרון בעיות, או כדי להיות הראשון בכיתה. 

בעצם יצירתיות מקדשת כישלונות כפי שהיא מקדשת הצלחות, כדי להיות יצירתי אתה צריך להיכשל רוב הזמן.

לאהוב את עצם התהליך ופחות להיות מכוון מטרה, אז תפיק הרבה פתרונות, רובם לא טובים אבל מעט הטובים אולי יהיו יצירתיים..ואיכותיים..

כמורה לציור ופיסול אני נתקל בתלמידים שהם תוצרים של שתי המערכות המנוגדות הללו,

קל לי לדבר על תלמידים בגיל ההתבגרות כיוון שאז הביטויים הללו של התפישות הללו ניכרות בצורה החדה ביותר,

אבל הם באים לביטויי אצל המבוגרים שאני מלמד-כמו אצל הילדים הצעירים.

חוג פיסול בחוט ברזל ביבנה

חוג פיסול בחימר

העבודה שלי אתם עוסקת יותר מהכל בריכוך, ביצירת חלל עבורם שהוא נטול ביקורת למשך זמן העבודה,

חלל משחקי . אם צריך דיאלוג פנימי, אני מעדיף דיאלוג פנימי שבו הם אוהבים את מה שהם עושים אפילו בצורה לא פרופורציונלי.

 הם צריכים העדפה מתקנת פנימית של החלקים הללו שדוכאו.

יצירתיות  מתאפיינת לא פעם באיזו תחושת זרימה, באיזה מקצב פנימי של עשיה, , אני מכוון לשם,

ציור באצבעות, עבודה עם כתמים, לימוד פיסול בגושים רטובים, בריחה מקווים וגבולות לזמן מה.

אני נתקל בגיל הזה גם בקיצוניות ההפוכה, ביכולת להתפזר אבל בחוסר היכולת להיאסף. בפחד להיאסף.

בפחד לבחור ולהגדיר-ביכולת להבטיח, אבל בחוסר היכולת לקיים.

 אולי כי הקיום, המעבר בן נסיך למלך, תמיד כרוך באבדן נורא, בצמצום, של ההבטחה. 

 באותם נערים ונערות שמצליחים ברישום של כמה שניות לתפוס משהו מדהים, אבל חסרי יכולת לפתח אותו.

 העבודות המותחלות והלא גמורות שלהן נערמות. הם לא מוכנים להישאר במחוזות התסכול, הם רוצים לפגוע בירייה הראשונה.

 האמת שלא פעם הם באמת פוגעים, אסור להרוס להם את זה. לא פעם הם אינטליגנטיים מאוד,הם שרדו בתוך מערכת החינוך בזכות האינטליגנציה הזו.

  בזכות היכולת לראות בהבזק פתרונות ודרכים עוקפות. זה אפשר להם להתחמק מעבודה ותסכול.

 הם חיים עם פחד מתמיד שהבלוף יתגלה, הם כמהים ליכולת לעבוד, אבל יש להם תחושה שזו פנייה שהם החמיצו, כיתה שדילגו עליה.

 אי אפשר לחזור. מצד אחד תחושת גדלות מול אטיות החשיבה של האחרים, מצד שני תחושת פגימות, עמוקה.

צריך לעבוד איתם בשתי הידיים, הימנית והשמאלית, ביקורת צריכה להיות מתונה מאוד.

ולהתכוון בצורה מדויקת לרגע שבו נסגרת דלת התסכול, הדרך היחידה לעבוד היא אתם-לא כנגדם.

 לגייס אותם לתהליך של הגדלת התסכול, , ולעשות זאת בדרך שלהם, במקצב שלהם.

 לדלג בן עבודות, , אבל לחזור לעבודות ישנות, לראות באמת את היצירתיות העמוקה שלהם.

 אבל ללמד אותם שהיא לא עשויה זכוכית שבירה, שהיא תוכל לעמוד בלחצים. 

שלא תעלם , שהם לא יאבדו, או יהפכו חלילה לנורמליים.


הם רוצים להיות חופשיים מהיישום מהמציאות במובן מה. , הם שופעי רעיונות , אבל חסרי יכולת לבדוק אותם לעומקם

יצירתיות אמתית צריכה להיות מסוגלת לעשות את דרכה אל האחר.

לתקשר אתו. לפיכך כמו שפה היא צריכה ,להיות מבוטאת על פי כללים מסוימים.

היא צריכה לעלות על פני השטח ולהיות בהירה. ויש בה גם מרכיב של מצוינות .

של להלחם  כדי לשים את נקודת הצבע בדיוק במקום שבו אני חש שהיא צריכה להיות..

אין ספק שצריכה להיות תנועה מתמדת בן  הקטבים של הרצף הזה ,בן שחרור לשלמות .

בן כאוטיות וסדר. היכולת לאפשר וליצור את המתח בניהם היא המרכז אני חש ,של יצירתיות פוריה ,

שיש בה מרכיבים של מצוינות, ויצרנות.


עוד על הפעילויות שלנו

חוגי פיסול

סדנה לפיסול

קורסי פיסול