לימוד אמנות-כמפגש ודיאלוג


אני מאמין בלימוד אמנות כמפגש, כסוג של דיאלוג. תהליך יצירתי משותף הדדי 

של הבניית משמעות חדשה.

 לא תהליך סימטרי בהכרח. אבל כן כזה שפועל על כל המשתתפים, 

שמלמד את כל המשתתפים, שמשנה את כל המשתתפים. המפגש כמגע של שני יסודיות 

כימיים, אם יש תגובה, שניהם משתנים.

אני לא מאמין בלימוד בדרך בה מלמדים בבתי הספר , לימוד כהעברת ידע, רכישת כלים טכניים.

רכישת כלים ביקורתיים. כל אלו בוודאי חשובים. אבל הם צריכים להיווצר בתהליך, לא להבנות אותו. 

כשנוצר צורך בידע, ידע תאורטי וידע טכני -מחפשים אותו. שואלים שאלות.  ואז גם

ההפנמה שלו נעשית בצורה תלת ממדית יותר, מחוברת למציאות הפנימית.   גם חיפוש ידע צריך 

להיעשות בצורה יצירתית. בצורה תהליכית -לנוע קדימה ואחורה.  להשתנות שוב ושוב . יש מרכיב 

של בשלות בכל הנושא קבלת ידע, ידע שלא מגיע בזמן הנכון נתפס לעתים כפלישה -כמעשה תוקפנות.

לאנשים שונים ולנו עצמנו, לאזורים שונים בנו.  יש צורך שונה ופרדוקסלי בהבניה, במסגרת  וסדר בתהליך הלימוד. 

יש את אלו , יש בנו חלקים, שמסגרת משחררת אותם, שצריכים כללים ככלי למשחק בטוח. ויש את אלו הפונים לאמנות

ככלי למרד, צורך במרד.  יש לנוע בן הקטבים הללו בצורה דינמית. לסדר עבור המורדים, לשחרר עבור 

המסודרים, ולהפך.  שני הקטבים הללו צריכים להיות נוכחים תמיד. יש תהליך מעגלי של תנועה מסדר

לשבירת סדר, שמאפשרת למשהו חדש לעלות, לראיה חדשה, ואז יש צורך לסדר את החדש עם הישן,

לארגן את הישן בהתאם לחדש. להפוך את החדש למזון אמתי שניתן לעכל, להכניס אותו פנימה. להפוך

אותו לפרי , ולאחר מכן שוב לשבור..

הנרי דוד תורו מדבר על המפגש כמפגש של עבר ועתיד-ברגע של הווה. היכולת להתמסר להווה,

להיות באמת בתוך העשייה ,לא לעסוק בראיה של עצמך מבחוץ, לכבות ברמה מסוימת את המודעות

העצמית. זה מרכיב מרכזי של העשייה האמנותית, גם לאבד את עצמך, וגם למצוא את עצמך בו בזמן.

לאוגדן יש מושג מועיל על תהליך הלימוד כמפגש. הוא מדבר על "השלישי האנליטי".  במקום המפגש

של שני אנשים -נוצרת ישות שלישית, תרכובת שלהם, השואבת משניהם אבל גם שונה.

 כשתהליך המפגש עובד באמת, זוהי טריטוריה יצירתית באמת. זו הטריטוריה שמעניינת אותי, לשם אני מושך.

ואי אפשר לדבר על מפגש בלי להזכיר את מרטין בובר שמדבר על המפגש כבסיס האותנטי של ההוויה-

של העצמי. רק המפגש מאפשר לנו להתקיים באמת.  האני מתקיים רק באתה ,רק במגע. התודעה

האינדיווידואלית נוצרת רק בזיקה לאדם אחר. לכן הבדידות כואבת כל כך, זה לא העדר הקשר עם

האחר שמכאיב בלבד, זה העדר העצמי שלנו שמתקיים רק כשאנו במגע.

אמנות היא תמיד תקשורת, או חיפוש תקשורת. ותקשורת אמתית מתקיימת במרחב בטוח ותוך ראיה הדדית.

אמנדה שלשר -פיסול בחימר


קורסי פיסול

קורס פיסול בחימר

סדנת פיסול שוהם

חוגי פיסול בבטון ראשון לציון

קורסי פיסול בחימר למבוגרים

חוגי פיסול בחימר למבוגרים

סדנת פיסול רחובות

חוג פיסול ראש העין